שיחה ב 161
א.
בסוף פרשתנו 1
מדובר אודות דיני עבד עברי הנמכר לישראל — "כי ימוך אחיך ונמכר לך",
שיש בו כו"כ אזהרות "לא תעבוד בו עבודת עבד,
כשכיר כתושב יהי' עמך גו' ויצא מעמך גו' ושב אל משפחתו גו'" 2
; ואח"כ באים דיני עבד עברי הנמכר לנכרי — "וכי תשיג יד גר גו' ומך אחיך..
ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר" 3
("נמכר לעבודת כוכבים עצמה להיות לה שמש..
לחטוב עצים כו'" 4 ),
שיש כו"כ פרטי דינים בגאולתו 5
"אחרי נמכר גאולה תהי' לו גו'
(עד —)
ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל גו'",
ובשניהם נאמר בפסוק אותו הטעם — "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" 6 ,
"כי לי בנ"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים גו'" 7 ,
זאת אומרת,
שענין זה
("עבדי הם")
הוא טעם הן על דיני עבד עברי הנמכר לישראל והן על דיני ישראל הנמכר לנכרי 8 .
והנה בפרש"י מצינו הכפלה בפירוש טעם זה,
שבשני הפסוקים פירש "עבדי הם — שטרי קודם".
ולכאורה,
ע"פ הכלל הידוע,
שרש"י סומך על מ"ש בפירושו לפנ"ז,
ובפרט שב' הפסוקים הם בסמיכות זל"ז — צ"ע אמאי כפל רש"י פירושו?
[ויתירה מזו: בתו"כ
(מקורו של פרש"י,
לכאורה)
מפרש רק הכתוב הראשון "כי עבדי הם" — "שטרי קודם
(עליהם ראשון)
" 9
; ובפסוק השני "כי לי בני ישראל עבדים" לא פירש עוה"פ "שטרי קודם" 10 .
והרי בתו"כ,
שהוא סדר הלימוד ע"ד ההלכה והדרש,
מצינו שנכפלו כמה דרשות ולימודים 11
; אבל רש"י ש"לא באתי אלא לפשוטו של מקרא",
הרי כמדובר כמ"פ,
סומך על מה שפירש לפנ"ז].
ועכצ"ל שהטעם ד"שטרי קודם" על דיני ישראל הנמכר לנכרי,
הוא ענין אחר
(וחידוש)
לגבי טעם דיני ישראל הנמכר לישראל,
ולכן הוצרך רש"י לחזור ולהודיענו,
שזה ש"שטרי קודם" הוא טעם
(גם)
לדיני ישראל הנמכר לנכרי.
ב.
לכאורה יש לבאר זה בפשטות:
במוכר עצמו לנכרי,
שה"גרם" לזה הוא "דבוקו עמו
(עם הנכרי)
ע"י שלמד ממעשיו" 4 ,
ועד שמכר עצמו לעכו"ם 162
ממש
(כנ"ל)
— יש קס"ד לומר דפקע מיני' הא ד"שטרי קודם",
דהרי נשתעבד לגמרי לאחר 12
(לעכו"ם),
ובמילא 13
הוא כמותו
[וע"ד הקס"ד של העבד "הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו הואיל ורבי עו"כ אף אני כמותו הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו" 14 ]
— לכן צריך לאשמעינן שגם על עבד זה נאמר "שטרי קודם",
וחלו כל הדינים שבפרשה עליו,
ש"גאולה תהי' לו..
ויצא בשנת היובל גו'",
מפני ש"שטרי קודם" והוא בכלל "לי בני ישראל עבדים עבדי הם"
[וכהמשך הכתוב "לא תעשו לכם אלילים גו'",
שהוא אזהרה בפ"ע "כנגד זה הנמכר לנכרי שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות כו'" 14 ,
כנ"ל].
אמנם ביאור זה אינו מספיק,
שהרי דבר זה שלא יצא מכלל ישראל ידעינן
(בכלל עכ"פ)
מציווי התורה "אחרי נמכר גאולה תהי' לו",
כפרש"י "גאולה תהי' לו — מיד,
אל תניחהו שיטמע עד שנת היובל",
וכן מהציווי שלאח"ז 15
"כשכיר שנה בשנה יהי' עמו לא ירדנו בפרך לעיניך ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל גו'" —
והרי מ"ש "כי לי בני ישראל עבדים" הוא הטעם על כל ציוויים אלה,
דהיינו שלא יצא מכלל "לי בנ"י עבדים",
וא"כ לאחר שיודעים מדינים אלו שהוא עדיין בכלל ישראל וצריך להזהיר ש"אל תניחהו שיטמע
(אפילו רק)
עד שנת היובל",
הרי מובן דמ"ש "כי לי בנ"י עבדים" פירושו "שטרי קודם"
(ואין צריך לפרשו).
