א. היינט,
כ״ף חשון,
איז דער יום הולדת פון דעם רבי׳ן
(מהורש״ב)
נ״ע,
ובלשון פון צמח צדק
(דער נשיא בדורו)
בעת קריאת שם בעל יום ההולדת׳ "נולד כ׳ חשון תרכ״אי,
שיש בזה שני כפי״ן,
שהוא רומז לכתרא עילאה" 3 .
ויש לומר דעם ביאור השייכות ביניהם
(פון דעם בעל יום ההולדת מיט זמן הולדתו):
כללות התורה איז פארבונדן מימן קו האמצעי,
המבריח מן הקצה אל הקצה,
וואם איז עולה עד
(פנימיות)
הכתר• 3 און נמשך איו ספירת המלכות,
ביז למטה מטה 4 .
ובאותיות פשוטות: תורה איז "חכמתו ורצונו של הקב״ה" 5
(וואם "רצון העליון ב״ה מכונה ונקרא בפי חכמי האמת בשם כתר עליון" 6 ).
און פון די הויכע דרגא איז "תורה ירדה ממקום כבודה שהיא רצונו וחכמתו יתברך ואו־
ף מרחשון ה׳תשמ״ז
רייתא וקוב״ה כולא חדי כר,
ומשם נסעה וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות עד שנתלבשה בדברים גשמיים ועניני עולם הזה כר" 5 ,
און ווי די תורה איז למטה שטייט זי מיט דעם גאנצן תוקף ווי זי איז למעלה
(מבריח מן הקצה אל הקצה)
און ווייזט אן אידן ווי זיי זאלן זיר פירן אין זייערע ענינים
(אויר הגשמיים)
בהתאם לרצון הקב״ה.
און דערפאר איז תורה
(אורייתא)
דער ""ממוצע המחבר" וואם איז מאחד ישראל וקוב״ה 7
(בדוגמא ווי כתר
(רצון)
איז דער ממוצעי צווישען איין דרגא מיט די צווייטע דרגא) 10 .
און אין תורה עצמה איז די המשכה פון
(פנימיות ה)
כתר שבתורה״ — אין פנימיות התורה,
"בעסק סתים ופנימיות התורה מאיר בזה העצמות בגילוי יותר כר" 9 .
ועאכו״ב ווי פנימיות התורה נתגלתה בתורת החסידות 3 ׳,
אנהויבנ־
ס ראשי פרקים מתולדות כ"? אדמו״ר סהורש׳ב נ*ע בהקדמה לחנוך לנער ד 8.
ריק דורך רעם בעש״ט — באופן פון.
יפוצו מעינותיד חוצה* 14 ,
און נאכמער — דורך תורת חסידות חב״ד שנתייסדה ע״י אדמו״ר הזקן,
ובפרט,
נאד פעטערבורג",
וואס דעמרלט האט זיר אנגעהויבן,
דער עיקר פון יפוצו 12 מעינותיך חוצה״ 15 — ווייל חסידות חב״ד גיט ארויס די טעינות
(הבעש״ט•׳)
פון פנימיות התורה בהבנה והשגה פון חכמה בינה דעת",
באופן פון,
יתפרנסון"•׳ מיני׳,
ביז אז דאם זאל קענען דורכנעמען די שכל און מציאות פון נה׳ב,
און פון חלקו שבעולם,
און זיי מהפר זיין לקדושה.
וואם דאם ערמעג־ לעכט אז די מעינות הבעש״ט זאלן אנ־ קומען אין,
חוצה" כפשוטו.
און דעריבער איז דוקא דורד דעם
(התלבשות פנימיות התורה בהשגה עיי אדה״ז)
ווערט,
נמשד עצם פנימיות התורה"" 14 ,
ווארום די,
ירידה והשפלה• פון מלביש זיין חסידות אין שכל איז נמשך מכח עליון יותר 20 ,
און נאכמער: סוף מעשה במחשבה תחלה,
די כוונה למעלה בעצמותו ית׳ איז אז תורה און אלקות זאל אראפקומען דוקא למטה מטה,
ביז אין,
חוצה״ — הפיכת טבע
ב. ויש לומר אז אין דעם איז צוגע־ קומען א חידוש ושלב עיקרי דורד דעם בעל יום ההולדת,
דער רבי נ״ע — הן אין תורת החסידות שלו,
והן אין זיינע פעולות פון הפצת המעינות חוצה:
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
בתורת החסידות: במאמרי בעל יום ההולדת זעט מען אז די עניני חסידות זיינען בביאור יותר רחב ובהבנה והשגה שכלית יותר,
ווי זיי זיינען
(בגלוי)
במאמרי רבותינו נשיאינו שקדמו 15 .
