שיחה ב 77
א.
עה"פ 1
"מקדש אדנ"י כוננו ידיך" איתא במכילתא
(והובא ברש"י עה"פ)
"חביב בית המקדש לפני הקב"ה שכשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא בידו אחת שנאמר 2
אף ידי יסדה ארץ וכשבא לבנות בית המקדש כביכול בשתי ידיו שנאמר מקדש ה' 3
כוננו ידיך אימתי תבנהו בשתי ידיך 4 ..
ה' ימלוך לעולם ועד"
(לעתיד לבא שכל המלוכה שלו.
רש"י 5 ).
והיינו שפירוש "כוננו ידיך" הוא כפשוטו,
שהמקדש הוא מעשה ידי הקב"ה.
אבל בגמ' 6
איתא "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ
(חדא יד.
רש"י)
וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ"י כוננו ידיך" 7 ,
ופרש"י "מקדש מעשה ידי צדיקים הוא"
[ואף שבכתוב נאמר "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" — הרי מעשה ידי צדיקים "קרוין..
מעשה ידיו של הקב"ה" 8 ].
ולכאורה יש מקום לומר,
שפלוגתת הגמ' והמכילתא
(אי "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" הוא מעשה ידי הקב"ה
(ממש)
או מעשה ידי צדיקים)
תלוי' בפלוגתא הידועה אי בית המקדש השלישי יבנה על ידי בני אדם 9
או שיבנה על ידי הקב"ה עצמו 10
(ולכו"ע מדובר בפסוק ע"ד בית הג').
ועפ"ז י"ל דזה שרש"י עה"פ הביא את דרשת המכילתא הוא משום דאזיל לשיטתו בכ"מ בש"ס 11
ש"מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך" 12 .
78
אמנם לפי זה יש לתמוה לאידך גיסא — מדוע כתב רש"י
(בפירושו לש"ס)
בנוגע למקדש הג',
ד"מקדש מעשה ידי צדיקים הוא" — היפך שיטתו
(הנ"ל)
בכ"מ שמקדש דלעתיד "יגלה ויבא משמים".
ולכן נראה יותר לפרש,
שהפלוגתא היא — באיזה מקדש מדובר בפסוק "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" 13
: להמכילתא
(ורש"י עה"ת)
קאי על מקדש השלישי,
ולכן פי' "כוננו ידיך" שהמקדש הוא מעשה ידיו של הקב"ה; משא"כ להגמ' קאי במקדש הא'
(והב')
שלכו"ע הם מעשה ידי אדם 14 .
וצריך להבין מהו יסוד וטעם פלוגתתם,
אם בשירת הים מדובר ע"ד מקדש הא'
(והב')
או במקדש השלישי דלעתיד?
ב.
והנה גם במפרשי התורה על אתר מצינו שתי שיטות בפירוש מקראות אלה,
דלכמה מפרשים 15
קאי על המשכן והמקדש הא' שנבנה על ידי דוד
(ושלמה),
ומש"נ ע"ז "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" הוא כאמרו "ככל אשר אני מראה אותך" 16
; "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר" 17 ,
ש"הקב"ה הראה 18
למשה תבנית כל המשכן בנוי" 19 ,
ו"כן דוד אמר הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" 20 ,
ולפיכך נקרא ע"ש הקב"ה; אמנם לפרש"י
(ועוד)
קאי על המקדש שיבנה לעת"ל,
כנ"ל.
ולכאורה יש לדייק בזה: שיטתו וענינו של פרש"י עה"ת הוא לפרש פשוטו של מקרא,
ובפשטות הרי כתוב זה בא בהמשך להתחלתו "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה'",
דהיינו הכניסה לארץ ובנין המקדש הא' — ומדוע מחלק רש"י את הכתוב לשנים,
וזמן כל הגליות מפריד ביניהם,
ואח"כ בא סוף הכתוב ע"ד המקדש דלעתיד
[ובלאה"כ לכאורה פירוש זה הוא רחוק יותר מפשש"מ,
מהפירוש דמ"ש "כוננו ידיך" קאי על המקדש סתם
(הראשון)
(שנבנה על ידי בנ"א ונק' "כוננו ידיך" מפני ש"הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל")].
