שיחה א 123
א.
שנינו בספרי 1
"בכל מקום 2
שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים..
במקדש הוא אומר 3
ועשו לי מקדש".
ועד"ז איתא במדרש 4
"בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעוה"ב 5 ..
במקדש ועשו לי מקדש" 6 .
ומבאר כ"ק אדמו"ר הצ"צ 7 ,
דענין "אינו זז בעוה"ז" במצות "ועשו לי מקדש" הוא "משום דכתיב 8
ואהי להם למקדש מעט..
וארז"ל 9 ..
אלו בתי כנסיות 10
א"כ הרי שאין זז גם בעוה"ז".
והנה בביאור מרז"ל הנ"ל נאמרו כמה פירושים,
ומהם: א)
"במקדש 11
והמזבח יראה שאע"פ שבבנין שלמה נסתלקו מ"מ הם קיימים לעולם במקום שנגנזו 12
ולא יהי' בהם הפסד".
ב)
אע"פ 13
שהמקדש נחרב,
קדושת המקום לא בטלה,
וכמ"ש הרמב"ם 14
ד"קדושה ראשונה שקידשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבוא..
שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטילה והרי הוא אומר 15
והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים 16
אע"פ ששוממין *16
בקדושתן הן עומדים".
וצ"ע,
אמאי לא ניחא לי' להצ"צ פירושים הנ"ל,
שלכאורה עדיפי,
שהרי לפיהם קאי על המקדש עצמו,
ואילו לפירוש הצ"צ הענין ד"אינו זז" הוא לפי 124
שיש בזמן הזה בתי כנסיות שהם "מקדש מעט",
מעין ובדוגמת המקדש,
ולא מקדש ממש.
בנוגע לפירוש הא' הנ"ל יש לומר,
כי הוא ביאור מספיק בלשון הספרי "קיים לעולם ולעולמי עולמים",
אבל אינו מיישב לשון המדרש "אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעוה"ב",
שהרי המקדש זז ממקומו ונגנז.
אבל אמאי לא ניחא לי' הפירוש שהוא מצד קדושת השכינה ו"שכינה אינה בטילה",
שהוא ענין השייך למקום המקדש גופא,
בעוה"ז,
כמ"ש הרמב"ם 17
"לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי ואוכלים קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה",
הרי נמצא שקדושת המקדש,
"ועשו לי מקדש",
אינה זזה
(גם)
בעוה"ז 18 .
ב.
ויש לומר ע"פ מ"ש הרמב"ם בספר המצות 19
(בפירוש דברי הספרי הנ"ל)
"ואמרו כל מקום שנאמר לי ה"ה קיים לעולם 20 ,
כלומר שהוא דבר מתמיד ואינה מצוה לפי שעה אבל הוא ראוי ומחוייב לדורי דורות".
והיינו,
שהפירוש ד"קיים לעולם" אינו
(רק)
שהחפצא קיים לעולם,
אלא שחיוב הגברא קיים לעולם,
דכל מקום שנאמר לי ה"ז ציווי תמידי לדורות.
וכן בעניננו בציווי ד"ועשו לי מקדש",
דכיון שנאמר "לי" ה"ז ציווי לדורות.
וכך מפורש ברמב"ם בריש הל' בית הבחירה,
שלמד הציווי "לבנות בית המקדש" מכתוב זה,
אף שנאמר במשכן שבמדבר
(אלא שכיון שנאמר בו "לי" עכצ"ל דקאי לא רק על משכן שבמדבר אלא על כל המקדשות 21 ),
וכמ"ש בכסף משנה 22
שלדעת הרמב"ם "האי קרא כלל הוא לכל מקום בין למשכן שבמדבר בין לשילה ונוב וגבעון בין לבית עולמים",
ונמצא שהיא מצוה תמידית בכל מקום ובכל זמן
(ואינה מהמצות התלויות בארץ 23 ,
שהרי נכלל בציווי יחיד זה גם המשכן שבמדבר).
ובזה מדויק גם לשון הספרי והמדרש הנ"ל שלא הובא בהם סיום הכתוב "וש 125
כנתי בתוכם" אלא רק תחילת הכתוב "ועשו לי מקדש",
כי עיקר ההדגשה כאן היא על מעשה האדם,
"ועשו לי מקדש".
ויש לומר דמטעם זה לא ניחא לי' להצ"צ לפרש ד"אינו זז לעולם" היינו מפני השראת השכינה במקום המקדש — כי זה מורה רק על הקיום הנצחי של החפצא דהמקדש
(השראת השכינה שבו),
ולא על הקיום הנצחי של חובת הגברא ד"ועשו לי מקדש".
ג.
והנה במ"א 24
נת',
דכיון שלדעת הרמב"ם "ועשו לי מקדש" הוא ציווי תמידי בכל מקום ובכל זמן,
עכצ"ל שגם בזמן הזה יש חובה לעסוק בבנין המקדש,
ונת' שיש לומר שזהו יסוד החיוב ללמוד תורת הבית וצורת הבית כו',
דכיון שא"א לבנות הבית בפועל,
נשאר עכ"פ חלק זה של העסק בבנין הבית,
הלימוד בצורת הבית.
וזוהי כוונת המדרש 25
שהקב"ה אמר ליחזקאל "אמור להם
(לישראל)
ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה..
אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית",
ויתירה מזו,
שהקב"ה אמר "ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל
(בתמי')
א"ל כו'" 25 ,
היינו שע"י העסק בצורת הבית אין "בנין ביתי בטל" — והיינו לפי שהלימוד בהלכות וצורת הבית ה"ז מגדר מצות בנין ביהמ"ק,
שהוא ציווי תמידי,
ובזמן הזה שא"א לבנות הבית כפשוטו,
קיום ציווי זה הוא ע"י לימוד צורת הבית 26 .
ועפ"ז אתי בפשטות מאמר הספרי דהציווי ועשו לי מקדש "קיים לעולם ולעולמי עולמים",
כי גם בזמן הזה ישנו קיום ציווי זה ע"י העסק בהלכות וצורת הבית.
והא דהצ"צ לא הביא ענין זה,
יש לומר,
לפי שקאי
(כנ"ל)
על דברי המדרש,
ששם הלשון "אינו זז לעולם לא בעוה"ז כו'",
שמלשון זו מובן שלא חל שינוי ו"הזזה" באופן קיום הציווי,
וגם "בעוה"ז",
ואילו לביאור הנ"ל,
הרי חל שינוי ו"הזזה" באופן קיום הציווי ד"ועשו לי מקדש",
שאין מקיימים אותו בגשמיות
(בבנין גשמי)
אלא רק בענין של לימוד,
ענין רוחני.
ולכן מפרש הצ"צ שהענין ד"אינו זז לעולם לא בעוה"ז" הוא מצד הענין ד"מקדש מעט..
אלו בתי כנסיות",
שלפ"ז יש קיום של "ועשו לי מקדש" כפשוטו בגשמיות 27 .
וצריך ביאור,
איך אפשר לומר שע"י הענין דבתי כנסיות שהם רק "מקדש מעט",
אין שום "הזזה" ושינוי באופן קיום הציווי "ועשו לי מקדש"?
ד.
ויש לבאר זה ע"פ דברי הזהר 28
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,
ועשו לי 126
מקדש סתם דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי",
וברע"מ 29
מנה זה במנין המצות "פקודא
(יט)
למבני מקדשא
("בי כנישתא")
לתתא כגוונא דבי מקדשא דלעילא כד"א 30
מכון לשבתך פעלת ה' דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא ולצלאה בגוי' צלותא בכל יומא למפלח לי' לקב"ה דהא צלותא אקרי עבודה".
ובאחרונים 31
האריכו להביא ראי' מדברי הזהר שם דמצות עשה של ועשו לי מקדש כוללת גם מצות בנין בית הכנסת,
ושכן משמע מדברי המהרי"ק 32 ,
וז"ל:
"ראוי לדמות נדבת בית הכנסת לנדבת מלאכת המשכן שהרי בכל מקום דמו רבותינו ז"ל בית הכנסת לבית המקדש כדאמרינן בפרק בתרא דמגילה ואהי להם למקדש מעט..
אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות..
ומתוך זה כתב שם המרדכי דאסור לנתוץ דבר מבית הכנסת כי היכי דתניא בספרי 33
מנין לנותץ אבן מן ההיכל וכו' שהוא בלא תעשה כו' ושמעת מינה דילפינן בית הכנסת ממקדש ותניא בספרי 34
מקדש מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ואמרינן נמי בפ"ק דשבת 35
כל עיר שגגותי' גבוהין מבית הכנסת סופה חריבה דכתיב 36
לרומם בית אלקינו ולהעמיד חרבותיו ואע"ג דההוא קרא דלרומם בית אלקינו כתיב בעזרא גבי בנין בית המקדש אלא שמע מינה דיש להדמות זה לזה..
וכן כתב נמי רבינו מאיר ומביאו המרדכי 37 ..
ושמא דומה לעליות היכל שנתקדשה..
מקדש מעט שלנו יש לנהוג בו מקצת קדושה ומעין קדושת היכל הרי שרוצה לומר דאפילו למאן דאמר דעליות עזרה לא נתקדשו מכל מקום בית הכנסת שלנו חמורה יותר דיש לדמות לעליות היכל דנתקדשו".
