א. ס׳איז ידוע רואם דער צמח צדק שרייבט׳ וועגן דער הסתלקות פון דעם אלטן רבי׳ן,
אז "במוש״ק דשמות כ״ג אור לכ״ד טבת כחצות שעה י״א נשבה ארון הקדש מאור ישראל משיח ה׳" 2 .
וויבאלד אז דער צ״צ באנוגנט זיך ניט מיט אנצייכענען דעם זמן "אור לכ״ד טבת",
באר ער גיט צו אז דאם איז גע־ ווען "במוש״ק דשמות",
און נאכמער: "כ״ג
(טבת)
"(און ער שרייבט אפילו ניט אז דאס איז געווען באור לכ״ד טבת א׳ דפ׳ וארא)
— איז פארשטאגדיק אז דער יום ההילולא האט א שייכות מיוחדת מיט שבת פ׳ "שמות" און מיט "כ״ג
(טבת)".
ויש לומר הטעם: וויבאלד אז די הסתלקות איז געווען במוצאי שבת קודש,
וואס ענינו פון מוצאי שבת קודש איז
(לכל לראש)
א המשך צו שבת 3
(כשמו בפשטות — "מוצאי שבת קודש")
— באווייזט עס אז די הסתלקות איז גע־ קומען בהמשך צו דעם
(יום ה)
שבת,
פ׳ שמות 4 ,
כ״ג טבת.
ב. וויבאלד אז מ׳שטייט איצטער ביום כ״ג טבת פ׳ שמות,
וואם פון אים קומט מען ובסמיכות בלי הפסק כלל צו מוצאי שבת ק׳ פ׳ שמות,
אור לכ״ד טבת
(אזוי ווי ס׳איז געווען בשנת ההילולא),
וע״פ המבואר פון דעם בעל ההילולא עצמו 5 ,
אז ביום ההילולא פון א צדיק איז "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו",
"מתגלה ומאיר בבחי׳ גילוי מלמעלה למטה..
ופועל ישועות בקרב הארץ״ —
איז פארשטאנדיק אז איצטער איז א שעת רצון,
צו זיך מתבונן זיין אין דער עבודה פון דעם אלטן רבי׳ן,
און דער עיקר — אראפברענגען דאס אין פעולות במעשה בפועל ביז אין "בקרב הארץ" ובפרט דויד גיין "בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו" 6 .
ולכל לראש — קען מען ארויסנע־ מען הוראות בפועל פון שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש 7 .
שמו פון דעם בעל יום ההילולא — "שניארר זלמן" 8 :
"שניאור" איז מרמז אויף ד עם וואס באם אלמן רבי׳ן זיינען געווען "שני אור״י,
אור דתורת הנגלה ואור דתורת
©פו השיחות - ה׳תשמ״ז
הנסתר"׳,
און ווי זיי ווערן איין זאך,
אין איין נאמען און נאכמער איין ווארט
("שניאור").
ואדרבה: לכל לראש זעט מען דעם נאמען אלם איין נאמען,
דער־ נאך ערשט קומט מען ל״פירוש המילות",
או דער איין נאמען מיינט צוויי אור און ווי זיי ווערן פאר־ איינציקט,
ביז לאחדים ממש",
איין ווארט.
און "זלמן" איז אותיות "לזמן" 2 ׳,
און אין ספירות — ספירת המלכות 3 ׳,
ובעבודת ה׳ — כת העשי׳ 4 .
ד. ה. אז די ענינים וואס מ׳לערנט אין "שניאור"
(בתורת הנגלה ותורת הנסתר),
דארף מען אראפברענגען אין מעשה בפועל,
אין זמן
(ומקום),
בעוה״ז הגשמי.
ג. ובנוגע לפועל 15 :
יעדער איד,
אנשים נשים וטף,
זאל אויסנוצן דעם שעת רצון פון כ״ד טבת,
אנהויבנדיק פון מוצאי כו׳ כ״ג אור לכ״ד טבת,
אויך דעם כח וברכת שבת קודש
(ולפני זה)
— ד״שמות״ — דנקראו ״ע״ש גאולת ישראל 16 — אנהויבנדיק פון מוסיף זיין אין דער עבודה פון דעם בעל יום ההילולא,
כמרומז בשמו:
הוספה בלימוד התורה,
תורת הנגלה ותורת הנסתר
(תורת החסידות).
ובמיוחד — אין דער תורה פון דעם בעל יום ההילולא
(וואס ביום זה שטייט בגלוי זיין מעשה ועבודה)
— סיי בתורת הנגלה,
שולחן ערוך שלו,
און סיי בתורת החסידות: תניא קדישא 7 ׳,
מאמרי חסידות בתורה אור,
בלקוטי תורה וכו׳.
הוספה בעבודת התפלה — וואם דער בעל ההילולא האט מסדר און מחבר גע־ ווען סידור התפלה 8 ׳ השוה לכל נפש
[כולל אויך לימוד מאמרי חסידות פון דעם בעל ההילולא בענין התפלה,
אג־ הויבנדיק פון דעם מאמר ד״ה הקול קול יעקב,
וואם איז געשטעלטי׳ און גע־ דרוקט בהקדמת הסידור שלו].
הוספה בנתינת צדקה וגמילות חסדים — כידוע דער גודל ההדגשה פון דעם בעל ההילולא בנוגע לצדקה,
כמבואר בתניא
(ח״א וח״ג),
אין זיינע אגרות,
גע־ דרוקטע איו אגרת הקדש שלו הנדפס בספר התניא,
און אין נאך ערטער.
ואע״פ אז צדקה אין אז ענין כללי,
לכאורה ניט פארבונדן מיט אן איש מיוחד
(משא״ב תורה — וואס נקראת
ש״פ שמות,
כ״ג סבת
(הוראות לכ״ד סבת)
271
על שמו" 2 פון דעם בעל המאמר,
ובנדו״ד — שו״ע של אדה״ז,
ספר התניא של אדה״ז,
סידור של אדה״ז)
— געפינט מעז בכ״מ אז מ׳פארביגדט א צדקה מיט אן איש מסויים,
ווי "בדקת רבינו מאיר בעל הנם",
וניתב י 2 .
דערפאר איז אויר כדאי,
פארבינדן די הוספה בצדקה בכ״ד טבת — על שמו פון דעם בעל ההילולא לטובת המוסדות וואם טוען זיין עבודה
(און די עבודה פון רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו).
ויה״ר אז די הוספה במעשינו ועבוד־ תינו 22 ,
ובפרט צדקה המקרבת את הגאולה 22 — זאל נאכמער מקרב וממהר זיין די גאולה,
והקיצו ורננו שוכני עפר 24 ,
ובעל ההילולא וכל הצדיקים בתוכם,
ותיכף ומיד,
ובתחלת הגאולה 25 .
וכל זה — מתוך שמחה 26 וטוב לבב.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז