שיחה א 146
א.
"ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם" 1 ,
ופרש"י "כתולדותם" — "כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי על האחת ועל השני' גד ואשר יששכר זבולן יוסף ובנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו כ"ה אותיות 2
בכל אחת ואחת".
וצריך ביאור: א)
היש חידוש בפירוש רש"י,
דלכאורה זהו פירוש הפשוט דתיבת "כתולדותם" — כסדר שנולדו 3 .
ב)
למה מאריך רש"י ומפרט כאן סדר לידתם 4 ,
הרי מפורש הוא בכתוב
(בפ' ויצא 5 ).
יש מפרשים 6
שכוונת רש"י היא לשלול את הסברא שפירוש "כתולדותם" הוא כפי סדר
(התחלת)
הולדתם ע"י האמהות
(שזו שהתחילה ללדת קודם לחברותי' יהיו כל בני' קודמים — גם אם מקצתם מאוחרים — לשאר הבנים),
ואז יהי' הסדר: כל בני לאה
(ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון),
בני בלהה
(דן ונפתלי),
בני זלפה
(גד ואשר),
ואח"כ בני רחל
(יוסף ובנימין).
ולכן מפרש רש"י "כסדר שנולדו" כל אחד מהשבטים ולא כסדר
(התחלת)
הולדתם ע"י האמהות.
אבל נוסף ע"ז שעדיין צ"ע 7
למה הוצ 147
רך להאריך ולפרט כאן כ"ז,
כנ"ל,
מדוע תיסק אדעתין לפרש "כתולדותם" — כסדר הולדת האמהות ולא כסדר לידתם הם?
גם צ"ב: מדוע הוצרך רש"י להוסיף "ובנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו",
וכן ההמשך "כ"ה אותיות בכל אחת ואחת" 8 ?
הרי רש"י לא נחית
(לקבוע הלכה למעשה)
אלא לפרש פשוטו של מקרא,
ובפשש"מ מפורש רק שששה משמותם על האבן האחת וששה הנותרים על האבן השנית,
וסדרם כתולדותם,
אבל לא נאמר איך היו כתובים וכמה אותיות על כל אבן?
[ובפרט שעפ"ז הרי מוסיף רש"י עוד פירוש ב"כתולדותם",
דלפי התחלת דבריו הפירוש ד"כתולדותם" הוא "כסדר שנולדו",
ואילו לפי מה שמסיים "בנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו" נמצא ש"כתולדותם" אתי להורות אופן כתיבתו
(היינו כפי שנכתב במקום תולדתו) 9 ].
ב.
והביאור בכל זה:
אף שפשטות הפי' "כתולדותם" הוא "כסדר שנולדו",
אבל עדיין יש בכתוב זה שני קשיים: א)
תיבת "כתולדותם" לא נאמרה
(כפי שהי' מתאים לכאורה)
בתחילת הענין — "ופתחת עליהם שמות בני ישראל כתולדותם" וכיו"ב — אלא בסיום הענין,
בהמשך ל"ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית",
שמשמעו דקאי רק על האבן השני' 10 .
ב)
מהו דיוק לשון הכתוב "ואת שמות הששה הנותרים"?
והרי מובן מאליו שהששה השניים הם "הנותרים" לאחר ששה הראשונים?
ומפני שתי קשיות אלה 11
הי' מקום לכאורה לפרש,
שהכתוב בא לחלק כאן בין השמות החקוקים על האבן האחת להשמות שעל האבן השנית,
שעל האבן האחת נחקקו שמות השבטים החשובים יותר,
ועל האבן השנית — שמות השבטים שאינם חשובים כ"כ
[כגון,
שעל האבן השנית נכתבו השמות של כל בני השפחות,
או אולי
(גם)
אלה שיעקב הוכיחן לפני פטירתו 12 ,
או כיו"ב 13 ],
ולכן 14
קראם הכתוב "הנותרים" *14
; ויהי' גם הפרש בסדר חקיקתם על האבנים,
שבאבן האחת הוא לפי דרגת חשיבותם
(כמובן מברכת יע 148
קב: יהודה יוסף וכו'),
ועל האבן השנית,
שבהם נאמר "הנותרים",
סדרם הוא "כתולדותם".