[וי"ל דזוהי ההלכה ברמב"ם,
דנוסף ע"ז שפסק 38
"בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו בקדושתן הן עומדות שנאמר והשימותי את מקדשיכם אע"פ שהן שוממין בקדושתן הן עומדין"
(וכהא דכתב בקדושת המקדש 39 ),
הרי במנין המצות בראש ספר היד במצות ל"ת 40
מפורש "שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות או בתי מדרשות כו' שנאמר 41
אבד תאבדון לא תעשון כן לה' אלקיכם",
הרי שמנה ללאו
(ובמנין המצות שלו),
שלא לאבד בתי כנסיות ובתי מדרשות בחדא מחתא ומאותו הכתוב שלמדין בנוגע לבית המקדש 42 ].
127
ה.
אבל נ"ל,
דאף שתרווייהו איתנהו בי' בביהכנ"ס כמו בבית המקדש,
הן קיום מצות ועשו לי מקדש והן איסור שלא לנתוץ ושלא לאבד,
הרי הם ב' גדרים:
האיסור לאבד בתי כנסיות כו' הוא מצד דין קדושה שבהם,
כדיוק הלשון "והשמותי את מקדשיכם כו' בקדושתן הן עומדין",
הרי שזהו מצד דין קדושה שיש בבתי כנסיות ובתי מדרשות מעין קדושת בית המקדש; אבל המצוה ד"ועשו לי מקדש" היא מצוה ודין דקביעת מקום,
כלשון הרמב"ם בהגדרת מצוה זו 43
— "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות כו'",
והיינו דגדר המ"ע אינו לקדש המקום וכיו"ב,
אלא לקבוע מקום בשביל לעבוד בו את ה' *43 ,
וכלשון הרמב"ם בספר המצות 44
"ציונו לבנות בית הבחירה לעבודה",
או "לבנות
(לעשות)
בית עבודה" 45 .
ויש לומר
(לדעת הזהר),
שדבר זה הוא דין בפני עצמו שקיים בבתי כנסיות ובתי מדרשות בכל מקום 46 ,
שהם מקומות קבועים "לעבודה"
(עבודת השם).
ו.
ויש לומר,
שזוהי כוונת הצ"צ במ"ש דהא ד"ועשו לי מקדש" הוא ציווי ש"אינו זז לעולם לא בעוה"ז" הוא מצד הענין דבתי כנסיות שהן "מקדש מעט" — שאין זה
(רק)
מצד הקדושה או השראת השכינה שיש בהם
[שהרי א)
א"א לדמות קדושת ביהכנ"ס לקדושת המקדש,
וא"כ אין שייך לומר ע"ז "אינו זז לעולם לא בעוה"ז כו'".
ב)
לאידך: גדר הקדושה והשראת השכינה קיימים גם עכשיו,
וביתר שאת ועז,
במקום המקדש עצמו בירושלים
(כנ"ל),
ובשביל זה אין צורך בבתי כנסיות],
אלא מצד מעשה האדם שבזה,
דהחיוב ד"ועשו לי מקדש" קיים לעולם,
כי תמיד יש חיוב לעשות ולקבוע מקום לה' 47 ,
גם כשאין ביהמ"ק 128
קיים,
ובכל מקום שנמצאים בנ"י
(גם בחו"ל כו') 48
והם בתי כנסיות 49 .
[ומזה מובן,
דאף שבזהר לא נזכרו אלא בתי כנסיות כמקום תפילה,
הרי כיון שהוא מצד הענין דקביעת מקום בית לה',
פשוט דהוא גם בבית המדרש,
וכמפורש בגמ' ד"מקדש מעט..
אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות",
דגם בתי מדרש הם בכלל מקום לעבודה 50 ,
ובפרט ע"פ מרז"ל 51
מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד].
וזהו הטעם לדיוק המדרש "אינו זז לעולם לא בעוה"ז כו'" — כי הגדר דהשראת השכינה וענין הקדושה שאינה בטילה אינו דבר שבגדר עוה"ז ממש,
שהרי הו"ע רוחני ולמעלה מגדר מקום,
ורק מצד המצוה ומעשה האדם ד"ועשו לי מקדש" שהיא מצוה וחובה תמידית בכל זמן ובכל מקום אפשר לומר ש"אינו זז..
בעוה"ז".
ז.
והנה עוד פירוש י"ל בזה ד"ועשו לי מקדש" קיים לעולם,
ע"פ מארז"ל 52
עה"פ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד ואחת 53
מישראל",
דכל אחד ואחת מישראל נעשה מקדש ומשכן לו ית'.
ויש לומר שענין זה יש לו יסוד גם בהלכה,
שהרי החיוב ד"ועשו לי מקדש" שהוא "קיים לעולם ולעולמי עולמים" קיומו אפשרי ע"י כל אחד 54
מישראל,
בכל מקום ובכל זמן,
ע"י שבביתו הפרטי קובע מקום לתורה ולתפלה כו'.
