א. כ״ף מרחשון הוא יום סגולה — יום הולדת כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע בשנת כתר״א
(כלשון הצ״צי).
וע״פ הידוע גודל העילוי דיום הולדת,
ש״מזלו גובר" 2 ,
היינו,
עילוי והוספה באופן של התגברות
(לא רק בכתות הגלויים,
הבנה והשגה בו׳,
אלא)
אפילו במזל ושורש הנשמה למעלה,
מובן,
שבבוא כ״ף מרחשון מידי שנה בשנה,
נעשה עילוי והוספה באופן של התגברות בכל עניניו של בעל יום ההולדת
(גם לאחרי ההסתלקות 3 ,
ואדרבה,
ביתר שאת וביתר עוז 4 ).
וע״י העילוי וההוספה אצל נשיא ישראל,
נעשה עילוי והוספה אצל כל ישראל
(״הנשיא הוא הכל״ 5 )
— החל מתלמידיו ותלמידי תלמידיו,
שהולכים "בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס״ו״ 6 ,
ועל ידם — אצל כל ישראל.
ולכן,
בעמדנו ביום סגולה זה,
ראוי להתבונן בעניניו של בעל יום ההולדת,
על מנת לקבל החלטות טובות להוסיף ולהתחזק בהליכה בדרכיו ואורחותיו במשך כל השנה כולה.
ב. מעניניו העיקריים של בעל יום ההולדת — הדגשה מיוחדת על הענין דהפצת המעיינות חוצה.
ובהקדמה:
אמיתת הענין ד״יפוצו מעינותיך חוצה",
הפצת תורת החסידות
("מעינו־ תיך" דהבעש״ט)
באופן של "יתפר־ נסון״ 7 ,
הבנה והשגה בחב״ד שבנפש — התחיל כבר ע״י אדמו״ר הזקן לאחרי הגאולה די״ט כסלו
(כמבואר בשיחתו הידועה של בעל יום ההולדת 8 ).
אמנם,
לאחרי התחלת הענין ע״י אדמו״ר הזקן — הרי,
גילוי והפצת המעיינות חוצה באופן שיחדור בעולם
(עי״ז שחודר תחילה אצל לומדי התורה,
ש״פ וירא,
כ׳ מרחשון
כמאמר 9 "אסתכל באורייתא וברא עלמא")
— הולד וניתוסף ע״י רבותינו נשיאינו מדור לדור,
ובמיוחד — ע״י כ״ק אדמו״ר מהורש״ב,
בעל יום ההולדת,
שייסד את ישיבת תומכי תמימים שבה ילמדו
(לא רק נגלה דתורה,
אלא)
גם תורת החסידות
("ובזה דוקא יחיו בלימוד התורה הנגלית" 10 )
בסדר הלימוד של "ישיבה",
כלומר,
לימוד באופן ובסדר של התיישבות,
בהבנה והשגה,
"כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה"",
אשר,
עי״ז ניתוסף שלב עיקרי בהפצת המעיינות חוצה.
ובלשונו של בעל יום ההולדת בקשר להתייסדות הישיבה״ — "בהתחלה זו בישיבה..
הנני מדליק את המאורות שמורנו הבעש״ט והרביים הנחילונו,
למען תקויים ההבטחה של יפוצו מעינותיך חוצה,
להחיש את ביאת המשיח".
ובפרטיות יותר — נתבארו הדברים בשיחתו הידועה" בענין "כל היוצא למלחמת בית דוד" 14 ,
שתוכנה,
שתלמידי תומכי תמימים,
תלמידיו של בעל יום ההולדת,
הם "חיילי בית דוד" 15 ,
שתפקידם ללחום עם אלו "אשר חרפו
עקבות משיחך" 12 ,
כדברי המדרש" "אם ראית דור מחרף ומגדף צפה לרגליו של משיח,
מה טעם,
אשר חרפו אויבך ה׳ אשר חרפו עקבות משיחך,
וכתיב בתרי׳ ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן",
היינו,
שע״י פעולתם של "חיילי בית דוד" בגילוי והפצת אור החסידות נעשה הנצחון דמלחמת בית דוד,
ובאופן ד״ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן״,
״ראה המשורר..