וזהו מה שקמ"ל רש"י בפירושו,
עד שבגלל זה הוצרך לפרט סדרם בפרטיות 15
: "ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי על האחת ועל השני' גד ואשר יששכר זבולן יוסף ובנימין" *15
— להורות דמ"ש "כתולדותם" קאי על שתי האבנים 16
בשווה 17 .
אלא שעדיין יש להקשות: מכיון שכן,
למה נאמר "כתולדותם" בסוף הכתוב,
לאחרי התיבות "על האבן השנית",
ולא בתחילת הכתוב
(או בסוף הכתוב הקודם),
באופן שיהי' ברור דקאי על שתיהן?
ולכן ממשיך רש"י ומבאר ש"בנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו",
שבזה בא ליישב דמה שנאמר "כתולדותם" לבסוף הוא כדי לרמז על אופן כתיבת שם בנימין
(שנכתב ב
(סוף)
אבן השנית).
ועפ"ז מובן ג"כ הא דהוסיף רש"י "כ"ה אותיות בכל אחת ואחת",
לשלול הקס"ד שבהאבן האחת יש חשיבות לגבי השני' *17
וכיו"ב — אלא שאין שום חילוק ביניהן עד שהן שוות גם במספר האותיות שעל כל אחת מהן.
ג.
והנה הרמב"ם 18
כתב סדר השבטים על אבני השהם של האפוד באופן שונה: ראובן לוי יששכר נפתלי גד יהוסף על אבן אחת שמעון יהודה זבולן דן אשר בנימן על האבן השני' 19 ,
וכבר שקו"ט 20
בשיטת הרמב"ם שאינה מכוונת לשום דיעה שבגמ' 21 ,
לא לדעת הת"ק ולא לדעת רבי חנינא בן גמליאל.
וביארו מפרשים 22
דעת הרמב"ם,
דס"ל 149
שפירוש "כתולדותם" הוא כסדר שהאמהות הולידו את השבטים
(לאה שילדה בראשונה באים כל בני' זה אחר זה וכן בלהה 23
וזלפה ורחל),
אלא ש"אין 24
סידורן בכל אבן
(בפ"ע)
אלא בשתי האבנים
(כאחת),
ראובן באבן זו
(הראשונה)
ושמעון אחריו באבן אחרת
(השני'),
ולוי תחת ראובן ויהודה תחת שמעון וכן כולם".
והיינו,
דמדכתיב "ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם" משמע,
שהסדר "כתולדותם" אינו באופן סידורם זה אחר זה באבן אחת ואח"כ זא"ז באבן השנית — שהרי לא נאמר "כתולדותם" אלא אחר "אבן השנית" 25 ,
והיינו בהצטרפן יחד באופן שקריאתם היא מאבן זו לאבן השנית
(וכפי הציור שברמב"ם 26 ).
ונמצא,
שגם הרמב"ם לפי שיטתו בסדר השמות מדגיש את ההשתוות בין ב' האבנים; ויתירה מזו,
לדעת הרמב"ם ההשתוות דב' האבנים היא ביתר שאת מלדעת רש"י:
לדעת רש"י בכל אבן בפ"ע מתקיים ה"כתולדותם",
"כסדר שנולדו",
ורק ש"כתולדותם" שבכל הי"ב שבטים הוא מבין ב' האבנים,
דהששה באבן השנית באים לאחרי הששה שעל האבן האחת; ואילו לדעת הרמב"ם הוי ב' האבנים כאילו מונחות זו בצד זו והן כאבן אחת ושמותיהן נקראים ביחד,
ואין התחלה ל"קיום" "כתולדותם" על אבן אחת אלא רק בצירוף האבן השני',
דלאחרי ראובן באבן האחת בא שמעון באבן השני' וכן הלאה.
ולכאורה י"ל ע"פ המבואר במ"א 27
שלדעת הרמב"ם הוי החושן והאפוד ביחד לבוש אחד
(אף שבמנין הבגדים דבגדי כהונה הם ב' בגדים)
[ועפ"ז מובן מה שבלבישת האפוד והחושן משמע מדברי הרמב"ם 28
דהחגירה בחשב האפוד נעשתה לאחרי שלבש את החושן,
ולא כדעת הרמב"ן 29
(ועוד)
שחגירת האפוד בחשב האפוד נעשתה לפני לבישת החושן 30 ].
ולכן כשם שבנוגע להחושן אף שבו היו כתובים כל הי"ב שבטים בפ"ע,
כל אחד על אבן בפ"ע,
והיו בו "ארבעה טורים של אבן המפורשים בתורה" 31 ,
לא פירט הרמב"ם בפירוש איזו מהם היו בכל טור,
אלא סתם "ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם ונמצא כותב על האודם ראובן ועל ישפה בנימין" 32 ,
לפי שקיום "כתולדותם" 33
אינו בכל טור בפ"ע,
150
אלא בשמות השבטים שעל כל הי"ב אבנים ביחד 34 ,
עד"ז הוא בנוגע לאבני שהם שבכתפות האפוד
(שע"י נעשה דביקות החושן והאפוד,
"שידבקו זה בזה ולא יזח החושן מעל האפוד" 35 )
— ש"מפתח על שתי האבנים שמות השבטים ששה על אבן זו וששה על אבן זו כתולדותם" 36
באופן דהוי כמו אבן אחת ומתקיים "כתולדותם" כשהן נקראין "ביחד" תיכף בתחילתו ראובן שמעון כנ"ל 37 .
אמנם עפ"ז צ"ע קצת מה שלהרמב"ם "כתולדותם" אינו "כסדר שנולדו"
(כפרש"י)
אלא כסדר לידת האמהות,
דלכאורה "סדר לידתם" משמע יותר ההשתוות והאחדות שלהם,
ואינו מדגיש את ההתחלקות ביניהם,
משא"כ סדר לידת אמותיהם מדגיש יותר את החילוק בין השבטים,
דבני לאה היו בפ"ע,
ובני בלהה וזלפה בפ"ע ובני רחל בפ"ע.
ד.
ויש לומר הביאור בזה בפנימיות הענינים:
תוכן ענין חקיקת שמות השבטים על אבני שהם בכתפות האפוד מפורש בכתוב 38
"ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל,
ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון",
ופרש"י "לזכרון שיהא רואה הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם".
וכיון שענין שמות בנ"י הוא העלאתם לזכרון לפני ה',
הרי זה קשור ותלוי באחדותם של בנ"י יחד 39 ,
שאז הרי הם ראויים לעלות לפני ה',
כי כל בנ"י הם קומה אחת שלימה 40 ,
וכשיש פירוד והתחלקות בין אחד לחבירו,
הרי אינו ראוי לעלות לרצון 41
לפני ה' 42 .
אלא שבזה יש ב' דרגות:
החילוק בין השבטים
(בנ"י)
כפי שהם מצד סדר לידתן וכפי שהם מצד לידת האם שלהם,
ד"כסדר שנולדו" מורה על לידתם כפי שהיא מצד האב,
בניגוד לסדר לידתם מצד האמהות.
והנה ידוע שעצם מציאות הולד היא מטיפת האב,
וההתחלקות בציור פרטי האברים היא על ידי שהייתה ט' חדשים בבטן האם 43 ,
ועד"ז הוא בעניננו,
שמצד האב
(כסדר שנולדו)
נרגש בהם ענין האחדות כפי שהוא מצד שרשם,
כולנו בני 151
איש אחד נחנו 44 ,
וסדר לידתם מצד האם מורה על ההתחלקות שלהם.
והם שני אופנים שצ"ל בהתאחדות דבנ"י ודהשבטים,
בכדי שיוכלו לעלות "לפני ה'": אופן הא' "כתולדותם — כסדר שנולדו",
שיורגש האחדות שלהם כפי שהוא מצד שרשם באבינו יעקב,
ואופן הב' כפי סדר לידתן מצד האמהות,
שהאחדות תודגש גם במקום ההתחלקות שלהם.
ומעלה בכ"א מהם:
באופן הא',
היינו האחדות מצד השורש,
ה"ה אחדות נעלית יותר,
שהרי מצד שרשם אין שום התחלקות,
משא"כ האחדות כפי שהיא לפי סדר לידתם מצד האמהות — יש בה נתינת מקום להתחלקות.