ואף שגם בנוגע לבית הכנסת כתב הרמב"ם 55
"כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה",
הרי שאין זה חיוב מצד עצמו אלא דוקא במקום שיש 129
בו עשרה מישראל — הנה זהו רק בנוגע להחיוב,
שהחיוב על הציבור לבנות בית הכנסת הוא רק כשיש שם עשרה מישראל,
וחיוב זה יש בו דין כפי',
כהמשך דברי הרמב"ם "כופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית הכנסת" 56
— אבל כל אחד ואחת שקובע חדר או מקום מיוחד בביתו לעבודת השם,
הרי יש בזה "קיום" הענין ד"ועשו לי מקדש" 57 .
ומובן,
דכשם שהוא בבית הכנסת,
שאופן קביעותו היא ע"י מעשה בנין
[וישנם כמה דינים בבנייתו,
"כשבונין 58
בית הכנסת אין בונים אותה אלא בגבהה של עיר שנאמר 59
בראש הומיות תקרא,
ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר שנאמר *59
ולרומם את בית אלקינו,
ואין פותחין פתחי הכנסת אלא במזרח שנאמר 60
והחונים לפני המשכן קדמה"],
ובבנין גופו יש כמה פרטים
["ובונין 61
בו היכל שמניחין בו ספר תורה..
ומעמידין בימה באמצע הבית כו'"]
— כן הוא בבית פרטי דכל אחד ואחת מישראל,
שהכנת וקביעת מקום לעבודה אינה רק ההחלטה לקבוע מקום שבו מתפלל 62
(עניני ברכות ותפלה שעושה לעצמו שאינו תפלת ציבור)
ולומד תורה וכיו"ב,
אלא בעיקר ע"י מעשה של בנין וכיו"ב,
כגון ע"י בנין ועשיית ארוןספרים לתורה,
ושלחן שעליו לומדים ומתפללים,
וכיו"ב.
ח.
ועוד יש לומר בזה: מצינו במשכן ומקדש שהיו בהם כל שלשת העמודים שעליהם העולם עומד,
תורה עבודה וגמילות חסדים 63
:
תורה — נוסף על הארון והלוחות שבמשכן ומקדש,
"ועשו ארון גו' ונתת אל הארון את העדות גו'" 64 ,
התורה 65 ,
הרי השם "הר המורי'" הוא ע"ש "שיצא ממנו הוראה לישראל" 66
— מסנהדרין שהיו יושבים בלשכת הגזית 67
; וכן ענין העבודה,
דנוסף על העיקר שקאי על עבודת הקרבנות שהיו במקדש,
ה"ז גם "ביתי בית תפלה יקרא גו'" 68 ,
ו"זה שער השמים" 69
; וכן ענין גמ"ח דנוסף על השפעת החסד לכל ישראל
(ולכל העולם)
על ידי השולחן שבבית המקדש
(וכמרומז בגמ' 70
"הרוצה..
שיעשיר יצפין וסימניך שלחן בצפון"),
הרי הי' בביהמ"ק ענין הצדקה וגמ"ח כפשוטו,
לשכת 130
חשאין,
שבו 71
היו "יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי".
ועד"ז צ"ל בה"ועשו לי מקדש" שבבית פרטי בכל מקום,
דצ"ל בכל ג' הקוים הנ"ל,
קביעת מקום
(וארון)
לתורה ולתפלה,
וכן לגמ"ח ע"י קופת צדקה
(למוסדות תורה בתי כנסיות לתפלה ומוסדות צדקה וחסד),
ועל ידי הכנסת אורחים כפשוטו.
ט.
ויש להוסיף,
דכשם שבבנין בית המקדש כפשוטו,
אף שהוא מהמצות המוטלות על הציבור,
הרי כתב הרמב"ם 72
ש"הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם,
אנשים ונשים כמקדש המדבר",
ובאבות דר' נתן 73
איתא שגם הטפלין הביאו לנדבת המשכן —
עד"ז הוא ב"ועשו לי מקדש" שבביתו של כל אחד,
שהוא דבר השייך לאנשים נשים 74
וטף,
וכמבואר בארוכה בזה במ"א 75 .
ועל ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות,
בקיום העשי' דהמקדש מעט בכלל בבתי כנסיות ובתי מדרשות,
כולל גם זה שכל אחד מקיים זה בביתו הפרטי,
ה"ז מביא ומזרז בנין בית המקדש השלישי,
ש"בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים" 76 ,
שאז יהי' בגלוי בתכלית השלימות קיום "ועשו לי מקדש",
שהרי יהי' בנין נצחי שאינו זז לעולם,
"מקדש 77
אדנ"י כוננו ידיך ה' ימלוך לעולם ועד",
שאינו זז לעולם כו' ולא לעוה"ב,
במקדש השלישי,
תיכף ומיד ממש.
(משיחת ש"פ תרומה תשמ"ז)