א. אמרו הי״ב פסוקים ומאמרי חז״ל׳.
ואח״ב ניגנו הניגון "ווי וואנט משיח נאו".
ב. זינט דעם כנם פאר־א-יארן
(בימי חנוכה 2 )
איז שוין דורכגעגאנגען א יאר ציים.
איו איו צוגאב צו ווערן עלטער מינו א יאר,
איז דאו יעדערער פון אייך,
ובפרט די וואם געהערן צו "צבאות השם" און פירן זיר ווי ס׳פאסם פאר "צבאות השם",
זיכער געווארן אויך קליגער מיט א יאר
(און א סד מער דערפון — באיכות).
און זייעגדיק פון "צבאות השם",
איז פארשטאנדיק אז אייער צוגעקומענע קלוגשאפט איו פארבונדן מיט דער קלוגשאפט פון תורה,
"היא חכמתכם ובינתכם" 3 ,
די תורה וואס דער אויבער־ שטער האט אפגעגעבן צו יעדערן פון אייר און יעדערן פון אונז און יעדערן פון דעם גאנצן אידישן פאלק,
בכדי זיי זאלז זיר פירן ווי ס׳פאסט פאר אן "עם חכם ונבון" 3 ,
און ניט נאר בנוגע צו זיר אליין,
נאר ״ואהבת ליער כמיד..
זה כלל גדול בתורה" 4
(ווי איר האט ערשט געזאגט 3 )
— איינווירקן אריח אייערע חברים און
חבר׳טעס
(אינגעלער אריח אינגעלעד און מיידעלעד אויף מיידעלעך).
ביז אז אפילו אויב ס׳איז דא א קינד וואס פירט זיר דערוויילע ניט
(מאיזו סיבה שתהי׳)
ווי ס׳פאסט פאר "צבאות השם",
דער־ ציילט מען אים
(אדער איר)
אז "הנה ה׳ גצב עליו* כו׳ ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי" 6 ,
דער אויבעדשטער אלייז
(דער "קאמענדער־איו־טשיח”)
שטייט לעבן יעדער אידיש קינד,
און קוקט זיר צו צי ער דינט דעם אויבערשטן ווי ס׳איז פאסיק פאר א אידיש קינד
(ובפרט פאר "צבאות השם").
און ווי מ׳לערנט אפ ספעציעל פון די חנוכה ליכט — אנצינדן ליכט "על פתח ביתו מבחוץ"*,
מאכן טאקע ליכטיק "ביתו",
בא זיר אין שטוב,
אבער אין אזא אופן אז דאס באלייכט דעם גאנצן ארום,
•בחוץ" 19 ,
מיט "נר מצוה ותורה אור" 8 ׳
(נר חנוכה),
אזוי אז ביז אין דער גאנ־ צער וועלט זאל מעז דערקענען בגלוי
76ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
אז
(ווי איר האט ערשט געזאגט 5 )
"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" 2 ׳,
א וועלט וואס דער אויבער־ שטער האט איר באשאפן און פירט מיט איר אן 11 י,
ביז פועל׳ן אז עם זאל זיין "ישמח ה׳ במעשיו" 14 ,
אז הנהגת העולם זאל זיין אין אן אופן אז דער אויבערשטער איז דערפון צופרידן און
(נאכמער —)
פריילעך כביכול,
און עם איז "ישמח ישראל בעושיו״יי,
אז אידן פרייען זיד אין מקיים זיין די הוראות פון דעם אויכערשטן
(ווי עם שטייט בתורתו).
איז דאך פארשטאנדיק,
אז לערנענ־ דיק תורה און פירנדיק זיר לויט די הוראות אין תורה און אויך באלייכטנ־ דיק דעם ארום במשך דעם פארגאנגע־ נעם יאר — איז ביי אייך צוגעקומען גאר א סך קלוגשאפט,
סיי בנוגע צו זיך אלייו,
און סיי בנוגע צום באלייכטו דעם ארום.
ג. דעריבער איז מובן אז ס׳איז שוין איצטער געקומען די צייט אז מ׳זאל אייך געבו — און איר דארפט גאר פארלאנ־ געו
(און זיכער באמת פארלאנגט איר דאס)
— א "ניו מישאן" 6 ׳,
א נייעם תפקיד ושליחות אין אייער עבודה אלם "צבאות השם",
צו באלייכטן זיר,
"ביתו" און "בחוץ" מיט "נר מצוה ותורה אור".
ווי דער סדר איז בא יעדער צבא,
עאכו״ב "צבאות השם",
אז מ׳בלייבט ניט
שטיין אויף אן ארט און אויפן זעלבן צו־ שטאנד
(אפילו א גוטן ארט און צו־ שטאנד),
נאר מ׳דארף שטענדיק שטייגן העכער און העכער.
ווי מ׳לערנט אפ ספעציעל פון די נרות חנוכה וועלכע מ׳צינדט אן באופן פון "מוסיף והולר״י׳: ניט קוקנדיק אויף דעם וואס בלילה הראשונה האט מען מקיים געווען די מצוה דורך אנצינדן איין ליכטל,
צינדט מען אויף מארגן צוויי ליכטלער,
א. א. וו.
אזוי אויר אין "נר מצוה ותורה אור": נאד דעם ווי א איד איז מקיים א מצוה אדער לערנט אן ענין אין תורה,
באנוגנט ער זיר ניט דערמיט,
נאר ער באווייזט אז דער אויבערשטער האט געגעבן "נר מצוה ותורה אור" אין וועלכע מ׳האלט אין אייו וואקסו,
סיי בנוגע צו באלייכטז זיר אליין און סיי בנוגע צו באלייכטן אלע ארום.
דעריבער איז א דבר הפשוט אז איר באנוגנט זיר ניט מיט די "מישאנם* וואס איר האט אויטגעסירט ביז איצטער
(ניט קוקנדיק אויף דעם וואס איר האט זיי אויסגעפירט אויפן בעסטן אופן,
און בשמחה
("ישמח ישראל בעושיו"),
און אייר דער אזיבערשטער איז דערפון גע־ וועז שמח
(״ישמח ה׳ במעשיו״))
— ווארום וויבאלד אז איר זייט קליגער גע־ ווארן מיט א גאנצן יאר,
א יאר ווען איר האט געשטיגן אין לימוד התורה און קיום המצוות,
אין אן אופן פון "מוסיף והולד״ — פארדינט איר איצטער
(און מ׳וועט אייך זיכער געבן)
א "ניו מישאן".
ווי ערקלערט ווייטער.
ד. און ס׳איז זייער פאסיק אז מ׳זאל אנהויבן
(איבערגעבן וועגן)
דער נייער
יום ג׳ פ' מקץ,
כ״ח כסלו אור לה׳ דחנוכה
. מישאן" אין ימי החנוכה,
און ספעציעל אין היינטיקן נואג חנוכה — ווארום,
ווי גערעדט פריער,
דער,
ארדער אוו דהי דעי"
(מצות היום 14 ")
פון ימי חנוכה בכלל אונטערשטרייכט די כללות׳דיקע.
מישאן"
(תפקיד)
פון,
צבאות השם": צו באלייכטז זיר און די אייגענע שטוב
(,
ביתו")
און דעם גאנצן אדום
(,
בחוץ")
מיט.
נר מצוה ותורה אור",
און טאן אין דעם באופן פון,
מוסיף והולך",
שטייגן אלץ העכער און העכער.
און טפעציעל ווען מ׳שטייט אור לה׳ דחנוכה,
ווען מ׳האט אנגעצונדן פינף ליכטלעך — דער רוב,,
מאדזשאריטי",
פון שמונת ימי ונרות חנוכהיי.