ג.
גם צריך להבין:
מש"נ
(בפעם הא')
"כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" הוא הקדמה לסיום הכתוב "לא ימכרו ממכרת עבד",
ופרש"י — "בהכרזה,
כאן יש עבד למכור,
ולא יעמידנו על אבן הלקח".
מקורו של פרש"י הוא
(לכאורה)
בתו"כ,
אבל שם איתא "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים על תניי 16
שלא ימכר ממכרת עבד,
דבר אחר לא ימכרו ממכרת עבד שלא יעמידנו בסמטא ויעמידם על אבן הלקח 17
",
היינו דלפי' הא' בתו"כ מש"נ "לא ימכרו ממכרת עבד" הוא ענין כללי הכולל 18
כל האזהרות שבפרשה דהכל הוי בכלל "ממכרת עבד",
ורק לפי הפירוש השני 19
הוא ציווי פרטי בפ"ע בנוגע לאופן המכירה.
163
ואינו מובן: מדוע בחר רש"י בפירוש השני 20
של התו"כ,
ולא בפירוש הא' שהוא ענין כללי?
ואדרבה: דוקא לפירוש הא' מובן,
לכאורה,
המשך הכתוב — "כי עבדי הם גו' לא ימכרו ממכרת עבד":
בשלמא את"ל ד"לא ימכרו ממכרת עבד" הוא ענין כללי,
מובן הטעם שדוקא בכתוב זה נאמר "כי עבדי הם גו'"
(שפירושו "שטרי קודם")
— כי זהו הטעם לכל ציוויי הפרשה
(ע"ד ההנהגה כלפי העבד),
שכולם נכללים בציווי זה ד"לא ימכרו ממכרת עבד";
אבל את"ל ד"לא ימכרו ממכרת עבד" הוא רק אזהרה פרטית בנוגע לאופן מכירתו — אינו מובן: מדוע נאמר הטעם ד"כי עבדי הם" בסמיכות לדין זה?
ולכאורה מקומו הי' צ"ל או בתחילת כל הענין או בסופו
(וכמו בפרשת מוכר עצמו לנכרי,
שהפסוק "כי לי בנ"י עבדים גו'" נאמר בסוף כל הציוויים).
[ברא"ם 21
מפרש "כיון דשטר קנייתי שקניתים לי לעבדים קודם לשטר של אותו שנמכר לו הרי שטר של רבו בטל לגבי שטרי ואין קנייתו קני' ולפיכך יוצא מתחתיו ושב אל משפחתו כאילו לא נמכר דאל"כ מה טעם כי עבדי הם ולכן ישובו אל משפחתם".
והיינו דלפירוש הרא"ם "כי עבדי הם" הוא טעם על הנאמר בפסוק שלפנ"ז "ושב אל משפחתו גו'".
אבל מזה שהטעם "כי עבדי הם" לא נאמר בפסוק שלפנ"ז,
ואפילו לא בכתוב בפ"ע,
אלא הוא תחילת פסוק שסיומו "לא ימכרו ממכרת עבד",
משמע ש
(בעיקרו)
הוא טעם ע"ז ש"לא ימכרו ממכרת עבד",
שפירושו לפי פרש"י הוא "בהכרזה כאן יש עבד למכור ולא יעמידנו על אבן הלקח"].
וא"כ גדלה התמי': מדוע בחר רש"י לפרש בפשש"מ דוקא כפירוש השני בתו"כ,
ואשר לפ"ז תמוה מקום האזהרה "כי עבדי הם" 22 ,
ולא כפי' הא' שם והמתאים יותר לכאורה לפשש"מ?
ד.
וי"ל הביאור בכל זה: 164
בכל דיני עבד עברי שבפרשתנו
(לא תעבוד בו עבודת עבד,
כשכיר כתושב יהי' עמך,
עד שנת היובל יעבוד עמך)
יש ללמוד בשני אופנים:
א)
שהמוכר עצמו לישראל אינו בגדר עבד,
אלא — שכיר,
וזהו הטעם לכל הדינים שבאו כאן,
שאינו בגדר "עבד" אלא רק כשכיר שהשכיר עצמו עד היובל
(או עד שש אם לא פגע בו יובל 23 ).
ב)
דהוי עבד
(והיינו שגופו נשתעבד ונקנה לאדונו),
אלא שיש תנאים וגדרים באופן שאפשר להעבידו וכו',
"לא תעבוד בו עבודת עבד" וכיו"ב.
