ניסן 19
א.
מר"ח ניסן עד י"ב בו "נוהגין לקרות פ' הנשיא שהקריב בו ביום" 1 .
ומטעם זה נוהגין שאין אומרים תחנון בימים אלו 2 ,
מפני ש"בא' 3
בניסן
(יום הקמת המשכן במדבר 4 )
התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח נשיא א' ליום 5
עד י"ג בניסן וכל נשיא ביום שהקריב קרבנו הי' יו"ט שלו"
(ומכיון שביחד עם ימי הפסח שלאח"ז "יצא רוב החדש בקדושה" 6
— אין אומרים תחנון כל חדש ניסן 2 ).
וצריך להבין:
אע"פ שכל עניני
(וסיפורי)
התורה הם נצחיים 7 ,
מ"מ,
לא מצינו שיתקנו בסדר התפלה
(וכיו"ב)
זכר לדורות על כל מאורע שבתורה,
כ"א רק בענינים מסויימים — שהם ענינים כלליים ויסודיים,
כמו "זכר ליציאת מצרים"; "זכר למקדש" וכיו"ב
[וגם בנוגע ל"מקדש" אין עושים זכר לכל העבודות שנעשו במקדש
(אפילו עבודות שנעשו הרבה פעמים)]
;
ומדוע עושים זכר לדורות לקרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח — שהיו
(א)
חד פעמיים 8 ,
(ב)
במשכן
(היינו,
שקדם בזמן לא רק לגלותנו זה האחרון,
אלא גם למקדש שני,
גלות בבל ולמקדש ראשון)
!
ובזה גופא — זכר כפול 9
:
(א)
אמירת פרשת הנשיא,
(ב)
אי אמירת 10
תחנון 11
(ועד למשך חדש שלם)
! 20
ב.
גם באופנו של זכר זה מצינו חידוש:
לאחרי אמירת ה"נשיא" נוהגין לומר "יהי רצון" 12 .
וז"ל: יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שבאם אני עבדך משבט
(פלוני)
שקראתי בתורתך פרשה של הנשיא היום,
אזי יאירו נא עלי כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך לעשות רצונך כל ימי חיי אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם אמן.
כלומר,
כאו"א מישראל
(לא רק יחידי סגולה)
מתפלל אשר "יאירו נא עלי כל ניצוצין קדישין..
הכלולות בקדושת זה השבט",
ועוד זאת — שהארה זו לא תשאר בהעלם והסתר,
אלא תשפיע על עבודתו בפועל "להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך לעשות רצונך
(ועוד זאת)
כל ימי חיי אני
(ועוד זאת —)
וזרעי וזרע זרעי
(ובאופן ד)
מעתה ועד עולם"!
ויתירה מזו: כיון שאין מתפללין על מעשה נסים 13 ,
עכצ"ל שתפלה זו
(של כאו"א מישראל)
יכולה להתקיים בדרך הטבע,
בחשך כפול ומכופל של זמן הגלות! ועוד,
בכלל — תפלת ישראל מתקיימת בפועל,
ובפרט תפלה ע"י רבים,
כמ"ש 14
"הן אל כביר ולא ימאס".
ובפרט שמסיימים ה"יהי רצון" באמירת "אמן"
(מלשון אמת 15 ),
הנותן חיזוק מיוחד בהברכה,
פועל גמר ה"נצחון" 16 .
ונמצא שהזכר לדורות לקרבנות הנשיאים "לחנוכת המזבח"
(שע"י אמירת פ' הנשיאים)
אינו רק זכר
(למאורע שאירע בעבר),
אלא היא פעולה נצחית,
ועד כדי כך — שמאירים "כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט" בפועל
(כנ"ל)
"להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך לעשות רצונך כל ימי חיי אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם"!
שזהו חידוש גם לגבי עניני "זכר" שמדברי סופרים.
דעם היות שכל הפעולות והתפלות כו' הבאות לשם זכר לדבר מסויים
("זכר ליציאת מצרים" וכיו"ב,
כנ"ל)
אינן סתם זכר בעלמא,
אלא שע"י זכר זה "נעשה" מעין הדבר הנזכר — מ"מ,
פעולה כזו לא מצינו דוגמתה בתפלות
(ועניני "זכרון")
דכל השנה 17 .