וגם מצד הסברא אינו מובן — איך מתאים שב
(אמצע)
שירה והודי' על הנסים דקי"ס,
יזכירו בנ"י ע"ד ביהמ"ק דלעתיד,
שזה מדגיש שהמקדש שיבנה כשיכנסו לארץ אז עתיד ליחרב 21
[וכמודגש בלשון המכילתא כאן "אימתי תבנהו בשתי ידיך,
משל ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך בזזו נכסיו והרגו כו' והחריבו כו' לאחר זמן ישב המלך עמהם לדין תפס מהם הרג כו' וישב בפלטרין שלו ואח"כ נתודעה מלכותו לעולם"]
— שע"י הוספה זו עירבו עניני פורענות ל
(תוך)
השירה 22
! 79
ג.
ויש לומר הביאור בזה:
מה שפרש"י "ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא שכל המלוכה שלו",
אין הפירוש בזה שזו היתה כוונת משה ובני ישראל באמרם שירה זו,
להזכיר ע"ד בנין המקדש לעתיד לבא
(לאחרי זמנו דרש"י)
— אלא זוהי הסברתו של רש"י,
שבפועל יהי' זה לעת"ל,
אבל באמרם השירה התכוונו ישראל שזה יהי' במקדש סתם
(הראשון),
שהקב"ה יבנה את המקדש הזה בשתי ידיו ויקויים אז "ה' ימלוך לעולם ועד".
כמבואר בכ"מ 23 ,
שאלמלא חטאו היו ישראל נכנסים לא"י באופן של גאולה שלימה ונצחית שאין אחרי' גלות 24 .
ובזה מובן בפשטות טעם השינוי בין רש"י והמכילתא: במכילתא מאריך במשל
(כנ"ל)
"אימתי תבנהו בשתי ידיך,
משל ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך בזזו נכסיו והרגו כו' והחריבו כו'
(שכ"ז הי' במשך זמן רב ו)
לאחר זמן ישב המלך עמהם לדין תפס מהם הרג כו' וישב בפלטרין שלו ואח"כ נתודעה מלכותו לעולם" — דהיינו שהמדובר הוא במקדש שיבנה לעתיד,
זמן רב לאחרי שיחרב המקדש
(הא' והב')
; משא"כ רש"י לא הביא אריכות זו,
כי לפרש"י כוונת ישראל 25
היתה שהמקדש שיבנה תיכף בכניסתם לארץ יהי' נבנה ב"שתי ידיו" של הקב"ה.
כלומר: לפי המכילתא סיום הכתוב "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" לא קאי על המקדש שמדובר אודותו בחלק הראשון של הכתוב "מכון לשבתך פעלת ה'"
[שבפשטות אמרוהו בנ"י בשייכות למקדש הא' שנבנה כאשר "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך"; ולהעיר שזה ש"כסא של מטה הוא מכוון כנגד כסא של מעלה" — שזהו הפירוש ב"מכון לשבתך פעלת ה'"
(כמ"ש במכילתא 26 )
— הוא בכל המקדשות,
גם במקדש הא' והב']
; משא"כ לפרש"י,
לא התכוונו ישראל למקדש אחר,
אלא לאותו המקדש שבתחילת הכתוב
[אלא שבפועל גרם החטא ולא נתקיים זה,
ולא יהי' עד לעתיד לבא,
כפרש"י].
נמצינו למדים,
ששלש שיטות יש בפירוש "מקדש אדנ"י כוננו ידיך": להמכילתא קאי על המקדש דלעתיד,
שיבנה
(זמן רב)
לאחרי שיחרבו המקדשות הראשונים; להגמ' קאי על מקדש ראשון
(ושני 27 ),
שהם מעשה ידיהם של צדיקים; ואילו לפרש"י 28 ,
אף שקאי על המקדש שנבנה אז בכניסתם לארץ,
מ"מ הכוונה שהקב"ה יבנהו בשתי ידיו "ואימתי
(בא בפועל)
כו'".
ד.
ויש לומר,
שג' שיטות אלו תלויות בשלשת האופנים בלימוד ודרשת לשונה של שירה:
לפי כמה פשטנים 29 ,
דרך הכתובים במשל ושיר וכיו"ב לכפול הענין במלות שונות,
ליופי המליצה בלבד; לאידך,
בלימוד ע"ד הדרש — דורשים כל ענין שבשירה לענין בפ"ע.