מהרא"ם ועוד מפרשים 24
שפירשו דברי רש"י "שטרי קודם" כפשוטם,
שאין קניית רבו קני',
ד"העבד או החפץ המכור איך ימכר פעם שנית אין לקונה השני שום זכות בו עם הקונה הראשון" 25
— משמע,
דס"ל כאופן הא',
שתוכן כל הציוויים הוא לא רק בנוגע לאופן הנהגת האדון עם העבד,
אלא שזה נוגע לעצם הקנין בו,
שאינו עבד.
אבל מפירושי רש"י בפסוקים אלה משמע
(מובן?)
שס"ל כאופן הב':
א)
בפסוק "עבודת עבד" פרש"י — "עבודה של גנאי שיהא ניכר בה כעבד שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ כו'",
והיינו שהחסרון כאן הוא לא שעובד בו כעבד אף שבאמת אינו עבד,
אלא בזה שעובד עבודה של גנאי,
שניכר בה כעבד 26 .
ב)
בפסוק "כשכיר כתושב" פי' — "עבודת קרקע ומלאכת אומנות כשאר 27
שכירים התנהג בו",
והיינו שהשוואתו לשכיר הוא רק מצד סוג העבודה והמלאכה שעושה,
ולא שנחשב באמת לשכיר
(כפשטות הכתוב "כשכיר כתושב יהי' עמך") 28 .
ג)
לשון רש"י הוא — "אם פגע בו יובל לפני שש שנים היובל מוציאו".
וצ"ע,
בכתוב נאמר "עד שנת היובל יעבוד עמך",
שפשטות משמעו שעבודתו מלכתחילה אינה אלא עד היובל,
ומזה שרש"י כותב "היובל מוציאו" משמע שהוא עבד אלא שהיובל מוציאו מזה 29 .
ד)
בפירושו הנ"ל על "לא ימכרו ממכרת עבד" — "בהכרזה כאן יש עבד למכור כו'".
דלכאורה,
לפי פשטות פי' הכתוב "כי עבדי הם" ד"שטרי קודם" ולכן אא"פ שיהי' משועבד לאדון אחר,
הרי זה גופא פי' הכתוב "לא ימכרו ממכרת עבד",
והוי דבר אחד עם "כי עבדי הם",
דמכיון ש"עבדי הם" לפיכך 165
אא"פ שבן ישראל ימכר כעבד 30 ,
וגם אם נמכר כעבד לא חל עליו שם "עבד" ו"שכיר" הוא;
אבל מזה שרש"י מפרש "לא ימכרו ממכרת עבד" — שזהו
(א)
ציווי בפ"ע,
(ב)
פרט מסויים באופן מכירתו
(שלא ימכר בהכרזה כעבד כו')
— מודגש ד
(לשיטתו)
חל עליו שם עבד 31 ,
אלא שישנן אזהרות והגבלות שציוותה התורה באופן הנהגת האדון עמו,
וכן באופן מכירתו.
וע"פ כל זה נמצא,
דמ"ש "כי עבדי הם" שפירושו
(כפרש"י)
"שטרי קודם" — פירושו: מכיון ש"שטרי קודם",
שקנינו של הקב"ה בבנ"י קדם,
לכן בכחו לצוות שגם כאשר "נמכר לך" ונעשה "עבד",
ישנם תנאים וקולות באופן שעבודו ומכירתו וכו',
כנ"ל 32 .
ה.
ע"פ כל זה מובן החידוש בפרש"י השני,
שמפרש מש"נ
(במוכר עצמו לנכרי)
"כי לי בני ישראל עבדים" — "שטרי קודם":
תוכן הפרשה בעבד הנמכר לנכרי,
אינו באופן הנהגת האדון
(הנכרי)
עם הישראל עבדו 33 ,
אלא ביציאתו וגאולתו של הישראל ממצב של עבדות — "אחרי נמכר גאולה תהי' לו אחד מאחיו יגאלנו או דודו גו' או השיגה ידו ונגאל וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היובל גו'" — וע"ז מסיים 34
"כי לי בנ"י עבדים גו'".
והנה הטעם שציוותה תורה "אחרי נמכר גאולה תהי' לו"
(שצריכים להשתדל בגאולת העבד הנמכר לנכרי)
מובן בפשטות,
וכמ"ש רש"י "גאולה תהי' לו,
מיד אל תניחהו שיטמע"; ומהי הוספת הטעם "כי לי בנ"י עבדים גו'"?
