מטות 117
א.
"ויאיר בן מנשה הלך וילכוד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר" 1 .
ובפרש"י "חותיהם — כפרניהון"
(והוא לשון התרגום
(אונקלוס ויונתן)
כאן),
היינו ד"חות" פירושו כפרים.
והנה באבן עזרא כאן פי' "כמו קריות",
דהיינו ערים
(כמ"ש בפ' דברים 2
(גבי כיבוש ארץ עוג 3 )
"לא היתה קרי' 4
אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר גו'").
וברד"ק עה"פ 5
"ויאספו פלשתים לחי'" פי' ד"חי'"
[דתיבת "חות" היא משורש "חי'",
"בתמורת היו"ד בוי"ו" 6 ]
היא "עיר פרזות שאין לה חומה" 7 .
וצ"ע מה הכריח את רש"י לפרש
(כהתרגום)
ד"חותיהם" היינו כפרים,
ולא פי' שהן ערים,
שלכאורה מתאים יותר לפשטות הענין ד"וילכוד את חותיהם",
שהרי לפירוש התרגום צ"ל שכיבושו של יאיר הי' רק בכפרים של ארץ עוג!
ונוסף על הדוחק בעצם הפירוש,
הרי לקמן בפ' דברים 8
גבי כיבוש ארץ עוג מפורש "ששים עיר כל חבל ארגוב גו'..
ערים בצורות חומה..
לבד מערי הפרזי גו'",
ובהמשך הענין 9
ש"יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגוב עד גבול גו' ויקרא אותם על שמו את הבשן חות יאיר גו'",
ומפשטות הכתוב משמע שששים עיירות אלו היו
(עכ"פ חלקן 10 )
בחבל ארגוב
(וכן מורה פשט הכתובים בספר יהושע 11 ,
"כל ממלכות עוג גו' וכל חות יאיר אשר בבשן ששים עיר").
הרי מפורש שהיו ערים בחלקו של יאיר,
ולמה נפרש ש"וילכוד את חותיהם" קאי על ליכוד הכפרים 12 ?
זאת ועוד: לעיל
(בפ' חוקת 13 )
עה"פ " 118
בחשבון ובכל בנותי'" פרש"י "בנותי' — כפרים הסמוכים לה",
ד"כפרים" נקראים "בנותי'" של העיר
(וכמבואר במפרשים 14
שהעיר היא כמו "אם" והכפרים התלויים בהעיר נק' "בנותי'"),
וא"כ למה שינה הכתוב כאן לקרוא את הכפרים בשם "חותיהם",
ולא "בנותיהם",
וכלשון הכתוב כאן גופא,
בפסוק שלאח"ז 15 ,
"ונובח הלך וילכוד את קנת ואת בנותי'"
(ולא — "חותי'") 16 .
ב.
ויובן זה בהקדם הביאור בפרש"י בד"ה שלאח"ז: "ויקרא אתהן חות יאיר — לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרון".
וכבר הקשו מפרשים 17 ,
"מה צורך לזה הטעם הלא כל בוני וכובשי עיירות כך הוא דרכם לקרות בשמם 18
כמו נובח דבסמוך"
("ונובח הלך גו' ויקרא לה נובח בשמו").
ויש להוסיף: מפורש בקרא 19
"ויהי
(קין)
בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך" ובפרש"י שם שהי' "לזכר בנו חנוך".
הרי שרגיל לקרוא שם עיר לזכרו של איש אף שיש לו צאצאים כו' 20
(שהרי "ויולד לחנוך את עירד" 21 ),
ומהו ההכרח לפרש שלא היו ליאיר בנים וזהו הטעם שקרא אותם על שמו
(ולא כמו נובח שנאמר סתם "ויקרא לה נובח בשמו",
ולא פרש"י שם שזהו לפי שלא היו לו בנים 22 ).
והנה בפשטות יש לומר,
שא"א לפרש שקרא העיר על שמו סתם כדרכם של כל כובשי עיר,
כי א"כ למה מספר הכתוב דבר זה?