ביאת המשיח,
על כן נתן תודות לה׳" 10 .
ג. ובכל זה — ניתוסף עוד יותר בדורנו זה,
ע״י נשיא דורנו,
כ״ק מו״ח אדמו״ר,
בנו יחידו וממלא מקומו של בעל יום ההולדת:
נוסף לכך ששיחה הנ״ל נתפרסמה,
ונדפסה ע״י נשיא דורנו
(לאחרי בואו למדינה זו) 14 ,
אשר,
גם ע״י הלימוד דשיחה הנ״ל ניתוסף בזה באופן ד״לאפשה לה" 20 ,
הרי,
על ידו געשה שלימות הענין דהפצת המעיינות חוצה — עי״ז שהפיץ את המעיינות דתורת החסידות באופן ד״באר היטב" 16 ,
"בשבעים לשון" 22 ,
עד כדי כך,
שאפילו אוה״ע
(לא רק יהודים שמדברים בלשון עם ועם)
יוכלו להבין עניני חסידות,
היינו,
שעל ידו באו המעיינות דתורת החסידות גם במקום ה״חוצה" ממש,
עד ל״חוצה" שאין "חוצה" ממנו.
ויש לומר,
שהענין דהפצת החסידות באופן ד״באר היטב",
"בשבעים לשון",
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
שייר ומרומז גם ביום ההולדת דכ״ק אדמו״ר מהורש״ב,
כ״ף מרחשון תרכ״א,
שסימנה "כתרא" — שכן,
"כתרא"
(בתוספת אל״ף,
ולא "כתר")
הוא בלשון תרגום,
לרמז,
שעניו ה״כתר" שבתורה,
פנימיות התורה שנתגלה בתורת החסידות 23 ,
יורד ונמשך גם בלשון תרגום
(ע״ד ובדוגמת הירידה וההמשכה מאצילות לבי״ע 24 ),
ועל ידו — יורד ונמשך גם בכל שבעים לשון דאוה״ע,
כאמור,
"באר היטב",
"בשבעים לשון".
ונמצא,
שבדורנו זה ניתוסף עוד יותר בפעולת "חיילי בית דוד" לבטל את הענין ד״חרפו עקבות משיחך",
עד לאופן ד״ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן״ 25 — שלימות הנצחון דמלחמת בית דוד,
עד לביאת משיח צדקנו בפועל ממש,
שאז יקויים היעוד "למען דעת כל עמי הארץ כי ה׳ הוא האלקים אין עוד" 26 ,
היינו,
שגם אוה״ע ידעו עניני אלקות,
ויתירה מזה — "ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשרי 2 גו׳" 28 .
ד. עפ״ז מובן אשר בעמדנו ביום סגולה,
יום הולדת של אדמו״ר מהורש״ב נ״ע — צריך כאו״א לקבל החלטות טובות להוסיף בהפצת המעיינות חוצה:
לכל לראש — בנוגע לעצמו,
להוסיף בלימוד החסידות באופן של הבנה והשגה,
הן הוספה בכמות זמן הלימוד,
והן הוספה באיכות הלימוד,
להתייגע יותר בהבנת עניני החסידות,
ובמיוחד — בעניני החסידות של בעל יום ההולדת
(ובתוספת ביאור והסבר — בכתבי החסידות דכ״ק מו״ח אדמו״ר),
כפי שאמר לפני הסתלקותו 29 — "די כתבים לאז איך אייך"
(את הכתבים,
כתבי החסידות,
משאיר הנני לכם),
ללמוד בהם באופן של הבנה והשגה בחב״ד שבנפש עד לשכל האנושי והטבעי,
ע״ד ההבנה וההשגה בשכל דנגלה דתורה 30 ,
ומההבנה וההשגה שבשכל — לרגש במדות שבלב,
כמ״ש׳ 3 "דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם",
אהבת ה׳ ויראת ה׳,
וכן שאר המדות ש״הן ענפי היראה והאהבה ותולדותיהן" 32 .
