חלק משיחת י״ט בהא ה׳תשמ״ז

- ע״ד הזהירות בשמירת היולדת

(וגם)

בבית הרפואה -

א. ידוע ומפורסם מנהגם של ישראל מקדמת דנא׳ — "מנהג ישראל תורה היא״ 2 — לתלות בבית היולדת 3 פתקאות

(או קמיעות)

עם שמות ופסוקים,

"שיר המעלות",

וכיו״ב

(בכל מקום כפי מנהגו),

כסגולה לשמירה כו׳ ליולדת ולולד,

הן בנוגע ללידה עצמה,

שתהי׳ כשורה ובנקל 4 ,

והן בנוגע לימים שלאחרי הלידה 5 ,

לאורך ימים ושנים טובות.

ועוד ענין עיקרי בנוגע לרך הנולד — שמיד בצאתו לאויר העולם יהי׳ מוקף בעניני קדושה,

כידוע שדברים שרואה ושומע תינוק אפילו בן יומו* יש להם

השפעה גם בגדלותו

(ועד שנתגלה בדורות האחרונים גם בחכמת הנפשי),

ולכן,

כשמקיפים אותו בעניני קדושה כר,

הרי זה מוסיף ברכה והצלחה שיזכו לגדלו ולגדלה "לתורה 8 ולחופה ולמעשים טובים".

ובענין זה,

יש להעיר ולעורר ע״ד דבר הדורש תיקון בנוגע להנהגה דימינו אלה,

כדלקמן.

ב. בדורות שלפנינו היו הנשים יולדות בבתיהן

(בסיוע ה״מילדת״י),

ובמילא,

היו הכל נוהגים ומקפידים בעת הלידה

(החל מההכנות ללידה)

על מנהג הנ״ל.

אמנם,

בימינו אלה,

הרי מסיבות רפואיות"׳ יולדות הנשים בבית הרפואה" דוקא,

ובמילא,

לא שמים לב

משערי דורא סוף הל׳ נדה

(סכ״ג).

רוקח וכל בו הל׳ נדה.

וראה ש״ך יו״ד שם).

י״ט כסלו - ע״ד הזהירות בשמירת היולדת

47 ו

להקפיד על מנהג הנ״ל,

כי אם,

לאחרי שהיולדת והולד חוזרים מבית הרפואה לביתם

(כמה ימים לאחרי הלידה),

בה בשעה שההנהגה הנ״ל חשובה עוד יותר בעת ובסמיכות ללידה עצמה

(כפשוט),

שאז נמצאים בבית הרפואה.

ולכן,

מצוה לעורר בכל מקום ומקום שגם כאשר היולדת והולד נמצאים בבית הרפואה,

יש להשתדל לתלות בחדר היולדת ובחדר הולד

(או על המיטה וכיו״ב)

"שיר המעלות" וכר,

כבל פרטי המנהגים שבדבר,

כפי שנוהגים בבית,

ואדרבה,

בהיותם בבית הרפואה,

בעת וסמיכות ללידה,

נוגע הדבר יותר,

כנ״ל.

ובכל מקום — בשאלת רב האם צריך כלי בתוך כלי וכיו״ב.

ג. ובנוגע לקבלת רשיון מהנהלת בית הרפואה — הרי,

בהשתדלות הכי קלה,

בודאי יקבלו הרשיון ללא כל התנגדות,

ואדרבה — בפה מלא ובשמחה:

גם ע״פ חכמת הרפואה — הרי,

הצלחת הטיפול הרפואי קשורה

(במד ה חשובה)

גם במצבו הנפשי של החולה,

שלכן,

משתדלים להסיר מלבו דאגות וספיקות כר,

לגרום לו מנוחת הנפש,

ומצב רוח טוב ככל האפשרי.

ועאכו״ב בנוגע לענין הלידה — שנוגע ועיקר

(הן ליולדת והן לולד)

המצב הנפשי,

הסרת הפחד בר,

ומנוחת הנפש בשלימותה.