וכידוע דער פתגם סון חסידים הראשונים* 2 אז דער רבי נ״ע איז "דער רמב״ם פון חסידות",
ווייל די עגינים במאמרי חסידות שלו זיינען,
א הלכה קבועה ומסודרה מיט דעם גאגצן הסבר פון דעם ענין,
דבר דבר על אופנו..
א מעין פון ים החכמה,
א מסכת שלימה".
והיות אז דער רבי ג״ע האט אראפ־ געבראכט תורת החסידות נאכמער אין הבנה והשגה,
גיט דאס די מעגלעכקייט אויף דערגרייכן נאד ווייטער אין "חוצה",
ובמילא באווייזט עם אז דאם נעמט זיר פון נאד א העכערע דרגא אין "עצם פנימיות התורה".
ועוד ועיקר: דער רבי נ״ע האט מייסד געווען ישיבת תומכי תמימים.
וואם דורך דעם האט ער דורכגעפירט די כוונה פון "יפוצו מעיגותיד חוצה" ע״י הבעש״ט ואדה״ז ורבותינו נשיאינו שלאחריהם — אז דאם זאל ארויס־ קומען אין לימוד התורה בפועל,
און דורכנעמען עולם התורה
(לומדי תורה ואנשי תורה),
ובאופן של קביעות והתיישבות — וואם דאם האט זיך דורב־ געפירט בעיקר
(אנהויבגדיק)
דורך התייסדות ישיבת תומכי תמימים,
א ישיבה פאר תלמידים,
מיט דער כוונה צוצוציען תלמידים מכל קצוי תבל,
וואו מ׳לערנט תורה,
נגלה דתורה און תורת החסידות,
באופן של "ישיבה",
בקביעות ובהתיישבות",
און ווי א תורה אחת,
(£)
(4^ 1x11010 6,
*□•
*
(,
4,
80164)
11914361 □1 — X181.)
א 11א ׳X191 X4144
884491 0X1 048 49.
9 ^11 114114 49091 191.
01. 4401 X411 11X8 3X4-040948 4,
411. ׳״ X114 X1 1X8 1X4,
801949 40141010' ׳״X1.
11480 — — 111.
1 !14481 84110□ 1441 1484118 X41
041 4 1911□ 41אX41 □19□ 8801' X11 X14^ 604841□ □□11□ 004,
014
(8
(014
(0 010101׳
□X8 X009□!4^^ 804,
□ X11 83.
2 1441
. ) 1194,
09 '4.)
18א □.
81 !0.
4 — 84181
X1
(6^094!^89^ 141.
1. 801 48411' 884,
א 19□' 41א□.
X41 1X8
(□69□ □89401□)
0 11אX089
(.
004,
14 0 1)
אX1.
114489
(.
094. 896) *
918 !,
□844 611 □□08□□ □42)
א84.
8
□19□ 01.
90091 ״X□.
80. 1X 81
(81 □09□!!״)
' X11 141.
1. 46191 844
((□! □81811.
□□4,
489
()
' 41X8 114418 X14^08 ו□ X4 X1 X161 611 '1 81אX81.
(0841□ □□61 9401□ 844□□.
(((1X891191 041 890 611 04,
4,
441X4,.
811 14 ^41 111.
1194,
09 1194,
1 '1X891191 19□ 14 □4,
8414 □4440□ !44091 *□444,
4 04□ "04,
619□ ״x 4,
84,
88□ 04□ 111.
— X1 44,
1 91 14 □4,
8414 □444081
(09041
1^1 044,)
14. 114 '״X11.
11 1111061111 41 1440X1 0
(1. 011 1,
0,
110114011
(40011
(.
*1.
41 11001X1.
04,
41. □034.
1 1904 1.
4 111 ״ 1180 \<9 01111 <904 334.
1. — 4.
8
1419
(,
101 81 1*8 *.
1 011.
1. 0
(1 *61 1.
4□
'״,
4,
04 00,
14 0X131
1X1X1!
(1111.
1
(11□ □411
(1) 4,
8811 881104' #41 88
(941 1804,
11 1441 0114,
0111- <90-148 1.
