לך לך א

שיחה א 36

א.

בפרשתנו מסופר ע"ד שלש מזבחות שבנה אברהם אבינו:

(א)

ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו 1 ,

(ב)

ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה' 2 ,

(ג)

ויבן שם מזבח לה' 3 .

וביארו חז"ל 4

: ג' מזבחות בנה אחד לבשורת א"י וא' לקנינה וא' שלא יפלו בניו.

כלומר,

שכל אחד מג' מזבחות אלו בנה אברהם לשם ענין בפ"ע 5

: הראשון,

שנבנה לאחר דיבור השם אל אברם "לזרעך אתן את הארץ הזאת" 1 ,

הי' "לבשורת א"י"; המזבח שבנה סמוך לעי הי' לשם תפלה 6

"שלא יפלו בניו בעי" 7

; והמזבח השלישי,

שבנה לאחר קיום ציווי ה' "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" 8 ,

שעי"ז "זכה בה" 9 ,

הי' "לקנינה"

(של א"י) 10 .

רש"י בפירושו על התורה מביא תוכן דברי המדרש בנוגע לשני המזבחות הראשונים — על הפסוק "ויבן שם מזבח"

(שנאמר בפעם הראשונה)

מפרש "על בשורת הזרע ועל בשורת א"י",

ועל "ויבן שם מזבח" השני כותב "נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם" — אבל בנוגע למזבח השלישי

(לאחר ציווי ה' "קום התהלך בארץ גו'")

סתם רש"י ולא פירש כלום.

הטעם שלא פירש רש"י כהמדרש 11

שהמזבח השלישי הי' "לקנינה" — יש לומר: דברי המדרש הם להשיטה 12

שע"י הליכת אברהם לארכה ולרחבה "זכה בה"

(שעל ידי הילוך קנה) 13 ,

ולכן מתאים לומר שמזבח זה הי' "לקנינה" 14

; ואולם,

לפי פרש"י על התורה,

בפשוטו של מקרא — לא הי' בהילוכו של אברהם 37

לארכה ולרחבה משום קנין הארץ,

וכסיום הכתוב עצמו "קום התהלך גו' כי לך אתננה" — לשון עתיד,

היינו שההליכה היא רק לסמן את אורך ורוחב הארץ שהקב"ה עתיד ליתנה לו 15 .

וא"כ אין לפרש שמזבח זה בנה "לקנינה".

אבל טעמא בעי: מאחר שנחית רש"י לבאר הטעם של כל אחד משני המזבחות הראשונים שבנה אברהם — מדוע לא ביאר טעם על בנין מזבח השלישי?

ב.

לפי פשוטו יש לומר:

לאחרי שפירש רש"י כי אברהם בנה מזבח עבור הבשורות טובות — "בשורת הזרע" "בשורת א"י" — שוב אין צורך לחפש טעם אחר על בנין המזבח השלישי,

כי כמפורש בקרא בנה אותו אברהם לאחרי שנתבשר בשו"ט 16

"כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם,

ושמתי את זרעך כעפר הארץ גו'" — היינו כו"כ ברכות וענינים טובים,

הן בבשורת א"י והן בבשורת הזרע 17 ,

ששמע אברהם בבשורה זו דוקא,

שלא נאמרו בבשורה הראשונה *17

— ומובן מאליו שבגלל בשורות נוספות אלו בנה אברהם מזבח מיוחד לה'.

אמנם ביאור זה דחוק הוא מפני לשון הכתובים: "ויבן שם מזבח" משמע,

שבנין המזבח הי' שייך להמקום שנבנה בו.

וע"ד שמצינו בשני מזבחות הראשונים — ש

(גם)

בהם נאמר "ויבן שם מזבח" — שהיו "שייכים" וקשורים עם מקום בנייתם 18

: המזבח הראשון,

שהי' "לה' הנראה אליו",

בנאו אברהם "שם" דוקא,

כי במקום זה נראה ה' אליו 19

; ומזבח השני 38

נבנה "שם",

בסמיכות לעי,

כי נבנה

(כפרש"י)

מטעם ש"נתנבא שעתידין בניו להכשל שם כו' ו

(לכן)

התפלל שם עליהם" 20

;

ואת"ל שבנין מזבח זה

(השלישי)

הי' בגלל הבשורות טובות שנתבשר קודם בואו לחברון

[ומה שבנה המזבח בחברון דוקא,

הוא רק משום שזהו המקום שאליו בא לאחרי קיום ציווי הקב"ה 21

(בבשורת הארץ)

"קום התהלך בארץ גו'" *21 ]

— אין שום שייכות,

לכאורה,

בין טעם בניית המזבח למקום זה דוקא; והכתוב הרי מדייק "ויבן שם מזבח"?

ע"ד הפשט יש לבאר הקשר דמזבח זה למקומו,

כי זה הי' המקום הראשון בארץ ישראל שבו נתיישב אברהם אבינו בקביעות.

שהרי עד אז הי' אברהם במצב של "הלוך ונסוע" 22 ,

"וילך למסעיו" 23 ,

ורק בבואו לחברון התיישב בארץ,

כמ"ש 3

"וישב באלוני ממרא אשר בחברון"

(וכמסופר לאח"ז,

שאברהם ישב שם כ"ה שנה 24 ).

ובמילא מובן,

שזהו המקום המתאים להודות להקב"ה על "בשורת

(התיישבותו — קבע ב)

א"י".

אמנם עדיין אין הענין מתיישב כל צרכו

(בדרך הדרש).

כי את"ל שמזבח זה

(השלישי)

בא

(רק)

על הבשורות "כי גו' לך אתננה גו' ושמתי גו'",

הו"ל להדגיש

(עכ"פ — לרמז)

בהכתובים שבנינו הי' בסמיכות ובהמשך לשמיעת הבשורות; אבל בלשון הפסוק מודגש ההיפך,

ההפסק והשהיי' שבין בשורות אלו לבנין המזבח — "ויאהל אברם ויבא וישב גו'

(ורק אח"כ)

ויבן שם מזבח לה'" 25 .

ולכן מסתבר,

שבנין המזבח הי'

(גם)

ענין בפ"ע,

בשייכות להתיישבותו בעיר חברון 26 .

ג.

ויש לומר הביאור בזה:

אמרו חז"ל 27

"סימן נתן לו הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו",

מעשה אבות סימן לבנים,

וכמ"ש הרמב"ן 28

ד"כולם

(כל מעשי האבות)

באים ללמד על העתיד כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו",

ואולי י"ל,

שמעשה האבות הוא סימן,

גרם 29

39

למאורעות הבנים.

ועפ"ז בעניננו,

מזבחות אלו שבנה אברהם הם הם ההכנה ונתינת כח לעבודת הקרבנות 30

(של בני ישראל)

ע"ג המזבח במשכן ומקדש.

וזוהי נקודת הטעם שבנה אברהם שלשה מזבחות — כי ב"מזבח" של ה"בנים" מצינו ג' פעולות וענינים,

ש

(ה"סימן" ו)

נתינת הכח להם הם שלשה מזבחות אלו שבנה אברהם.

וההסברה:

בנוגע לענינו של מזבח אמרו חז"ל 31

— "מזבח,

מזיח ומזין מחבב מכפר",

כלומר: מזיח גזירות 32

(רעות מעל ישראל 33 )

; מזין,

בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנות באין מן המזון וגורמין לו ברכה 33

; מחבב את ישראל אל אביהם 33

; ומכפר עונות 32 .

ארבעה דברים אלו מתחלקים,

בכללות,

לשלשה סוגים: א)

"מזין" — השפעת מזון לעולם,

ב)

"מזיח ומכפר" — ביטול ענינים בלתי רצויים מעל ישראל

(גזירות ועונות).

ג)

"מחבב את ישראל אל אביהם".

והנה,

חלוקה כזו של "ארבעה שהן שלשה" אנו מוצאים גם בחלוקת הקרבנות

(על המזבח)

למיניהם — שהרמב"ם 34

מחלק את הקרבנות ל"ארבעה מינין,

עולה וחטאת ואשם ושלמים",

ואילו במדרש 35

מצינו שמחלקם לשלשה — "עולה שלמים וחטאת".

ומובן שאין כאן סתירה,

כי חטאת ואשם תוכנם אחד *35 ,

שניהם באים לכפרה.