ג.
זאת ועוד — ובהקדם השאלה:
כיצד יתכן שכאו"א מישראל יאמר פרשת כאו"א מהי"ב נשיאים עם ה"יהי רצון"
(שיאירו עליו האורות וכו' שבקדושת שבט זה)
— והרי כל אחד מ 21
ישראל הוא רק משבט אחד
[כמובן מה"יהי רצון" עצמו שהוא בלשון של ספק — "באם אני עבדך משבט
(פלוני)
כו'" 18 ,
כי יתכן שאינו משבט זה],
ונמצא,
שמתוך י"ב פעמים של אמירת הנשיאים,
הרי בי"א מהם אומרים תפילה שאינה שייכת להמתפלל 19
!
ועכצ"ל,
שכאו"א מישראל
(אפשר שיהי')
כלול משאר כל ישראל
(השבטים),
ועד שכאו"א מישראל אפשר שיקבל האורות של כל השבטים,
שאז אמירת הנשיא וה"יהי רצון" אפשר שתהי' על הוודאי — ש"יאירו נא עלי כל ניצוצין כו' וכל האורות כו' הכלולות בקדושת זה השבט כו'",
מכיון שאפשר הדבר 20
שיש לו שייכות לכל השבטים 21 .
וע"ד הוראת כ"ק אדמו"ר
(מהורש"ב)
נ"ע 22 ,
שאפילו כהן ולוי יאמרו הנשיא וה"יהי רצון" בכל יום
(אף שוודאי שהם משבט לוי 23 )
— "כי זה שייך לעיבור",
ומצד "עיבור" 24
אפ"ל שייכות לכל שבט ולכל השבטים.
ועפ"ז,
מכיון שכאו"א מישראל אומר פרשיות כל הנשיאים וה"יהי רצון" של כאו"א — והקב"ה ממלא בקשות אלו — הרי שבגמר אמירת הנשיאים
(בי"ב ניסן)
מאירים בכאו"א מישראל "כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות" בכל שבט ושבט — שבהם נכללים כל ניצוצות הקדושה שבכל העולם כולו
(— שנברא "בשביל ישראל" 25 ),
וכידוע 26
שי"ב השבטים כוללים כל אופני עבודה האפשריים 27
(י"ב אופנים כלליים).
ומזה מובן גודל הפעולה של אמירת הנשיאים ב"להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך לעשות רצונך כו'" — מכיון שבאה ע"י כל "ניצוצין קדישין" של כל השבטים.
22
ד.
ויש לבאר הטעם לחידוש זה שבקרבנות הנשיאים והאמירה לזכר שלהם:
חנוכת המזבח היא היסוד וההתחלה של עבודת כל ישראל במשך כל הדורות 28 .
וכידוע 29
דחנוכת המזבח ענינה כמו ענין החינוך,
שכשם שהחינוך מעמיד את היסוד של כל עבודת המחונך במשך כל ימי חייו 30 ,
כן ע"י חנוכת המזבח הועמד היסוד לעבודת המשכן,
שהיא תכלית כל עבודת האדם
(ובמשך כל הדורות) 31
— "ועשו 32
לי מקדש ושכנתי בתוכם" 33 .
ומטעם זה
(א)
כל השבטים השתתפו בחנוכת המזבח — כי בהם נכללים כל הסוגים
(פרטיים)
שבעבודת ה'
(כנ"ל),
(ב)
הקרבנות לחנוכת המזבח הובאו ע"י הנשיאים דוקא — "כי הנשיא הוא הכל" 34
(כל השבט שלו,
ועי"ז — כל השבטים
(בנ"י)
כולם).
ועפ"ז מובן הטעם שעושים זכר לדורות לקרבנות הנשיאים
(ע"י אמירת פ' הנשיאים ואי אמירת תחנון)
— אף שההקרבה שלהם היתה חד פעמית,
ולפני אלפי שנה,
ובמקום וזמן מסויימים — כי קרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח הי' ענין נצחי לכל הדורות 35 ,
ענין הנמשך ומשפיע בפועל בעבודת כאו"א מישראל,
כולל גם בחושך כפול ומכופל דהגלות — שמאירים "כל הניצוצין כו' להבין כו' כל ימי חיי כו' מעתה ועד עולם".
