שיחה א 1
א.
"ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה" 1
— ולא נזכרו דגים.
ומצינו בזה ב' דיעות 2
: יש מפרשים 3
שלא קרא להם שמות
(ובטעם הדבר כתב הרד"ק 4
"ולא זכר דג הים כי לא יתכן לפי הטבע שנתן בהם האל שיבואו לפני האדם כי אין חיותם כי אם במים וכשיוצאים מן המים ימותו,
גם אין להם כלי הליכה אלא כלי השיטה"),
ויש אומרים 5
שגם לדגים קרא אדה"ר שמות
(אלא שלא נתפרש בקרא).
ולכאורה יש לומר,
שב' דעות אלו תלויות בהגדרת ענינה של קריאת שמות.
ובהקדם:
איתא במדרש 6
שאמר הקב"ה למלאכי השרת שחכמתו של אדם מרובה משלהם,
"הביא לפניהם את הבהמה ואת החי' ואת העוף א"ל זה מה שמו ולא היו יודעין העבירן לפני אדם א"ל זה מה שמו
(אמר)
שור זה חמור זה סוס זה גמל כו'".
ותוכן הענין שחכמת אדה"ר היתה שהכיר את תכונתם וטבעם של כל הנבראים וקרא להם שמות המורים על מהותם וטבעם של הנקראים בשמות אלה,
וכמבואר בארוכה במפרשי התורה 7
ומפרשי המדרש.
ויש לפרש זה בשני אופנים 8
: א)
קריאת השמות היא לתועלת האדם,
שע"י השמות יכיר ויודיע את תכונות הנקראים בשם 9 .
ב)
קריאת השמות היתה בשביל הנבראים עצמם,
דלפני שיש לנברא שם מיוחד הרי תכונות שלו אינן בגילוי
(כ"כ),
וע"י שנקרא בשם מיוחד הרי הם מתגלים וכו' 10 .
ולפי זה,
השם הוא
(גם)
לתועלת הנקרא בשם
(וי"ל שקריאת השמות עצמה פועלת גילוי טבעו ותכונתו של הנקרא בשם).
ולכאורה י"ל שזהו טעם החילוק בין הדיעות,
אם קרא אדם שמות גם לדגים או לא:
להדיעה שלא קרא שמות לדגים — טעם הדבר הוא,
לפי שקריאת השמות היא בשביל האדם,
בשביל שיוכל להשתמש בהם וכו',
וזה לא שייך
(כ"כ)
בדגים,
וכמ"ש בחזקוני 11
"דגים לא הביא כי בתוך המים הם ואינם יוצאים ואם יוצאים מתים ואין לו רדיי' עליהם"
[ד 2
אע"פ שמפורש בכתוב 12
"וירדו בדגת הים" — הרי אינו דומה הרידוי בדגים 13
להרידוי בכל חית השדה וכו',
שבהם שולט האדם בעודם בחיים ומשתמש בהם,
משא"כ בדגים שהרדיי' בהם היא באופן שמוציאם מן המים ועי"ז מתים ואוכלם 14
כו']
— וכיון שהיא השתמשות מועטה,
אין צורך שאדה"ר יקרא אותם בשמות.
ולדיעה שקרא שמות גם לדגים,
ה"ז לפי שקריאת שמות היא
(בעיקר)
בשביל הבע"ח עצמם,
שעי"ז מתגלה טבעם ותכונתם 15 ,
וזה שייך גם בדגים.
ב.
ויש לומר,
שזהו תוכן פרש"י עה"פ 16
"וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו" — "סרסהו ופרשהו,
כל נפש חי' אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם",
דלכאורה מאי קמ"ל רש"י במה שהוסיף שזהו שמו "לעולם"?
ואמאי לא פי'
(כפשטות הלשון)
שהשם שקרא אדה"ר הוא ע"י זה שהכיר טבעו ותכונתו של הדבר,
בלשון הרד"ק "הוא שמו — הוא שמו הנאות לו לפי טבעו",
או כמ"ש בחזקוני "הוא השם הראוי לו,
שהסכימה דעתו לדעת בוראו" 17 .