ועפ"ז יש לומר,

ששלש פעולות הנ"ל שבקרבנות מכוונות כנגד שלשה סוגים אלו שבקרבנות 36

:

שלמים,

שיש בהם אכילת בעלים,

הם כנגד זה שהמזבח

(קרבנות)

"מזין" את העולם,

דכשם שהבעלים זוכים באכילתם זו

(שהיא אכילה גשמית,

מזון הגוף)

על ידי הקרבת קרבן לה',

כך "בזכות הקרבנות העולם נזון";

חטאת

(ואשם)

שבאו לכפרה — היינו "מזיח..

מכפר";

והעולה,

שהיא כליל לה',

ענינה ל"חבב ישראל אל אביהם" 37 ,

ובלשון המדרש 38 ,

ש"העולה נקרבת לכבוד הקב"ה בלבד אבל השלמים והחטאת בעד

(כנגד)

עצמנו",

כלומר,

השלמים והחטאת באים

(בעיקר?,

גם?)

לתועלת המקריב

(או בשביל קבלת מזון,

או כדי לבטל ענינים בלתי רצויים),

משא"כ העולה 40

באה רק "לכבוד הקב"ה בלבד",

ועל ידה מתחבבים ישראל אל אביהם שבשמים 39 .

ד.

ויש לומר,

ששלש פעולות הנ"ל ישנן,

בכללות,

בכל קרבן,

כי בכולם יש שלשה ענינים: א)

זריקת הדם ע"ג המזבח; ב)

אכילת כהנים ובעלים

(וגם בקרבן עולה — עורה לכהנים 40 )

; ג)

גילוי שכינה — האש שירדה מן השמים ו"אכלה" את הקרבנות 41

(ובכללות יותר — מה שמקום המזבח הוא בביהמ"ק,

בלשון הרמב"ם 42

"בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות")

:

חלק הקרבן הנאכל

(ושייך)

לכהנים ולבעלים — מרמז על פעולת "הזנת העולם",

כנ"ל;

זריקת הדם ע"ג המזבח היא היא הפועלת כפרת 43

העונות וריצויין

(ש

זה כולל ריצוי על כל ענינים בלתי רצויים)

;

וגילוי השכינה שבקרבנות

(האש שיורדת מן השמים,

ובכללות,

זה שהמזבח הוא בבית המקדש,

"בית לה'")

מורה על חביבותם של ישראל 44 ,

ועד "כדרך שבא לראות כך בא ליראות" 45 ,

שכל התגלות זו היא בשביל ישראל עם קרובו.

ה.

ידוע שעבודת הקרבנות נקראת בשם "עבודה" סתם 46 ,

משום שבה מתבטא כללות הענין דעבודת השם.

ומזה מובן,

דכשם שבקרבנות ישנם ג' הענינים הנ"ל — כמו"כ הוא בנוגע לכללות הענין דעבודת השם,

שג' חלוקות בה:

ראשיתה היא העבודה דתורה ומצות,

מזון הנפש

("מזין"),

כי התורה היא "חיינו",

ונאמר

(גבי מצות)

"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" 47 ,

וכידוע שרמ"ח מ"ע הם כנגד רמ"ח אברים 48 ,

ועל ידי קיום התומ"צ ממשיכים חיות

(הנשמה)

תוך אברי האדם 49 .

למעלה מזה היא עבודת התשובה,

דגם כאשר חטא ופגם ועבר את הדרך ר"ל,

מתקן זה ע"י התשובה

("מכפר" ו"מזיח").

אמנם שלימות ענין הדביקות בו יתברך היא העבודה דמסירת נפש,

זה שהאדם מוסר את עצמו מכל וכל להקב"ה

(כמו עולה שהיא כליל לה').

שזוהי אמיתית ענין המסירת נפש,

שמוסר נפשו לא בשביל שכר או בשביל איזוהי תועלת

(גשמית,

או)

רוחנית

(שתגיע לנשמתו) 50 ,

כ"א רק לכבודו ית',

בלי שום חשבון כלל וכלל 51 .

