א.
דער דין איז,
אז די הפטורה פון א פרשה דארף זיין "מענין הפרשה" און נאך מער — "מעין פון דעם סיום הפרשה 2 .
די שייכות צווישן פרשתנו — חיי שרה — און איר הפטורה איז בפשטות 3
אין דעם וואס דער תוכן ההפטורה זיי־ נען די מאורעות און פעולות פון דוד ווען ער איז געווען ״זקן בא בימים״ 4
— בדוגמא צו דער פרשה וואס רעדט ברובה וועגן דעם זמן פון "ואברהם זקן בא בימים" 5 .
און די התאמה איז ניט נאר אין דער ענלעכקייט פון דעם זמן המאורעות — וואס זיינען פארגעקומען ווען אברהם און דוד זיינען געווען "זקן בא בימים" — נאר אויך אין דעם תוכן הדברים:
אין דער הפטורה ווערט דערציילט וועגן צוויי זין פון דוד,
אדוני׳ און שלמה,
און ווי אדוני׳ "מתנשא לאמר אני אמלוך" 6 ,
און די השתלשלות הדברים וואס האט געבראכט אז דוד האט גע־ שווארן צו בת שבע אז זיין שבועה הקודמת "כי שלמה בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי״ — איז "כן אעשה היום הזה" 7
;
וואס דאס איז מעין הסיפור אין דער פרשה,
אז צווישן די צוויי זין פון אברהם,
יצחק און ישמעאל,
וואס ישמעאל האט גע׳טענה׳ט 8
אני גדול
(חביב)
פון יצחק׳ן,
ובכ״ז האט אברהם געמאכט יצחק׳ן ליורש; און אזוי אויך האט ער גע׳דאגה׳ט אויף חתונה מאכן יצחק׳ן 9 ,
ביז "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק״ 10 ,
משא״כ ״לבני הפלגשים ..
נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי" 11 ,
און אויך בנוגע די בני ישמעאל
(ע״ד ווי עס איז געווען בנוגע ישמעאל׳ן — גרש גו׳)
ווערט דער־ ציילט בסיום הפרשה "ואלה שמותם בחצריהם ובטירותם שנים עשר נשיאם לאומותם" 12 ,
אן א פארבונד מיט אברהם.
בסגנון אחר קצת: די שייכות בא־ שטייט אין דעם,
אז כשם ווי דוד האט אויסגעקליבן 13
בנו הקטן אנשטאט דעם עלטערן זון,
אז דער קטן זאל זיין דער ממשיך פון מלכות דוד,
עד״ז איז בנו הקטן
(פון אברהם)
יצחק אויסגעקליבן געווארן אלס דער ממשיך פון בית אברהם.
און שולל געווען אנדערע קינ־ דער,
אויך משפחת בנו הגדול — ישמעאל,
וואס זיי האבן זיך באזעצט בחצריהם ובטירותם,
שנים עשר נשיאם
לאומותם.
וישכנו מחוילה עד שור גו׳,
בלי קשר צו אברהם.
עס בלייבט אבער נאך ניט אינגאנצן גלאטיק:
אין דער פרשה ווערט אויך דער־ ציילט וועגן דעם זמן נאך מיתת אברהם,
אז "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו גו'״ 14
— פארוואס ווערן ניט איינגעשלאסן און געזאגט אין דער הפטורה אויך די ווייטערדיקע פסוקים וואו עס ווערט דערציילט ווי שלמה איז נמשח געווארן "וגם ישב שלמה על כסא המלוכה" 15 ?
ב.
לכאורה יש לומר,
אז דאס וואס מ׳זאגט ניט אין דער הפטורה דעם המשך הכתובים וועגן משיחת שלמה,
איז בהתאם צו שיטת הרמב״ם אין גדר משיחת מלך בן מלך,
כולל משיחת שלמה:
די גמרא 16
זאגט אז "אין מושחין מלך בן מלך,
ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה"
(און די גמרא ענטפערט)
"מפני מחלוקת של אדוני׳".
ווייטער פרעגט די גמרא "מנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבני׳ אמר רב פפא אמר קרא הוא ובניו בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל".
לערנט רש״י 17
"בזמן ששלום בישראל הוי המלכות ירושה ולא בעי משיחה אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחלה".
