שיחה ג 176
א.
בפרשתנו עה"פ 1
ביום השמיני עצרת תהי' לכם,
מעתיק רש"י מן הכתוב "עצרת תהי' לכם" ומפרש: "עצורים בעשיית מלאכה דבר אחר עצרת עצרו מלצאת מלמד שטעון לינה"
(ואח"כ ממשיך "ומדרשו באגדה כו'",
כדלקמן ס"ג).
וכתב הרא"ם 2
שפירושו השני של רש"י
("עצרו מלצאת")
מקורו בספרי על פסוק זה,
"כדתניא בספרי ביום השמיני עצרת עצרו הכתוב מלצאת הרי שהביא קדשיו מבית פגי לירושלים שומע אני יאכלם בירושלים וילך וילין בבית פגי ת"ל ביום השמיני עצרת תהי' לכם עצרו הכתוב מלצאת..
אין לי אלא יו"ט האחרון שעצור מלצאת יו"ט הראשון מניין ודין הוא הואיל וזה קרוי מקרא קדש וזה קרוי מקרא קדש מה זה עצור מלצאת אף זה עצור מלצאת".
ולכאורה צ"ע: כבר נת' כמ"פ בארוכה שדרכו של רש"י,
בפירושו על התורה,
לפרש פשוטו של מקרא,
ולא להביא דרשות רז"ל בפסוקים,
ופשיטא שאין לומר שרש"י מסתמך בפירושו שהלומד יעיין בדברי רז"ל כדי להבין דבריו,
ומה גם במקום
(כבנדו"ד)
שרש"י אינו מציין מקורם
("כדאיתא בספרי" וכיו"ב).
א"כ יש להבין מ"ש רש"י כאן "מלמד שטעון לינה",
ואינו מבאר מהותה וענינה של לינה זו — זמנה ומקומה
(וטעמה).
ויתירה מזו: רש"י בפירושו לש"ס פירש בכ"מ 3
שהלינה היא במוצאי יו"ט
(ובירושלים 4 ),
ואם בפירושו לש"ס צריך רש"י לפרש זמנה
(ומקומה)
של לינה זו א"כ עאכו"כ שהי' לו לפרש דבר זה בפירושו על התורה שהוא לפי פשש"מ השייך
(גם)
לבן חמש.
[ובפרט שבמק"א בפירושו לש"ס 5
כ' שזמנה של לינה
(בחה"פ *5 )
הוא
(לא ליל מוצאי יו"ט,
אלא)
"לילה הראשון",
היינו שזמן הלינה הוא בלילה הראשון ד
יו"ט **5
(וכמפורש ברש"י שם,
שדין לינה לא בא לאסור חזרה "לביתו ממש" — "דהא יו"ט הוא,
ועוד דקא בעי לאיתויי עולת ראיי'" — אלא שאסור ללון "חוץ לחומה בתוך התחום")].
וא"כ הו"ל לרש"י לפרש כאן אם הלינה היא בליל יו"ט או בליל מוצאי יו"ט.
[ולדוגמא: כשחל שמע"צ ביום ה',
האם ה"טעון לינה" דשמע"צ כוונתו — הלילה בין יום ד'
(כ"א תשרי)
ליום ה' כ"ב תשרי
(היינו מוצאי הושע"ר,
תחלת שמע"צ),
או הלילה בין יום ה' ליום ו'
(מוצאי שמע"צ)].
177
ועוד: להלן בפ' ראה 6
פירט רש"י "שטעון לינה ליל מוצאי יו"ט",
ולא הסתפק לומר "מלמד שטעון לינה",
אף ששם לכאורה הוא דבר מובן מעצמו — דהרי מפרש שם הפסוק "ופנית בבוקר" — "לבקרו של שני"
[היינו בוקרו של יום א' דחול המועד],
ולכן,
גם אם הי' ממשיך לאח"ז רק "מלמד שטעון לינה"
(בלי התיבות "ליל מוצאי יו"ט"),
הי' מובן שהכוונה ללילה זה — ומ"מ נחית רש"י לפרש "ליל מוצאי יו"ט" — ומהו הטעם דכאן השמיטו?
ב.
גם צריך להבין: ידוע דכשרש"י מביא ב'
(או יותר)
פירושים בכתוב ה"ז מפני שבכל א' מהפירושים יש קושי מה שאינו בהשני,
אלא שהקושי בפי' הראשון אינו גדול כ"כ כהקושי בפי' השני,
ולכן הוא ראשון.
וצריך ביאור בנדו"ד: מהו הקושי בפי' הא' שהוצרך רש"י להביא פי' שני,
ולאידך — במה קשה הפירוש השני
(בפשש"מ)
יותר מפירוש הראשון.
יש מפרשים 7
דלפי' הא' קשה "מאי שנא רגל זה דאיקרי עצרת טפי משאר רגלים,
הא כולהו נמי עצורים בעשיית מלאכה".
ולפי' השני קשה "דהלינה היא בלילה שלאחריו ואיך נאמר שיום החג עצמו נקרא עצרת ע"ש שטעון לינה
(בלילה של)
אחריו ועוד דהא יו"ט ראשון נמי טעון לינה ומה שנא יו"ט האחרון דאיקרי עצרת טפי מיו"ט ראשון".
אמנם צ"ע בדבריהם,
דהרי הטעם להבאת הפירוש השני הוא
(כנ"ל)
משום שלפי פירוש זה מסולקות הקושיות שישנן על הפירוש הראשון,
אבל לפי הביאור הנ"ל,
גם לפי' השני ישנה אותה הקושיא שעל הפירוש הראשון 8
: "מאי שנא יו"ט האחרון..
מיו"ט הראשון" 9 ?
וגם בגוף הקושיא הנ"ל שעל הפירוש השני צריך ביאור: א)
מה שהקשו איך יתכן שיום החג עצמו ייקרא עצרת ע"ש שהוא טעון לינה בלילה שלאחריו — הרי ברש"י לא נתפרש כלל זמן הלינה,
אם הוא בליל יו"ט או בלילה שלאחריו
(והרי גם בפירושו לש"ס מצינו דמפרש
(או שקורא שמה)
דהלינה היא בליל יו"ט,
כנ"ל),
ולמה לא נפרש דקאי על "ליל יו"ט"?
ב)
ומה שהקשו עוד "דהא יו"ט ראשון נמי טעון לינה ומה שנא יו"ט האחרון כו'",
הרי
(בפשוטו של מקרא)
לא נתפרש בכתוב
(או בפרש"י)
דיו"ט ראשון טעון לינה 10 .
ג.
להלן ממשיך רש"י "ומדרשו באגדה לפי שכל ימות הרגל הקריבו 178
כנגד ע' אומות וכשבאין ללכת אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם פר אחד כו' 11
התעכבו לי מעט עוד כו'".
ויש להבין: מאחר שרש"י כבר הביא ב' פי' ששניהם הם ע"פ פשש"מ,
מה מכריחו להביא עוד פירוש,
ובפרט שהוא "מדרשו באגדה"
(כדברי רש"י)?
— והרי כלל מפורש הוא בדברי רש"י "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו" 12 ,
והיינו דמביא אגדה רק באם "אנו צריכין לדברי אגדה" 13 .
גם: תוכן דרש זה כבר הביאו רש"י לעיל בפ' אמור עה"פ 14
"עצרת היא".
אבל שם לא הביא לפנ"ז את ב' הפירושים שכתב כאן
("עצורים בעשיית מלאכה" או "עצרו מלצאת"),
וגם לא כתב ע"ז "מדרשו באגדה" וכיו"ב.
והיינו דנקט שם שדרש "עצרתי אתכם אצלי כמלך שזמן את בניו כו'" הוא הפירוש הפשוט ד"עצרת היא".
וי"ל הטעם כי מלשון הכתוב שם "עצרת היא" — ולא כמ"ש כאן "עצרת תהי' לכם" — מובן שאין זו עצרת המסובבת ונפעלת ע"י ומצד בנ"י; ולכן אינו מפרש שלשון זה מורה על ציווי לבנ"י
(עצורים בעשיית מלאכה או עצורים מלצאת),
אלא מפרשו בשייכות לענינו של היום עצמו,
יום שבו — "עצרתי אתכם אצלי כו'".
ולפ"ז גדלה התמי' בפסוק דידן,
דמכיון שכאן כתיב "עצרת תהי' לכם",
מהו הצורך לפרשו גם ע"פ "מדרשו באגדה" הנ"ל.
ד.
ויש לומר הביאור בזה:
הקושי בכתוב כאן
(שרש"י בא לתרצו)
הוא השינוי כאן בהגדרת היו"ט דשמע"צ משאר ימים טובים,
שבכל הרגלים נאמר בפרשתנו "מקרא קודש"
[ביום ט"ו לחודש הראשון
(חג הפסח) 15 ,
ביום השביעי
(דחה"פ) 16 ,
ביום הבכורים 17 ,
בחודש השביעי באחד לחודש
(ר"ה) 18 ,
בעשור לחודש השביעי
(יו"כ) 19 ,
בחמשה עשר יום לחודש השביעי
(יום א' דחה"ס) 20 ],
וגבי שמע"צ שינה הכתוב כאן ולא נאמר בו "מקרא קודש" אלא "עצרת תהי' לכם".
ומזה מוכח שהכתוב
(כאן 21 )
בא להשמיענו שהחג ד"ביום השמיני" חלוק 179
מכל שאר החגים,
שאינו בגדר "מקרא קודש" אלא יש בו דין מיוחד ד"עצרת תהי' לכם".
ובגדרו של דין מיוחד זה מביא רש"י ב' פירושים:
פירוש הא' הוא,
שדין "עצרת" הוא באיסור עשיית מלאכה,
שע"ז ממשיך בכתוב "כל מלאכת עבודה לא תעשו",
ד"עצרת תהי' לכם" פירושו שתהיו "עצורים בעשיית מלאכה".
והיינו שדין איסור מלאכה בשמע"צ שונה הוא מהאיסור במועדים אחרים,
דאיסור המלאכה בשאר המועדים שייך לקדושת היום,
"מקרא קודש" 22 ,
ואילו בשמיני עצרת הוא מחמת ציווי מיוחד: "עצרת תהי' לכם",
שאי עשיית מלאכה בו הוא מחמת דין וחיוב בפ"ע "עצורים בעשיית מלאכה"
(והיינו גדר של העדר ושלילה),
ולא מצד "מקרא קדש".
[ומה שבהפסוק דפ' אמור נאמר מקרא קודש בנוגע לשמיני עצרת,
לא נאמר זה בסמיכות ל"כל מלאכת עבודה לא תעשו",
כ"א 23
כהקדמה 24
ל"והקרבתם אשה לה'" 25 ].
אמנם פירוש זה קשה קצת,
כי כל פרשה זו דמועדים עוסקת בעיקר 26
לא באיסור מלאכה דיו"ט,
כ"א בקרבנות
(מוספים),
וא"כ ק"ק לפרש שדוקא בפרשה זו בא הכתוב לחלק בין יום השמיני לשאר הרגלים בענין איסור מלאכה
(שמקומו המתאים לחידוש זה הוא,
לכאורה,
לעיל בפ' אמור).
ומחמת קושי זה ממשיך רש"י ומביא פירוש אחר — "ד"א עצרת עצרו מלצאת",
דהיינו שהציווי ד"עצרת תהי'" שביום השמיני
(אינו מתייחס לאיסור מלאכה דיום זה,
אלא)
משתייך לקרבנות של חג זה,
והיינו מה שבנ"י עצורים ביום זה מלצאת מלפני ה' ,
( ממקום הקרבת הקרבנות).
ואין רש"י צריך לפרש מקום המצאם ברגל
(שבו "עצורים מלצאת"),
שהרי כבר נתפרש לפנ"ז בפ' משפטים 27
ופ' תשא 28
"שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל
(את)
פני האדון ה'",
שבשלש הרגלים באים ונמצאים לפני ה',
בביהמ"ק ובירושלים,
ובז' ימי הסוכות מפורש "ושמחתם לפני ה"א שבעת ימים" 29 ,
שכבר באו ונמצאו בירושלים במשך ז' הימים — באה התורה להוסיף שיתעכבו שם עוד יום אחד.
180
אלא שפירוש זה בפ"ע אינו מספיק,
דאי משום הא — אין הכתוב צריך לתאר את יום השמיני בשם "עצרת תהי' לכם",
כדי ללמד שבנ"י צריכים להתעכב בשמע"צ בירושלים — כי בעצם הודעת התורה שישנו יום שמיני
(בהמשך לחג הסוכות)
ש
(גם הוא חג האסור בעשיית מלאכה,
ו)
מביאים בו קרבנות
("והקרבתם גו'"),
מובן כבר שביום זה מתעכבים בירושלים,
ומה נתוסף ע"י ההדגשה שנק' יום זה בשם "עצרת תהי' לכם"?
ולכן ממשיך רש"י "מלמד שטעון לינה",
כלומר,
השם "עצרת" מלמדנו דין חדש באופן ההעכבה,
שאין השהיי' בירושלים כמו בשאר ימות הרגל,
אלא ש"טעון לינה"
(שצריכים גם ללון בירושלים),
משום שביום זה "עצורים מלצאת".
ואולי י"ל הטעם שלא פירש רש"י זמן הלינה — כי מכיון שחיוב לינה נלמד ממ"ש "עצרת תהי' לכם",
שביום זה "עצורים מלצאת",
הרי מובן שזמנה של לינה זו הוא בליל שמיני דהרגל 30
(שהוא הנקרא "שמיני עצרת",
ולא מוצאי יו"ט).
וזהו החידוש בשמע"צ לגבי שאר רגלים,
שבהם יכול
(ע"פ פשש"מ)
ללון בליל הרגל במק"א מחוץ לירושלים וכיו"ב,
משא"כ בליל שמע"צ צריך ללון בירושלים.
[ועפ"ז — לפרש"י,
חיוב הלינה דפרשתנו וחיוב הלינה דפ' ראה הם תרי לינה: דין לינה בפרשתנו הוא בליל שמיני עצרת,
ואילו דין לינה הנאמר שם
(לגבי יום א' דחג הפסח)
הוא ב"ליל מוצאי יו"ט"].
וענין זה שייך שפיר לפ' קרבנות המוספים שבאים ברגלים,
שהם קרבנות צבור הבאים עבור כלל ישראל בביהמ"ק,
ואשר לכן מתעכבים בני ישראל בירושלים בזמן זה 31 .
אבל פירוש זה,
עם היות שמתאים יותר
(מהפירוש הא')
לכללות תוכן הפרשה,
אבל מאידך קשה יותר להולמו בפשטות המשך כתוב זה — "עצרת תהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו" — דמה ענין חיוב לינה לענין איסור מלאכה?
ונוסף לזה: לפירוש השני מבואר רק הטעם שגבי שמע"צ נאמר "עצרת תהי' לכם",
אבל לא נתיישב — מדוע לא נאמר כאן
(בטעם איסור מלאכה)
"מקרא קודש".
ולכן מביאו רש"י רק כפירוש שני.
ה.
ועדיין אין הענין מחוור כל צרכו: שני הפירושים שברש"י מבארים רק במה הוא ההבדל בין שמע"צ לגבי שאר הרגלים
(אם בזה שאיסור מלאכה שבו הוא רק בגדר "עצורים בעשיית מלאכה" או בזה ש"עצרו מלצאת..
טעון לינה"),
אבל הא גופא טעמא בעי — מדוע באמת שונה יו"ט זה משאר כל הימים טובים?
וליישב זאת ממשיך רש"י "ומדרשו באגדה לפי כו' וכשבאין ללכת א"ל 181
המקום בבקשה כו' התעכבו לי מעט עוד ול' חבה הוא כו' קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד" 32
— שלפי אגדה זו מוסבר היטב הטעם והסיבה להחילוק בין שמע"צ וכל היו"ט
[הן באיסור מלאכה
(כפירוש הראשון)
והן בענין חיוב לינה
(כפירוש השני)].
כלומר: אין כוונת רש"י כאן להביא פירוש שלישי בתיבת "עצרת"
(ע"ד פירושו בפ' אמור,
שמפרש מ"ש שם "עצרת היא" — "עצרתי אתכם אצלי כו' עכבו עמי עוד יום אחד"),
אלא שבהבאת אגדה זו כוונתו להסביר 33
שני הפירושים שלפנ"ז
(שלכן לא כתב רש"י כאן כלשון הכתוב "עצרתי אתכם" וכיו"ב).
הסברת הענין:
מאגדה זו מובן,
שבעצם הי' היו"ט צ"ל רק שבעת ימים,
אלא ד"כשבאין ללכת"
(בסוף שבעת הימים,
אזי)
אומר להם המקום שיתעכבו עוד יום אחד "כדי שאהנה מכם".
היינו שיו"ט זה אינו יום שנתייחד בעצם ובפ"ע,
אלא שהוא בגדר הוספה לחג הסוכות
(שנתחדשה "כשבאין ללכת").
וזהו ההסבר בפירוש הראשון,
דשאני איסור מלאכה דשמע"צ מכל שאר היו"ט — שבשאר היו"ט הוא
(כנ"ל)
בסיבת היותם "מקרא קדש",
משא"כ בשמע"צ
(שלא נאמר בו
(כאן)
"מקרא קדש")
הוא שלילה,
שאיסור המלאכה הוא שצ"ל "עצורים בעשיית מלאכה" 34
— כי מכיון ששמע"צ אינו יו"ט מצ"ע,
הרי מובן שאין קדושת היום הסיבה להיו"ט ואיסור מלאכה,
אלא להיפך — זה שבנ"י מקיימים בקשת הקב"ה
(להתעכב אצלו על ידי)
שיהיו עוצרים עצמם ממלאכה כו',
הוי סיבה וגורם שהיום יתקדש בקדושת יו"ט;
ועד"ז לפירוש השני
("עצרת עצרו מלצאת מלמד שטעון לינה")
— שאגדה זו היא הסברה בחיוב לינה המיוחד בשמע"צ:
מכיון שכל תוכנו של יו"ט זה הוא 182
שהקב"ה מבקש מבנ"י "התעכבו לי מעט עוד כו' קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד",
שבנ"י יהיו יחד עם הקב"ה "כדי שאהנה מכם" — הרי מובן,
שבמשך כל יום זה נמצאים עם הקב"ה,
ואין מקום ללון חוץ לירושלים.
[וע"פ המדרש אגדה מוטעם עוד יותר הקשר דחיוב לינה לפרשה זו
(דקרבנות דרגל)
— כי בקשת המקום באה בהמשך לקרבנות דז' ימי החג
(שהם כנגד ע' אומות),
שמבקש מבנ"י "עשו לי סעודה קטנה" — פר אחד איל אחד דיום השמיני
(שכנגד ישראל)].
ו.
והנה מב' הפירושים שברש"י כאן יש ללמוד גם בירור בחלק ההלכה שבתורה.
ארז"ל 35
"שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב
(פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו רגל בפני עצמו כו')
".
והנה בפירוש "רגל בפני עצמו" מצינו כמה שיטות: במקום אחד בש"ס 36
פירש רש"י "שאין יושבין בסוכה",
ובכ"מ בש"ס 37
פי' ש"אין שם חג הסוכות עליו" 38 .
והרמב"ן 39
הרבה לתמוה על רש"י,
וכ' דפי' רגל בפני עצמו היינו שמתחייב בו בראי' וחגיגה ושמחה כרגל בפני עצמו,
ולא מדין תשלומין דראשון,
שגם אם הי' חיגר בראשון,
דכה"ג פטור בשני וכו' כיון דהוי תשלומין דראשון,
משא"כ בשמיני עצרת הוא מתחייב בראי' וחגיגה דהוי רגל בפני עצמו
(וכן יש עוד פירושים בראשונים ב"רגל בפני עצמו" 40 ).
אמנם לפי דברי רש"י כאן
(בפירוש הראשון)
דעצרת פירושו "עצורים בעשיית מלאכה" מתבאר הגדר ד"רגל בפני עצמו" באופן פשוט,
שגדר איסור מלאכה שבו ודין רגל שבו אינו באותו גדר ודין רגל דסוכות,
וכנ"ל.
ז.
עד"ז יש ללמוד דבר חדש מפירוש השני שברש"י:
אף שלפום ריהטא נראה שפירוש זה מקורו בספרי 41 ,
הרי ע"פ הנ"ל מובן,
דדין לינה בפי' רש"י עה"ת,
וגדר לינה המבואר בספרי כאן
(וכן בש"ס)
שונים הם לגמרי.
דהנה בדין דטעון לינה יש ב' אופנים 42 ,
אי מפני הקרבנות שמביא,
דקרבן טעון לינה בירושלים; או מחמת היו"ט,
דמפני כבוד יו"ט 43
טעון לינה:
בספרי איתא שדין לינה הוא מפני הבאת הקרבן,
כמפורש בהתחלת לשון הספרי "הרי שהביא קדשיו כו'",
שמזה מובן דזה ש"עצרו הכתוב מלצאת" הוא מפני הבאת קדשיו.
[וסוף דברי הספרי "הואיל וזה קרוי מקרא קדש וזה קרוי מקרא קדש מה זה 183
עצור כו'" — אין הכוונה שדין לינה הוא מפני כבוד יו"ט
(מקרא קודש)
שבו,
אלא שהואיל ושניהם
(יו"ט הראשון ויו"ט האחרון)
נקראים מקרא קודש,
למדין בהיקש מהשני על הראשון.
והיינו ד"זה קרוי מקרא קודש וזה קרוי כו'",
הוא רק לימוד להשוותן זל"ז בדין "עצרו מלצאת",
ולא סיבה וטעם לדין זה].
וכן מפורש בספרי ראה עה"פ 44
ופנית בבוקר והלכת לאהלך "מלמד שטעונים לינה אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים ת"ל ופנית בבוקר כל פונות שאתה פונה מן בוקר ואילך"
(אלא דשם נתחדש שדין לינה הוא לא רק בקרבנות שאדם מביא ברגל,
אלא דכל קרבן שמביא טעון לינה 45 ).
— ולינה זו היא בלילה שלאחרי הבאת הקרבן *45 .
ונמצא מבואר מדברי הספרי דחיוב לינה הוא מפני קרבנותיו הפרטיים שמביא ביו"ט
(וכן בשאר ימות השנה).
אמנם מצינו בראשונים 42
שפירשו שיש דין לינה
(גם)
מפני היו"ט,
דכבוד יו"ט מחייב לינה בירושלים.
ולפי טעמים אלו יוקשה מאי טעמא אשמעינן רחמנא "עצרת,
עצרו מלצאת" דוקא גבי יום שמיני עצרת ולא בקרבנות דשאר יו"ט?
ויתירה מזו,
לאחרי שלמדין ממ"ש "ופנית בבוקר והלכת לאהלך" דכל פינות שאתה פונה מן הבוקר ואילך,
דכל קרבן טעון לינה,
שוב למה הוצרך הכתוב לומר גבי שמע"צ "עצרת תהי' לכם,
עצרו הכתוב מלצאת" 46 ?
אמנם לפי פרש"י מבואר,
דהרי לרש"י "ופנית בבוקר והלכת לאהלך" שבפ' ראה ו"עצרת עצרו מלצאת" דכאן הם שני דינים שונים: דין ופנית בבוקר מדובר בדין לינה מפני הקרבן 47 ,
ובזה "טעון לינה ליל מוצאי יו"ט",
משא"כ מה שטעון לינה ביום השמיני עצרת "עצרו מלצאת" הוא דין בהיום דשמע"צ,
ולפיכך — א)
אינו בשאר רגלים,
ב)
טעון לינה לא בליל מוצאי יו"ט,
כ"א בליל יו"ט
(דאף שאינו יכול לצאת מחוץ לתחום וכו',
הרי יתכן שיצא מירושלים בתוך התחום 48 ).
ג)
אי"ז שייך להבאת קדשיו,
קרבנות היחיד של כ"א מישראל
(ראי' וחגיגה),
כ"א מחמת קרבנות מוספי היום 49
שהם קרבנות ציבור — פר אחד איל אחד שכנגד כל ישראל.
184
וי"ל שבזה מבואר גם זה שבז' הימים שלפנ"ז לא הי' טעון לינה,
כי מכיון שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע' אומות,
הרי אף שהיו כל ז' הימים בירושלים אין הכרח שיהי' באופן כזה שיתעכבו שם כל הזמן ולא יצאו ללון.
ח.
מיינה של תורה שבפירוש רש"י:
ידוע מ"ש רבינו הזקן 50 ,
ש"ז' מצות דרבנן..
יוצאות ונמשכות ממצות התורה וכלולות בהן במספר תרי"ג".
ועפ"ז יש לומר,
דיו"ט שני של גליות שהוא מדברי סופרים
(ומדברים שנתחדשו בגלות 51 )
נמשך מהחג
(דאורייתא)
דשמיני עצרת,
שבדאורייתא גופא הוא 52
זה שנתוסף על הרגל
(מהג' רגלים)
המפורשים בתורה 53 .
וע"ד שיו"ט שני של גליות הוא חידוש של דברי סופרים 54
(חכמי ישראל)
— מעין זה הוא גם בחג דשמע"צ מה"ת,
שענינו הוא שהקב"ה אומר לבנ"י — "בבקשה מכם עשו לי כו' התעכבו כו'".
והנה ביו"ט שני של גליות מצינו שני קצוות: אין קדושתו חמורה כיו"ט ראשון 55 ,
ולאידך ארז"ל 56
ערבין עלי דברי סופרים,
חביבין ד"ס מדברי תורה,
שמזה מובן גם בנוגע ליו"ט שני של גליות,
שיש בו עריבות וחביבות מיוחדת יותר מיו"ט ראשון 57 .
ומעין שני ענינים אלה מצינו גם בשמיני עצרת — בהתאם לשני הפירושים שברש"י:
פירוש הא' — עצורים בעשיית מלאכה,
מורה שקדושת החג אינה כ"כ כקדושת ג' הרגלים,
שבהם "כל מלאכה לא תעשו" הוא תוצאה מזה שהוא מקרא קודש,
כנ"ל באורך;
ובא פירוש השני ברש"י — שדוקא בחג זה יש עריבות וחיבה מיוחדת,
"עצרת עצורים מלצאת..
טעון לינה",
וכהמשך האגדה שבפרש"י — שאז ישנה ההתחברות וההתאחדות בין ישראל ואביהם שבשמים,
באופן שאא"פ להפריד ביניהם כלל
(גם לא בלילה),
עוד יותר משלשת הרגלים.
וזהו גם הטעם שענין זה בא על ידי עבודת בני ישראל,
וכנ"ל בלשון רש"י "אמר להם המקום בבקשה מכם כו'" — כי שלימות העריבות והחיבה של הקב"ה מתגלית דוקא בזה שבנ"י ע"י עבודתם ויגיעתם מהפכים יום חול שייעשה יום טוב
(שמתעכבים עם הקב"ה) 58 .
ומזה באה הנתינת כח,
שגם לאחרי החג,
כשכל אחד חוזר לביתו,
ואינו לפני 185
ה' בירושלים ובבית המקדש,
ועסוק "בכל מלאכתך" — בעובדין דחול שלו,
ה"ה מתעכב ועצור ועד
(— שרק אני ואתם)
— דבוק במקום,
עד לתכלית ההתאחדות,
עצרת תהי' לכם 59
— ואין לזרים אתך — ישראל ומלכא בלחודוהי 60 .
(משיחת ש"פ פינחס תשכ"ז)