שיחה ב 90
א.
מן הפסוק 1
"ואבא היום אל העין גו'" מעתיק רש"י "ואבא היום" ומפרש "היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ".
היינו,
דמיתור לשון הכתוב "ואבא היום" — דלכאורה,
"היום למה לי" 2
— ילפינן,
שכוונת אליעזר היתה,
"היום יצאתי והיום באתי..
שקפצה לו הארץ".
והנה נת' כמ"פ,
דכאשר רש"י כותב "מכאן"
(ואינו מסתפק בכתיבת הפירוש)
— כוונתו בזה לדייק ולשלול,
שדבר זה נלמד "מכאן" דוקא ולא ממקום אחר לפני זה
(אף שלכאורה קס"ד ללמוד משם דבר זה).
ויש להבין בנדו"ד
(שהוסיף "מכאן")
— איזה "מקום אחר" שולל רש"י בכתבו "מכאן שקפצה לו הארץ"?
והנה מקורו של פרש"י זה הוא בסנהדרין 3 ,
דאיתא שם "שלשה קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם..
דכתיב ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק"
(וכ"ה בפרקי דר"א 4
ומדרש תנחומא 5 ).
אבל במדרש רבה פרשתנו 6
עה"פ 7
"ויקם וילך אל ארם נהרים" איתא "ר' יצחק אמר בן יומו"
("בו ביום שיצא משם בו ביום בא לעין" 8 ),
הרי שהענין דקפיצת הדרך של אליעזר כבר נרמז,
לדעת המדרש,
במ"ש לעיל "ויקם וילך אל ארם נהרים",
שהכניסה אל "ארם נהרים" היתה "בו ביום" ש"ויקם וילך".
ועפ"ז הי' אפשר לומר,
שכוונת רש"י במ"ש "מכאן שקפצה לו הארץ" היא לשלול דעת המדרש שילפינן זה מהכתוב "ויקם וילך אל ארם נהרים",
ומובן גם טעמו בזה — כי בפשוטו של מקרא אין הכרח בפסוק "ויקם וילך" שהלך בקפיצת הדרך
(משא"כ "כאן" שיש יתור לשון דתיבת "היום" כנ"ל).
אמנם אין ביאור זה מספיק,
כי זה שרש"י צריך לשלול מקומות אחרים הוא רק כשיש קס"ד בפשוטו של מקרא ללמוד דבר זה ממק"א,
אבל בנדו"ד הרי מפשטות הלשון "ויקם וילך" אין משמעות והכרח שקפצה לו הארץ 9
— ולכאורה אין צורך לרש"י לשלול זה 10 .
[ובפרט שגם במדרש ממשיך "הוא דעתי' 91
דר' יצחק ואבא היום אל העין היום יצאתי והיום באתי",
שי"ל שכוונת המדרש היא 11 ,
שעיקר הלימוד שקפצה לו הארץ הוא ממש"נ "ואבא היום" — ומזה ראי' לפרש דמ"ש כאן "ויקם וילך" היינו "בן יומו"].
ב.
אח"כ ממשיך רש"י: "אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה".
ותמוה — ענין זה מאי בעי הכא,
באמצע דברי אליעזר?
לכאורה,
הו"ל לרש"י לכתוב ביאור זה
(המוסב על כללות ה"פרשה של אליעזר")
תיכף בתחילת דברי אליעזר
(שהוכפלו)
או בסיומם; ועוד למה הביאו רש"י בכתוב זה דוקא?
וביותר תמוה: במדרש רבה 12
— כן הובא מאמר ר"א בקשר לתחילת הכפלת סיפור אליעזר 13 ,
ואילו רש"י משנה 14
ומביאו בהמשך הסיפור עה"פ ואבא היום גו'!
לכאורה אפשר להסביר,
כי דברי אליעזר שלפני פסוק זה
("ואבא היום גו'")
הם סיפור של דברי אברהם,
ולכן אין לתמוה
(כ"כ)
מדוע חוזרת התורה עליהם; ורק בפסוק "ואבא היום גו'" שבו מתחיל סיפורו
(ודבריו)
של אליעזר עצמו,
יש לדייק מדוע בא הכתוב להכפיל
(גם)
ענין זה — ולכן מתרץ רש"י "יפה שיחתן של עבדי אבות כו'".
אבל מלבד הדוחק בעצם החילוק
(שהקושיא בהכפלת הסיפור היא רק על דברי אליעזר עצמו)
— הרי סו"ס גם דבריו הראשונים של אליעזר אינם
(דברי אברהם)
אלא "שיחתן של עבדי אבות",
הם חלק מסיפורו של אליעזר,
ופשטות כוונת רש"י ב"יפה שיחתן כו'" היא גם לדיבורים אלו,
וכמובן מהמשך לשונו "שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה",
ופשוט שב"פרשה" נכללים גם דיבוריו הראשונים.
ג.
גם צריך להבין:
א)
גם את"ל שעיקר הקושיא בטעם הכפלת הפרשה היא בכתוב זה,
ולכן מתרצה רש"י כאן דוקא — עדיין אינו מובן,
מדוע כותב רש"י ענין זה בהמשך לפירושו "ואבא היום..
מכאן שקפצה לו הארץ",
וה"ז ענין בפ"ע והו"ל לכתבו בדיבור בפ"ע 15 ?
[וכמו שמצינו במקומות רבים בפרש"י על התורה,
דכאשר מפרש שני ענינים נפרדים באותן התיבות,
דרכו להעתיק תיבות הכתוב פעמיים 16 ,
לחלק 92
שני הענינים בשני ד"ה נפרדים
(מאחר שאין קשר ביניהם — בתוכנם)].
יש מפרשים 17
"דקשה לרש"י מאי בא לנו הקרא לאשמעינן שקפצה לו הארץ..
דאין לומר שבזה נמי הוכיח שמה' יצא הדבר ליתן לו את רבקה,
שהרי נס זה נעשה לו אין זה הוכחה על רבקה דלמא בתולה אחרת יש בעיר הזאת שישאנה,
א"נ משום שזכותו של אברהם היא שקפצה לו הארץ,
אלא על כרחך צ"ל: אף שאין צריך לכתוב ולא אשמעינן כלום אפילו הכי כתבו משום דבא לאשמעינן שחביב לפני הקב"ה כדר' אחא וכו'".
אבל תירוץ זה צע"ג,
שהרי אף אם נאמר שבנס זה
(של קפיצת הדרך)
אין "הוכחה על רבקה" בפרט 18 ,
הרי פשיטא שהוא מראה בגלוי שה' הצליח דרכו בשליחות זו
(בכלל) 19
— והרי זו היתה כוונת אליעזר,
להוכיח לבתואל שהשם עמו והצליחו בכל — וכיצד אפשר לומר שדבר זה "לא אשמעינן כלום"?
ובפרט שדבר זה נוגע גם למבוקש עיקרי בשייכות לרבקה — בקשת אליעזר "אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי" 20 ,
היינו לקחת את רבקה בלי שהי' ועיכוב בטענו "וה' הצליח דרכי",
שבפשטות הראי',
דכיון שהקב"ה עשה לו נס דקפיצת הדרך,
הרי מזה הוכחה שאין לאחר את שילוחה של רבקה 21 .
ב)
מדוע מעתיק רש"י שם בעל המאמר — "אמר רבי אחא"?
— וכמדובר כמה פעמים,
שבהביאו שם האומר כוונתו ליישב שאלה בהענין שיכולה להתעורר אצל "תלמיד ממולח" לאחרי התבוננות כו'
(שלכן אין רש"י צריך לתרצה בפירוש,
אלא רק ע"י ציון שם בעל המאמר,
כלומר,
שהתשובה מרומזת בשיטתו
(או הנהגתו וכיו"ב)
של תנא או אמורא זה).
ד.