אבל לאידך,
הרי מטעם זה גופא שהאחדות מצד האב הוא ע"י הרגשת שרשם,
נמצא,
שרק בשרשם הם מאוחדים,
אבל במקומם ה"ה מחולקים ומובדלים זמ"ז
(וכנ"ל שלפרש"י מתקיים ה"כתולדותם",
"כסדר שנולדו",
בכל אבן בפ"ע)
;
וזהו החידוש באופן הב' — שגם במקום ההתחלקות ממשיכים ופועלים אחדות.
וזהו מה שבאופן הב' — שיטת הרמב"ם — דוקא מודגש,
שגם כמו שהם על שתי אבנים נפרדות,
נעשים אחדות ממש,
כאילו הם אבן אחת,
שנקראים יחד — שגם במקום ההתחלקות 45
פועלים וממשיכים האחדות דבנ"י 46 .
ה.
והנה אחדות זו דשבטי ישראל ביניהם קשורה עם אחדותם עם הקב"ה.
ולפי זה מובן,
שגם ב' האופנים הנ"ל באחדות דבנ"י יש דוגמתם באחדות דאלקות.
ויש לבאר זה ע"פ מ"ש בספרים 47
לגבי שמות בנ"י שעל כתפות האפוד,
דכ"ה אותיות שבכל אבן הן כנגד כ"ה אותיות דשמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד,
כ"ה אותיות דשחרית וכ"ה דערבית,
ועוד פירוש 48 ,
דמ"ש "ששה משמותם על" הוא "ר"ת שמע,
שאמרו שמע ישראל" 49 ,
והיינו דכ"ה אותיות שעל כתף הימיני הוא לנגד שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד,
וכ"ה אותיות שעל כתף שמאלי הוא ששה של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
(שבכל אחד מהם יש ו' תיבות וכ"ה אותיות 50 ),
וכדאיתא בגמרא 51
שאמרו השבטים "כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד".
והחילוק בין שני הביאורים: ק"ש של שחרית ושל ערבית שניהם תוכנם — יחודא עילאה,
שהוא היחוד כפי שהוא מצד למעלה,
ואילו "ברוך שם" מורה על 152
יחודא תתאה 52 ,
שבעבודת ה' היינו בחי' אתכפיא,
שאין לו תשוקת הלב לאלקות,
אלא צריך לכפות א"ע,
בבחי' מוח שליט על הלב 53 .
וה"ז ע"ד ב' האופנים הנ"ל,
דלפי האופן הא' אין ניכר כ"כ ההפרש בין ב' האבנים *53 ,
משא"כ לאופן הב',
וכמודגש בלשון הרמב"ם 54
"והאבן שכתב בה ראובן על כתיפו הימנית והאבן שכתוב בה שמעון על כתיפו השמאלית",
ואעפ"כ יש מעלה ביחוד זה 55
ד"כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד",
שפועלים וממשיכים האחדות גם במקום ההתחלקות,
עלמא דפרודא,
דכגוונא 56
דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד..
למהוי אחד באחד,
שעי"ז נעשית אחדות נעלית יותר גם מכמו שהוא מצד יחודא עילאה מצד עצמו 57 .
משא"כ ק"ש של שחרית ושל ערבית,
אף דשניהם הם בבחי' יחו"ע,
האחדות כפי שהיא בשרש,
הרי של שחרית וערבית הוי ב' דרגות,
והיינו דכפי שנמשך במקום ההתחלקות לא נרגשת האחדות כ"כ כפי שהיא מצד יחו"ע.
וע"י ההוספה באהבת ישראל,
אחדות דכל בני ישראל יחד,
בכל האופנים הנ"ל,
שזהו יסוד כל התורה כולה,
כמו שמבאר אדמו"ר הזקן בספר התניא 58
"כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגבי' ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיך אור א"ס ב"ה בכנסת ישראל..
במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות,
דקב"ה לא שריא באתר פגים..
(הרי אז נעשה)
ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך",
ועד לברכה השלימה והעיקרית בימות המשיח,
ד"קהל גדול ישובו הנה" 59 ,
"בנערינו ובזקננו בבנינו ובבנותינו",
ותיכף ומיד ממש.
(משיחת ש"פ תצוה תשל"ה)