66b

אין אוּר לשוֹן קלי אלא דבר אחֵר.

הא כיצד וכו.

אין לשוֹן קלי אלא דבר אחֵר קליל.

הא כיצד?

אבוּב של קליוֹת היה שם,

והיה מנוּקב כִכברה,

כדי שתהֵא האוּר שוֹלטת בכוּלוֹ.

אביב קלוּיגרש איני יוֹדֵע אִם אביב קלוּי אִם גרש קלוּי,

כשהוּא אוֹמֵר באֵש הִפסיק העִנין.

כרמל רך וּמל.

וכֵן הוּא אוֹמֵר:

ואיש בא מִבעל שלִשה ויבֵא לאיש האלֹהים לחם בִכוּרים ועשרים לחם שעֹרים וכרמל בצִקלֹנוֹ ויֹאמר תֵן לעם ויֹאכֵלוּ בא ויצק לנוּ,

ואכלנוּ,

ונוה היה.

ואוֹמֵר:

נִתעלסה באהבים נִשא ונִתֵן,

ונעלה ונִשמח ונִתחטא באהבים.

ואוֹמֵר כנף רננים נעלסה נוֹשֵא,

עוֹלה,

ונִתחטא.

ואוֹמֵר כי ירט הדרך לנגדי יראתה ראתה,

נטתה.

דבי רבי ישמעֵאל תנא:

כרמל כר מלֵא.

ורבי עקיבא מחייב בחלה וּבמעשרוֹת.

אמר רב כהנא,

אוֹמֵר היה רבי עקיבא:

מירוּח הקדֵש אינוֹ פוֹטֵר.

מתיב רב שֵשת:

מוֹתר שלֹש סאין הללוּ מה היוּ עוֹשין בוֹ?

נִפדה ונאכל לכל אדם,

וחייב בחלה וּפטוּר מִן המעשרוֹת.

רבי עקיבא מחייב בחלה וּבמעשרוֹת.

אמרוּ לוֹ:

פוֹדה מיד גִזבר יוֹכיח,

שחייב בחלה וּפטוּר מִן המעשרוֹת.

ואִם איתא דמירוּח הקדֵש אינוֹ פוֹטֵר,

מאי קאמרי ליה?

היא היא

ועוֹד איתיביה רב כהנא בר תחליפא לרב כהנא

(בר מתִתיה):

רבי עקיבא מחייב בחלה וּבמעשרוֹת,

לפי שלֹא ניתנוּ מעוֹת אלא לצוֹרך להן

אלא אמר רבי יוֹחנן,

תלמוּד ערוּך הוּא בפיו של רבי עקיבא:

שלֹא ניתנוּ מעוֹת אלא לצוֹרך להן.

אמר רבא:

פשיטא לי דמירוּח הקדֵש פוֹטֵר.

ואפילוּ רבי עקיבא לא קא מחייב התם אלא שלֹא ניתנוּ מעוֹת אלא לצוֹרך להן,

אבל מירוּח הקדֵש בעלמא פוֹטֵר.

מירוּח הגוֹי תנאי היא,

דתניא:

תוֹרמין מִשל ישראֵל על של ישראֵל,

וּמִשל גוֹים על של גוֹים,

וּמִשל כוּתיים על של כוּתיים,

וּמִשל כֹל על של כֹל,

דִברי רבי מֵאיר ורבי יהוּדה.

רבי יוֹסי ורבי שִמעוֹן אוֹמרים:

תוֹרמין מִשל ישראֵל על של ישראֵל,

וּמִשל גוֹים על של כוּתיים,

וּמִשל כוּתיים על של גוֹים,

אבל לֹא מִשל ישראֵל על של גוֹים ושל כוּתיים,

ולֹא מִשל גוֹים ושל כוּתיים על של ישראֵל.