און ווי באוואוסט אז.
רובו ככולו"" 1 ,
בשעת מ׳האט א רוב,
איז לייכטער צו דורב־ פירן די גאנצע זאך.
און אין אונזער פאל: בשעת מ׳האם א רוב פון גרות חנוכה,,
נר מצוה ותורה אור",
איז לייב־ טער דורכצופירן די שלימות פון בא־ לייכטן זיך און די וועלט מיט,
נר מצוה ותורה אור".
ובפרט בשנה זו,
ווען דאס קומט אויר אויס ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב 2 ,
טוב לשמים וטוב לבריות 22 — וואם לערנט יעדערן אז מ׳דארף באלייכטן און מאכן גוט אין זאכן פארבונדן מיט דעם אויבערשטן,
און באלייכטן און מאכן גוט
אין זאכן פארבונדן מיט מענטשן ארום זיר•
דעריבער איז פאטיק אז אין דעם היינטיקן טאג פון חנוכה זאל מען אג־ הויבז די נייע,
מישאן" פאר,
צבאות השם" אין באלייכטן זיר,,
ביתו" און "בחוץ".
ה. די ״ניו מישאן״ — ובהקדים:
זיכער ווייסט
(און פילט)
יעדערער פון אייר ווי טייער און באליבט איר זייט ביי אייערע עלטערן.
און בשעת איר וועט בעטן א בקשה ביי אייערע עלטערן,
וועלן זיי זיכער דאס מקיים זיין.
ובפרט א בקשה פארבונדן מיט חנוכה — אז איר וועט בעטן אייערע עלטערן,
אדישינאל"
(הוספה),
חנוכה־געלט״ט,
חנוכה מתנות,
און אז די עלטערן וועלן זען אז איר מיינם עס מיט או אמת,
און אז די זאד איז אייר נוגע — וועלן זיי זיכער ערפילן אייער בקשה און אייר געבן די •מתנות".
ובנוגע לעניננו — די נייע,
מישאן" פאר,
צבאות השם":
אייער נייע.
מישאן" איז צו בעטן ביי אייערע עלטערן* 2
(כמובן מיט דרד ארץ וכיבוד אב ואם)
אייר צו געבן •חנוכה
סמר השיחות - ה׳תשמ״ז
געלט" — זיי זאלן אייך ארויסהעלפן דורכפירן
(און זיי וועלן דאס טאו מער וויפל איר וועט בא זיי בעמן)
צו מאכן פון אייער הויז
(און ספעציעל אנהויבג־ דיק פון אייער חדר אין הויז)
א "בית" אויר וועלכן דער אויבערשטער זאגטי 2 ,
ושכנתי בתוכם" 26 ,
אז ג־טלעכקייט און אידישקייט רוט דארט.
דורך 27 דעם וואט דאס ווערט א "בית תפלה",
"בית תורה" און א "בית גמילות חסדים" 2 : א הויז וואו מ׳בעט אויר יעדער זאר באם אויבערשטן
(תפלה),
א הויז וואו מ׳הערט דארט און מ׳חזר׳ט און לערנט דארט ענינים פון תורה,
און א הויז פון וועלכער עם גייט ארוים צדקה וגמ״ח פאר די וואם נויטיקן זיר אין דעם,
מענטשן אדער מוסדות
(ווי בתי חינוך,
א חדר,
תלמוד תורה,
ישיבה וכיו״ב).
און אע״פ אז אין הויז זיינען שוין דא די אלע ענינים — איז דאך צו גוט קיין שיעור ניטא,
און ווי די נרות חנוכה לערנען אז מ׳דאיר האלמן אין איין וואקסן אין ״נר מצוה ותורה אור״ — קען מען אין דעם אלעמאל צוגעבן,
עם זאל ווערן ליכטיקער און ליכטיקער.
און בשעת די עלטערן וועלן זען אז די קינדער בעמן די "חנוכה געלט",
און בעטו דאס מיט אן אמת — וועלן זיי עט
זיכער מקיים זיין,
און מאכן פון זייער הויז
(אדער פארשטארקן)
א בית תפלה,
תורה וגמ״ח,
ובמיוחד — בשעת זיי
(די עלטערן)
וועלן זען אז איר באווייזט א לעבעדיקן ביישפיל,
דורך דעם וואס איר הויבט אן אויפשטעלן אזא "בית תפלה,
תורה וגמ״ח* פון אייער אייגענעם חדר,
א חדר וואו דער אויבערשטער רוט דארט בגלוי — דורך דעם וואם גלייך ווי איר שטייט אויר פון שלארי 2 זאגט איר דארט "מודה אני",
און דערגאך ברכות השחר,
אין וועלכע איר דאנקט אפ דעם אויבערשטן פאר אלע זיינע חסדים
(תפלה),
און איר האט דארט א צדקה־ פושקע
(גמ״ח),
און אויר א חומש,
א סידור וכיו״ב וואם געהערט צו אייר
(תורה)"?
וואם דאס וועט זיכער צוהעלפן אז די עלטערן זאלן מקיים זיין אייער בקשה צו מאכן פון דער גאנצער שטוב א בית תפלה,
תורה וגמ״ח,
אדער מוסיר ומרחיב זיין אין דעם — אז איו צוגאב צו די תפלה,
חורה וגמ״ח וואם איז שוין דא אין דעם בית,
זאל אין דעם צוקומען מער און מער.
ביז וואנעט — אז דער בית און די עלטערו איו דעם בית וועלן איינווירקן אויר זייערע קרובים און באקאנטע און אויר אלע הייזער ארום זיי,
אז זיי זאלן אויר ווערן
(אד ער ווערן גרעסערע און ליכטיקערע)
בתי תפלה,
תורה וגמ״ח.
ווי חנוכה לערנט — אז מ׳צינדט אן,
נר מצוה ותורה אור",
על פתח ביתו מבחוץ": לכל לראש דאיר מעז עס אג־
יום ג׳ פ׳ מקץ,
כ״ת בסלו אור לה׳ דחנובה
79 ו
צינדז,
(על פתח)
ביתו",
אווי אז עם מל זייז ניכר אז דאס איז,
ביתו",
אז אמת׳ע אידישע הויז,
אויף וועלכער דער אויבערשטער זאגט •ושכנתי בתוכם"; אוז זוזאסען דערמיט האט די הויז אויך א,
פתח ביתו",
מען מאכט ליכטיק אויר,
מבחוץ",
אין די אלע הייזער ארום,
אני הויבנדיק פון די נאענטע,
און דערנאך אייר די הייזער וואט זיינען ווייטער
(א ביטל אדער א פך ווייטער).
ביז מ׳וועט דורכפירן די אויבנדער־ מאנטע,
מישאן״ — אז אין דער גאג־ צער וועלט וועט מען אנערקענען בגלוי ווי.
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".
און דאם ברענגט אז.
ישמח ה׳ במעשיו",
ובפרט דורך דעם וואט איר האט.
צוגעטראגן" בזה דורך ערפילן די נייע.
מישאז" צו צוגעבן נאכמער שמחה בא דעם אויבערשטן,
וואט דעמולט גיט דער אויבער־ שטער,
זעלבטטפארשטעגדלעד,
מערער.
חנוכה מתנות",
ברבות.
און הצלחות,
אז איר זאלט נאכמער מצליח זייז אין.
נר מצוה ותורה אור",
לערנען תורה און מקיים זיין מצוות,
און פארשאפן נאכ־ מער נחת אייערע עלטערן,
דער גאנצע משפחה און כלל ישראל.