04,
1 0.
4 0841111 *41 0X518X041 4,
^□1X ^*
(.
18 " — 11444,
14 <94,
41118 811 □1^״X181.)
41118 '084.
1 904> !011 9>94> ׳ 4,
1114,
11! X181.
1 0.
4 — '014,
1 0,
11811 144! 141.
04X11.
X41 1014 89.
9 00104
818411,
0 יא□)
! 0״8
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
למטה מטה
("חוצה" ממש)
דורך דעם רבי׳ן נ״ע איז דער חיבור פון עתיק און אריך: דאס ווערט נמשך
(ניט בלויז מבחי׳ אריך,
חיצוניות הכתר,
ששייך לסדר השתלשלות,
נאר)
מבחי׳ עתיק,
פנימיות הכתר 44 ,
שלמעלה מסדר השתלשלות לגמרי,
אבער דאס ווערט נמשך בבחי׳ אריך,
מקור לסדר השתלשלות,
ועי״ז — בכל סדר השתלשלות.
און דער יום כ׳
(כתר)
בשנת כתר״א איז בחודש מרחשון — וואם ווערט אנגערופן "ירח בול" 43 על שם ירידת הגשמים שבחודש זה 46 ,
וואם ירידת גשמים איז פארבונדן מיט עבודת התשובה 22 — ענינה פון תורת החסידות• 4 ,
צו מהפך זיין אויך דעם תחתון שבתחתון דורך עבודת התשובה.
ד. ויש להוסיף,
אז דער יום הולדת איז געווען בשנת חרכ״א,
"כתר״א" בלשון תרגום
(ניט בשנת תר״כ,
אותיות כתר בלשון הקודש),
וכלשון הצ״צ ״כתרא עילאה״
(ניט ״כתר עליון״)
— ווייל תוכן עבודת בעל יום ההולדת איז געווען המשכת בחי׳ כתר
(תורת החסידות)
בלשון תרגום
(כתרא),
פון די שבעים לשון דאוה״ע,
בכדי מברר זיין די שבעים לשון פון ד עם פירוד בעולמות בי״ע,
וואס איז "חוצה" לגבי עולם האצילות,
עולם הקודש
(לשון הקודש) 24 .
אוה״ת בראשית יט,
א ואילך.
ד־ה החודש תרנ*ד.
שיחת כ״ף מ״ח תשמ״ו).
ה. דערפון האט מען אויר א לימוד בכ״ף חשון בכל שנה ושנה:
ביום הולדת פון יעדער מענטש איז "מזלו גובר" 25 .
עאכו״ב פון א נשיא הדור,
וואם "הנשיא הוא הכל" 52 ,
און ער איז
("נשיא" מלשון)
מנשא
(הויבט אויף)
הכל,
כל אנשי הדור — איז דאו מובן אז ביום הולדת פון א נשיא,
ווען "מזלו גובר״
(ניט נאר הבנתו והשגתו — דמאי קמ״ל,
נאר אויר "מזלו",
בחי׳ כתר שבו 53 ,
און פון כתר ווערט עם נמשך אין אלע כחות),
טוט עם אויף א התגברות במזלו ובכל הכחות פון כל אחד ואחת מאנשי דורו,
און דורך בגו ממלא מקומו כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו — ווערט נמשך אין כל אנשי דורנו א התגברות במזלם,
בחי׳ כתר,
און אין אלע כחות.
ד. ה. אז בכ״ף חשון מדי שנה בשנה האט כאו״א א התגברות מיוחדת אין די כחות צו טאו אין דער עבודה פון דעם בעל יום ההולדת,
וועלכע ער האט איבערגעגעבן לכל אנשי דורו,
וע״י בנו
ש״פ וירא,
כ' מרחשון
ממלא מקומו — לכל אנשי דורנו — דער כללות העניו פון הפצת המעינות חוצה,
המשכת כתר
(פנימיות התורה)
למטה מטה,
אין,
חוצה" ממש,
ביז אין תרגום
(,
כתר״א"),
בשבעים לשון".
ואדרבה: בכל שנה ושנה ווערט,
קומט אין דעם צו אן עלי׳ והתגברות נוספת,
ווארום,
מעלין בקודש" 54 ,
ובפרט אז בכל שנה ושנה ווערט נמשך אן,
אור 55 חדש שלא הי׳ מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה" 56 .
ועאכו״ב מדור לדור
(דור גם מלשון שורה 57 ,
וכולל כו״כ שנים),
וואט איז שלא בערך מער פאר די עלי׳ משנה לשנה.
ו. ועאכו״ב בכ״ף חשון שנה זו,
וואס איז: א)
א שנת השמיטה,
ב) ביום השבח״ 5 — וואם אויד אין דעם איז אונטערשטראכן די נקודה הנ״ל — התגלות תורת החסידות
(כתר שבתורה)
למטה מטה.
וביאור הענין:
דער תוכן פון שנת השמיטה איז בדומה צו דער תוכן פון יום השבת 33 :
ד. ה. אז בשנת השמיטה
(ע״ד ווי ביום השבת)
שטייט א איד העכער פאר וועלט — ער פארנעמט זיך ניט מיט די פעולות גשמיות הרגילות בחיי יום יום
(בשאר השנים).
וואם דאם שטרייכט אונטער זיין פארבונד מיט דעם אויבערשטן — סיי מצד דעם וואס ער האט דעמולט ניט די בילבולים פון טרדות הפרנסה בעוה״ז הגשמי,
און ער פארלאזט זיך אויפן אויבערשטז 64 ,
און סיי מצד דעם וואם ער נוצט אויס די ליידיקע צייט און כחות אויף הוספה בעבודת ה׳,
לימוד
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
התורה ועבודת התפלה.
ווי קם שטייס איו מפרשים" בנוגע לשנת השמיטה "שתהי׳ כל השנה הבטלה מעבודת האדמה מוכנת לעבודתו..
שגם עובדי האדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את ה״.
און — איו אז אופן פון יגיעה בלימוד התורה כר: כשם ווי אין די שש שנים איז געווען "יגיע כפיך"**,
"בזיעת אפיך תאכל לחם" י/ נוצט ער אוים
(בשנת השמיטה)
דעם כח היגיעה אין לימוד התורה ועבודת ה׳.
כולל ובמיוחד אין לימוד פנימיות התורה — בחי׳ שבת שבתורה
(וואם איז נשמתא 48 פון נגלה דתורה וואס פאר־ נעמט זיר מיט בירורי טוב ורע כו׳”).
צוזאמען דערמיט איז ניט דער פשט אז דעמולט פעלט אין פרנסה והשפעות בעוה״ז הגשמי
(וואט מ׳באקומט בהשש שנים דורך מלאכת האדמה),
נאר כמקרא מלא 70 "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים" 1 י.
ד. ה. אז אין די שש שנים באקומט ער די ברכה בפרנסה דורך יגיעה במלאכת האדמה,
און בשנת השמיטה באקומט ער די ברכה בפרנסה דויד יגיעה בלימוד התורה ועבודת התפלה כר.
עפ״ז איז מובן,
אז דער תוכן הנ״ל פון יום הולדת אדמו״ר נ״ע בב׳ חשון שנת
ז. בסגנון אחר:
יום השבת האט איז זיר צוויי ענינים: א)
יום השביעי,
דער המשר וסיום ושלימות פון די שבעת ימי בראשית 38 .
ב) עליית כל השבעה ימים למעלה מן
ש״פ וירא,
כ׳ מרחשון
הזמן.
דעריבער הויבט מען דערנאך אן ציילן זמן מחדש "היום יום ראשון• 39 .
ובספירות: א)
ספירת המלכות
(סיום וגמר פון די שבע מדות).
ב) ספירת הכתר
(למעלה מזמן וסדר זמנים).
ובספירת הכתר עצמו — בחי׳ עתיק,
שנעתק ומובדל לגמרי פון זמן
(משא״ב אריד האט נאד עפעס א שייכות מיט סדר זמנים).
וי״ל אז עד״ז האט אין זיך שנת השמיטה
("שבת לה",
שבת בשנים)
ביידע ענינים: א)
שנה השביעית,
א המשך וסיום ושלימות פון די שש שנים — בחי׳ מלכות.
ב) עליית השבע שנים למעלה מן הזמן
(דעריבער הויבט מען דערנאד אן א מספר חדש פון שבע שנים)
— בחי׳ כתר.
קומט אויס אז אין שנת השמיטה אי.
דא דער חיבור פון ביידע ענינים הנ״ל בעבודת בעל יום ההולדת — המשכת שלימות הכתר
(שלמעלה מעולם)
אין מלכות,
און אין די שבע שנים פון סדר בראשית
(עולם).
כידוע* 40 אז שרש המלכות איז פון כתר,
און כתר ווערט נמשך דוקא אין מלכות
(נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן 41 ),
סוף מעשה במחשבה תחלה.
ויש להוסיף,
אז דער יום ההולדת איז קרוב לתוזלת שנח השמיטה
(כ״ף חשון)
— ע״ד פירוש החסידות" אין "סוף מעשה במחשבה תחלה"",
אז "סוף
ח. דערפון איז פארשטאנדיק,
אז אין אלע מועדים,
כולל בכ״ף חשון בשנה זו — א שנת השמיטה
(און אויר ביום השבת)
— קומט צו אן עלי׳ והתגברות ביתר שאת וביתר עוז אין דעם "מזלו גובר* פון בעל יום ההולדת — המשכת והפצת פנימיות התורה
(כתר)
למטה מטה,
אין "חוצה* ממש.
ט. והמעשה הוא העיקר" 42
(סוף מעשה במחשבה תחלה):
שטייענדיק בכ״ף חשון,
יום הולדת אדמו״ר נ״ע,
וביום השבת ובשנת השמיטה — האט כאו״א א התגברות מיוחדת אין די כחות צו טאן אין דער עבודה פון דעם בעל יום ההולדת,
וועל־ כע ער האט איבערגעגעבן לכל אנשי דורו,
וע״י בנו ממלא מקומו — לכל אנשי דודנו — דער כללות העניז פון הפצת המעינות חוצה,
המשכת כתר
(פנימיות התורה)
למטה מטה,
אין "חוצה* ממש,
ביז אין תרגום
("כתר״א*)
"בשבעים לשון*.
ובפשטות: הוספה בלימוד התורה מתוך יגיעה,
כולל ובמיוחד יגיעה בלימוד תורת החסידות,
כולל — די מאמרי חסידות פון דעם בעל יום ההולדת,
כמאמר הידוע שלו" "די כתבים לאז איך אייך*,
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
און דערפון זאל עם נמשך ווערן אין יגיעה בלימוד הנגלה,
און — בלימוד שניהם יחד
(נגלה און חסידות).
און אין אן אופן אז ראם פארשטייט אויר דער שכל פון נה״ב
("תרגום* פאר,
חוצה" שבאדם עצמו).
וגדול לימוד שמביא לידי מעשה 2 • — פון לימוד התורה
("די כתבים*),
"דע את אלקי אביך"",
זאל עם נמשך ווערן אין מעשה,
"חוצה* שבאדם,
"ועבדהו בלב שלם* 83 ,
אהבה ויראה,
פון וועלכע עם ווערט נמשך בכל המצוות כולם — הוספה בקיום המצוות בהידור.
כולל ובמיוחד אין די מעשה ועבודה אין ״חוצה* פון עוה״ז הגשמי — צו "פארשרייבו זיך" אין "כל היוצא למלחמת בית דוד",
צו טאן אין הפצת היהדות והתורה,
און הפצת המעינות — חוצה,
ביז אין חוצה שאין חוצה ממנו,
כולל דורך איבערזעצן חסידות צו יע־ דערן באותיות
(ולשונות)
המתאימות לפי הבנתו והשגתו.
און ספעציעל דורך די הוספה באופן הפצת המעינות חוצה וואם איז צוגעקו־ מען בדורנו זה,
ובמיוחד בזמן האחרון•• — דורך א)
אויפשטעלן
(אדער מרחיב זיין)
א "בית חב״ד* בכל מקום ומקום,
בית תורה תפלה וגמ״ח,
און ב)
"עשה 5 ׳ לך רב":
ענינו פון א ״בית חב״ד* איז — הפצת המעינות חוצה באופן של קביעות והתיישבות
(בית).
און דער "בית חב״ד*
בכל מקום באלייכט — ממנו יוצא אורה — די גאנצע שכונה און שטאט
("חוצה*)
מיט אור התורה דורכגענומען אויד מיט אור פון תורת חסידות חב״ד,
ובאופן אז דאם ווירקט אין די הנהגה במעשה בפועל".
ע״ד ובדוגמת התייסרות ישיבת תומכי תמימים — לימוד תורת החסידות והפצת המעינות חוצה באופן של קביעות והתיישבות,
וממנו יוצא אורה לכל הסביבה.
דער תוכו פון ״עשה לך רב* איז — באשטימען פאר זיך א רב מיט וועמען ער קען זיד מיישב זיין און בעטן אן עצה וכיו״ב
(און טוט אזוי בפועל — וזהו העיקר)
בנוגע צו זיין לימוד התורה,
כולל לימוד פנימיות התורה,
און עבודת ה׳,
כולל — הפצת המעינות חוצה.
וואס דאס פארשטארקט נאכמער די עבודה ופעולה ויגיעה אין לימוד החסידות והנגלה,
און אין הפצת המעינות חוצה.
יוד.
ויש להוסיף רמז צו די צוויי ענינים בפרשתנו:
א) "ויטעי• אשל — פונדק לאכסניא" — בבאר שבע ויקרא שם בשם 71 א־ל עולם",
"על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב״ה אלוקה לכל העולם,
לאחר שאוכלים ושותים אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו"•׳.
וואס דאס איז דער ענין פון א.
בית חב״ד": א פונדק לאכסניא,
וואו יערער איד קען אריינ־ גיין און איבערנעכטיקן און באקומען וואס צו עסן און טרינקען"
(ועאכו״ב)-
ש״פ וירא,
כ' מרחשון
ו7
לערנען חורה,
מתפלל זיין ארן געבן צדקה וכיו״ב.
און דויד דעם,
אשל" ווערט",
ויקרא" שם בשם ה׳ א־ל עולם• 46 .
ב) , ולוט ישב בשער סדום" 47 ,
ופרש״י:.
ישב כתיב,
אותו היום מינוהו שופט עליהם".
ד. ה. אז אפילו אנשי סדום,
וועלכע זיינען געווען,
רעים וחטאים לה׳ מאד״”,
האבן געפונען נויטיק בו ממנה זייז אויר זיד א שופט —,
עשה לך רב",
און האבן פארשטאנען מעצמם אז דער שופט דארף זיין ניט בדומה להם נאר אברהס׳ס א קרוב,
עאכו״ב ווען עם רעדט זיד וועגן
(להבדיל)
אידן און נאד מתן תורה!
יא. ד ער לימוד הנ״ל
(פון דעם בעל יום ההולדת)
במובן רחב יותר:
ידוע ומפורסם דער גודל ההשתדלות בענין החינוך פון בעל יום ההולדת",
ועד״ז פון בנו ממלא מקומו כ״ק מו״ח אדמו״ר.
אז ניט קוקנדיק אויף די ענינים הכי עיקריים והכי חיונים וואס זיי האבן געטאן,
איז בא זיי געווען א ספעציעלע השתדלות בענין החינוך.
ויש לומר אז בכללות
(במובן הרחב)
איז דאם פארבונדן מיט די התרחבות איו הפצת היהדות והפצת המעינות חוצה וואם איז צוגעקומען ע״י דעם בעל
סוסה
(י,
טע״א),
פונדק ללון*.
וא*כ צ״ל בסוף דברי רש״י שם.
לינה■ במקום.
לוי".
וראה לקו״ש חט״ו ס־ע 501.
וש*נ.
ספר השיחות - ה׳חשמ״ז
ובפשטות — דורך אויפשטעלן
(אז־ ער מרחיב זיין)
מוסדות חינוך בכל מקום ומקום,
וואו אידישע קינדער קענעז בא־ קומען א חינוך הכשר וחינוך על טהרת הקודש,
און אזוינע מוסדות וואם וועלן האבן די מעגלעכקייט צו ארייננעמעו און צוציען וואס מער אידישע קינדער,
אזוי אז אין דער שמאט
(פון דעם מוסד חינוך)
זאל ניט זיין קיין עיכוב מצד המוסד פון ארייננעמען און מחנך זיין די אלע אידישע קינדער וואם לעבן דארט
(און די איינציקע השתדלות וואם דארף זיין איז — צו אראפנעמען די מניעה מצד העדר ידיעת ההורים וכיו״ב).
ועד״ז מוסדות חינוך פאר גדולים בשנים — דורך אויפשטעלן בתי חב״ד בכל מקום ומקום,
וואס ענינם איז צו מחנך זיין די אידן אין דעם מקום
(כנ*ל ס״י).
יב. אין דעם גופא קומט צו די הוראה פון דעם רבי׳ן מהר״ש
(דער פאטער פון דעם בעל יום ההולדת)
— "מלכתחילה אריבער" 48 .
וויבאלד אז הקמת מוסדות חינוך,
בתי חב״ד וכיו״ב איז פארבונדן מיט הוצאות כספיות
(ויגיעה וזמן כו׳)
— קען זייז א קס״ד,
אז ביו מ׳האט ניט די געלט במזומן,
וועט מעז ניט אויפשטעלן דעם מוסד.
אויה דעם האט מען די הוראה — אז מ׳דארף זיך אין דעם פירן באופן פון ״מלכתחילה אריבער"
(אבער כמובן — א הנהגה פון עולם התיקון"),
ניט אפ־ האלטן די הקמה פון א מוסד חינוך
ד. ה. אז דאם איז א שאלה פוז פקו״נ
(ברוחניות)
— וואם איז דוחה בל התורה כולהי״י.
במילא איז מובן,
אז וועז מ 49 האט
ניט קיין ברירה,
און מ׳דארף אויס־ קלייבן איינע פון די ביידע מעגלעכ־ קיימו
(גלייך אויפשטעלן דעם מוסד,
אדער ווארטז כיז מ׳האט געלט)
— איז קייז ספק ניט אז לכל לראש דארח זיין "תו לי הנפש" 102 ,
הצלת נפשות,
אוז דערנאר ג ע סיג עז די מיטלעז אויסצו־ צאלז די הוצאות.
עאכו״ב בזמננו זה,
וועז דער צד שכנגד רוט ניט ארז זוכט אלע מעג־ לעכקייטז צו פארכאפז ר״ל אידישע קינדער
(אוו ערוואקסענע),
מיט כל מיני פאלשקייטו,
ביז אויר אפרייסז קינדער פון זייערע עלטערן וכר,
!ווי ס׳איז געוועו בנוגע צו די ילדי טהרו וילדי תימז ר״ל״י,
ועד היום הזה האט מעז ניט מברר געוועז שמותיהם און די ערטער וואו זיי זיינעז אהין־גע־ קומעז]—
איז נאד שטארקער נוגע מס״נ בצד הקדושה בעניז החינוך,
צו אריינציעז וואס מער אידישע קינדער איו מוסדות של חינוך הכשר ועל מהרת הקודש,
אוז דאס ניט אפשטופו אפילו אויף א רגע אחד
(צוליב געלט וכיו״ב).
דעריבער איז איצטער גאכמער הכרח ואחריות וזכות לכל אחד ואחת — צו טאז כל התלוי בו אין דעם שטח פוז חינוך ניט אפשטעלנדיק זיך צוליב קיינע מניעות — כאו״א לויט זיינע מעגלעב־ קייטז:
די וואס האבן א השפעה וכח בנוגע צו הקמת מוסד של חינוך,
הנהלת המוסדות,
תומכי המוסדות וכיו״ב —
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז
יד. ויש להוסיף השייכות פון ענין החינוך
(עבודתו המיוחדת פון דעם בעל יום ההולדת)
מיס ענין השמיטה
(וואם איו בדוגמא די עבודה פון דעם בעל יום ההולדת,
כנ״ל ס״ו־ז):
איינער פון די גרעסטע שוועריקייטן פון שנת השמיטה איז דער שפרונג ושינוי הרגילות מן הקצה אל הקצה — או לאחרי הרגילות והחוקה פון.
שש שנים תורע שדך גו׳"* 51
(צוויי מאל תלת וימני הוי חזקה 52 ),
דארף גלייך
(ניט לאט לאט)
זיין.
ובשנה השביעית שבת שבתון יהי׳ לארץ גו׳"* 53 ,
במשך א שנה שלימה 54 .
וואס דאם איו דער תוכן פון חסידות במיוחד — די עבודה פון שינוי טבע הרגילות
(וואס דעמולט ווערט מען אג־ גערופן "עובד אלקים"""),
שינוי טבע מדותיוי״ 55 — וואס אין דעם איו צוגע־ קומעז א חידוש דורך דעם בעל יום ההולדת,
כנ״ל בארוכה.
ועפ״ו איו מובן די שייכות מיט חינוך: דער גאנצער עניז פון חינוך איו — בכדי משנה ויין טבע הרגילות: א קינד בטבע טוט ווי ביי אים קומט אויס,
בלי שום הגבלות.
ובלשון הכתוב — "יצר לב האדם רע מנעוריו" 56 .
דעריבער דארף מעז אים מחנך ויין — בכדי מגביל ויין און משנה ויין טבע הרגילות
ספר השיחות - ה׳תשמ״ז