80
ויש לומר,
ששיטת רש"י בפירושו על התורה היא שיטה ג',
ממוצעת ביניהם: גם בשירה ס"ל לרש"י שלא קיימת הכפלה סתם,
כי אם כאשר נוסף פרט וענין חדש
[וכמ"ש רש"י
(ישן) 30
בנוגע לשירת הים "כי גאה גאה..
בא הכפל לומר..
וכן כל השירה תמצא כפולה",
ורש"י מפרש בהכתובים טעם לכפל הענין 31 ]
; אבל לאידך,
ההוספה אינה בענין חדש
(לגמרי),
אלא פרט נוסף באותו ענין
[ע"ד "ועל 32
השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו" — שהכפל מוסיף תוקף וזריזות בענין זה עצמו].
וכן הוא בכתוב דידן — שיש בו כפל לשון,
"מכון לשבתך פעלת ה',
מקדש אדנ"י כוננו ידיך"; וכוונת הכפל יש לפרש בג' אופנים:
(א)
שזהו כפל גמור,
רק ליופי המליצה,
(ב)
שזה מוסיף ענין חדש לגמרי,
(ג)
זהו פרט נוסף באותו ענין.
וזהו ההבדל בין ג' שיטות הנ"ל:
במכילתא — בו דרשו רבותינו — דריש את הכפל "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" בענין חדש
(שלא דובר אודותו לפנ"ז)
— המקדש דלעתיד שיבנה לאחרי שיחרב הראשון והשני;
פירוש הגמ' דקאי על בנין המקדש הראשון
(והשני)
על ידי צדיקים — מתאים להשיטות שהכפל בכתוב הוא ליופי המליצה,
ועפ"ז כוונת הכתוב ב"מקדש אדנ"י כוננו ידיך" היא כמו בהתחלת הכתוב "מכון לשבתך פעלת ה'" 33
;
ולפרש"י,
כפל זה בא להוסיף פרט נוסף במקדש זה שיבנה בכניסתם לארץ,
דנוסף על כך שהקב"ה פעל "מכון לשבתו" למעלה,
הנה עוד זאת שיבנה את המקדש דלמטה בשתי ידיו
[אלא שבפועל לא נתקיים זה בכניסתם לארץ בפעם הא',
ואימתי יקויים — "לעתיד לבא"].
ה.
ויש לבאר בעומק יותר תוכן החילוק בין ג' הפירושים,
ובהקדם ביאור הטעם שבשירת הים
(שתוכנה ההודאה על נס דקריעת ים סוף והריגת המצרים)
נזכר בכלל "בית המקדש" ומעלתו
("מכון גו' מקדש גו'")
— דלכאורה מאי בעי הכא?
זה שנזכר בשירה ע"ד הכניסה לארץ — "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" 1
— מובן,
כי זהו ההמשך והשלימות דגאולת מצרים,
כמ"ש 34
"אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני גו'" 35
(וכאמרם לפני זה בהשירה עצמה 36
— "נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך" 37 )
; וכיון שקי"ס הוא הגמר והסיום דיציאת מצרים
(שהרי רק אז בטל כל הפחד מהמצריים),
לכן כללו בשירת הים,
שמעתה שנגמרה יציאת מצרים הרי 81
הם מוכנים לתכליתה של יצי"מ — "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך".
ויש להוסיף,
שאין זו רק בקשה על להבא
(שהקב"ה יסיים את הענין דיצי"מ עד לתכליתו שהיא הכניסה לארץ),
אלא שגם זה הוא חלק מההודי' על העבר,
הנסים דקי"ס — כי הנסים דקי"ס,
מלבד פעולתם על המצרים
(ועד להשמידם שלא נשאר בהם עד אחד),
הועילו גם כן שבנ"י יוכלו ליכנס לארץ בקלות,
וכאמרם בהשירה 38
"אז נבהלו אלופי אדום גו' נמוגו כל יושבי כנען",
וזוהי כוונתם באמרם 39
"תפול עליהם אימתה ופחד גו' עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית",
כפרש"י "אימה על הרחוקים ופחד על הקרובים",
שפחד זה נשאר עליהם עד שעברו את הירדן
(וכמו שהביא רש"י ע"ז הכתוב דיהושע 40
"כי שמענו את אשר הוביש וגו'")
; ולכן אמרו "תביאמו ותטעמו גו'",
כי גם אופן הכניסה לארץ הי' קשור עם הנסים דקי"ס כנ"ל.