דער רמב״ם 18
פסק׳נט אבער "ואין
מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם כו׳ ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוני׳ כו׳".
און ווי אחרונים זיינען מבאר 19 ,
אז די מחלוקת צווישן רש״י און רמב״ם איז: לדעת רש״י ווערט די מלוכה אויס ירושה ובמילא איז די משיחה ע״ד הקמת מלך חדש 20
; און לדעת הרמב״ם ווערט ירושת המלכות ניט בטל ואפילו ניט נשתנה 21 ,
און די משיחה איז בלויז "לסלק המחלוקת".
צוצונעמען א צוגע-
קומענע זאך.
עפ״ז יש לומר,
ויומתק מנהג הרמב״ם 22
צו מסיים זיין די הפטורה מיטן פסוק "יחי אדוני המלך דוד 23
לעולם" און מען דערמאנט ניט וועגן משיחת שלמה — ווייל לשיטתו,
איז משיחת מלך בן מלך ניט אויף אויפטאן מלוכה נאר "לסלק המחלוקת".
און דעריבער איז מען ניט מצרף סיפור
משיחת שלמה ווארום שבועת דוד "וישבע המלך גו׳ כי כאשר נשבעתי לך בה׳ אלקי ישראל לאמר כי שלמה בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה" איז מברר בהחלט המשך המלוכה 24 .
משא״כ די אנדערע מנהגים 25
אז מ׳איז ממשיך בקריאת ההפטורה אויך וועגן דעם ציווי דוד למשוח את שלמה ביז נאך דער משיחה בפועל 26 ,
ופשיטא לויט דעם אבודרהם 27
צו לייענען ביז נאך מיתת דוד,
"ושלמה 28
ישב על כסא דוד אביו ותכן מלכותו מאד" 29 ,
זיינען לויט ובהתאם מיט שיטת רש״י אז בשעת ס׳איז דא א מחלוקת איז די מלוכה לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחלה,
ד.
ה.
אז מיט דער משיחה איז מען מקים און ממנה דעם מלך חדש — דעריבער איז אויך דער מינוי פון שלמה געווארן דורך זיין משיחה.
עס בלייבט אבער ניט גלאטיק: סוף סוף,
וויבאלד אז אין דער סדרה ווערט דערציילט
(ניט נאר ווי אברהם האט
אוועקגעשיקט די בני הפלגשים כו׳ און אויסגעקליבן יצחק׳ן,
נאר אויך)
ווי ס׳איז געווען מעמדו ומעלתו פון יצחק נאך מיתת אברהם — "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק גו׳" פון דאס ניי ובל׳ רש״י 30
אז דער בעל הברכות דוקא — הקב״ה — בא וברכו,
האט מען אויך אין דער הפטורה געדארפט לייענען וועגן דעם ווי ס׳איז נגמר גע־ ווארן דער מינוי פון שלמה
(דורך זיין משיחה)
און ער איז געווארן מלר 31
בפועל 32 .
ג.
וועט מען דאס פארשטיין בהקדם תוספת ביאור בגדר משיחת שלמה:
די גמרא 33
זאגט בנוגע נבואת חנה "רמה קרני בה׳ 34
רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן" 35 .
איז לכאורה ניט פארשטאנדיק: דער רמב״ם פסק׳נט דאך 36
"כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר 37
כסאך
יהי׳ נכון עד עולם".
דאס הייסט,
אז מלכות שלמה איז א המשך
("נמשכה מלכותו״)
פון מלכות דוד — היינט ווי זאגט מען דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן ,
כאילו אז יעדע פון זיי איז א באזונדער מלוכה,
עס איז התחלת המלכות
(אויך)
בא שלמה 38
(ע״ד ווי שאול ויהוא — וואס יעדערער פון זיי איז געווען א מלך בתחלה ,
ניט קיין מלך בן מלך)
— בשעת אז מלכות שלמה האט זיך אויפגעטאן "כיון שנמשח דוד" וואס דאמאלס "זכה בכתר מלכות כו׳ עד עולם",
און זיין משיחה איז געווען נאר "כדי לסלק המחלוקת 39
ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו".