ועכצ"ל,
דמש"נ "כי לי בנ"י עבדים גו'"
[הוא לא רק הטעם שציוותה תורה לגאלו,
אלא]
בא להדגיש,
שמלכתחילה לא חל עליו גדר "עבד" ואין גופו קנוי להנכרי,
וזהו הטעם לכל פרטי הציוויים בנוגע לגאולתו.
[וכן משמע מהכתוב "כשכיר שנה בשנה יהי' עמו לא ירדנו בפרך לעיניך" 35 ,
דלכאורה הרי כבר נאמר לפנ"ז 36
"כימי 166
שכיר יהי' עמו",
אלא שהכתוב מדגיש כאן ש"לא ירדנו בפרך לעיניך" הוא לא דין נוסף והגבלה באופן ההנהגה עם העבד "לעיניך",
אלא שמכיון שהוא "כשכיר שנה" לכן "לא ירדנו בפרך לעיניך"].
ולכן מפרש רש"י שההוספה "כי לי בני ישראל עבדים" כאן פירושה "שטרי קודם" ואינו סומך על פירושו שלפנ"ז "שטרי קודם",
להורות דכאן פי' "שטרי קודם" אינו כפירושו שלפנ"ז: פי' "שטרי קודם" במוכר עצמו לישראל הוא הגבלה באופן הנהגת האדון עם העבד,
וכנ"ל,
משא"כ במוכר עצמו לנכרי "שטרי קודם" הוא בעצם המכירה 37
שלא חלה עליו מכירה אחרת
(שיהא נחשב לעבדו של העכו"ם)
מאחר ד"שטרי קודם" 38 .
ו.
הטעם לחלק בפירוש "שטרי קודם" בין נמכר לישראל ונמכר לעכו"ם — מרמז רש"י בזה שפירושו "שטרי קודם" בנמכר לעכו"ם כותב על התיבות "כי לי בני ישראל עבדים",
ולא על התיבות "עבדי הם" כמו במוכר עצמו לישראל:
"כל הארץ של הקב"ה היא
(כי)
הוא בראה" 39 ,
וכן כל הנבראים שבעולם הם "של הקב"ה".
אמנם באופן ה"בעלות" והממשלה ישנם כמה חילוקים ודרגות כביכול.
וכמו במלך בשר ודם,
שאף שמושל ומולך על כל מדינתו מ"מ ישנם חילוקים בין נכסיו ממש
(ובזה גופא — אינו דומה נכסים של דומם לנכסים של צומח או חי)
ודאנשי מדינתו השייכים לו.
ובאנשי מדינתו גופא יש כמה סוגים 40
: אנשי המדינה,
משרתיו,
עבדיו כו' עד לעבדים שהם בדרגת "עבד מלך מלך"
(בלשון רש"י 41 ).
ועד"ז ויתירה מזה הוא בבעלותו של הקב"ה בעולמו,
שנוסף לחילוקי הדרגות דדומם צומח חי ומדבר,
הנה גם במין המדבר עצמו,
אף שהכל הוא ברשותו ובבעלותו של הקב"ה,
נשתנו בני ישראל,
שהקב"ה הוציאם מארץ מצרים מבית עבדים ונעשו עבדי ה'.
וי"ל שמזה ההפרש בין המוכר עצמו לישראל למוכר עצמו לנכרי:
כשמוכר עצמו לישראל,
חלה המכירה להיות קרוי עבד,
מכיון שגם
(הישראל)
אדונו הוא עבדו של הקב"ה באותו גדר עצמו ועבד מלך מלך,
ואין בזה גריעותא
(כ"כ)
להיות נעשה עבדו של עבד
(שהוא)
מלך 42 .
167
אלא דמכיון ש"שטרי קודם",
אא"פ שיתבטל ממנו גדר עבדות הראשונה,
ויהא נחשב רק כעבד לאדון בו"ד
(אף שהאדון עבד מלך),
ולכן יש הגבלות באופן העבדות
(לא תעבוד בו עבודת עבד — "עבודה של גנאי שיהא ניכר בה כעבד",
"כשכיר כתושב — עבודת קרקע ומלאכת אומנות כשאר שכירים התנהג בו".
וכן "לא ימכרו ממכרת עבד" במכר זה),
שכ"ז בא לשלול שלא יהא ניכר ונראה שהוא עבדו של בו"ד.
משא"כ נכרים שלא היו ביציאת מצרים ובהוצאת שטר דעבדי ה',
הנה כאשר ישראל נמכר להם — הרי זה ש"לי בני ישראל עבדים",
אינו נותן מקום שתחול המכירה והשעבוד,
שאא"פ כלל לחול עליו עבדות.
(משיחת ש"פ בהר תשמ"ו)