[ובעומק יותר איתא בספרים פירוש "הוא שמו",
דשמו אשר קרא אדה"ר הוא שמו האמיתי והעצמי,
ולדוגמא שור שנקרא שמו כך ע"ש שורשו שהם ג' אותיות שור בלה"ק וכן כולם ולכן אדה"ר שהי' בו חכמה יתירה והשיג וידע השורש והתוכן של כל מין ומין הי' יכול לקרותם בשם האמיתי,
כפי שהאריך הרב המגיד 18 ],
וי"ל ששיטת רש"י היא כאופן הב' הנ"ל,
דבקריאת השמות היתה פעולה ע"י אדה"ר לגלות תכונות אלו,
וע"פ זה מפרש רש"י "הוא שמו לעולם",
שפעולת אדה"ר היא פעולה תמידית ונצחית בדבר הנקרא בשם זה 19 .
ג.
והנה התחלת הענין בתורה ע"ד קריאת השמות היא "ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו",
ואח"כ ממשיך אודות קריאת השמות בפועל — "ויקרא האדם שמות גו'".
ולכאורה מזה שהכתוב מתחיל בענין "ויצר ה"א גו'"
(אף שסיפור בריאת הנבראים כבר נאמר לפנ"ז בפרשה),
יש להביא ראי' שקריאת השמות היא דבר הנוגע ופועל בגוף הנבראים,
ולכן נאמר זה כהמשך ל"ויצר ה"א גו'" — יצירת הנבראים — כיון שקריאת שמותם הוי כגמר יצירתם.
אבל הרי כבר הביא רש"י 16
מ"דברי אגדה" 20 ,
ד"יצירה זו לשון רידוי וכבוש 3
כמו כי תצור אל עיר 21
שכבשן תחת ידו של אדם",
ולכאורה כן צריך לפרש לפי הדיעה שקריאת השמות היא רק לתועלת האדם,
וכמובן גם ממ"ש בחזקוני,
כנ"ל,
דהשם שייך לרדיי' עליהם 22 .
אבל מ"מ משמע מכללות תוכן הפרשה שקריאת השמות הייתה בה פעולה בהנקרא בשם — שהרי הפסוקים ע"ד קריאת שמות נאמרו בתוך הפרשה דעשיית עזר כנגדו
(יצירת חוה),
שמזה משמע שגם קריאת שמות להנבראים הוא שייך לדבר הנקרא בשם בדוגמת יצירת חוה שהיא גמר בריאתה
(ודהאדם).
[ואף שמפרשים 23
המשך הכתובים,
דכשאמר הקב"ה "אעשה לו עזר כנגדו" 24 ,
הביא לפניו כל חית השדה וכו' לקרות להם שמות היינו להתבונן ולהכיר טבעם,
ולאחרי שראה והבין אדם בהם ובשמותם וראה שאין בנבראים הראוי להיות לו עזר כנגדו,
"ולאדם 1
לא מצא עזר כנגדו",
אז "ויפל 25
ה"א גו' ויקח אחת מצלעותיו גו' ויבן ה"א את הצלע גו' ויביאה אל האדם" 26
— הרי
(נוסף על זה שצ"ע בעצם הפירוש,
דכיון שכלפי שמיא גליא שאין בנבראים מי שראוי להיות עזר כנגדו,
מה טעם הביא אותם כולם לפני אדה"ר שהוא יתבונן בטבעם כו'
(ע"י קריאת שמות)
עד שיבוא לידי הכרה שאין עזר כנגדו — הרי)
כיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק,
מסתבר לומר,
דזה שנאמר ע"ד קריאת שמות בתוך פרשת בריאת חוה הוא
(לא רק לפי שע"י קריאת השמות נתברר לאדה"ר שאין בהם מי שיהי' עזר כנגדו,
אלא)
בעיקר לפי שיש בזה שייכות גם בתוכן ענינם].
ד.
ונ"ל שלכו"ע קריאת שמות דאדה"ר היתה בזה פעולה בהנקראים בשם,
אלא שיש בזה שני אופנים,
כדלקמן.
ובהקדים: בבריאת העולם — ב' ענינים: א)
עצם הבריאה ע"י הקב"ה היא באופן שנתהווה דבר בפ"ע,
שלא ניכר בו שמציאותו היא מהקב"ה.