ה.
ע"פ האמור לעיל
(שקרבנות הנשיאים הם ענין נצחי הנמשך בכאו"א בכל הדורות)
מובן,
שמהענינים המיוחדים של חודש ניסן הוא — ההדגשה בענין
(א)
הנצחיות של נשיאי ישראל 36 ,
כי כל נשיא בדורו כנשיא הראשון בדורו 37 ,
(ב)
ההתקשרות וכו' של כאו"א 23
מישראל
(בכל דור ודור)
לנשיאי ישראל הנמשכת מההתקשרות וכו' — שהייתה בזמן חנוכת המשכן — התקשרות וכו' נצחית.
וי"ל אשר השייכות
(דהנצחיות)
דנשיאי ישראל לחודש ניסן מודגשת ביותר בנוגע לנשיא דורנו,
כ"ק מו"ח אדמו"ר:
ב' ניסן הוא יום ההילולא של הנשיא כ"ק אדמו"ר
(מהורש"ב)
נ"ע,
ויום התחלת הנשיאות של
(בנו ממלא מקומו 38 )
כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו 39 .
ובשניהם מצינו ענין הנצחיות
(גם)
בגשמיות העולם,
והתקשרות דכאו"א מהם הנצחית לכל ישראל 40
(וכן — דכל ישראל אליהם)
:
ידועים דברי כ"ק אדמו"ר
(מהורש"ב)
נ"ע לפני הסתלקותו 41
— "איך גיי אין הימל,
די כתבים לאָז איך אייך"
(אנכי עולה השמימה,
ואת הכתבים
(כתבי החסידות)
הנני משאיר לכם).
פירוש הדברים 42
: "צדיקים דומין לבוראם" 43 ,
וכשם שהקב"ה "נתן
(הכניס)
את עצמו" בתורתו,
כמחז"ל 44
"אנא נפשי כתבית יהבית",
עד"ז בצדיקים,
ש"נותנים"
(ומכניסים)
את עצמם בדברי תורתם.
וזוהי הכוונה בדברי אדמו"ר נ"ע "איך גיי אין הימל די כתבים לאָז איך אייך" — שע"י
(לימוד)
כתביו
(תורתו)
שהלימוד מביא לידי מעשה בפועל ועד להפצתם חוצה,
מתקשרים וכו' עמו בעצמו
(מכיון שהכניס את עצמו בכתביו),
עצמו — כפי שנמצא במצב של עלי' השמימה.
ומכיון שה"כתבים" נמצאים למטה בגשמיות העולם — הרי על ידם נמצא אדמו"ר נ"ע בגשמיות העולם,
היינו,
שזוהי התקשרות נצחית בגשמיות בין הנשיא אדמו"ר נ"ע וכל ישראל.
וכן הוא בנוגע לבנו ממלא מקומו 45 ,
נשיא דורנו — שע"י כתביו,
ספריו ונכ 24
סיו וגם הגשמיים
(כדלקמן)
— מתקשרים עמו בעצמו ובגשמיות 46 .
ו.
ויש לומר שכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו הדגיש זאת תיכף במאמרו
(תורתו)
הראשון 47
(בתור נשיא 48 )
— שמזה מובן שזוהי התחלה ועיקר ויסוד בנשיאותו — ד"ה ראשית גוים עמלק ואחריתו גו' 49
:
בהמאמר שם מבאר,
דעניני קדושה קיימים ב"קיום עצמי
(ונצחי)
",
כמו "המצות 50
שנתלבשו בענינים גשמיים קלף הגשמי וצמר הציצית וכהאי גוונא וכל מה שברצונו ית' כלים ראוים להארת האור העליון ה"ה קיימים בבחי' קיום עצמי",
וממשיך "וי"ל שזהו"ע קדושה לא זזה ממקומה 51 ,
ותשמישי קדושה 52
בקדושתן הם עומדים כו'".
כלומר: מכיון שכל עניני קדושה נמשכים ממקור הקדושה — הקב"ה בעצמו,
לכן,
כשם שהוא ית' קיים בקיום עצמי
(ונצחי 53 )
(שהרי מציאותו מעצמותו כו'),
כמו"כ קדושתו ואורו
(שהוא דבוק בהמאור ומעין המאור)
— קיים בקיום עצמי ונצחי.