ו. וואט דאס אלץ צוזאמען וועט נאכמער צואיילן די גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
און מ׳וועט זעז ווי אהרן הכהן 24 צינדט אן די מנורה אין דעם גרעסטן,
בית״ — דעם אויבערשטנם.
בית
המקדש" 51 ,
און ממנו יוצאה אורה לכל העולם 55 .
און דויד דעם וואט איר וועט צו־ געבן אין דאס אלץ אויבנדערמאנטע — וועט דאס נאכמער צוגעבן אין די,
חנוכה מתנות" וואט דער אויבער־ שטער גיט יעדער אידן און אלע אידן,
אנהויבנדיק פון בני ובנות ישראל.
ביז די מתנה הכי עיקרית — די גאולה האמיתית והשלימות ע״י משיח צדקנו,
וואט ער איז איינער פון די שמונה נסיכי אדם* 5 ,
במהרה בימינו ממש.
* * *
ז. ווי גערעדט כמה פעמים,
האט מעז אן אנווייזונג אויד פון דעם,
ארדער אוו די דעי״ — פיז די חלקים איז תורה וועלכע מ׳לערנט אין דעם באטרע־ פענדז טאג,
א תורה וואט ווערט אנגע־ רופז,
תורת חיים",
אן אנווייזונג 55 אין לעבן,
אין טאג טעגלעכן לעבז,
פיז יע־ דער אידן* 5 ,
צום אלעם ערשטן אין דעם איי־ גענעם לעבז,
אוז דערנאן־ משפיע זייז אויר אויף אנדערע אז זיי זאלז זין־ אויך אזוי אויפפירז.
•
80ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
ח. צווישן די חלקים אין תורה פון היינטיקן טאג — וועט מען אנהויבן מיט דעם שיעור חומש בפרשת השבוע פון דעם פינפטן טאג בשבוע
(המשכו של ה׳ חנוכה,
בהתאם לזה וואט מ׳האט ערשט געצונדן די פינפטע ליכטל)
— פון חמישי ביז ששי” בפ 30 מקץ.
דארט ווערט דערציילט,
אז בשעת די בני יעקב האבן דערהערט אז דער "שליט על הארץ" 38
(יוסף)
באשולדיקט זיי אלם מרגלים 3 און וויל זיי בא־ שטראפן — האבן זיי צווישן זיר גע־ רעדט "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת""".
דאם הייסט: אע״פ וואס זיי האבן גע־ הערט קלאר פון דעם שליט
(יוסף),
רעכענענדיק אז ער איז א מצרי
(ניט וויסנדיק אז ער איז יוסף),
אז ער וויל זיי באשטראפן ווייל זיי זיינען ניט געווען ערלער איצט אין מצרים — האבן זיי אבער גלייד געטראכט אז די סיבה לזה איז א חטא להשם,
און וועלכן זיי זיינען באגאנגען העכער צוואנציק יאר לפני זה 4 ,
אע״פ וואס בינתיים האבן ©אסירט גאר א סך ענינים!
און דער טעם לזה איז בפשטות: די שבטים האבן געוואוסט אז דער אוי־ בערשטער פירט אן מיט דער וועלט,
און ס׳איז ניטא קיין צופעליקע זאר אין דער וועלט ח״ו,
"והנה ה׳ נצב עליו כו׳ ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי",
ער קוקט זיר צו צו יעדערן פון זיי און ווייסט וואס מיט זיי האט פאסירט במשך זייער גאנצן לעבן; דעריבער האבו זיי פאר־ שטאנען,
וויבאלד אז "באה אלינו הצרה הזאת",
מוז דאך זיין א זאד אויף וועל־ כער זיי דארפן תשובה טאן וואס צוליב דעם איז געקומען די צרה.
האבן זיי גע־ זוכט און ניט געקעגט געפינען א חסרון אין זייערע מעשים במשך די אלע יארן 42 ,
ביז דעם עניו פון מכירת יוסף העכער צוואנציק יאר פריער,
און דע־ מולט האבן זיי דערפילט אז זיי דארפן דערויף תשובה טאן,
און האבן תשובה געטאן 43 .
און דאם האט געמאכט אן ענדערונג — אז אנשטאט ד עם וואם פריער האט יוסף געהייסן "אחיכם אחד יאסר" 44 ,
איז געווארן "ויאסור אותו
(נאר)
לשניהם",
"וכיון שיצאו הוציאו והאכילו והשקהו" 43 ,
השובע,
בשנה הראשונה או שני׳ של שני הרעב,
ואח*כ בא יעקב למצרים,
כ־ב שנה לאחרי מכירת יוסף
(פרש" וישב לז,,
לד) כדברי יוסף.
כי זה שנחים הרעב בקרב הארץ גר•
(ויגש מה,.ו)
יום ג׳ 9׳ מקץ,
ב״ח בסלו אור לה׳ דחנזכה
און בנוגע צו די אנדערע ברידער — איז ניט נאר "לכו הביאו שכר רעבון בתיכם"
(ווי יוסף האט געזאגט פריער),
נאר נאכמער — "להשיב" כספיהם",
"ולתת" להם צידה לדרך""
(א הנהגה וואס איז אינגאנצן ניט פארשטאנדיק,
מערניט דערפאר וואס זיי האבן תשובה געטאן בינתיים,
כנ״ל),
און דערנאד האט עס סוף סוף גע־ בראכט דערצו אז יעקב ובני ביתו זיינען אלע געקומען גאנצערהייט אין מצרים,
וואו ס׳איז ניט געווען קיין רעב,
און דארט גופא — "במיטב הארץ"".
ט. פון די הנהגה פון יעקב׳ם זין
(בני יעקב)
האט מעז אז אפלערנונג און אג־ ווייזונג פאר יעדן אידן
(וואם יעדער איד איז א קינד פון יעקב אבינו"):
יעדער זאד וואס טרעפט מיט א מענטשן בכלל און מיט א אידן במיוחד
[וואס "ועמר כולם צדיקים""]
איז ניט צופעליק ח״ו 5 ,
נאר בהשגחה פרטית",
און מיט א כוונה לטוב”.
אפילו בשעת מיט א אידן טרעפט זיך א ניט־געוואונטשענע זאד,
דארף ער זיר צוקוקן און זוכן,
און ווייטער זוכן,
אפשר
איז דאס דערפאר וואם דער אוי־ בערשטער האט אין אים געפונען א זאך אויף וועלכע ער דארף תשובה טאף 39 ,
אדער געדארפט טאן בעסער; און עס קען אפילו זיין א זאך וואם האט פאסירט העכער צוואנציק יאר צוריק.
אפילו ווען די ניט־געוואונטשענע זאר איז גאר פארבונדן מיט א צופעליקע זאך לכאורה — דארף ער וויסן אז ס׳איז ניטא קיין צופעליקייט אין דער וועלט,
נאר אלץ איז תלוי אין דעם אוי־ בערשטן,
און דער אויבערשטער האט אים געבראכט צו אזא מצב,
בכדי אים מעורר זיין אז ער זאל תשובה טאן און פארריכטן די זאך וואס האט געפעלט,
און מכאן ולהבא טאן אין דעם אלץ בעסער און בעסער.
און דערצו האט מען די אפלערנונג,
אז בשעת ער וועט מאכן א חשבון צדק און זיד ניט שרעקן אנערקענען אז ער האט געטאן א ניט־געוואונטשענע זאך,
אפילו ווען דאס איז געווען מיט יארן צוריק,
און ער וועט אויף דעם תשובה טאן,
און מחליט זיין אז מכאן ולהבא וועט ער טאן אלץ בעסער און בעסער — וועט די תשובה אלץ פארריכטן און אלץ איבערשטעלן,
ביז אז ס׳וועט זיין "והוי׳ יגי׳ חשבי" 55 ,
ניט בלויז אפווישן נאר באלייכטן די ניט־געוואונטשענע זאר,
ביז אתהפכא" חשוכא לנהורא 7 / און ס׳ווערט אלץ ליבטיקער און ליכטי־ קער
(מוסיף והולך ווי די נרות חנוכה).
82ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
יוד.
דערביי דארף מען זיר אבער איינקערן מימן "קלוגינקן",
דער יצר הרע,
וואם וויל שטערן א אידו פון מאן תשובה און פארבעסערן זיינע וועגן,
און ח״ו אים אויר אראפפירן ער זאל מאן ניט־געוואונטשעגע זאכן.
וואט דאם איז די ערשטע "מישאן" פון ״צבאות השם• במשך כל השנה כולה — ניט צולאזן דעם יצר צו אייך אפנארן ח״ו,
אדער פרואוון אראפפירן,
און מאכן שוואכער אייער לערנעו תורה און מקיים זיין מצוות.
און אויר דעם האט מען א לימוד מיוחד ונתינת כח מיוחדת פון דעם שיעור תהלים פון יום ה׳ דחנוכה",
וועלכער הויבט זיר אן מיט דער בקשה "חלצני ה׳ מאדם רע״”.
מ׳בעט בא דעם אויבערשטן ער זאל באפרייען פון אן "אדם רע"
(ועאכו״ב)
פון דעם יצר הרע — דער אנפירער פון "אדם רע".
דאס הייסט,
אז אין צוגאב צו דעם כללות׳דיקן נתינת כח פון ימי חנוכה אויף דעם עניז פון "מטרת כו׳ רשעים ביד צדיקים"
(ווי מ׳זאגט אין "ועל הנסים"),
לערנט ד ער שיעור תהלים יעדערן פון אייר,
אז ער האט זיר ניט וואט צו שרעקן פארן יצר הרע
("אדם רע"),
ווארום ער האט אן אויסוועג ווי אינגאנצן באפרייט ווערן פון אים,
דורד דעם וואט ער בעט דעם אויבערשטן "חלצני ה׳ מאדם רע".
וואט דאס וועט ברענגען אז דער "אדם רע" זאל זיר פאר אים דערשרעקן און פון אים אנט־ לויפן,
און אויפהערן פרואוון אים פאר־ טומלען וכר.
ואדרבה: עט וועט זיין ווי עט שטייט אין סיום המזמור — "אר צדיקים יודו
לשמר ישבו ישרים את פניד״“
(ווי מ׳האט אויר ערשט געזאגט בסיום תפלת מנחה)
: מ׳דערקענט איז אייר,
אז איר זייט מיטגלידער פון "ועמר כולם צדיקים",
במילא איז ביי אייר "יודו לשמד",
איר האלט אין איין לויבן דעם אוי־ בערשטן.
במילא לאזט דאם שוין ניט צו אז מ׳זאל טאו קיין ניט־געוואונטשענע זאכן.
ביז ווי עם שטייט בסיום פון דעם שיעור תהלים 63 — אז דער אידישער פאלק און א אידישע הויז
(בית)
איז גע־ בעגטשט מיט "בנינו 41 כגטיעים מגודלים בנעוריהם 42 בנותינו כזויות מחוטבות גו׳" 43 ,
סיי די אינגעלעד און סיי די מיידעלעך אין דער הויז פיח זיר אויף ווי ס׳פאסט פאר אידישע קינדער,
ווי דוד המלד ווייזט אן אין ספר תהלים בכלל,
און אין דעם מזמור במיוחד.
און בשעת "בנינו" און "בנותינו" פירן זיר אויר אזוי,
זאגט מעז
(כסיום המזמור 44 )
— "אשרי העם שככה לו",
גליקלער איז דער פאלק וואט האט אזוינע קינדער
(בנים ובנות)
וואט פירן זיר אויר "כנטיעים מגודלים בנעוריהם" און "בזויות מחוטבות"
(ביז אז דערפאר איז "ישמח ה׳ במעשיו"),
און
(דאס ווערט דורר דעם און צוליב דעם וואט)
"אשרי העם שה׳ אלקיו",
גליקלעד
(און פריילער)
איז דער פאלק וואט דער אוי־ בערשטער
(הוי׳)
איז "אלקיו",ע״ד
יום ג׳ פ׳ מקץ,
כ״ח כסלו אוד לה׳ דחגוכה
, ישמח ישראל בעושיו" 5 *
(און •ישמח ה׳ במעשיו"*־).
יא. אין זוגאב זו די אויבנדער־ מאגטע לימודים פון דעם שיעור חומש און שיעור תהלים — האט מען אייך א לימוד פאר "זכאות השם" פון דעם שיעור
(דנר ה׳ דחגוכה)
אין ספר המזוות להרמב״ם {ווי אידישע קינדער לערגען יעדן מאג א שיעור אין ספר המזוות להרמב״סי* — יעדער מאג זיין "ארדער אוו די דעי",
די מזוה פון דעם טאג].
היינטיקער "ארדער אוו די דעי" כספר המזוות להרמכ״ם•* איז — דער לא תעשהי־ "הזהיר שלא למשכן אלמנה בין עני׳ בין עשירה שנאמר" 48 לא תחבול כגד אלמנה".
וואס דערפון האט מען א לימוד אין "ואהבת לרעד כמוך",
וויפל מ׳דארף זיין אפגעהיט פון פארטשעפן און אנרירן א זווייטן מענטשן,
א) אפילו אין א פאל ווען עס ווייזט זין• אוים אז ס׳וועט יענעם ניט שאמן,
און ב)
אפילו ווען עם קען דך שאטן,
און ג)
אפילו ווען מ׳האט דערביי ניט קיין מונה זו יענעם טשעפען:
אין דער מזוה פון "ואהבת לרעך כמוך" זיינען דערביי גיט אויסגע־ טייטשט פרטים ווי דארף זיין אין די אויבנדערמאגטע פאלן; אבער אין דער
מזוה הנ״ל אין דעם שיעור רמב״ם,
האט מען אדויס א קלארע הוראה איו די פאלו:
בשעת ס׳איז דא אן אלמנה
(ניט פאר קיין משפחה געדאכט),
און זי איז אן עשירה,
א רייכע פרוי,
איר פעלם ניט קיין זאך
(לכאורה)
— טאר מען איר ניט טאו א זאך
(נעמען א משכון)
וואט וועט איר אפשר וויי־טאן און דערמאנען אז ביי איר איז דא א זאד וואט איז שלא כדבעי,
אע״פ וואט א)
זי איז אן עשירה,
און ב)
דער מלוה מיינט איר אינגאנזן ניט טשעפען,
ער וויל בלויז געמען א משכון בכדי זו באווארענען א זאך וואט ער האט איר געבארגט,
און ג)
דער ניט נעמען קעו שאמן דעם מלוה — פונדעטטוועגן,
וויבאלד אז ס׳איז דא א ספק וספק טפיקא אז דאס קען וויי־טאן די אלמנה,
טאר ער נים נעמעו קייו משכון,
און ער דארף איינשטעלן אין סכנה די הלואה
(זיין אייגענע געלט),
ועד כדי כך איז דאם נוגע,
אז דער אוי־ כערשטער האט עס געמאכט פאר א מזות לא תעשה מן התורה "לא תחבול בגד אלמנה"!