אויך דארף מען פארשטיין: דעם דין אז "אין מושחין מלך בן מלך" ברענגט דער רמב״ם אין הלכות כלי המקדש און אין הלכות מלכים 40
: אין הל׳ כלי המקדש זאגט ער דעם לשון הנ״ל "כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו 41
כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוני׳ ויואש מפני עתלי׳ ויהואחז מפני יהויקים אחיו"; אין הלכות
מלכים זאגט ער בלויז "כדי לסלק המחלוקת" און איז ניט מוסיף "ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו וכו׳".
ולכאורה: דרכו של הרמב״ם איז טאקע צו פארלאזן זיך אויף דעם וואס ער האט געזאגט פריער 42 ,
און בנדו״ד — הל׳ כלי המקדש קומען דאך פריער פאר הלכות מלכים,
דארף ער עס ניט איבער׳חזר׳ן בהל׳ מלכים.
דא איז אבער די שאלה: מקומו פון אט דעם ענין פון מלכים,
וואס ער איז מבאר בפרטיות די הל׳ מלכים כולל אויך משיחתן,
איז מעיקרא בהל׳ מלכים און ניט צווישן די הל׳
(כלי המקדש כו׳ כולל דיני)
וועגן שמן המשחה,
וואס נאר במילא קומען דארט אויך די דיני משיחת מלך בשמן המשחה,
ועפ״ז איז לכאורה דער טעם הדין ובפרט דער טעם נוסף "להודיע לכל שזהו מלך לבדו" מקומו נאר אין הלכות מלכים .
ד.
איז די נקודת הביאור בזה: דער ענין פון "להודיע לכל שזהו מלך לבדו" איז נוגע בעיקר צו מלכי בית דוד
(כדלקמן),
און דעריבער: אין הל׳ כלי המקדש,
וואו פרטי הדינים וועגן משיחת מלך קומען אלס פרט אין שמן המשחה,
וואס משיחה בשמן המשחה איז נאר ביי "מלכי בית דוד בלבד" 43 ,
זאגט ער דארטן אז משיחת מלך בן מלך איז אויך כדי "להודיע לכל שזהו מלך לבדו";
משא״כ אין הל׳ מלכים — "הלכות מלכים״
(סתם)
— וואו ער רעדט וועגן "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו״,
און — אז "נביא 44
שהעמיד מלך משאר שבטי
ישראל והי׳ אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה׳ הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו כו' שהרי אחי׳ השילוני העמיד ירבעם ואמר לו 45
והי׳ אם שמוע 46
תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד גו׳"
[נאר ער איז מוסיף אז "אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון" 47 ]
איז דעריבער בשעת ער זאגט דארט דעם דין אז "אין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו",
זאגט ער נאר דעם טעם ״כדי לסלק המחלוקת״,
וועל־ כער אה אויר בנוגע מלכי ישראל.
כדלקמן.
ה.
די הסברה בזה* 47
:
אע״פ אז לדעת הרמב״ם איז אויך לאחרי שזכה דוד בכתר מלכות איז "נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל הרי זה מלר״,
כנ״ל — אעפ״כ איז דא א חילוק עיקרי,
ווי דער רמב״ם איז ממ־ שיר" 48
אז "מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהי׳ נכון עד עולם אבל אם יעמוד מלד משאר ישראל תפסק המלכות מביתו",
און אפילו בשעת ס׳איז דא א מלר משאר שבטי ישראל איז "עיקר המלכות לדוד" 49 ,
ביז,
ווי דער רמב״ם זאגט אין ספר המצות שלו 50
: אבל 51
המלכות לבד כבר
ידעת מלשונות ספרי הנבואה שזכה בה דוד.
ובפרוש אמרו כתר מלכות זכה בו דוד,
וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות אין מלך למי שמאמין תורת משה רבינו אלא מזרע דוד ומזרע שלמה דוקא 52 ,
וכל שהוא מזולת הזרע הנכבד הזה לענין מלכות נכרי קרינא בי׳ כשם שכל שהוא מזולת זרע אהרן לענין עבודה זר קרינא בי׳".
עפ״ז קומט אויס אז דער חילוק פון מלכות בית דוד און מלכי ישראל איז ניט נאר בנוגע צו זמן — אז מלכי בית דוד זיינען עומדים לעולם,
משא״כ מלכי ישראל — נאר ס׳איז א חילוק אין דעם עצם גדר המלכות: דוד זכה בכתר מלכות.