ולכן,

כשיסבירו לרופא,

להנהלת בית הרפואה,

וכיו״ב,

שהפתקאות ד״שיר המעלות" וכיו״ב התלויות בחדר היולדת מרגיעות ומעודדות את רוחה של היולדת

(שהרי באמת היא מאמינה בסגולת השמירה כר)

— בודאי לא תהי׳ שום התנגדות מצדם,

ואדרבה,

יסכימו

בשמחה לתת רשיון לתלות פתקאות אלו,

כדי למלא את רצונה של היולדת,

שתהי׳ רגועה,

ובמצב של מנוחת הנפש.

ולא עוד,

אלא שענין זה הוא גם לתועלת הרופא:

רופא טוב ואמיתי — נוגע לו מצבו של המטופל,

ובמילא,

כאשר ישנו סיבוך,

חלישות וכר בהמצב,

הרי זה מבלבל את רוח הרופא,

וגורם לו העדר מנוחת הנפש כר.

ולכן,

מעוניין גם הרופא שהמטופל יהי׳ במצב של מנוחת הנפש שלימה,

שאז,

גם הוא

(הרופא)

רגוע יותר,

ובמילא,

יכול לעסוק בטיפול הרפואי באופן טוב יותר,

ביתר שאת וביתר עוז.

וכן הוא בנדו״ד,

שכאשר תולים הפתקאות ד״שיר המעלות" המרגיעות את רוחה של היולדת — הרי,

גם הרופא המטפל נעשה רגוע יותר

(ללא נפק״מ אם הוא יהודי או אינו יהודי,

מאמין בעניני דת או אינו מאמין כו׳),

ובמילא,

הטיפול הרפואי הוא ביתר הצלחה.

ד. ובנוגע לפועל:

ראוי ונכון לפרסם בכל מקום ומקום שדרים בו יהודים ע״ד המנהג לתלות "שיר המעלות" בחדר היולדת והולד,

ענין השמירה וסגולה שבזה וכר

(כנ״ל בארוכה),

ובהדגשה — שיש להשתדל לקיים מנהג זה מיד בבוא היולדת לבית הרפואה,

בעת ההכנה ללידה,

ועאכו״ב בעת הלידה עצמה,

וכן לאחרי הלידה,

כולל גם — ההשתדלות לקבלת רשיון דהנהלת בית הרפואה,

ע״י ההסברה המתאימה

(כנ״ל),

בדברים היוצאים מן הלב 2 ׳,

שבודאי יפעלו פעולתם.

48ו

ספר השיחות - ה׳תשמ״ז

ויש להוסיף,

שכל האמור שייך לא רק בעיר גדולה שיש בה יהודים רבים,

ובמילא,

גם בבתי הרפואה ישנם יולדות יהודיות רבות,

אלא אפילו בעיר קטנה,

ובבית הרפואה שיש בו יולדת יהודי׳ אחת בלבד 3 ׳ — גם שם צריכים ויכולים לעשות ולפעול בזה

(ובפרט שברובם של בתי הרפואה נמצאים כמה יולדות יהודיות).

ה. ויה״ר שע״י ההוספה והריבוי בלידת בנים ובנות בישראל — הן בכמות,

והן באיכות,

בתכלית השמירה וכו׳ — תוקדם ביותר גם ביאת בן דוד,

כמארז״ל*׳ "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף",

"אוצר ששמו גוף" 15 .

וכמרומז גם בפרשת השבוע 6 ׳ — לידת פרץ,

שמרמז גם ל״פרצת" במספר

הבנים והבנות כפשוטו,

ושמזרעו בא מלך המשיח

(״אלה תולדות פרץ..

וישי הוליד את דוד" 7 ),

"עלה הפורץ לפניהם" 11 ".

כן תהי׳ לנו — שהולכים בקרוב ממש לקבל פני משיח צדקנו,

"בנערינו

(ואח״ב)

ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו"",

ובאופן ש״הם הכירוהו תחילה" 20 ,

"כימי צאתך מארץ מצרים" 21 ,

ועד״ז

(ואדרבה יתרה מזה — באופן ד״אראנו נפלאות" 22 )

בגאולה העתידה,

במהרה בימינו ממש.

ספר השיחות - ה׳תשמ״ז