ב)
מטרת הבריאה היא — "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" 27 ,
שהאדם ע"י עבודתו יפעול בעולם ובכל דבר שבו שיהי' בטל להקב"ה
[וכמו שעשה אדה"ר תיכף כשנברא — ביום ו' — שדרש מכל הנבראים שיקבלו על עצמם מלכותו ושלטונו של הבורא בהכריזו "בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" 28 ],
ועד שיגלה בו אמיתית מציאותו,
בלשון הרמב"ם 29
ש"כל הנמצאים..
לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו".
ועפ"ז י"ל שהם שני האופנים בפירוש תוכן קריאת השמות ע"י אדה"ר — אם הוי המשך וגמר גוף הבריאה שע"י 4
הקב"ה,
או שהוא בכלל מטרת הבריאה ופעולת האדם.
ה.
ביאור הענין:
מצד עצם בריאת הקב"ה,
אין בנבראים התחלקות למינים פרטיים אלא רק התחלקות כללית,
לסוגים כללים.
וכדמצינו בעשרה מאמרות שבהן נברא העולם 30 ,
שנתפרטו רק סוגים כללים
[כמו: ביום ג' — תדשא הארץ דשא גו' עץ פרי גו' 31
; ביום ה' — ישרצו המים שרץ גו' ועוף גו' 32
; ביום ו' — בהמה ורמש וחיתו ארץ 33 ]
— ולא 34
שמות של מינים פרטיים
(כמו בבע"ח: שור,
חמור,
וכיו"ב).
וזהו תוכן ענין קריאת שמות ע"י אדה"ר,
שעי"ז 35
נעשה כל מין ומין ניכר ונפרד בפ"ע.
[וכמו שהוא ע"ד ההלכה 36 ,
שע"י קריאה בשמו הרי הוא קונה הדבר,
והיינו שבזה מוציאו ומעתיקו מרשות אחרת
(או מהפקר)
לרשותו,
וכן הוא בנתינת השמות שבזה "מוציאים" אותו משייכותו
(הכללית)
למין הכללי שיהי' דבר פרטי].
ולפי זה,
פעולת אדה"ר בקריאת שמות היתה להשלים את הבריאה עצמה,
שרק אז נגמר כל מין בתכונתו המבדלת אותו ממינים אחרים
(שבאותו סוג).
ויש לפרש ענין קריאת שמות ע"י אדה"ר בעומק יותר — שזהו חלק מעבודתו דהאדם,
לפעול ביטול בנבראים:
ידועים דברי רבינו הזקן 37 ,
שכל הנבראים שבעולם,
השמות שנקראו בהם בלשון הקודש הן הן אותיות הדיבור של הקב"ה המהוות והמחיות נברא פרטי זה,
ומקור כל השמות הוא מעשרה מאמרות שבתורה
(שבהם נברא העולם),
כי אף שלא נזכרו כל שמות הנבראים בעשרה מאמרות,
הרי הם משתלשלים מעשרה מאמרות ע"י צירופים וחילופים ותמורות האותיות — שלפי זה מובן,
ששמות הנבראים הם ענין עצמי בהם,
שתיכף בתחלת התהוותו של הנברא יש לו שמו שהוא חיותו.
ואם כן,
הרי קריאת שמות ע"י אדה"ר לאחרי התהוותם הו"ע נעלה יותר.
ויש לומר הביאור בזה:
אף שכל נברא יש בו כח אלקי המחי' אותו,
והוא שמו אשר נקרא בו בלה"ק
(שמקורו מעשרה מאמרות כנ"ל),
מ"מ,
אין חיות זה בגילוי בהנברא,
ובפרט שאין הנבראים מרגישים החיות האלקי שבהם ואיך שכל מציאותם אינה אלא מאמיתת המצאו,
ועד שיש מקום לטעות ש"לי יאורי ואני עשיתיני" 38 .
וזהו"ע "ויקרא האדם שמות גו'" — שקריאה מורה על גילוי 39
— שאדה"ר קרא וגילה בכל נברא את החיות האלקי
(שהוא "שמו"),
ועי"ז פעל ביטול בכל הנבראים *39 .