אבל אינו מובן — מה ענין בנין ביהמ"ק לכאן?
[בדוחק י"ל,
כי בנין ביהמ"ק מורה על גמר הכניסה לארץ,
וכפי שהי' בפועל שלא נכבשה כל הארץ עד ימי דוד,
וגם בתוכן הענין,
מפורש בקרא כי בנין ביהמ"ק בא לאחרי המנוחה מן האויבים מסביב 41 .
אבל מלשון הכתובים כאן משמע,
שהענין דביהמ"ק בא כאן לא כחלק וסיום של כיבוש וכניסה לארץ,
אלא כענין ושבח בפני עצמו].
ועוד: למאי נפק"מ כאן פרט זה שהמקדש נבנה ב"ידיך"?
ו.
וי"ל הביאור בזה:
בסיום השירה
(בפסוק שלאח"ז)
נאמר "ה' ימלוך לעולם ועד",
ומבאר הרמב"ן,
"יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו כן יהי הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם".
והיינו שתוכן ענין השירה הוא לא רק שבח והודאה על עצם הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה באיבוד מצרים כו',
כ"א
(בעיקר)
שבח על זה שע"י קי"ס נתגלתה מלכותו ושליטתו של הקב"ה,
הן בעצם איבוד פרעה ומצרים,
והן באופניו,
שהקב"ה שידד מערכות הטבע,
והכל בשביל הצלת וגאולת ישראל.
והנה תכלית השלימות בהתגלות מלכותו של הקב"ה בפועל היתה בקיום הציווי ועשו לי מקדש ושכנתי 42 ,
בבנין בית המקדש,
שירד לשכון בארץ 43 ,
ולכן בבנין ביהמ"ק הראשון היתה גאולת ישראל בשלימותה מכל האויבים שמסביב,
שלא הי' עוד שלטון לאוה"ע בארץ 44 .
וזהו גם תוכן ענין בנין המקדש בשתי ידיו: החילוק בפשטות בין מעשה הנעשה ביד אחד למעשה הנעשה בשתי ידים הוא 45 ,
שמעשה בשתי ידים היינו שהעושה עסוק רק בזה,
משא"כ מעשה ביד אחת הרי בשעת מעשה יכול להתעסק בענין שונה לגמרי,
וכהדוגמא הנ"ל — בזמן בריאת הארץ בשמאל ברא שמים בימין.
82
וזהו תוכן החילוק בין העולם 46
שנברא ביד אחת 47
והמקדש שנבנה בשתי ידיו: ב"העולם" מצ"ע לא ניכרת בגלוי
(כ"כ)
אמיתית מציאותו,
היינו זה שלא נמצא אלא מאמיתת המצאו 48 ,
משום שנברא "ביד אחת"; משא"כ בביהמ"ק שורה שכינתו והיו נעשים בו בגילוי עשרה נסים 49 ,
באופן שהגבלות טבע העולם נתבטלו כו' — משום שנבנה בשתי ידים,
ולכן דוקא בביהמ"ק היו קוראים את השם ככתבו 50 .
והנה ענין זה הוא בכל בתי המקדש,
גם ביהמ"ק הא',
ובהתאם לזה הוא פירוש הש"ס שפסוק זה קאי על המקדשות שהיו מעשה ידי אדם.
אמנם לפי פירוש המכילתא ורש"י,
שפסוק זה ושלאחריו
(ה' ימלוך לעולם ועד)
הם ענין אחד אין לפרש ש"מקדש אדנ"י כוננו ידיך" קאי על מקדש הא',
כי בו לא היתה מלכותו של הקב"ה בשלימות,
שהרי נחרב,
ולכן מפרשים שסיום השירה,
היינו שלימות מלכותו של הקב"ה,
הוא ביהמ"ק דלעתיד.
אלא שבזה ישנו חילוק בין המכילתא ופרש"י — שתלוי בכוונה הכללית של שירת הים:
שירת הים היא שירה הראשונה 51
שנזכרה בפירוש בתורה.
ועפ"ז מובן שבין עשר השירות שהובאו במכילתא 52 ,
הרי היא שירה כללית ביותר,
הפתיחה לכל השירות 53 ,
וי"ל שזהו שלמדו במכיל 83
תא 54
"אז שר משה לא כתיב כאן אלא אז ישיר משה נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה",
שהכוונה בזה
(היא גם)
שבשירה זו נכלל כל המשך השירות על גאולת ישראל עד להשירה דלעת"ל.
כי כמו שגאולת מצרים היתה התחלה ופתיחה לכל הגאולות עד לגאולה העתידה 55 ,
עד"ז שירת הים על גאולת ישראל ומלכותו של הקב"ה בעת קי"ס,
כוללת כל הגאולות וגילוי מלכותו של הקב"ה עד סוף כל הדורות,
והוא בביהמ"ק דלעתיד ד"ה' ימלוך לעולם ועד".
ולכן הובא במכילתא המשל ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך בזזו כו' והחריבו פלטרין של מלך לאחר זמן ישב המלך וכו' וישב בפלטרין שלו ואח"כ נתודעה מלכותו לעולם — כי הדגשת שלימות מלכותו של הקב"ה שבביהמ"ק דלעתיד היא בזה שבאה אחרי חורבן ביהמ"ק שלפנ"ז.
אמנם לפרש"י בפשש"מ,
תוכן ענין השירה הוא — שירה דיצי"מ,
מלכותו של הקב"ה שבאה לידי גילוי בנסים ונפלאות שעל הים ובגאולת בנ"י מפרעה ומצרים 56 ,
אלא דשלימות מלכותו זו של הקב"ה,
היינו המלכות של הקב"ה שבגאולת בנ"י ממצרים,
הרי היא בביאה לארץ,
ובבנין ביהמ"ק על ידי הקב"ה,
שתהי' "כל המלכות שלו",
והיינו תוכן הענין דבנין ביהמ"ק בשתי ידיו.
ז.
ויש לפרש החילוק בין לשון המכילתא "ואח"כ נתודעה מלכותו לעולם",
ולשונו של רש"י "שכל המלכות שלו":
בגילוי מלכותו של הקב"ה ישנם שני ענינים 57
:
א)
איבוד המורדים ומנגדים למלכותו ית' 58 ,
וכמובא בהמשך באתי לגני השי"ת 59 ,
המאמר שניתן ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר ללמדו ביום ההסתלקותהילולא שלו,
שביטול ואיבוד המנגד נוגע לשלימות המלכות,
ולכן בשביל נצחון המנגד מבזבז המלך כל אוצרותיו ואוצרות שאצרו אבותיו 60
; וכ"ה במלכותו של הקב"ה,
כמ"ש 61
מוצא רוח מאוצרותיו שהכה בכורי מצרים,
דמצרים הם המצרים וגבולים ובכורי מצרים הם תוקף ועוצם הקליפה,
ובשביל זה מוציא רוח מאוצרותיו 62 .
ב)
בזה שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך,
וכולם מקבלים את עול מלכותו ית',
וכמו שיהי' לעת"ל ש"אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" 63 .
ויש לומר שזהו החילוק בין המכילתא ופרש"י: 84
במכילתא ההדגשה ד"נתודעה מלכותו לעולם" היא
(בעיקר)
באיבוד המנגד,
וכמובן מהמשל "לאחר זמן ישב המלך עליהם בדין תפס מהם הרג מהם צלב מהם וישב בפלטרין שלו ואח"כ נתודעה מלכותו לעולם";
ואילו לפרש"י עיקר הענין הוא לא באיבוד המנגד אלא בזה ש"כל המלוכה שלו",
וכמ"ש רש"י בפירוש "ה' אלקינו ה' אחד" 64
— "ה' שהוא אלוקינו עתה ולא אלקי האומות..
הוא עתיד להיות ה' אחד שנאמר 63
כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר 65
ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד".
(משיחות ש"פ בשלח וש"פ יתרו תשד"מ)