עצם גדר המלכות איז אלעמאל נאר בדוד ובניו,
מערניט אז "בציווי ה׳" 53
קען זיין אז ס׳זאל ווערן א מלך פרטי משאר שבטי ישראל 54 ,
ס׳איז אבער ניט "עיקר המלכות" 55 ,
ביז אז לגבי מלכות דוד "נכרי קרינא בי׳" 56 ,
און ווי ער זאגט אין מכילתא 57
"משנבחר דוד יצאו כל ישראל" 58 .
ו.
ויש לומר אז דאס איז דער טעם פארוואס נאר מלכי בית דוד איז מען מושח בשמן המשחה,
און ווי ס׳איז פאר־ שטאנדיק פון פשטות לשון הרמב״ם "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר כו׳",
אז דער ענין פון משיחה בשמן המשחה בא דוד איז ניט נאר נאך א פרט אין זיין מינוי אלס מלך,
נאר דאס האט אויפגעטאן 59
דעם קיום און נצחיות פון מלכות דוד,
"עד עולם".
והטעם י״ל: דער שמן המשחה איז דער שמן שעשה משה באופן אז "יהי׳ זה לי לדורותיכם " און "כולו קיים לעתיד לבוא" 61 .
און ווי דער רמב״ם זאגט אין הל׳ כלי המקדש,
"הניחו בכלי לדורות" 62
"ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה" 63 .
און דעריבער פועל׳ט די משיחת שמן המשחה אויך דעם "לדורותיכם",
הקיום והנצחיות במלכות 64 ,
אז "מלכי בית דוד הם העומדים לעולם".
אויף דעם זאגט דער רמב״ם "אין מושחין מלר בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם ..
ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו": ווען ס׳איז ניטא קיין מחלוקת,
דארף א מלך בן מלך ניט האבן קיין משיחה,
ווייל די "משיחה שמשח את אביו פועל גם בהם והם הוו כמו אביהם" 65
; בשעת אבער ״היתה שם מחלוקת״ — וואס דעמאלט איז דער ענין הקיום והנצחיות — פעולת המשיחה בשמן המשחה — ניט בגלוי ובידיעה בנוגע להבן,
דעמאלט איז מען אים מושח צוליב צוויי ענינים: א)
כדי לסלק המחלוקת
(וואס איז שייך ניט נאר במלכי בית דוד
(בשמן המשחה)
נאר אויך ביי א מלך משאר שבטי ישראל
(בשמן אפרסמון)).
ב)
" ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו ״ — וואס דאס איז דער ענין מיוחד שבמלכי בית דוד לבד 66 .
וואס דאס איז אויך דער דיוק והוספה בלשון הרמב״ם "להודיע לכל שזהו מלך לבדו ״ — דלכאורה "לבדו" מאי קמ״ל 67 ?
נאר דערמיט מיינט דער רמב״ם ניט נאר אז ער איז דער מלך און ניט דער צוויי־ טער וואס האט געפירט די מחלוקת,
נאר "שזהו מלך לבדו " אלעמאל,
ניט נאר ווי ס׳איז געווען בימי דוד ושלמה 68 ,
נאר אויך בשעת ס׳איז דא א מלך משאר שבטי ישראל,
איז ער ״מלך לבדו ״ — "כתר מלכות" איז זכה דוקא דוד וזרעו אחריו 69 ,
עד עולם.
און דעריבער זאגט דאס דער רמב״ם אין הל׳ כלי המקדש 70
— ווארום דאס
איז א פרט
(ניט אין הל׳ מלך — וועל־ כער קען זיין אויך ניט "לבדו",
נאר)
אין דיני שמן המשחה — מגלה זיין אויך בא דעם מלך בן מלך
(שהיתה עליו מחלוקת)
דער ענין פון "מלך לבדו" וואס איז דא במלכי בית דוד,
אז אויך בא אים איז דא דער ענין הנצחיות שבהם 71
וואס עומדים לעולם 72 .
ז.