ובהמשך לזה כותב שם:
ומקום התורה והעבודה של צדיק בקדושתו הוא גם לאחר עלותו מחיי הגופות לחיים האמיתיים והארת אור עבודתו נשאר במקומו,
די"ל שהמקום שבו למד ועסק בתורה וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה קדושתו עליהם מחלקי בירורו בעולם.
ומביא על זה
(ביאור —)
סיפור מאביו 54
"וראיתי פעם כי כ"ק אאמו"ר הרה"ק הכ"מ נכנס לחדר אביו כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה זי"ע והיו עוד סדרי החדר כמו שהיו בחייו
(זה הי' בערך בשנת מ"ה או מ"ו)
ונכנס לבוש בחגורה ועמד אצל השולחן למול כסא שבתו,
ושפתיו נעות כמדבר,
ובכה הרבה".
והביאור בזה מובן ביותר ע"פ המדובר ומבואר בהמאמר שם — שענין האמור
(ע"ד נצחיות מקום עבודתו כו' של הצדיק)
בא בהמשך להמבואר שם " 25
בענין הכלים שע"י דבקותם והתאחדות האור בהם הרי גם הם בבחי' קיום עצמי"
(כמו האור 55 ),
שמזה מובן,
שהקיום הנצחי של קדושת המקום הגשמי וכל כליו שהשתמש בהם
(הצדיק)
— ל"צרכי העבודה" — הרי "גם לאחר עלותו מחיי הגופות" הוא ע"ד ובדוגמת הקיום העצמי
(ונצחי)
של הכלים דעשר ספירות
(מצד ביטולם והתאחדותם עם האור).
וי"ל יתירה מזו — שזהו
(לא רק בדוגמת,
אלא)
אותו הענין ממש,
היינו שהקיום הנצחי ש"במקום התורה והעבודה של צדיק כו' וכל כליו שהשתמש כו'" הוא באותה הדרגא של קיום נצחי דכלים של עשר ספירות
(דעולם האצילות).
וי"ל שזה מובן גם ממש"כ בתניא 56
בביאור מחז"ל 57
"האבות הן הן המרכבה",
שבכל עניניהם היו מרכבה דאצילות,
שעד"ז בצדיקים ונשיאים שהם דוגמתם.
ז.
המורם מכל הנ"ל — שחיי הצדיק הם נצחיים 58 ,
ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם — בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים
(שולחנו וכסאו כו')
— וכדיוק הלשון "קדושה לא זזה ממקומה" 59 ,
המקום הגשמי ב"חדר אביו"
(נוסף על המקום הרוחני — מעלה ומדריגה 60 )
— כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו
(גם במקום ובכלים שהשתמש בהם לצרכי העבודה 61 )
; וכדברי המאמר "המקום שבו למד ועסק בתורה וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה קדושתו עליהם".
ויתירה מזו: קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק
(גם לאחרי הסתלקותו)
היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל,
נשמה בגוף; וכמובן מהסיפור הנ"ל — ש"נכנס לחדר אביו..
והיו עוד סדרי החדר כמו שהיו בחייו כו' ונכנס לבוש בחגורה ועמד אצל השולחן למול כסא שבתו,
ושפתיו נעות כמדבר,
ובכה הרבה" — היינו "כמו שהי' בחייו" כשהי' נכנס ליחידות
[שי"ל שענינה — התאחדות של ה"יחידה" של הנכנס ליחידות ושל ה"יחידה" של הרבי]
— בחיים חיותו של אדמו"ר מהר"ש!
וע"פ פתגם אדמו"ר נ"ע הנ"ל "איך גיי אין הימל,
די כתבים לאָז איך אייך" — מובן,
שע"י ההתקשרות לנשיא הדור — ע"י ה"התקשרות" עם כתביו,
ספריו וכו',
שבהם הכניס את עצמו כנ"ל — נמשך מהקיום העצמי והנצחי של קדושת הצדיק והנשיא,
לכל ההולכים "בדרך 62
26
ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד" 63 .
ובפרט ע"י לימוד הכתבים והספרים,
והבאת הלימוד במעשה בפועל,
הן בעצמו והן — ע"י הפצת המעינות
(דהכתבים והספרים)
חוצה.