ויש לומר,
שחדא מתורצת בחבירתה,
כלומר,
דיוקו של רש"י
(הנ"ל סעיף א)
"מכאן שקפצה לו הארץ",
הוא המכריח המשך פירושו "אמר רבי אחא יפה שיחתן כו'":
עצם ההכפלה
(אפילו כשהיא באופן מפורט ובאריכות)
— ע"פ פשוטו של מקרא אינו דבר המוקשה ומכריח ביאור 22 ,
כי מצינו כמ"פ בתורה הכפלת ענין,
ולא נחית רש"י לפרש בכל פעם טעם ההכפלה
[וע"ד סיפור בריאת אדם הראשון,
שנשנה בתורה פעמיים 23
(פעם בדרך כלל ופעם בדרך פרט 24 )
ולא פרש"י הטעם שנאמר בב' מקומות
(ולא 93
כתבה התורה כל הסיפור בהמשך אחד)].
הקושיא מתעוררת רק בפסוק "ואבא היום" שלמדים "מכאן שקפצה לו הארץ": הכתוב משמיענו אודות נס זה "שקפצה לו הארץ",
לא לעיל במקומו — כשמספר גוף המאורעות של הליכת אליעזר לארם נהרים
("ויקם וילך אל ארם נהרים גו'"),
אלא רק בסיפורו של אליעזר לבתואל אודותם.
ועכצ"ל שטעם הדבר הוא: מכיון שבעיקר זה נוגע לדברי אליעזר לבתואל,
שבזה רצה להוכיח לו שמהשם יצא הדבר ולא יעכב את השידוך
(כנ"ל),
לכן כתוב ומודיע שקפצה הדרך דוקא בסיפורו כאן.
אבל אם כן,
מאחר שאנו רואים שהכתוב לא רצה לספר נס זה ב' פעמים,
ועד כ"כ שמשמיטו ממקומו
(סיפור המאורע עצמו — כדי שלא תהי' הכפלה)
ומספרו רק במקום שהוא מוכרח להבנת הענין — מתעוררת תמי' גדולה: מהו טעם האריכות בפרשה של אליעזר,
שהיא כפולה בתורה על כל פרטי' שתי פעמים ולא מספיק לספרה רק פעם אחת
(ובמכש"כ מסיפור ע"ד נס)?
וזהו שפרש"י: "ואבא היום כו' מכאן שקפצה לו הארץ
(ולא לעיל במקומו 25 )
" — ועל תמיהת הלומד,
א"כ מ"ט הוכפל כללות הסיפור,
ממשיך רש"י בהתירוץ: אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות כו' שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה.
ה.
אלא ש"תלמיד ממולח" יכול לשאול: הא גופא טעמא בעי — למה לא ניתנו הרבה גופי תורה אלא ברמיזה,
ולא בפירוש ובאריכות
(ובפרט שפשוט שע"י נתינת גופי תורה ברמיזה יכולים לבוא לידי טעות בהבנת ההלכה כו')?
והתירוץ על שאלה זו מרמז רש"י בציינו שם בעל המאמר — רבי אחא:
על הכתוב 26
"ודברת בם"
(בדברי תורה)
דרש רבי אחא 27
— "ודברת בם,
עשה אותן קבע ואל תעשם עראי".
וצריך ביאור: מאי קמ"ל רבי אחא,
הלא זו משנה מפורשת 28
"שמאי אומר עשה תורתך קבע"?
ויש לומר הביאור בזה:
עיקר כוונת המשנה היא בנוגע לקביעות בזמן 29
וביחס למלאכה,
שרוב היום צריך האדם להקדיש ללימוד התורה ולא למלאכה.
וזהו "תורתך קבע",
שמלאכת האדם צ"ל "עראי",
וכלשון הרמב"ם 30
"עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי";
אמנם חידושו של ר"א הוא: "עשה אותן קבע ואל תעשם עראי",
הדגשת השלילה אינה ביחס למלאכה אלא בנוגע לדברי תורה עצמם — שאין לעשות דברי תורה ענין של "עראי" 31 .
והיינו,
כי 94
יש והאדם עוסק זמן רב בלימוד התורה,
אבל התורה שהוא לומד היא אצלו "עראי",
שעניני' אינם נקבעים בנפשו,
ועד ששוכח עליהם במהרה.
וזהו מה שמשמיענו ר"א "עשה אותן קבע ואל תעשם עראי",
שלימוד ד"ת צ"ל באופן שיהיו נקבעים במוחו של האדם,
עי"ז שלומד ומשנן כל דבר הלכה כמה פעמים עד שמבינו על בוריו ונקבע במוחו וזוכרו היטב כו' 32 .
ומזה מובן,
שלשיטת ר"א לא קשה מדוע ניתנו הרבה גופי תורה ברמיזה — כי לשיטתו,
שיש חיוב ללמוד דברי תורה באופן של "קבע",
די ברמיזה,
כי ע"י הלימוד והשינון בקביעות פעם אחר פעם בודאי ישיגם ויבינם על בורים ויכוין את ההלכה לאמיתתה של תורה 33
(משא"כ כשיהיו דברי תורה — אף שלא ברמיזה — וילמדם עראי).
ו.
אמנם ע"פ הנ"ל,
ש"פרשה של אליעזר כפולה" כדי להורות על גודל החביבות שב"שיחתן של עבדי אבות" — אינו מובן לאידך גיסא: מדוע לא הוכפל גם פרט זה,
הנס של קפיצת הדרך,
ולא עוד אלא ש"לא ניתן אלא ברמיזה"
(ביתור לישנא דקרא)?
ע"ד הפשט אין זו קושיא,
כי לבד זאת שאם הי' נכפל גם פרט זה,
שוב לא הי' ניתן לדייק בטעם הכפלת הפרשה
(כנ"ל,
שכל השאלה מתעוררת דוקא כאשר רואים שהכתוב מדייק להודיע פרט זה רק פעם אחת במקום שנוגע)
— הנה עוד זאת: כשם שב"גופי תורה" ש"לא ניתנו אלא ברמיזה",
אין הפירוש שכל גופי תורה ניתנו ברמיזה,
אלא רק
(כדיוק לשון רש"י)
"הרבה גופי תורה",
ויש הרבה שאכן נאמרו בפירוש,
וגם הוכפלו
(וכמובן,
שאין קושיא בלימוד ע"ד הפשט מדוע אלה נתפרשו ואלה ניתנו ברמיזה)
— כמו"כ לאידך,
ב"שיחתן של עבדי אבות",
שאין הכוונה שהכתוב נחית לכפול כל הפרטים של "פרשה של אליעזר",
כי אף הכפלת רובה של הפרשה די' להדגיש את החביבות שב"שיחתן של עבדי אבות"
(וגם בזה אין קושיא בלימוד ע"ד הפשט מדוע נבחרו פרטים אלה דוקא).
אבל בפנימיות הענין יש מקום לדייק,
מדוע דוקא נס זה שבפרשת אליעזר,
שהוא הנס הכי גלוי בפרשה זו — לא זו בלבד שלא נכפל בתורה,
אלא עוד זאת,
ש"לא ניתן אלא ברמיזה"
(ביתור לישנא דקרא)
!
ויש לבאר טעם הדבר,
משום שהנס ד"קפצה לו הארץ" שייך במיוחד ל"תורתן של בנים",
ולכן בא ברמיזה דוקא.
ז.
ויובן זה בהקדם משנ"ת במק"א 34
הטעם
(הפנימי)
בזה שגופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה,
ע"פ המבואר בכתבי הצ"צ פרשתנו 35 ,
שישנו ענין ה"שיחה" גם למעלה כביכול,
והוא דיבורו ית',
שבו נברא העולם
("בעשרה מאמרות נברא העולם" 36 )
וכמאמר 37
"הוא שח ויהי".