עפ״ז יש לבאר וואס די גמרא רעכנט אויס במפורש "דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן" 73 ,
אע״פ אז שלמה איז געווען א מלך בן מלך,
און איז נמשח בלויז "לסלק המחלוקת" כנ״ל:
אע״פ אז "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות",
וויבאלד אבער אז דער המשך פון דעם עיקר ענין המלכות איז דוקא ע״י שלמה,
ביז ווי דער רמב״ם זאגט אין ספר המצות כנ״ל " אין מלך למי שמאמין בתורת משה אלא מזרע דוד ומזרע שלמה דוקא ",
און דער רמב״ם רעכנט
דאס אריין 74
אין
(דעם עיקר הי״ב פון)
די י״ג עיקרים "ומכלל היסוד הזה
(פון ימות המשיח)..
שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד",
קומט במילא אויס,
אז מלכות שלמה ומשיחתו איז ניט בלויז א המשך 75
פון מלכות דוד וויבאלד ער איז געווען בפועל דער וואס האט יורש געווען מלכות דוד,
נאר דער גדר פון מלכות בית דוד,
א מלכות " עד עולם ",
איז געקומען
(נאך דוד׳ן)
דוקא - ע״י מלכות שלמה.
וואס דערפאר געפינט מען אז מלכות שלמה איז געווען אויסגעטיילט פון אלע אנדערע מלכי בית דוד,
וואס ער איז געווען "מלך לבדו" בפועל ובגלוי פונקט ווי דוד אביו,
ניט אזוי ווי די אנדערע מלכי בית דוד וועלכע זיינען ניט געווען מלך לבדו על כל ישראל,
ווארום ע״פ נביא איז געווארן א מלך משאר שבטי ישראל אויף די עשרת השבטים.
און דער טעם אויף דעם — ווייל אויף מלכות שלמה איז געווען א נבואה מפורשת צו דוד מתחלה אויף דער נצחיות פון מלכות שלמה,
"הנה 76
בן נולד לך הוא יהי׳ איש מנוחה גו׳ שלמה יהי׳ שמו גו׳ הוא יבנה בית לשמי ..
והכינותי את כסא מלכותו על ישראל עד עולם ".
נאכמער: כשם ווי עס ווערט געזאגט בחירה מיוחדת בנוגע לדוד,
"ויבחר בדוד עבדו" 77 ,
וואס עי״ז איז "יצאו כל
ישראל" פון מלכות כנ״ל במכילתא,
ווערט עד״ז געזאגט בנוגע לשלמה 78
" ויבחר ה׳ גו׳ בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם גו׳ בי רצה להמליך על כל ישראל ומכל בני כי רבים בנים נתן לי ה׳ ויבחר בשלמה בני לשבת על כסא מלכות ה׳ על ישראל",
ובמילא יצאו כל שאר בני דוד.
און דעריבער איז מען כולל ביידע צוזאמען,
"דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן": וויבאלד אז די נצחיות פון מלכות דוד איז געזאגט געווארן במיוחד און נאר ביחס לשלמה כנ״ל "והכינותי את כסא מלכותו על ישראל עד עולם",
איז דאס גופא אויך נמשך געווארן במשיחת שלמה,
"להודיע לכל שזהו מלך לבדו ״,
און דעריבער איז דער שם מלכות נקרא ע״ש שניהם,
דוד ושלמה.
ח.
ע״פ כל הנ״ל יש לבאר דעם " מענין הפרשה" פון דער הפטורה,
בתוכן ענינם,
און אויך דעם המשך צו דער פרשה:
דאס וואס "מלכי בית דוד הם העומדים לעולם",
און ווי דער לשון בסיום ההפטורה — וואס בת שבע האט געזאגט לאחר ווי דוד האט געשווארן "כן אעשה היום הזה"
(אז שלמה וועט זיין דער מלך)
— "יחי אדוני המלך דוד לעולם ",
אז "לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם " 79 ,
אפילו ווען זיי פירן זיך ניט כדבעי ח״ו,
"הקב״ה 79
הבטיחו בכך שנאמר 80
אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים
עונם וחסדי לא אפיר מעמו ״ — איז ווי־ באלד אז כתר מלכות בא דוד איז פאר־ בונדן מיט בחירת הקב״ה,
איז ניט שייך אין דעם קיין הפסק
(אמיתי)
ושינוי.