ומובן,
שההוספה בלימוד החסידות פועלת גם הוספה בלימוד ויגיעה בנגלה דתורה,
ו״גדול תלמוד שמביא לידי מעשה״ 33 — הוספה בהידור דקיום
ש״פ וידא,
כ' מרחשון
המצוות
(לפנים משורת הדין,
מ־דת חסי־ דות 54 ),
כולל גם בנוגע לעניני הרשות,
שיהיו באופן ד״כל מעשיך יהיו לשם שמים״ 35 ,
ויתירה מזה — "בכל דרכיך דעהו" 36 .
ועוד ועיקר — הפצת המעיינות חוצה,
כלומר,
להשתדל שעוד יהודים יוסיפו בלימוד החסידות,
ובכללות יותר — הפצת התורה והמצוות והפצת היהדות בכללותה,
כפי שנעשים חדורים בפנימיות התורה שנתבארה בתורת חסידות חב״ד,
ועד להפצת אור הקדושה בכל העולם כולו,
גם בנוגע לבני־נח,
עי״ו שמשפיעים ופועלים עליהם "לקבל מצוות שנצטוו בגי נח*",
ה. ובאותיות פשוטות — בנוגע לפועל:
הפעולה בכל הענינים האמורים היא — ע״י ההשתדלות בענין החינוך,
אשר,
גם בענין זה מצינו הדגשה מיוחדת אצל בעל יום ההולדת 37 ,
וכן אצל בנו וממלא מקומו,
כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו,
שכן,
למרות שהיו עסוקים בריבוי ענינים הבי הכרחיים וחיוניים כר,
השקיעו ריבוי זמן והשתדלות ומרץ כר בכל הקשור לפעולה בשטח החינוך,
כידוע ומפורסם.
והכוונה בזה בנוגע לכאו״א מאתנו — הן בנוגע לחינוך עצמו,
"קשוט עצמך"
(תחילה) ,3 ,
עי״ז שמקיים את הוראת המשנה" 4 "עשה לך רב"
(כמדובר בארוכה כמה וכמה פעמים במשך התקופה האחרונה 41 ),
והן בנוגע לחינוך הזולת,
ובזה גופא — הן בנוגע לחינוך דקטנים וקטנות בשנים,
והן בנוגע לחינוך דקטנים וקטנות בידיעות
(עם היותם גדולים בשנים),
ואפילו בנוגע לחינוך של גדולים בידיעות,
שכן,
עניני קדושה,
תורה ומצוותי׳,
הם באופן של בלי־גבול,
ובמילא,
יכולים וצריכים תמיד להוסיף עוד יותר,
בעילוי אחר עילוי.
ובפשטות — הקמת
(והרחבת)
מוסדות חינוך לילדים וכן מוסדות חינוך לילדות,
שבהם יקבלו חינוך הכשר,
עד לחינוך על טהרת הקודש,
כולל פעולת ההשפעה על ההורים ע״ד גודל ההכרח והנחיצות בחינוך יהודי אמיתי ברוח התורה והמצוות; וכמו כן הקמת
(והרחבת)
מוסדות שבהם מחנכים גם מבוגרים,
בתי תורה,
בתי תפלה ובתי גמ״ח,
דוגמת "בתי חב״ד" הכוללים את שלשתם,
שמהם יוצא אור הקדושה לכל הסביכה כולה
(כמדובר בארוכה כמה וכמה פעמים במשך התקופה האחרונה 42 ).