כלומר: כאשר התורה מספרת אודות קריאת שם חדש למקום מסויים,
מובן שענין זה בא ללמדנו איזה דבר 23 ,
דאל"כ למאי נפק"מ שקראו למקום זה בשם חדש 24 .
[וע"ד שפרש"י מ"ש לפנ"ז 25
גבי שינוי שמות ערי סיחון ע"י בני ראובן — "מוסבות שם גו' ויקראו בשמות את שמות 119
הערים אשר בנו",
ש"היו האמוריים קורים עריהם על שם עבודה זרה שלהם ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרים",
היינו שבא ללמדנו מעלתם של בני ראובן,
שביטלו שמות הערים שהיו שמות של עבודה זרה 26 ].
ולכן צ"ל בנדו"ד,
ש"ויקרא אתהן חות יאיר" הי' בשביל מצב מיוחד 27 ,
וזהו שפרש"י "לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרון",
כלומר,
דזה גופא בא הכתוב ללמדנו בסיפור זה,
שלא היו בנים ליאיר.
אבל עדיין לכאורה צע"ק,
שהרי אף שמוכרח שיש כאן ענין מיוחד,
מנ"ל בפשוטו של מקרא שזה הי' "לפי שלא היו לו בנים כו'" 28 ,
ולא ענין אחר,
ובפרט שגם במדרשי חז"ל
(לפנינו)
לא נמצא מקור 29
לכך שלא היו בנים ליאיר.
[ולאידך,
לקמן בפ' דברים 9
מצינו ענין מיוחד אודות קריאת שם זה,
"ויקרא אותם על שמו גו' חות יאיר עד היום הזה"
(דלא כקריאת שם "נבח",
"שלא נתקיים לה שם זה" 30 )].
ג.
ויש לומר,
ששני פירושי רש"י אלה באים בהמשך זל"ז,
דזה שפרש"י שקריאת העיר על שמו היתה "לפי שלא היו לו בנים" בא בהמשך לפרש"י ד"חותיהם" פירושו "כפרניהון".
כלומר: כיון שעכצ"ל שהי' כאן ענין מיוחד בקריאת שם זה,
מסתבר לומר,
שהחידוש המיוחד נרמז בלשון הכתוב עצמו.
ולכן בחר רש"י בפירוש התרגום,
ד"חותיהם" היינו "כפרניהון",
כי לפירוש זה יוצא,
שבכתוב עצמו נרמז הענין ד"לא היו לו בנים".
ביאור הענין:
כיון שבנחלתו של יאיר היו כמה ערים
(כנ"ל סעיף א),
קשה 31 ,
למה קרא בשמו רק את הכפרים,
ולא את הערים עצמם שחשובות יותר מכפרים והם העיקר?
אלא שבזה רצה יאיר לרמז ענין הזכרון של שמו תמורת זה שלא היו לו בנים: "כפרים" נקראים "בנות" של עיר,
וכנ"ל שהעיר נחשבת כ"אם" וכפרי' — "בנותי'",
ונמצא,
שבזה שקרא את הכפרים דוקא בשמו,
מודגש שרצה שיהיו במקום בנים
(לענין הזכרון),
כיון ש"כפרים" הם בדוגמת תולדות
("בנות")
של הערים 32 .
120
ויש לומר,
שהטעם שיאיר קראם בלשון "חות" דוקא
(ולא "בנות" וכיו"ב),
הוא לפי שזה מדגיש ענין הזכרון,
כלשון רש"י "קראם בשמו לזכרון"
[דבחירת הכפרים לקראם בשמו מדגיש שטעם קריאת השם הוא "לפי שלא היו לו בנים",
וזה שנקט ל' "חות
(יאיר)
" מדגיש מטרת השם — "לזכרון"]
:
"חות" בלשון יחיד הוא "חוה" שהוא משורש "חי'"
(שהיו"ד מתחלף בוי"ו 33 ),
וכמפורש בקרא 34
"ויקרא גו' חוה כי היא היתה אם כל חי"
[ויש לומר ע"ד הרמז,
שגם מטעם זה נקראים הכפרים בשם "חות",
כי בני הכפרים מספקים את הכרכים במזון 35 ,
ונמצא שהם מקור החיים של הכרכים].