ובזה שהאדם מקריב

(ומבטל)

את עצמו כליל להקב"ה,

ואינו 41

מחפש לעצמו כלום,

הרי הוא "מחבב את ישראל אל אביהם".

ו.

עפ"ז יובן תוכנם של שלשת המזבחות שבנה אברהם — בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים" — שבהם הניח אברהם את היסודות

("סימן")

לשלשה ענינים כלליים בעבודת עם ישראל במשך כל הדורות:

המזבח הראשון הי' "על בשורת הזרע ועל בשורת א"י",

שזהו ענין של צרכי האדם,

הן הגשמיים והן הרוחניים

(בדוגמת "מזין" *51 )

;

המזבח השני — שהתפלל שם עליהם

(לכפר על מעשה עכן) 52

— היינו הענין ד"מזיח *51 ..

מכפר";

ואילו המזבח השלישי לא פרש"י מהו ענינו — כי תכליתו של מזבח זה אינה בשביל איזו תועלת צדדית,

כ"א רק כדי לבנות מזבח לה'

(כמו קרבן עולה שהיא כליל לה',

ובאה רק לכבודו יתברך כנ"ל).

וה"סימן לבנים" שב"מעשה אבות" זה 53

הוא לענין ד"מחבב" שבקרבנות 54 ,

כי הקרבה באופן כזה פועלת חביבותם של ישראל אצל הקב"ה,

כנ"ל.

ונמצא,

ששלשת המזבחות שבנה אברהם הם בסדר דמן הקל אל הכבד: הראשון — "על בשורת הזרע ועל בשורת א"י"

(דוגמת "מזין")

; השני — תפלתו על מעשה עכן

("מזיח..

מכפר")

; והשלישי — "ויבן שם מזבח לה'"

(סתם),

מבלי שום כוונה נוספת,

רק לכבודו יתברך.

[ובזה יומתק זה שבהמזבח הראשון לא העתיק רש"י את התיבות "לה' הנראה אליו" — דלכאורה,

פשטות משמעות הכתוב היא,

דלאחרי שנראה אליו ה' — "וירא ה' אל אברם" — בנה מזבח "לה' הנראה אליו",

וא"כ הו"ל לרש"י להעתיק הנ"ל ולפרש שבניית המזבח היתה להודות על התגלות זו *54

(או שהתגלות זו עוררה אצלו הרצון לעבוד ה' על ידי מזבח),

ורש"י מפרש שהמזבח בא

(רק)

"על בשורת הזרע ועל בשורת א"י"?

וע"פ הנ"ל מובן,

כי סדר העבודה הוא בהדרגה

(מלמטה למעלה),

מן הקל אל הכבד,

ותוכן זה שבמזבח

(לבנות מזבח "לה' הנראה אליו")

שייך למזבח השלישי 55

; ולכן פרש"י דמש"נ "לה' הנראה אליו"

(גבי מזבח הא')

לא בא לתאר תוכנו ומטרתו של המזבח,

אלא רק כסימן

(הזמן)

לחוד — ש

(בנייתו שהיא בגלל הבשורות —)

הבשורות נודעו לו כאשר "ה' נראה אליו" 56 ].

ז.

ועפ"ז יש לבאר גם זה שהכתוב מדגיש גם במזבח הג' "ויבן שם מזבח לה'",

שבנה את המזבח בחברון דוקא,

כי תוכן ענינו של מזבח זה שייך לעיר חברון דוקא.

42

וכידוע 57

ש"חברון" הוא לשון חיבור 58

[וכמשנ"ת במק"א 59

שזה שייך

(גם)

לעיר חברון כפשוטה,

ששם נקברו האבות והאמהות של כל ישראל ואין קורין אבות

(ואמהות)

אלא לאלה 60 ,

וכל התפלות עולות על ידי חברון 61 ],

ואמיתית הקשר והחיבור של בנ"י עם הקב"ה הוא כאשר עבודתנו היא לא "בעד עצמנו",

בשביל איזו תועלת המגיעה להאדם

(גם לא תועלת נעלית ביותר של כפרת האדם),

כ"א כאשר ה"מזבח"

(ההקרבה)

שלו הוא רק לכבודו ית',

כולו כליל לה'.

ח.