און דאס איז ע״ד ווי די אויס־ געטיילקייט פון אידן מצד דעם וואס זיי זיינען בני אברהם יצחק ויעקב: דאס וואס די אבות,
אברהם יצחק ויעקב האבן ממשיך געווען לבניהם אחריהם לכל אחד ואחת מעם ישראל,
איז דאס עד סוף כל הדורות 81 .
ווייל די בחירת הקב״ה "אשר בחרת באברם" 82
איז ניט שייך בזה קיין שינוי.
וכשם ווי בא מלכי בית דוד איז דער ענין פון "יחי אדוני המלך דוד לעולם " געווארן בפועל אין דעם המשך המלוכה,
אין דעם וואס "שלמה בנך ימלוך אחרי",
ווארום "ויבחר בשלמה בני לשבת על כסא מלכות ה׳ על ישראל",
כנ״ל,
עד״ז בפרשתנו איז דער המשך פון אברהם
(אשר בחרת באברם)
ארויסגעקומען אין דעם קיום הבטחת ה׳ ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ 82 ,
יצחק איז ממשיך בפועל דעם בית אברהם.
ועפ״ז יש לומר אז דעריבער ווערט לנוסח הרמב״ם
(וכמנהג רוב ישראל עתה)
ניט געזאגט בהפטורה דער פסוק וועגן מלכות שלמה בפועל,
ווייל אויך בפרשתנו איז דער ענין האבות,
אברהם יצחק
(ויעקב),
אלס יסוד פון כל עם ישראל וואס זיי האבן ממשיך געווען לבניהם אחריהם עד עולם 84
איז נאך ניט
נגמר געווארן בשלימות
(בפרשתנו),
אז "ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק" 85 ,
ביז לידת יעקב
(בפ׳ תולדות),
דוקא דע־ מאלט איז נגמר געווארן די שלימות ענין האבות,
"אין קורין אבות אלא לשלשה" 86 .
ט.
ויש לומר אז דער "מענין הפרשה" בהפטורה זו איז ניט בלויז אין דער תוכנדיקער שייכות פון מלכות בית דוד,
דוד ושלמה,
מיט די אבות,
נאר אויך אין דעם וואס דער גמר הבחירה באברהם ויצחק — יסוד פון עם ישראל — ווערט נתגלה במלכי בית דוד.
די הסברה בזה:
דער גמר און שלימות פון אן עם איז דוקא בשעת ער ווערט אן עם אחד ביחד,
ניט ווען יעדער איינער איז בפ״ע.
און דאס ווערט אויפגעטאן ע״י המלך,
ובלשון הרמב״ם וועגן דער מצוה פון מינוי מלך 87
: שצונו למנות עלינו מלך יקבץ כל אומתנו וינהיגנו 88 .
און דערי־ בער דריקט זיר אויס די בחירה פון כללות עם ישראל אלס איין עם אין דעם וואס דער אויבערשטער האט בוחר געווען א מלך על ישראל לעולם ,
די בחירה בדוד ובשלמה — "מלכי בית דוד ..
העומדים לעולם",
וואס על ידם קומט די "מלכות ה׳ על ישראל" 78 .
נאר אן ענין אין דעם: ווי גערעדט שוין כמה פעמים איז מלכות בית דוד
פארבונדן מיטן ביהמ״ק,
כמ״ש 89
"לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל" 90 .
און דעריבער איז דער בנין בית הבחירה געווען דוקא ע״י דוד
(וואס האט אלץ צוגעגרייט לבנות הבית 91 )
און שלמה
(וואס "הוא יבנה בית לשמי" בפועל).
וואס דורך דער בחירה במלכי בית דוד און בנין הבית זיינען אידן געקו־ מען אל המנוחה ואל הנחלה 92 ,
צוזא־
מען מיט מנוחה ונחלה של שכינה,
די השראת השכינה,
"זה הוא בית ה׳ האלקים גו׳" 93 ,
"זאת 94
מנוחתי עדי עד" 95 .
און דעריבער איז דער גילוי הבחירה באברהם והאבות שלאחריו אלס אבות פון עם ישראל געקומען בעת הקיום פון "יחי אדוני המלך דוד לעולם",
מלכות דוד ושלמה,
וואס על ידם איז געווען בנין בית הבחירה — השראת השכינה בקביעות בעם ישראל .
(משיחות ש"פ וירא וש"פ ח״ש תשמ״ג)