וזהו הרמז בפירוש שם "חות יאיר",
שזכרונו של יאיר נקבע בשמות כפרים אלו,
כך,
שאלו הן המשך וזכרון החיים שלו,
"חות יאיר".
ד.
ויש לבאר השייכות בין ענין הזכרון ל"כפרים" דוקא בפנימיות הענינים,
בהקדם המבואר בבחיי 36
בטעם ששינו בני ראובן את שמות הערים לשמות אחרים,
כי סיחון ועוג "היו עובדים עבודה זרה..
ולכך בני גד ובני ראובן כאשר ידעו זה הסבו שמות הערים לשמות אחרים ורצו להתיישב בהם ולעבוד שם הקב"ה ולייחד אותו..
ולכך
[ביקשו]
יותן 37
את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה,
נהי' סיבה לבטל עבודה זרה וליחד השי"ת".
ועפ"ז יש לבאר גם תוכן הענין ש"יאיר בן מנשה הלך וילכוד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר",
שענינו ברוחניות ש"לכד" אותם ברוחניות,
ע"י ביטול ענין עבודה זרה שבהם.
ויש לומר,
דזה שדוקא גבי יאיר מפרש הכתוב השם החדש 38 ,
"ויקרא אתהן חות יאיר",
הוא לפי שבשם זה נרמז התוכן הכללי של האתהפכא שפעלו בעבר הירדן,
שתמורת מקום של עבודה זרה,
ש"היא מקום המיתה" 39
— "ויקרא אתהן חות יאיר",
ענין של חיות ואור
(דקדושה היא חיות ואור),
עד לחיות כזה שהוא מקור החיות
(חוה)
ואור שיאיר לעת"ל
("עד 9
היום הזה").
ועפ"ז יש להוסיף עוד,
דזה שלכד "חותיהם" — כפרים — דוקא,
הוא לפי שתוכן הכללי דאתהפכא דקליפה מודגש בענין ה"כפר".
ה.
ויובן זה ע"פ מחז"ל 40
דאינו דומה בן כפר שראה את המלך לבן כרך שראה את המלך,
דבן כרך נמצא בקירוב מקום למלך ולכן אין ראיית המלך חידוש אצלו,
משא"כ בן כפר שהוא רחוק ממקום המלך,
ראיית פני המלך פועלת בו התפעלות גדולה בגלל החידוש שבדבר.
121
וכן הוא ברוחניות 41 ,
בענין ראיית מלך מלכי המלכים הקב"ה,
דבן כרך רומז על מי שעבודתו היא בעולם הקדושה,
וענין של גילוי אלקות אינו חידוש אצלו; משא"כ בן כפר הוא מי שעבודתו היא בהעלם והסתר העולם
(רחוק מ"עיר אלקינו" 42 ),
וכאשר מצליח לברר ולזכך העלם העולם ולהעלותו לקדושה הרי התגלות של קדושה אצלו היא "ברעש גדול" מחמת החידוש שבדבר
(ע"ד שדוקא "האופנים" 43
— המלאכים דעולם העשי' — אומרים ברוך 44
כבוד ה' ממקומו "ברעש גדול").
ונמצא,
שענין של "כפר" מרמז על כללות העבודה דבירור וזיכוך העלם והסתר העולם 45 .
ועפ"י זה יש לבאר גם השייכות ד"כפרים" לענין הזכרון:
אע"פ שבענין של "גילוי",
הרי העבודה של "בן כפר"
(שהיא במקום של העלם והסתר)
היא למטה מעבודת "בן כרך"
(שהוא בקירוב מקום להמלך),
הרי מצד הביטול שבעבודה זו,
מגיעים בעצמותו ומהותו ית' 46 ,
ה"עצם" שלמעלה מגילוי.
וזהו שדוקא קריאת שם ישראל ל"כפרים" פועלת ענין של זכרון,
כי מצד ה"עצם" שלמעלה מגדר גילוי נמשך ענין הנצחיות,
שאינה בגדר שינוי
(ושכחה)
כלל,
ולכן דוקא השם "חות יאיר" נתקיים 47
"עד 9
היום הזה".
(משיחת ש"פ מטו"מ תשמ"ג)