3b

ואף על גב דהשתא לא קרינן ביה לֹא יגֹש סוֹף אתי לידי לֹא יגֹש.

מתיב רב כהנא:

אוֹמדים כמה אדם רוֹצה ליתֵן ויהיוּ אלף זוּז בידוֹ,

בין ליתֵן מִכאן ועד שלֹשים יוֹם וּבין ליתֵן מִכאן ועד עשר שנים; ואי אמרת שביעית משמטתוֹ כוּלהוּ נמי בעי שלוּמי ליה

אמר רבא:

הכא במאי עסקינן במלוה על המשכוֹן,

וּבמוֹסֵר שטרוֹתיו לבית דין.

דִתנן:

המלוה על המשכוֹן והמוֹסֵר שטרוֹתיו לבית דין אין משמיטין.

איכא דאמרי,

אמר רב יהוּדה אמר שמוּאֵל:

המלוה את חבירוֹ לעשר שנים אין שביעית משמטתוֹ.

ואף על גב דאתי לידי לֹא יגֹש השתא מיהא לא קרינן ביה לֹא יגֹש.

אמר רב כהנא:

אף אנן נמי תנינא:

אוֹמדין כמה אדם רוֹצה ליתֵן ויהיוּ אלף זוּז בידוֹ,

בין ליתֵן מִכאן ועד שלֹשים יוֹם וּבין ליתֵן מִכאן ועד עשר שנים; ואי אמרת שביעית משמטתוֹ כוּלהוּ נמי בעוּ שלוּמי ליה.

אמר רבא:

הכא במאי עסקינן במלוה על המשכוֹן וּבמוֹסֵר שטרוֹתיו לבית דין.

דִתנן:

המלוה על המשכוֹן והמוֹסֵר שטרוֹתיו לבית דין אין משמיטין.

ואמר רב יהוּדה אמר שמוּאֵל:

האוֹמֵר לחבירוֹ על מנת שלֹא תשמטֵני שביעית שביעית משמטת.

לימא קסבר שמוּאֵל מתנה על מה שכתוּב בתוֹרה הוּא,

וכל המתנה על מה שכתוּב בתוֹרה תנאוֹ בטֵל?

והא איתמר,

האוֹמֵר לחבירוֹ:

על מנת שאין לך עלי אוֹנאה,

רב אוֹמֵר:

יֵש לוֹ עליו אוֹנאה,

וּשמוּאֵל אוֹמֵר:

אין לוֹ עליו אוֹנאה

הא איתמר עלה,

אמר רב ענן:

לדידי מִפרשא ליה מיניה דִשמוּאֵל:

על מנת שאין לך עלי אוֹנאה אין לוֹ עליו אוֹנאה,

על מנת שאין בוֹ אוֹנאה הרי יֵש בוֹ אוֹנאה;

הכא נמי,

על מנת שלֹא תשמטֵני בשביעית אין שביעית משמטתוֹ,

על מנת שלֹא תשמטֵני שביעית שביעית משמטתוֹ.

תנא:

המלוה את חבירוֹ סתם אינוֹ רשאי לתוֹבעוֹ פחוֹת מִשלֹשים יוֹם.

סבר רבה בר בר חנה קמיה דרב למימר:

הני מילי במִלוה בִשטר,

דלא עבד איניש דטרח דכתב שטר בציר מִתלתין יוֹמין.

אבל מִלוה על פה לא.

אמר ליה רב:

הכי אמר חביבי אחד המלוה בִשטר,

ואחד המלוה על פה.

תניא נמי הכי:

המלוה את חבירוֹ סתם אינוֹ רשאי לתוֹבעוֹ פחוֹת מִשלֹשים יוֹם,

אחד המלוה בִשטר ואחד המלוה על פה.

אמר ליה שמוּאֵל לרב מתנה:

לא תיתיב אכרעיך עד דִמפרשת לה להא שמעתא; מנא הא מילתא דאמוּר רבנן:

המלוה את חבירוֹ סתם אינוֹ רשאי לתוֹבעוֹ פחוֹת מִשלֹשים יוֹם,

אחד המלוה בִשטר ואחד המלוה על פה?

אמר ליה:

דִכתיב קרבה שנת השבע שנת השמִטה; מִמשמע שנאמר קרבה שנת השבע איני יוֹדֵע שהיא שנת שמִטה?

אלא מה תלמוּד לוֹמר שנת השמִטה לוֹמר לך:

יֵש שמִטה אחרת שהיא כזוֹ,

ואיזוֹ זוֹ המלוה את חבירוֹ סתם,

שאינוֹ רשאי לתוֹבעוֹ בפחוֹת מִשלֹשים יוֹם,

דאמר מר:

שלֹשים יוֹם בשנה חשוּב שנה.

ואמר רב יהוּדה אמר רב:

הפוֹתֵח בית הצוּאר בשבת חייב חטאת.

מתקיף לה רב כהנא:

וכי מה בין זה לִמגוּפת חבית?

אמר ליה:

זה חִבוּר,

וזה אינוֹ חִבוּר.

ואמר רב יהוּדה אמר רב:

שלֹשת לוּגין מים שנפל לתוֹכן קוֹרטוֹב של יין,

וּמראיהן כמראֵה יין,

ונפלוּ למִקוה לֹא פסלוּהוּ.

מתקיף לה רב כהנא:

וכי מה בין זה למי צבע?

דִתנן,

רבי יוֹסי אוֹמֵר:

מי צבע פוֹסלין את המִקוה בִשלֹשת לוּגין אמר ליה רבא:

התם מיא דצִבעא מִקרי,

הכא חמרא מזיגא מִקרי.

והתני רבי חייא:

הוֹרידוּ את המִקוה אמר רבא:

לא קשיא:

הא רבי יוֹחנן בן נוּרי,

הא רבנן.

דִתנן:

שלֹשת לוּגין מים