ידוע שעיקרו של ביהמ"ק — "בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" 62

— הוא המזבח,

וע"פ הנ"ל יש לומר,

שג' מזבחות אלו דאברהם,

הם כנגד ג' בתימקדשות 63

:

נת' במ"א בארוכה 64 ,

שההפרש בין מקדש ראשון ומקדש שני בעבודה רוחנית הוא בזה,

שענינו של מקדש הראשון הוא עבודת הצדיקים,

ועבודה דמקדש שני,

שבא

(לאחרי חורבן בית ראשון ו)

לתיקונו של החורבן — היא עבודת התשובה.

ונמצא,

שמזבח הראשון דאברהם — שכנגד העבודה דתומ"צ — הוא ה"סימן" למקדש הראשון,

עבודת הצדיקים

(שנקראים כן על שם עבודתם בקיום התומ"צ)

; ומזבח השני שלו — כנגד עבודת התשובה — הוא ה"סימן" להעבודה דמקדש שני 65 .

אמנם תכלית השלימות היא בית המקדש השלישי — תכלית השלימות בעבודת השם,

שאז יקויים היעוד "עין בעין יראו וגו'" 66 ,

היינו התגלות אלקות בתכלית השלימות 67 ,

ובמילא גם דביקות בנ"י בה' תהי' בתכלית השלימות ובביטול מוחלט אליו ית'.

וב"מעשה אבות" הוא המזבח השלישי שבנה אברהם בחברון,

שכל ענינו הי' רק — "ויבן שם מזבח לה'",

כנ"ל באורך.

ויש למצוא סמוכין לזה בדברי המדרש 68 ,

שאברהם בנה מזבח בחברון מפני שהוא "מקום שהמליכו בו את דוד ושם כרתו ברית שנאמר 69

ויבואו כל זקני ישראל אל המלך חברונה ויכרות להם המלך דוד ברית בחברון לפני ה'":

ידוע שמלכותו של דוד המלך

(ובפרט כאשר נעשה מלך בפועל על כל ישראל)

היא מלכות נצחית 70 ,

אשר שלימותה היא מלכותו של המלך המשיח.

43

וכפסק דין הרמב"ם 71

ש"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה"; ולא עוד אלא שמצינו במדרשי חז"ל 72 ,

שמלך המשיח הוא הוא דוד המלך — "דוד שמי'",

ובלשון הידוע 73

"איש צמח שמו הוא דוד בעצמו" 74 .

ונמצא,

שמזבח זה שבנה אברהם שייך למלכותו של דוד,

שהיא היא מלכותו של מלך המשיח,

שאז תהי' תכלית השלימות הנ"ל בעבודת השם.

ט.

ההוראה מכל זה במעשינו ועבודתינו עתה:

מאחר שמעשה אבות הוא סימן לבנים,

מובן,

שענינם של כל שלשת המזבחות שבנה אברהם צ"ל בעבודת כאו"א מישראל,

וגם עתה.

וע"פ משנ"ת שהמזבח השלישי הוא כנגד השלימות שתושג בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו,

נמצינו למדים,

שכל עניני העבודה

(כללות ענין המזבח והקרבנות בעבודת השם),

גם בזמן הגלות,

צריכים להיות קשורים בתוכן הענין דמלכות דוד,

דוד מלכא משיחא.

היינו שגם העבודה דתומ"צ ותשובה צ"ל חדורה בההכרה הברורה,

ששלימות ענין עבודת השם תהי' רק לעת"ל 75

(שאז יהי' קיום המצות "כמצות רצונך" 76 ),

וכדברי הרמב"ן הידועים 77

שהמצות שאנו מקיימים בזמן הזה

(בחו"ל)

הן רק "ציונים",

"כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'" —

שזה גופא מעורר עוד יותר התשוקה והגעגועים לגאולה האמיתית והשלימה,

ועי"ז מקרבים וממהרים את הזמן שבו רואים במוחש,

בפועל ובגלוי,

את קיומה של הכריתת ברית דכל בנ"י עם דוד המלך,

דוד מלכא משיחא — "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהי' לכולם..

ודוד עבדי נשיא להם לעולם" 78 ,

ובמהרה בימינו ממש.

(משיחת ז' מרחשון תשמ"ו)