ספר השיחות - ה׳חשמ״ז
ו. והדגשה נוספת בכל זה — שהפעולה צריכה להיות באופן ד״מלכתחילה אריבער" 43
(כפתגם והוראת אדמו״ר מהר״ש,
אביו של בעל יום ההולדת):
הקמת
(והרחבת)
מוסדות חינוך,
בתי־ חב״ד,
וכיו״ב — כרוכה עם הוצאות כספיות מרובות כר,
ובמילא,
יש מקום לקס״ד שלכל לראש יש להשיג את מכסת הכסף הדרוש,
ואח״כ יתחילו להקים ולהרחיב את המוסדות כר.
על כך באה ההוראה ד״לכתחילה אריבער" — שלכל לראש יש להתחיל בהקמת והרחבת המוסדות,
באופן שלמעלה מחשבונות כר
(אם כי בסדר דעולם התיקון).
וכידוע פתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו — שתמיד הי׳ במצב של גרעון כספי,
בעל־ חוב כר,
וביחד עם זה,
לא נשאר בעל־חוב,
מכיון שסוכ״ם עזר השי״ת להשיג את הכסף הדרוש לתשלום החובות 44 .
וההסברה בצורך העבודה והפעולה באופן כזה
(לקחת חוב ע״ע,
ואח״ב להחזירו,
ולא להמתין עד שישיג את הכסף)
— מובנת בפשטות:
גרעון כספי גורם אי־נעימות למשך זמן קצר בלבד,
שכן,
סוכ״ם נותן השי״ת את הכסף הדרוש לשלם את כל החובות: ולעומת זאת,
דחיית הפעולה בהפצת היהדות והמעיינות ל״מחר",
ועאכו״ב "מחר שהוא לאחר זמן" 45 ,
עלולה לגרום להפסד,
ח״ו,
ב״נפשות מישראל",
אשר,
אפילו "נפש אחת מישראל" היא "עולם מלא" 44 .
ומכיון שכן,
הרי אין כל ספק שלכל לראש יש לפעול תיכף ומיד בהצלת נפשות מישראל,
"תן לי הנפש" 47 ,
ע״י הקמת והרחבת מוסדות חינוך,
בתי־ חב״ד,
וכיו״ב — מבלי להתחשב בגרעון הכספי כו׳,
באופן ד״לכתחילה ארי־ בער".
ובפרט כאשר רואים בדורנו זה את מעשיהם של הצד־שכגגד,
עד במה משתדלים לעשות כל מה שביכלתם כדי לחנך את הנוער היפך התורה,
עד לדרכים שהם היפך הצדק והיושר,
והיפך האנושיות לגמרי — לגנוב ילדים מהוריהם כדי לחנכם היפך התורה,
רחמנא ליצלן,
הרי בודאי ובודאי שצריכים להוסיף עוד יותר,
ביתר שאת וביתר עוז,
בהצלת נפשות מישראל,
ללא כל חשבונות כו׳,
כאמור,
"לכתחילה אריבער".
ואשרי חלקם של כל המתעסקים בכל זה — הן בגופם,
והן בממונם,
לעזור ולסייע במימון הפעולות בענינים האמורים,
כפי יכלתם,
ויותר מכפי יכלתם,
באופן ד״לכתחילה אריבער".
*
ז. ויש להוסיף,
שהפעולה בכל העני־ נים האמורים כתוצאה מההתעוררות
ש״3 זירא,
ב׳ מרחשון
ו8
ונתינת כח דיום סגולה זה — מודגשת עוד יותר בשנה זו 48 .
וכמה פרטים בדבר — הן מצד כללות השנה,
שנת השמיטה,
שהיא גם הכנה לשנת הקהל,
הו מצד הקביעות דכ״ף מדחשון ביום השבת,
והן מצד פרשת השבוע,
פרשת וירא,
אשר,
כל א׳ מהענינים האמורים מהוה הוראה נוספת ותוספת נתינת כה בכל הקשור לפעולה דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה,
כדלקמן.