5
ובעומק יותר יש לומר: החיות המתלבש בכל נברא הוא חיות מצומצם,
שזהו תוכן ענין השתלשלות השמות מעשרה מאמרות שבתורה ע"י חילופים ותמורות כו' — שזהו צמצום וירידת החיות ממדרגה למדרגה "עד שיוכל להתצמצם ולהתלבש ולהתהוות ממנו נברא פרטי" 40 .
אבל,
ע"י שאדה"ר קרא להם שמות,
הרי קרא והמשיך וגילה בכל נברא גם מקור ושרש של שמו מעש"מ,
למעלה מכפי שיורד ומתצמצם להוות נבראים פרטים אלה,
ועד ל"
(מוצא)
פי ה'" 41
בעצמו,
"שעליו אמרו 30
והלא במאמר אחד יכול להבראות,
הוא המאמר הכולל כל העשרה מאמרות וממנו נמשכו ונתחלקו עשרה מאמרות פרטיים"
(וכמבואר בלקו"ת 42 ).
ו.
ויש לומר שזהו היסוד לשתי הדיעות
(הנ"ל)
אם אדה"ר קרא שמות גם לדגי הים,
או רק לכל הבהמה ולחית השדה גו':
לפי האופן הא'
(כמשמעות פשטות הכתובים)
שקריאת השמות ע"י אדה"ר היתה להגדיר טבעו הפרטי של כל נברא,
והיינו הפרדת מציאותם ממקורם — ה"ז רק בברואים שביבשה
(כל הבהמה ועוף השמים וחית השדה),
שמתחלה נבראו באופן כזה שהם מובדלים ונפרדים ממקורם; משא"כ 43
בדגים שבים שלא נבראו להיות מציאות בפ"ע אלא תמיד מכוסים ומובלעים במים,
וכל מציאותם היא המים 44
[וכמודגש בדין דכל שבים טהור 45 ,
כיון שעיקר מציאותם הוא המים 46
(ועד שלדעת רשב"ג 47
כל שהוא מבריאת המים אינו חוצץ,
דאמיתית מציאותם היא המים)] 48
— אין מקום לקריאת שמות 49
להפרידם ממקו 6
רם
(יותר מן הפירוד שמצד עצם בריאתם),
כי תוכן מציאותם מצד בריאת הקב"ה 50
הוא לא להיות נפרדים 51 .
ובזה יש לבאר עומק כוונת דברי הראשונים הנ"ל 52
בטעם שלא קרא אדה"ר שמות לדגים,
שא"א שיבואו לפני האדם כי אין "חיותם כ"א במים וכשיוצאים מן המים ימותו" — שאין זה טעם וסיבה חיצונית,
שא"א שיובאו לפני אדה"ר שיקרא להם שמות,
אלא שזהו בהתאם לתוכן ענין השמות,
דכיון שמציאות הדגים היא התכללות במקורם ולא פירוד ויציאה חוץ למקורם,
לכן אין מקום לקריאת שמות לדגים.
אבל לפי הביאור הפנימי הנ"ל דענין קריאת שמות הוא להשלים מטרת בריאת כל הנבראים,
לקרוא ולהמשיך בהם החיות ממקורם ושרשם,
שעי"ז יוכללו ב"מוצא פי ה'" 41
מקור ושורש התהוותם כנ"ל — ה"ז בכל הנבראים,
לא רק ברואים שביבשה,
שבגלוי הם נפרדים ממקורם,
אלא גם בדגים שבים *39 ,
כי,
מציאותם כפי שהיא למטה היא מציאות נברא,
אלא שאמיתת מציאותם היא מי הים 53 ,
ועבודת האדם היא לפעול בהם ביטול והתכללות במקורם,
ביטול למעלה מזה.
וי"ל שזהו בהתאם לתוכן בריאת ויצירת חוה המבואר בפרשה זו: בחיצוניות הדברים
(יצירתה של)
חוה הביאה לידי ירידה באדה"ר,
כפשוטו לחטא עה"ד שגרם ירידה באדם ובכל הבריאה כולה; ולאידך — מטרת בריאתה היתה לפעול עלי' בהבריאה כמ"ש 54
"פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החי' הרומשת על הארץ",
וע"י שהאדם ממלא שליחותו בעולם ומלאו את הארץ ה"ז פועל עלי' שלא בערך בהאדם עצמו.
(משיחות ש"פ בראשית תשל"ז,
תשמ"ו)