ועי"ז מאירים אצלו "כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות" בנשיא הדור — שכולל "הכל",
כי הנשיא הוא הכל 64 ,
וזה פועל "להבין ולהשכיל בתורתך
[כולל ובפרט בנדו"ד — הכתבים וספרים של הנשיא]
וביראתך לעשות רצונך כל ימי חיי אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם
(נצחי)
".
ח.
ההוראה בנוגע לפועל:
צריכים להתקשר עם נשיאי ישראל שבכל דור ודור,
ובדורנו — בנשיא דורנו,
כ"ק מו"ח אדמו"ר,
ועי"ז מקבלים מה"נצחיות" של הנשיא.
וזה פועל "להבין ולהשכיל בתורתך" — נגלה דתורה ופנימיות התורה,
כולל תורתם של רבותינו נשיאינו,
וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה 65
— לעשות רצונך דהקב"ה כל ימי חיי — קיום המצות בפועל,
ובפרט קיום המצות וההוראות בענינים שהזמן גרמא: "מבצע פסח",
להכין את עצמו,
את בנ"י אחיו ואת כלל ישראל — לחג הפסח,
להשתדל ולדאוג שכאו"א מישראל יהי' לו כל צרכי החג,
הן בגשמיות,
והן
(ובעיקר — המעשה אשר יעשה)
— צרכיו הרוחניים,
ידיעת הלכות פסח ומצוות החג,
החל מההתחלה
(הלכות ערב פסח)
ומליל הסדר.
ט.
כל הנ"ל שייך במיוחד להענין שדובר אודותו לאחרונה 66
ע"ד "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" — שהכח על העבודות כל ימי המשכן בא מחנוכת המזבח שע"י קרבנות הנשיאים
(כנ"ל סעיף ד)
— ו"כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם" 67 ,
שכל ישראל,
אנשים נשים וטף,
יעשו ביתם וחדרם כו' — ע"ד "מקדש מעט" 68 ,
בית תורה תפלה וגמ"ח
(צדקה),
עד שהבית הגשמי וכליו הגשמיים
(השולחן,
כסא וכיו"ב)
ייעשו כלים לקדושה
(תורה,
תפלה וצדקה),
שיהי' "בית מלא ספרים" 69
וכו',
וכמודגש גם בחג הפסח — "אשר 70
פסח על בתי בני ישראל".
ושימת לב מיוחדת בנוגע לחינוך הילדים,
שהם מראשי המשתתפים בסדר של פסח
(ועד שעושים בשבילם כמה ענינים עוד לפני הפסח,
ועושים שינויים בכדי שלא ישנו התינוקות ובכדי שישאלו התינוקות 71 ),
כולל גם — שכל ילד וילדה יהי' להם
(— שלהם)
סידור,
חומש ו
(להבדיל)
קופתצדקה,
וכן — "הגדה של פסח" 72
(עם ציורים 73 ),
27
שעיכ"ז עושה חדרו,
שולחנו ומטתו כו' — "מקדש מעט",
כלי לקדושה,
ונמשך
(כנ"ל)
קיום עצמי בחדר הגשמי וכלים הגשמיים ובכל הבית,
כי "קדושה לא זזה ממקומה".
ונכנסים שם "לבוש בחגורה" ועומדים "אצל השולחן",
באופן של "דע לפני מי אתה עומד" 74 ,
ומדברים,
עם דמעות של שמחה,
כבן המדבר לאביו,
בן יחיד להורים זקנים 75 ,
ישראל
(בנים אתם לה' אלקיכם 76 )
לאבינו שבשמים,
שזה גורם תענוג גדול להאב,
ותענוג הבורא נעשה תענוג הנברא 77 .
עד שזה בא בתכלית הגילוי ושלימותו ב"מקדש גדול",
ביהמ"ק השלישי,
ושם — בקודש הקדשים,
יחידה שבמקום
(שבעולם),
ששם היחידה של כל נפש מישראל מתקשרת עם בחי' יחידה שלמעלה,
יחידו של עולם,
בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו — יחידה הכללית 78 ,
ותיכף ומיד ממש.
(משיחת ש"פ ויקרא,
ה' ניסן,
תשמ"ז)