ח. שנת השמיטה:
ענינה של שנת השמיטה — "שבת שבתון יהי׳ לארץ שבת לה 49 ",
"שגם עובדי האדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את זד" 50 ,
היינו,
שגם אלו שאינם "יושבי אוהל',
אלא,
עיקר עסקם בעבודת האדמה,
"שש שנים תזרע שדד ושש שנים תזמור כרמך" יי,
הנה,
בשנת השביעית,
שבה פנויים מעבודת האדמה,
יכולים וצריכים להקדיש את כל זמנם ללימוד התורה.
[וענין זה נעשה הכנה לקיום מצות הקהל — ״מקץ שבע שנים..
הקהל את העם האנשים והנשים והטף..
למען ישמעו ולמען ילמדו..
ושמרו לעשות את כל דברי התורה" 52 ,
שכן,
העסק בלימוד התורה במשך כל השנה כולה מהוה הכנה הראוי׳ לפעול שמירת וקיום התורה אצל כל העם,
"האנשים והנשים והטו*",
על כל הימים שלאח״ז,
"כל הימים אשר אתם חיים על האדמה" 53 ].
ומובן,
שאופן הפעולה בלימוד התורה צריך להיות בדוגמת אופן הפעולה בחרישה וזריעה בו׳ במשך כל ששת השנים שלפנ״ז — מחוך יגיעה,
מרץ וחיות כו׳,
אלא שהיגיעה היא בחרישה וזריעה כרוחניות,
כידוע 54 ש״ל״ט מלאכות חורש וזורע כו׳,
כמו שיש למטה כמו כן יש למעלה",
חרישה,
הו״ע עבודת התפלה,
"כמו חרישה שמרככין ארעא כדי שתצמיח הזרעים,
פי׳ להתגבר על חפציו ותשוקתו בעגיני עוד,.
״ז. ולשבור לבבו בשביל חפצו
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
לדבקה בה׳ אלקים,
ומה שיחרוש גופו ביותר וישבר בענין זה,
כן מצמיח יותר כו׳" 55 ,
ע״י קיום המצוות,
כמ״ש 56 "זרעו לכם לצדקה",
"כמו עד״מ הזורע שמצמיח פירות תבואתו בתום׳ ברכה
ויש להוסיף בזה:
גם העבודה ד״שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך״ היא — ע״פ היתר התורה,
ולא עוד,
אלא שחדורה באמונה בבחי׳ אלקות שלמעלה מהטבע,
"מאמין בחי העולמים וזורע" 57 .
ואעפ״ב,
בשנת השמיטה נדרשת ממנו עבודה נעלית יותר באין־ערוך,
למעלה ממציאות העולם לגמרי,
דהיינו,
לשנות את טבעו ורגילותו,
אע״פ שמדובר אודות טבע ורגילות שע״פ היתר התורה.
ומזה מובן גם בנוגע ליושבי אוהל,
שגם במשך השש שנים עיקר עסקם בלימוד התורה — שבבוא שנת השמיטה צריכים להוסיף בלימוד התורה ביתר שאת וביתר עוז,
לשנות את טבעם ורגילותם,
טבע ורגילות דקדושה.
ופשוט,
שבענינים כגון־דא אינו יכול לסמוך על עצמו,
לדעת אם כבר שינה טבעו ורגילותו כו׳,
ובאיזו מדה צריך להוסיף בזה וכו׳,
כי אם,
לשאול אצל מי שגדול ממנו,
כאמור,
"עשה לך רב".
ובנוגע לעניננו:
ההתעסקות בכל עניני העבודה השייכים לכ״ף מרחשון,
כאמור,
הוספה
בלימוד תורת החסידות,
ועי״ז הוספה גם בלימוד נגלה דתורה 58 ,
כולל ובמיוחד הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה — נעשית ביתר שאת וביתר עוז בשנה זו,
שנת השמיטה,
שנה שכולה קודש ללימוד התורה 59 .