יב. און דורך דעם וואס א איד איז אפגעהיט בתכלית אויף ניט אנרירן א זווייטן מענטשן
(אפילו אויו• א ספק)
— פירט זיך דער אויבערשסער מים אים
(און באזאלט אים דערפאר)
"מדה כנגד מדה"",
און א סך מער דערפון — און ער פארהיט אים "מאדם רע",
און פארהיט אים,
יעדערער פון אייך און יעדערער פון אונז בתוך כלל ישראל,
אז קיין זאר זאל אונז ניט קענען אגרירן,
ועאכו״ב ניט דער יזר הרע,
ווארום
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
מ׳ווערט פון אים אינגאנצן באפרייט,
און מ׳טרייבט אים אינגאנצן אוועק.
ואדרבה: מ׳האלט אין איין גרעסער מאכן דעם נצחון פון "רשעים ביד צדיקים",
ובאופן דמוסיף והילך,
ווי מ׳לערנט אפ פון דעם וואס די חנוכה ליכטלעך דערציילף 49 ,
כנ״ל.
און דאם גיט אויד צו נאכמער כח אויף ווירקן אז די גאנצע הויז זאל זיין א "בית תפלה",
"בית תורה" און "בית גמילות חסדים"
(כמדובר לעיל ס״ה).
ביז אז מ׳איילט נאכמער צו דעם "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" 73 ממש.
* * *
יג. לויט דעם סדר הרגיל,
וועט מען איצטער זיך צוזאמענרעדן אין דעם אופן ווי צו פארענדיקן דעם כנם:
מ׳פירט זיך ביי אלע כינוסים
— ועאכו״ב אין א כנס בימי חנוכה,
ווען מ׳איז "מוסיף והולד" אין טוב וקדושה,
און אין חנוכה גופא — די פינפטע ליכטל,
וואס איז א יום טוב מיוחד בא חב״ד כידוע 74 ,
און דערצו
אויד ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב —
אז אין צוגאב צו דעם ענין פון תפלה,
וואם מ׳האט פריער אלע צוזאמען גע־ דאוונט מנחה,
און תורה — אמירת י״ב פסוקים ומאמרי חז״ל — פארענדיקט מען אויר מיט דעם ענין פון צדקה.
דעריבער וועט מעז געבן יעדערן פון אייר מטבעות אויף צדקה,
און וויבאלד אז ס׳איז חנוכה — וועט מען צוגעבן א הוספה בזה: געבן יעדערן פון אייך דריי מטבעות,
אייגע אויף צדקה בכלל,
א צווייטע אויף צדקה הקשורה עם חנוכה,
און א דריטע — אז יעדערער זאל דער־ מיט טאן וואס ער
(זי)
וויל,
כטוב בעיניו.
און אין זכות פון די קינדער פון ״צבאות השם״ — וועט מעז אויר געבן דריי מטבעות פון "חנוכה געלט" צו די ערוואקסענע וואם געפיגעו זיר דא.
יד. בכדי אונטערשטרייכז אז יעד ער זאד וואם א איד טוט אין דינעז דעם אויבערשטן — דארף געטאן ווערן איו אן אופן פון "ישמזז ישראל בעושיו",
עאכו״ב בענין פון "מוסיף והולד" אין א כנס בימי חנוכה — וועט מעז
(ברגיל)
אויר זינגען ניגוני שמחה:
צום אלעם ערשטו — דעם ניגון פאר־ בונז־ז מיטז שיעור תהלים פון נר ה׳ דחנוכה — "אד צדיקים יודו לשמר ישבו ישרים את פניך*.
דערנאד — זיכער אויד דעם ניגוז "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".
און זיכער אויר דעם ניגוו איז וועלכן מ׳דערציילט און פראקלאמירט און מודיע לכולם — אז "ניעט ניעט ניקאווא",
ס׳איז ניטא קייז זאד חוץ פון דעם אויבערשטז,
"אין עוד מלבדו" 75 .
יום ג׳ פ' מקץ,
ב״ח כסלו אזד לה׳ דחנוכה
85ו
און אין צוגאב צו די געוויינלעכע שמחה אין זינגען ניגוני שמחה — דארף אין דעם איצטער זיין א תוספת שמחה,
צוליב כמה טעמים: א> מ׳געפינט זיר מיט א סר אידן צוזאמען,
וואס דאם אליין איז א שמחה".
ב) בימי חנוכה,
וואט זיינעז "ימי שמחה" כפס״ד הרמב״םיי.
ג) ובפרט אין די פינפמע ליכטל,
וואם איז א יום טוב ויום שמחה איו ליובאוויטש
(כנ״ל).
טו. ולפני כל זה — וועט מעז אלע צוזאמען דאוונען נאד א תפלה,
תפלת ערכית.
וואט זי איז פארבונדן מיט חנוכה במיוחד — ווארום דער זמן פון הדלקת נר חנוכה איז "משתשקע החמה"• 7 ,
זמן ערבית 7 .
און די כוונה פון דעם "תשקע החמה" איז ניט אז עט זאל אזוי בלייבן ח״ו,
נאר אז ס׳זאל גלייד אגהויבן לייכטן בא יעדער אידן און ביי אלע אידן מיט דעם אור פון "שמש" ומגן ה׳ אלקים"",
און מיט נאד א גרעטערע ליכטיקייט ווי ס׳איז געווען לפני ״שתשקע החמה״ — וואו־ום עם ווערט "והוי׳ יגי׳ חשכי",
וואט איז אויר מרמז אויף תפלת ערבית,
וואם זמנה איז.
חשבי",
ווען.
תשקע החמה״,
ויפגע — תיקן תפלת ערבית,
כי בא השמש 2 .
און דורך דעם וואט נאד אין די צייט פון חושד הגלות
("חשכי")
" טוען אידן אלץ מער און מער אז אידישקייט און ג־טלעכקייט זאל לייכטן — וועט דאם נאכמער צואיילן — ובפרט דורך קיום מצות צדקה,
וואט "מקרבת את הגאולה״ 4 — דעם "וה׳ יגי׳ חשכי",
אין דער אייביקער ליכטיקייט,
"והי׳ לך ה׳ לאור עולם" 5 ,
אין די גאולה שאין אחרי׳ גלות",
גאולה האמיתית והנצחית,
ע״י משיח צדקנו.
* * *
טז. [אח״כ ניגשו שני ילדים שיחיו אל כ״ק אדמו״ר שליט״א עם פדיונות מכל הילדים שיחיו.
ואח״כ ניגשו שני ילדות עם פדיונות מכל הילדות תחיינה.
כ״ק אדמו״ר שליט״א קיבל הפדיונות,
ואח״ב אמר:]
די פדיונות וועלן
(כרגיל)
געבראכט ווערן אויפן "ציו!" פון כ״ק מו״ח אדמו״ר.
ויה״ר אז בקרוב ממש זאל בא יעדערער פון אייך בתוככי כלל ישראל מקויים ווערן דעם יעוד "יראה אל אלקים בציון" 7 ,
נשמות בגופים,
און
©פו השיחות - ה׳תשמ״ז
, הראנו ה׳ חסדיך"••,
דער אויבער־ שטער וועט טווייזן יעדערן פוז אונז,
בתוך כלל ישראל,
זיין חסד,
, וישעך תתן לנו"••,
ער וועט געבן יעדערן פון אונז,
בתוך בלל ישראל,
און כלל ישראל — זיין ישועה,
ביז •לשכון כבוד בארצנו"",
בגאולה
האמיתית והשלימה,
במהרה בימינו ממש,
ומשיח צדקנו בראשנו.
אמן!
[לאחרי תפלת ערבית ניגנו:,
אך צדיקים גו׳".
(הש״צ שי׳ ניגן •יהי רצון בו׳)
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".,
ניעט ניעט ניקאווא".