וההבדל למעלה בין "שיחה" לתורה 95
הוא:
"שיחה" מורה על מה שהקב"ה משפיל כביכול ומצמצם את עצמו בעשרה מאמרות לברוא על ידם את העולם ולהחיותו,
ומזה באה ההנהגה הטבעית;
משא"כ תורה היא למעלה מן העולם,
כמחז"ל 38
שתורה קדמה לעולם,
וממנה נמשכת ההנהגה הנסית של הקב"ה לשדד מערכות הטבע
[וכדיוק הלשון 39
"אין כל חדש תחת השמש",
דרק "תחת השמש" אא"פ להיות חידוש במעשה בראשית,
משא"כ ע"י התורה,
שהיא "לעילא מן שמשא" 40 ,
יכולים לעשות חידוש במעשה בראשית 41 ],
"ולכן 42
התנאים ואמוראים היו עושים נסים מופלאים כמו גינאי 43
חלוק לי נהרא,
וזוטרא 44
דבכו מחי' מתים" — שזהו בכח התורה שלהם.
וזהו הטעם שהרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה — כי 45
מכיון שהתורה ענינה להמשיך "אור חדש" שלמעלה מן העולם,
לכן לא ניתנה למטה אלא ברמיזה דוקא,
ע"ד "
(די)
לחכימא ברמיזא" 46 ,
שענין עמוק ביותר נמסר ע"י רמז דוקא 47 .
ועד"ז מובן גם בעניננו,
שהנס דקפיצת הדרך של אליעזר — שהי' באופן של שידוד מערכות הטבע,
לא נתפרש בתורה
(באריכות)
אלא "ברמיזה" דוקא,
כמו "גופי תורה"
[משא"כ שאר כל פרטי הסיפור של אליעזר המפורשים בתורה באריכות,
אף שמהם נראה בעליל שהשם הצליח דרכו באופן ש"אותה הוכחת לעבדך ליצחק" 48 ,
מ"מ,
לא הי' בהם ענין של שידוד מערכות הטבע].
ויש לומר הטעם שב"פרשה של אליעזר"
("שיחתן של עבדי אבות")
נכלל גם הנס דקפיצת הדרך השייך ל"תורתן של בנים": מבואר בכ"מ 49
הטעם לגודל החביבות שב"פרשה של אליעזר" עד ש"יפה כו' מתורתן של בנים" — כי שליחותו של אליעזר בענין נישואי יצחק ורבקה היתה שייכת לכללות ענין נתינת התורה
[וכנרמז גם בנתינת "שני צמידים..
עשרה זהב משקלם" 50
לרבקה,
וכפרש"י 51
שהם "רמז לשני לוחות..
לעשרת הדברות"]
; שמזה מובן שגם ב"פרשה של אליעזר" עצמה צ"ל מעין ה"אור חדש" שלמעלה מטבע העולם,
המתגלה על ידי התורה — וזה הי' בנס דקפיצת הדרך 52 .
96
ח.
ויש לקשר זה עם פירוש הבעש"ט 53
עה"פ,
וז"ל: "מפסוק ואבוא היום אל העין יצא שם של קפיצת הארץ",
ומבואר בס' עבודת ישראל 54
(להמגיד מקאזניץ)
ד"זהו פירוש
(לשון רש"י)
היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה,
פירוש מכאן גופא,
מדברים אלה שבזה המאמר",
ד"מפסוק זה גופא יוצא שם לקפיצת הארץ" 55 .
וע"פ משנת"ל שהנס דקפיצת הדרך שייך ל"תורתן של בנים",
י"ל,
שלכן נרמז השם של קפיצת הארץ בפסוק זה דוקא
(ולא לעיל בפסוק "ויקם וילך")
— כי במ"ש "ואבא היום אל העין" נרמז ענין התורה,
כמבואר בזהר 56
ד"עין המים" שבסיפור זה רומז למעיין החכמה,
מקור התורה,
"וז"ש 57
ותרד העינה 58 ,
שירדה לשאוב מי החכמה דתורה,
בכדה שעל שכמה כו' ותמלא כדה 59
הן כ"ד ספרים 60
דאורייתא";
ונמצא שהפסוק "ואבוא היום אל העין" שייך למקור ענין התורה,
ולכן מפסוק זה יוצא השם של קפיצת הארץ,
הנהגה נסית שלמעלה מן הטבע.
(משיחת ש"פ ח"ש תשל"ו)