ט. הקביעות בימי השבוע — ביום השבת:
יום השבת — כולו קודש לעבודת ה׳,
עבודת התפלה ולימוד התורה,
הן נגלה דתורה והן ובמיוחד פנימיות התורה 60 .
ואם הדברים אמורים בנוגע לכל שבת ושבת — בשבת דשנת השמיטה,
"שבת לה׳",
על אחת כמה וכמה.
ונמצא,
שכאשר כ״ף מרחשון חל ביום השבת,
וביום השבת דשנת השמיטה׳ 6 — ישנה תוספת נתינת כח בכל הקשור לעבודה דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה,
כולל — שהעבודה תהי׳ מתוך מנוחה ותענוג,
ענינו של יום השבת,
"כל מלאכתך עשוי׳" 67 ,
"וקראת לשבת עונג" 63 .
ש״פ וירא,
כ׳ מרחשון
ויש להוסיף בזה:
הקביעות דכ״ף מרחשון היא לעולם באותו יום בשבוע שבו חל ראש השנה 64 — לאחרי שבעה שבועות 85 .
ונמצא,
שבקביעות דכ״ף מרחשון ביום השבת מודגש שגם ר״ה חל בשבת,
כלומר,
שנוסף לכך ששגה זו היא שגת השמיטה,
"שבת לה׳",
הרי,
גם התחלתה וראשיתה
("ראש השנה",
בדוגמת ה״ראש",
שבו כלולים כל ימי השנה 88 )
ביום השבת.
י. ובפרשת השבוע — פרשת וירא:
בפרשת וירא
(שבה צריכים "לחיות" במשך כל ימי השבועי 8 ,
ועאכו״ב ביום השבת,
שבה קורין את הפרשה כולה)
— מצינו הדגשה מיוחדת בנוגע לענינים האמורים לעיל,
הן בנוגע לענין החינוך
(ובפרטיות יותר — חינוך עצמו וחינוך הזולת),
והן בנוגע להקמת בתי־חב״ד,
שעל ידם נעשית הפעולה דהפצח התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה,
כדלקמן.
ענין החינוך:
לכל לראש — חינוך עצמו,
ע״י קיום הוראת המשנה ״עשה לך רב״ — במכ״ש וק״ו מאנשי סדום,
שלמרות היותם
"רעים וחטאים גו׳" 61 ,
הבינו גם הם שחייבים למנות עליהם שופט,
כמסופר בפרשתנו 89 "ולוט ישב בשער סדום",
"ישב כתיב,
אותו היום מינוהו שופט עליהם״ 70 ,
ועאכו״כ — להבדיל אלף אלפי הבדלות — בנוגע לבני אברהם יצחק ויעקב,
ועאכו״ב לאחרי מתן־תורה.
וחינוך הזולת — כמפורש בפרשתנו אודות מעלתו של אברהם אבינו,
היהודי הראשון,
"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט"׳ 7 ,
חינוך הבנים והבנות
(כולל "בניך אלו התלמידים" 72 )
ב״דרך ה׳״,
לימוד התורה — "משפט" 75 ,
וקיום המצוות — "צדקה",
כללות כל המצוות 74 .
וכמו כן בנוגע להקמת בתי־חב״ד:
מסופר בפרשתנו 75 : "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה׳ א־ל עולם",
"ע״י אותו אשל נקרא שמו של הקב״ה אלקה לכל העולם,
לאחר שאוכלין ושותין אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו,
סבורים אתם שמשלי אכלתם משל מי שאמר והי׳ העולם אכלתם" 78 ,
וכמארז״ל 77 "אל תקרי ויקרא אלא
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
ויקריא,
מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב״ה בפי כל עובר ושב".