אח״כ נתן כ״ק אדמו״ר שליט״א מטבעות למדריכים ולמדריכות,
ולה״טאנקיסטן״ — שיחיו — כדי לחלק ביז כל הנאספים שיחיו.
טרם צאתו התחיל לנגן,
ניעט ניעט ניקאווא*].
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
שיחת גר ו׳ דחנובה ה׳תשמ״ז - לאחרי תפלת ערבית והדלקת נר חנוכה -
א. חנוכה — קשור עם חנוכת בית המקדש׳,
וכפי שאומרים בנוסח ד״ועל הגסים": "באו בניד לדביר ביתך ופגו את היכלך וטהרו את מקדשך",
היינו,
התחלה חדשה לאחרי ההפסק כר.
והנה,
כל הענינים הקשורים עם בית המקדש שייכים
(מעין זה)
גם בזמן הזה — ב״מקדש מעט": י
. מקדש מעט״ — קאי על ביח־הבגסח ובית־המדרש 2 ,
עד לביתו הפרטי ובנפשו פנימה דכאו״א מישראל,
כמ״שי,
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
בתוכו לא נאמר אלא בתוכם,
בתוך כל אחד ואחד♦,
היינו,
שנפשו וביתו דכאו״א מישראל נעשים מקום להשראת השכינה,
עי״ז שחדורים בתורה עבודה
(חפלה)
וגמילות חסדים
(ג׳ הענינים הכוללים כל עניני התומ״צ),
ומהם אורה יוצאה לעולם 5 — שניכר בגלוי לעין כל שעליהם "העולם עומד"♦
(לא רק "עולם קטן זה האדם" 61 ,
אלא גם "עולם" כפשוטן היינו,
שהעולם כולו נעשה מקום להשראת השכינה — דירה לו ית׳ בתחתונים 62 .
ונמצא,
שימי חנוכה — חנוכת בית המקדש — הם "ימי סגולה" שיש בהם נתינת־כח מיוחדת לחינוך
(חנוכה)
ד״מקדש מעט",
החל מהמקדש הרוחני בנפשו דכאו״א מישראל,
ביתו הפרטי,
עד לביהכ״נ וביהמ״ד,
בית תורה,
תפלה וגמ״ח,
בית חב״ד,
— "בית"
(ענין של קביעותי)
דוקא,
כדיוק הלשון "לדביר ביתך",
אשר,
המקדש נקרא בכתוב בשם,
דביר"" 1 ,
ואעפ״כ,
מוסיפים ומדייקים "דביר ביתך״,
״בית״ דוקא —
הן ע״י הקמת בתים חדשים
(שאז עושים חנוכת הבית כפשוטה),
והן ע״י הוספה והרחבה בבתים הקיימים כבר,
עד להוספה והרחבה באופן שבאין ערוך,
שלכן צריך חינוך
(חנוכה)
בבית חדש.
ולהעיר,
שענין ההוספה שייך במיוחד לחנוכה — שהרי הדלקת נר חנוכה
(ע״פ ההלכה כדעת ב״ה")
היא באופו ש״יום ראשון מדליק אחת,
מכאן ואילך מוסיף והולך" 1 ,
וזהו המנהג הפשוט 5 .
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
ב. ומכאן באים להמדובר אתמול,
נר חמישי דחנוכה — שהמשכו בלילה זה,
ולהעיר ש,
בקדשים 14 הלילה הולד אחר היום״ 5 — לילדי ישראל שלפני בר־ מצוה ובת־מצוה,
להוסיף ולהדגיש גם בנוגע לגדולים,
לאחרי בר־מצוה ובת־ מצוה,
כדלקמן.
ובהקדמה — שהדברים הנאמרים לילדים הם דברי תורה,
שניתנה כולה לכאו׳א מישראל,
כמ״ש"׳ "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב",
היינו,
שהתורה כולה ניתנה בירושה לכאו״א השייך ל״קהלת יעקב",
"לקטן ולגדול" 17 ,
אלא,
שכאשר מדברים לילדים,
יש למצוא את הסגנון המתאים ושייך אליהם,
סגנון השייך לדרך הלימוד ד״בן חמש שנים למקרא"•׳,
דרך הפשט,
ואילו לגדולים,
מדברים בסגנון המתאים ושייך אליהם,
בשאר דרכי הלימוד,
שכן,
בלימוד התורה ישנו "סדר השתלשלות",
מלמעלה מעלה עד אין קץ עד למטה מטה עד אין תכליתי׳.
ג. תוכן הדברים שנאמרו אתמול לילדים — ״פקודה חדשה״ — שהילדים יבקשו מהוריהם שהבית כולו,
כולל ובמיוחד החדר של הילדים,
יהי׳ בית תורה תפלה וגמ״ח,
בית חב״ד,
עי״ז
שיהי׳ בחדרם
(לכל הפחות)
חומש,
סידור וקופת צדקה
(שלהם).
ובמיוחד — בסגנון השייך לילדים — בקשר ובשייכות עם המנהג דנתינת "מעות חנוכה":
ידוע" 2 "מנהג ישראל" לתת "מעות חנוכה״ לילדים — מנהג שראו
(גם)
אצל רבותינו נשיאינו׳ 2 ,
ובמילא,
מלבד התוקף ד״מנהג ישראל תורה היא" 22 ,
הרי זה גם מנהג שיש בו "מהדרין",
ו״מהדרין מן המהדרין" 23 .
ולכו,
הציעו לילדים שיבקשו מהוריהם בקשה זו
(לעשות מהבית והחדר שלהם בית תורה תפלה וגמ״ח)
— כ״מעות חנוכה" הפנימיים,
ובודאי שההורים ירצו למלא אח בקשתם של הילדים
(ובפרט כשיבקשו בדברים היוצאים מן הלב 24 ),
כטבע הורים שחפצים למלא את רצונם של הילדים ככל האפשרי,
ועאכו״כ — כעניני טוב וקדושה כר,
כנ״ל בארוכה.
ובהמשך לזה,
יש להוסיף ולהדגיש ענין זה
(גם)
בנוגע לגדולים,
לאחרי בר־ מצוה ובת־מצוה,
ועאכו״כ אלו שלאחרי הנישואין,
שיש להם ״בתים״ כפשוטם — שעליהם להשתדל לעשות מביתם
(ומכל הבתים שמסביבם)
בית תורה תפלה וגמ״ח,
בית חב״ד.
נר ו׳ דחנוכה
ויבולים גם הם לקשר זאת עם המנהג ד״מעות חנוכה" 25 : ילדים גדולים לאחרי בר־מצוה ובת־מנוה — יבקשו מהוריהם,
ואלו שלאחרי הנישואין — יבקש האיש מהאשה,
והאשה מהאיש,
וכיו״ב בנוגע לזקנים וזקנות,
לעזור זה לזה בכל הקשור לעשיית בית תורה תפלה וגמ״ח.
ובפרטיות יותר בנוגע לאיש ואשה — מכיון שהסדר ע״פ תורה הוא באופן ש״הוא ימשל בך" 24 ,
ולאידך,
האשה היא "עזר כנגדו" 27 ,
אזי,
האשה תבקש מבעלה שהענין ד״והוא ימשל בך" יהי׳ כדי לעשות מהבית
(יותר)
"מקדש מעט",
וכמו כן יבקש הבעל מאשתו שה״עזר כנגדו" יתבטא בעזר וסיוע לעשות מהבית
(יותר)
"מקדש מעט",
שהרי האשה היא "עקרת הבית".
ומובן,
שהאמור לעיל שייך גם בנוגע לבתים שנעשו כבר בתי תורה תפלה וגמ״ח — שיש להוסיף בזה ביתר שאת וביתר עוז,
כהוראת נר חנוכה ד״מוסיף והולך"
(כנ״ל ס״א).
ד. ובנוגע לפועל:
יש לנצל את ימי חנוכה הנותרים בשנה זו לפרסם בכל מקום ומקום ע״ד ההשתדלות בהקמת בתי תורה תפלה וגמ״ח,
בתי חב״ד,
בכל מקום ומקום,
כולל ובמיוחד — לעשות מביתו הפרטי דכאו״א מישראל בית תורה תפלה וגמ״ח.
ובל זה — מתוך רטש
(.
שטורעם")
רעש הקדושה הכי גדול,
עד שירעיש! את העולם
("אויפשטורעמען די וועלט"),
שמהם יראו וכן יעשו אפילו אלו שנמצאים לעת־עתה בהעלם והסתר ד עולם 2 .
מובן וגם פשוט שהפעולה בכל הנ״ל צריכה להיות בדרכי נועם ודרכי שלום" 2 ,
באופן ד״פדה בשלום"" 3 דוקא,
אבל,
ביחד עם זה,
ברעש
("שטורעם")
הכי גדול,
שכן,
באופן כזה דוקא נעשה הדבר באופן של הפצה,
"מוסיף והולך".
ועוד נקודה בזה — שהמתעסקים לעורר על הנ״ל,
צריכים להראות דוגמא חי׳ ולהוסיף בעצמם ובביתם בכל ענינים אלו ביתר שאת וביתר עוז,
כמה פעמים ככה,
שכן,
טבעו של תלמיד ומושפע שמסתפק בהנהגה שהיא מעין וחלק מהנהגת הרב והמשפיע,
ובמילא,
כדי לפעול במדה מסויימת,
צריך הרב והמשפיע להוסיף בענין זה כמה פעמים ככה,
כדי שילמדו ממנו מעין זה.
90ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
ה. כמו כן יש לעורר ולזרז עוד הפעם אודות הדלקת נר חנוכה במקומות ציבוריים:
"נר חנוכה מצוד,
להניחה על פתח ביתו מבחוץ" 31 ,
"משום פירסומי ניסא" 32 ,
ועאכו״ב כאשר
(מלבד ההדלקה "על פתח ביתו מבחוץ")
מדליקים נר חנוכה
(גם)
"בחוץ" כפשוטו,
ו״בחוץ" גופא במקום הציבורי והמרכזי ביותר — אזי ניתוסף ב״פירסומי ניסא" ביתר שאת וביתר עוז.
ולכו,
יש לעורר ולזרז עוד הפעם שינצלו את ימי חנוכה הנותרים בשנה זו להדליק נרות חנוכה באופן הכי גדול ד״פירסומי ניסא",
עי״ז שבכל עיר ועיירה,
כפר ומושב כר,
ידליקו נרות חנוכה במקום הציבורי והמרכזי ביותר.
[אם ישנה אפשרות להדליק בכמה מקומות — מה טוב,
העיקר הוא,
אבל,
שיהי׳ "פירסומי גיסא" באופן הכי גדול,
כאמור,
במקום הציבורי והמרכזי ביותר].
ובהזדמנות זו — לעורר את הנאספים ע״ד הדלקתם נר חנוכה בביתו של כאו״א,
כולל — התוכן הרוחני והפנימי דנר חנוכה,
להאיר את ביתו ב״נר מצוה ותורה אור" 33 ,
עד שהבית יהי׳ בית תורה תפלה וגמ״ח,
שממנו אורה יוצאה לכל הסביבה כולה,
כנ״ל בארוכה.
ו. ועוד ענין עיקרי בזה — בנוגע לפעולה על בני־נח:
הדלקת נר חנוכה "על פחח ביתו מבחוץ״ — פועלת על כל הנמצאים בחוץ,
ברשות־הרבים,
כולל גם אומות העולם,
ובלשון הגמרא 31 — "עד דכליא רגלא דתרמודאי",
כהפירוש הפנימי 34 ,
שנר חנוכה מבטל
("כליא")
את המציאות של מרידה בה׳
("תרמוד אותיות מורדת" 35 ),
עד לביטול "רגלא דתרמודאי",
הדרגא הכי תחתונה כו׳.
ולכן,
יש לנצל את המעמד דהדלקת נר חנוכה במקומות הכי ציבוריים ומרכזיים — לעורר גם ע״ד קיום מצוות שנצטוו בני נח,
ולהדגיש,
שקיומם צריך להיות "מפני שצוה בהן הקב״ה בתורה" 34 ,
אשר,
עי״ז מבטלים את המציאות ד״תרמודאי*
(מרידה בה׳,
ח״ו),
שזהו התוכן דנרות חנוכה.
ז. ובהדגשה מיוחדת — במדינה זו:
בחסדי ה׳,
נמצאים אנו במדינה שהיא "מלכות של חסד"
(ההיפר בתכלית ד״מלכות יון הרשעה" שנוצחה בימי חנוכה 37 ),
אשר,
נשיא המדינה מכריז ומעודד ע״ד קיום שבע מצוות בני־נח,
ובהדגשה האמורה,
שאין זה "דינא דמלכותא",
מעשה בני־אדם,
כי אם,
ציווי הקב״ה,
בורא העולם ומנהיגו.
נד ו׳ דחנוכה
91ו
והתקווה חזקה — שיוסיף בזה עוד יותר,
ובפרט כאשר יוסיפו להשתדל בענין זה.
ויש להוסיף ולקשר עגין זה עם שיעור חומש דנר חמישי דחנוכה* — בקביעות שנה זו:
שיעור חומש דנר חמישי,
סיומו וחותמו* 5 ,
אח האלקיס אני ירא"*.
והגע עצמך:
מדובר אודות,
השליט על הארץ" 41 ,
אשר,
פרעה מלד מצרים,
שהי׳,
מושל בכיפה" 41 ,
מינהו ל,
מושל בכל ארץ מצרים" 45 ,
באופן ש״בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים"*,
ובתוקף תפקידו כ״מושל בכל ארץ מצרים״,,
ערות הארץ״ 45 — כפי שראוהו אלו שדיבר עמהם,
שלא הכירוהו כיוסף,
אלא כ,
אדוני הארץ"* 4 — מכריז באופן גלוי לעין כל:,
את האלקים אני ירא"}
ובנוגע לענינגו:
מכיון שנשיא המדינה מכריז,
את האלקים אני ירא",
שלכן,
צריכים לקיים את מצוות האלקים,
שבע מצוות בני־נח — יכולים וצריכים לנצל ענין זה כדי
להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בפירסום והפצת שבע מצוות בני־נח לכל באי העולם.
*
ח. ויש להוסיף,
שבשנה זו ישנה נתינת כח מיוחדת בנוגע לכל הענינים האמורים:
שנה זו היא שנת השמיטה —,
שבת לה׳" 4 .
וגם התחלתה וראשיתה,,
ראש השנה״,
הכולל את כל ימי השגה* — חל בשבת.
ונוסף לזה,
גם ימי חנוכה דשנה זו — התחלתם ביום השבת,
וסיומם וחותמם — ביום השבת* 4 .
ומזה מובן,
שבשנה זו ישנה נתינת־כח מיוחדת שהעבודה
(דכל השנה כולה,
ובמיוחד)
בענינים השייכים לימי החנוכה,
ייעשו ע״ד ובדוגמת אופן העבודה דיום השבת — ש,
כל מלאכתך עשוי׳" 50 ,
וכל ענינו הו״ע התענוג,,
וקראת לשבת עונג״ 51 — עבודה מתוך מנוחה ותענוג,
ופשיטא,
ללא כל התנגדות,
מניעה ועיכוב,
ובנקל יותר מכפי שיכולים לשער.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
וכפי שראו במוחש בשנה זו ממש,
שבכל המקומות שעסקו בפעולה דהדלקת נר חנוכה באופן ד״פירסומי ניסא״ — הצליחו בזה,
ובנקל,
עד לאופן שלמעלה מכפי המשוער.
ומובן,
שכאשר הקב״ה עוזר שההצלחה בזה תהי׳ בקלות,
הרי,
הכוונה בזה היא — לא לחסוך את היגיעה,
כי אם,
שהיגיעה תהי׳ בענינים נעלים עוד יותר,
כידוע 52 הסיפור אודות דברי הצ״צ בקשר להצעת אדמו״ר הזקן לתת לו עניני תורה במתנה,
שככל שיקבל במתנה,
יצטרך להמשיך ולהתייגע על ענינים נעלים יותר.
ועד״ז בנדו״ד,
שכאשר מצליחים בקלות להדליק נר חנוכה באופן ד״פירסומי ניסא" — אין להסתפק בזה,
אלא אדרבה,
יש להמשיך ולהתייגע בכל זה באופן ד״מוסיף והולך״,
ובפרט — כש״מקשיבים לסיפורם של נרות חנוכה"
(כפתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר 53 : "מ׳דארף זיך צוהערן צו דעם וואם די ליכטעלעך דערציילן״),
ולכל לראש — ההוראה ד״מוסיף והולך" בכל עניני "נר מצוד.
ותורה אור".
ועוד וגם זה עיקר — שהקביעות ביום השבת מדגישה את ההכנה ל״יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" 54 ,
החל מהטעימה ב״ערב שבת",.
טועמי׳ חיים זכו" 55 ,
עד לטעימה "מכל תבשיל ותבשיל" 56 .
*
ט. והמעשה הוא העיקר 57 :
יש לפרסם בכל מקום ומקום שינצלו את ימי החנוכה הנותרים להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הענינים האמורים — הן בנוגע להדלקת נר חנוכה באופן ד״פירסומי ניסא",
והן בנוגע לפעולות להאיר ב״נר מצוה ותורה אור" ע״י הקמת בתי תורה תפלה וגמ״ח.
וכדי להוסיף עידוד ומרץ בכל פעולות אלו — ע״י פירסום הדברים,
"מצוה לפרסם עושי מצוה"' 5 ,
ובפרט ע״פ מארז״לי 5 "אילו הי׳ יודע ראובן שהקב״ה מכתיב עליו כו׳״ — כדאי ונכון שישלחו "תמונות" מהפעולות שנעשו בימי חנוכה,
על מנת לפרסמם בדפוס 60 .
ופשוט,
שגם לאחרי ימי החנוכה יש להמשיך בכל הפעולות להאיר ב״נר מצוה ותורה אור״,
ואדרבה — מעלין בקודש ביתר שאת וביתר עוז,
כהוראת ימי חנוכה — ״מוסיף והולד..
מעלין בקודש".
יו״ד.
ויה״ר שע״י מעשינו ועבודתינו בעניניס האמורים — הקמת בתי תורה תפלה וגמ״ח,
בתי חב״ד,
והדלקת נר חנוכה באופו ד״פרסומי גיסא״ — נזכה בקרוב ממש לחנוכת בית המקדש השלישי,
"דביר ביתך* כפשוטו,
והדלקת המנורה ע״י אהרן כהן גדול 61 ,
כפי
נר ו׳ דחנובה
93ו
שקורין בקריאה המיוחדת ליום אחרון דחנוכה:,
דבר 108 אל אהרן גד בהעלותך את הנרות גו׳״“,
בגאולה האמיתית והשלימה זדי משיח צדקנו.
והוספה מיוחדת בכל זה — כשמתקיימת חתונה בימי חנוכה
(ב״יומין זכאין",
שעי״ז ניתוסף יותר בהמשכת הברכות עד אין קץ),
שעניגה — בגין בית בישראלי*,
בנין עדי עד׳ על יסודי התורה והמצוה,
אשר,
עגין זה נעשה הכנה קרובה לקיום היעוד 5 *.
מהרה..
ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן
וקול כלה קול מצהלות גר",
חמשה קולות שהם כנגד החמשה קולות דמתן תורה**.
וכל ענינים אלו — בפשטות ובפועל ממש,
למטה מעשרה טפחים,
שבימי חנוכה דשנה זו,
בהמשך לנר חמישי,
הולכים ביחד עם משיח צדקנוי* להדליק נרות חנוכה.
בחצרות קדשו",
ולראות את הדלקת המנורה ב.
דביר קז־שך",.
נרות של ציוך•*,.
יראה אל אלקים בציון" 110 *,
כי תקויים הבקשה.
הראנו ה׳ חסדך וישעך תתן לגו..
לשכן כבוד בארצנו" 111 .
94ו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
שיחת נר ז׳ דחנובה ה׳תשמ״ז
- לאחרי תפלת מנחה
בעמדנו לאחרי הדלקת נר שביעי דחנוכה,
הרי,
מכיון שבקביעות שנה זו חל נר שמיני דחנובה בערב שבת,
נמצא,
שנר שביעי דחנוכה הוא הזמן האחרון לבקש "מעות חנוכה׳* בשנה זו.
ולכן,
כדאי לעורר עוד הפעם — בהמשך להמדובר לפנ״זי הן בנוגע לילדים והן בנוגע למבוגרים — אודות בקשת,
מעות חנוכה" האמיתיים
(נוסף על,
מעות חנוכה" כפשוטם)
גם בש״ק:
ובהקדמה — שהתוכן הפנימי דחנו־ כה
(חנוכת המקדש)
בעבודת האדם הוא,
! שכל בית יהודי יהי׳ מקום להשראת השכינה,,
ושכנתי בתוכם",,
מקדש מעט",
בית תורה ותפלה,
"בית גדול",
"שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה" 1 ,
ומגדלין בו גמ״ח
(כללות כל המצוות 3 ).
ולכן,
יבקשו הילדים מהוריהם,
מעות חנוכה״ — שיעשו מהחדר שלהם
(עוד יותר ממה שעושים הילדים בכח עצמם)
ומהבית כולו,
בית תורה תפלה וגמ״ח.
וכמו בן תבקש האשה מבעלה והבעל מאשתו לעזור זל״ז בעשיית הבית כולו בית תורה תפלה וגמ״ח.
והדלקת נר חנוכה -
ויה״ר שכל זה ימהר את בקשת ונתינת,
מעות חנוכה" דכנסת ישראל מהקב״ה — כידוע 4 שכנסת ישראל והקב״ה נמשלו לאיש ואשה — בכל המצטרך להם,
בני חיי ומזוני רויחא,
ובכולם רויחא,
כולל — הצלחה בעשיית כל בית וכל חדר בית תורה תפלה וגמ״ח,
בית חב״ד,
ועד שהעולם כולו יהי׳ בית חב״ד,
בית שמגדלים בו תורה,
מגדליו בו תפלה ומגדלין בו מצוות — מכיוז שנעשה דירה לו ית׳ בתחתונים,
באופו גלוי,
"ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר גו׳" 5 ,
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
אחד ומיוחד מ״שמוגה נסיכי אדם",
שאז יהי׳ גם כינור של שמונה נימין 4 ,
ויתירה מזה — כינור של עשר נימין 4 ,.
עלי עשור" 118 ,
ביחד עם השירה העשירית",
במהרה בימינו ממש,
כאמור,
בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו,
בעגלא דידו ממש.
ש״פ מקץ,
זאת חנוכה