כלומר,
עבודתו של אברהם אבינו היתה לגלות ולפרסם אלקות בעולם,
עד כדי כך,
שלא זו בלבד שאברהם פעל את הענין ד״אלקי הארץ" 78
("עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ,
שהרגלתיו בפי הבריות
(כולל — ערביים שמשתחוים לאבק שעל רגליהם 79 ),
אבל כשלקחני מבית אבי הי׳ אלקי השמים ולא אלקי הארץ,
שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא הי׳ רגיל בארץ" 80 ),
אלא עוד זאת,
שגילה ופירסם את הענין ד״א־ל עולם",
"א־ל עולם ולא א־ל העולם
(ע״ד "אלקי הארץ"),
היינו,
שאין העולם דבר בפ״ע כ״א הוא אלקות" 81 .
ונמצא,
שהתוכן ד״ויטע אשל 82 בבאר שבע ויקרא שם בשם ה׳ א־ל עולם",
הוא הוא התוכן דהקמת בתי־חב״ד 83 ,
בית תורה,
תפלה וגמ״ח,
עד לבית כפשוטו שיש בו גם אכילה שתי׳ ולינה או אכילה
שתי׳ ולוי׳ 84 — ר״ת "אשל" 85 ,
אשר,
בו ועל ידו מתגלה אור הקדושה,
יהדות,
תורה ומצוותי׳,
עד למעיינות דתורת החסידות,
בכל הסביבה כולה,
גם אצל "בריות",
כולל גם בני־נח,
ע״ד וכדוגמת פעולתו של אברהם אבינו,
אשר,
להיותו "אבינו" דכאו״א מישראל,
מהוה הנהגתו הוראת־דרד לכאו־א מישראל.
*
יא. ויה״ר שע״י ההוספה בכל העני־ נים האמורים מצד הנתינת־כח דכ״ף מרחשון,
ובפרט בשנה זו
(כנ״ל בארוכה)
— נזכה בקרוב ממש לעניו ד״וירא אליו ה" 86 ,
גילוי אלקות לכל אחד ואחת מישראל,
בתכלית השלימות — בביאת משיח צדקנו,
שאז יקויים היעוד "כי עין בעין יראו גו׳" 87 ,
עד לגילוי אלקות בכל העולם כולו,
"כי מלאה הארץ דעה את
ש״פ וירא,
כ׳ מרוזשון
ה׳ כמים לים מכסים"",
וכאמור,
באופו ד״ונגלה כבוד ה׳ וראו כל כשר גו׳"• 2 .
ובפרט בעמדנו בשנת השמיטה,
אשר,
קיומה ממהר את הגאולה האמיתית והשלימה,
כדאיתא במדרשי• על הפסוק" 82 "רצית ה׳ ארצך שבת שבות יעקב",
"רצית ה׳ ארצך,
זש״ה׳ 83 ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש אותה..
עד שתרצה מעשי׳ להקב״ה..
עשו את השמיטין..
אותה שעה היא מרצה מעשי׳ להקב״ה..
לכך נאמר רצית ה׳ ארצך".
וכן תהי׳ לנו — "מיד הן נגאלין" 84 ,
תיכף ומיד ממש,
כך,
שווכים לקיים מצות השמיטה בארץ ישראל מן התורה,
ובדרך ממילא,
נקיים לאח״ז גם מצות הקהל,
"מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה
(בשנה ראשונה של שמיטה
שהיא השנה השמינית 85 )
בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלקיך במקום אשר יבחר",
בירושלים עיר הקודש,
"קרית חנה דוד" 86 ,
בהר הקודש ובבית המקדש השלישי,
שאז יהי׳ ה״בית"
(ביהמ״ק)
וה״עיר"
(ירושלים)
בקיום נצחי,
"מקדש אדני כוננו ידיך" 87 ,
כי ה׳ יבנה כיח,
ישמר עיר 88 ,
שכן,
"לידידו" 89 ,
"הוא מלך המשיח",
"יתן לו הא־ל יתברך כו׳" ה״בית" וה״עיר" בתכלית השלימות•",
במהרה בימינו ממש,
ובעגלא דידן.
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז