א.
אין הײנטיקער םדרה 1
שטײט ,
והי׳ המקום אשר יבחר ה׳ גו׳
(דעם ״בית הבחירה בירושלים" 2 )
שמה תביאו גו׳ עולותיכם וזבחיכם גו׳".
איז פון דעם לשון ״אשר יבחר ה׳״ 3
- משמע,
אז די מעלה פון דעם מקום
(וואם איז די םיבה אויף "שמה תביאו גו׳"),
איז נאר בחירת הקב״ה אין אט דעם מקום.
אבער פאר דער בחירת הקב״ה - האט מען געקאנט בוחר זיין אן אנדער מקום,
דער מקום האט ניט געהאט קיין מעלה מיוחדת לגבי אנדערע ערטער.
וכמאמר חז״ל 4
"עד שלא נבחרה ירושלים היתה כל א״י כשרה 5
למזבחות כו׳ עד שלא נבחר בית עולמים היתה ירושלים ראוי׳ לשכינה כו׳",
ד.
ה.
אז "עד שלא נבחרה ירושלים כו׳ למזבחות" איז ניט געווען אין איר קיין מעלה מיוחדת בענין המזבח
(וביהמ״ק)
לגבי שאר א״י.
ועד״ז איז "בית עולמים" לגבי שאר ירושלים.
זאגט אבער דער רמב״ם אין הלכות בית הבחירה 6
: "המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם שנאמר 7
זה מזבח לעולה לישראל",
און רעכנט דערנאך 8
אוים כו״כ מעלות פון
דעם מקום קודם שנבחר - "הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח כו׳ שבנה בו נח כו׳ שהקריב עליו קין והבל.
ובו הקריב אדה״ר כו׳ ומשם נברא".
וואם בפשטות מיינט עם,
אז דאם וואם "מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם" איז
( ניט
(נאר)
מצד בחירת הקב״ה,
נאר)
ווייל 9
דאם איז דער ארט וואו אברהם נח וכו׳ האבן מקריב געווען זייערע קרבנות 10
(וואם דאם אלעם איז געווען פריער,
פאר בחירת הקב״ה).
און ווי אחרונים 11
זאגן,
אז דאם איז א פלוגתא צווישן דעם רמב״ם און דעם םפר החינוך 12
: לויטן חינוך איז "אין המקום םגוליי להשראת השכינה" 13
(די מעלת המקום איז בלויז מצד דעם וואם דער אויבערשטער האט בוחר געווען אין אים),
משא״כ לויטן רמב״ם איז דאם וואם דער אויבערשטער האט בוחר געווען דעם מקום איז עם ווייל עם איז א מקום םגוליי
(פון פריער ).
דארף מען פארשטיין 14
: פון פםוק "המקום אשר יבחר ה׳ גו׳ שמה תביאו גו׳" איז משמע,
אז די מעלה אין דעם
מקום איז
(בלויז)
מחמת דעם וואם "יבחר ה׳״ - בחירת הקב״ה אין דעם מקום; און פון דברי הרמב״ם איז משמע,
אז די מעלה פון דעם מקום 15
איז
(ניט מצד בחירת הקב״ה,
נאר)
ווייל אדה״ר וכו׳ אברהם 16
האבן דארט מקריב געווען קר־ בנות,
א מעלה וואם איז געווען מימות אדם הראשון,
און דעריבער איז "מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו כו׳"?
ב.
דער צ״צ אין אוה״ת 17
ברענגט אראפ די פלוגתת הראשונים בנוגע דעם מקום המקדש לאחרי שנבחר,
צי דאם ווערט א מקום נבחר להשראת השכינה
(בלי שינוים אין דעם מקום בפני עצמו),
אדער די שכינה איז " מאיר ושורה בבחי׳ מקום״ - און ער גיט א דוגמא אויף די צוויי אופנים:
לויט דער ערשטער דיעה - דעת הרמב״ם
(אין מורה נבוכים 18 )
- איז די השראת השכינה במקדש בדוגמא צו א דבר שכל וואם ווערט געשריבן דורך די אצבעות היד,
וואם דער שכל איז ניט מאיר ושורה אין יד - ווארום א יד האט קיין שייכות ניט צו שכל - אבער פונ־ דעםטוועגן,
קען מען שרייבן א דבר שכל
דורך אצבעות היד 19 ,
און ניט דורך אצבעות הרגל.
און אזוי איז השראת השכינה דוקא אין מקום המקדש,
אע״פ אז דער מקום האט ניט קיין שייכות צו השראת השכינה.
משא״כ לויט דער צווייטער דיעה -דעת הרמב״ן 20
- איז השראת השכינה אין מקום בדוגמא צו "התלבשות השכל במוח ",
וואם כאטש אז אויך דער מוח איז א גשמי,
האט ער אבער א שייכות מיט שכל און דער שכל איז מלובש אין מוח "בדרך התלבשות והשראה ממש".
לכאורה זיינען די צוויי פלוגתות הנ״ל תלוי זו בזו: לויט דער שיטה אז דער מקום המקדש
(ומזבח)
איז א מקום םגוליי
(מצד עצמו)
- איז די השראת השכינה אין אים בדוגמא ווי "התלבשות השכל במוח"; און לויט דער שיטה אז ער איז
(ניט א מקום םגוליי)
בלויז "המקום אשר יבחר ה׳ ״
(נאר - שבו בחירת הקב״ה)
-איז די השראת השכינה בהמקום 21
בדוגמא ווי שכל גייט דורך די אצבעות היד.
עפ״ז דארך מען פארשטיין: ווי שטימט די שיטת הרמב״ם אין הלכות בית הבחירה מיט זיין שיטה אין מורה נבוכים?
ג.
אבער כד דייקת שפיר,
איז מוכח,
אז אויך דער רמב״ם בהל׳ ביהב״ח האלט
(כשיטת החינוך)
אז דאם וואם "מקומו מכוון ביותר",
איז
( ניט מצד דעם וואם
מ׳האט דארט פריער מקריב געווען קרב־ נות,
נאר)
בלויז מצד בחירת הקב־ה :
א)
כנ״ל,
לשון הכתוב בכ״מ אשר יבחר * 21
(וכיו״ב)
- ובחירה אמתית איז נאר ווען ביידע זאכן
(הנבחר והשאר)
האבן די אלע תנאים
(מעלות)
וועלכע מען זוכט.
ב)
מפורש במחז״ל הנ״ל,
אז פריער איז "כל א״י כשרה למזבחות".
ג)
עפ״ז יומתק וואם די אלע מעלות הנ״ל רעכנט אוים דער רמב״ם אין א באזונדער הלכה
(די צווייטע הלכה פון פרק ב 22 ),
און אין דער ערשטער הלכה,
וואו ער זאגט דעם דין "המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין כו׳",
ברענגט ער דערויף דעם פםוק ״זה מזבח לעולה לישראל״ - וואם איז געזאגט געווארן לאחרי הבחירה.
- דעם זעלבן פםוק 23
וואם ער ברענגט 24
אין אנהויב הל׳ בית הבחירה 25
:
״ כיון שנבנה המקדש בירושלים נאםרו כל המקומות כו׳ ואין שם בית לדורי הדורות 26
אלא בירושלים בלבד ובהר המורי׳ שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית ה׳ האלקים וזה מזבח לעולה לישראל״ -
און דעם פםוק 27
אין דברי הימים 28
"ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלים בהר המורי׳ אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבו־ םי".
ד.
ה.
דער טעם אויף "מקומו מכוון ביותר ואין משנין כו׳" איז
( ניט מצד די מעלות וואם ער וועט אויםרעכענען אין דער הלכה שלאח״ז ,
נאר)
מצד דעם וואם " זה מזבח לעולה לישראל" און "ויחל שלמה גו׳״ - וועלכע רעדן וועגן לאחרי בחירת הקב״ה .
[ועפ״ז יובן וואם דער רמב״ם ברענגט אויך דעם םיום הכתוב "
(ויחל שלמה גו׳)
אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוםי״ -דלכאורה,
ער קומט דאך ברענגען א ראי׳ אז דאם איז "בירושלים בהר המורי׳",
וואלט געווען גענוג צו ברענגען "ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלים בהר המורי׳".
וואם איז דא שייך דער םיום הכתוב "אשר נראה
לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי"?
וע״פ הנ״ל יש לומר 29
: דערמיט איז דער רמב״ם מרמז,
אז דאס וואס "אין משנין אותו ממקומו״ - "ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלים גו׳״ - איז מצד "אשר נראה לדויד 30
אביהו״ - בחירת הקב״ה.
פאר דער בחירה איז ניטא קיין מעלה מיוחדת 31
אין דעם מקום לגבי אנדערע מקומות,
ער איז " בגרן ארנן היבוסי "].
ועפ״ז יומתק וואס דער רמב״ם רופט אן די הלכות - "הלכות בית הבחירה " 32 ,
אע״פ וואס לשון הכתוב וועלכן ער בריינגט גלייך לראי׳ איז "ועשו לי מקדש" 33 ,
פאר דעם שרייבטע ער 34
"יש בכללן שש מצות כו׳ א)
לבנות בית המקדש" 35
און אויך די הלכות שלאח״ז תיכף רופט ער אן הל׳ כלי המקדש כו׳ביאת המקדש .
ווייל שיטת הרמב״ם איז,
אז מעלת המקדש איז נאר מצד בחירת הקב״ה אין דעם ארט.
ד.
ואת״ל,
איז דער רמב״ם דאס מרמז אויך אין דער צווייטער הלכה גופא,
וואו ער רעכנט אויס די מעלות פון דעם מקום:
נאך דעם ווי דער רמב״ם איז מאריך אז "ומסורת ביד הכל 36
שהמקום שבנה בו דוד כו׳ הוא המקום שבנה בו אברהם כו׳ נח כו׳ קין והבל.
ובו הקריב אדה״ר קרבן כשנברא ומשם נברא״,
איז ער מוסיף - "אמרו חכמים 37
אדם ממקום כפרתו נברא".
איז ניט מובן: פארוואס ברענגט דער רמב״ם א מקור אויף דעם ענין פון "משם נברא",
ניט ווי בא די פריערדיקע ענינים וואס ער רעכנט דארט אויס,
וואס ער ברענגט ניט זייער מקור בדברי חז״ל 38 ?
ויש לומר,
אז דער רמב״ם איז ניט אויסן צו ברענגען א מקור
(אויף "ומשם נברא" 39 )
נאר דערמיט מרמז זיין אז די אלע
(מעלות)
מאורעות במקום המזבח וואס ער רעכנט אין דער הלכה זיינען
ניט בסתירה צו דעם ענין פון "המקום אשר יבחר
(ל׳ עתיד)
ה׳״ - אז מעלתו איז בלויז מצד בחירת הקב״ה וואס איז געווען ערשט נאכדעם ,
כדלקמן.
ה.
וואס אדה״ר וכו׳ האבן געבראכט די קרבנות במקום זה דוקא,
זיי האבן אויסגעקליבן דעם ארט,
איז ווייל זיי האבן געוואוסט בנבואה אז דאס איז דער "מקום אשר יבחר ה׳"
( בעתיד ) 40 .
בסגנון אחר ניט בחירת הקב״ה במקום זה איז א מסובב פון דעם וואס מ׳האט שוין פריער מקריב געווען דארט קרבנות
(און געמאכט דעם ארט א "מקום סגוליי"),
נאר פארקערט : דאס וואס מ׳האט מקריב געווען קרבנות אין דעם מקום דוקא,
איז א מסובב פון דעם וואס
(זיי האבן געוואוסט בנבואה אז)
דער אויבערשטער וועט בוחר זיין אין דעם מקום 41 .
דאס קען מען אבער זאגן בלויז בנוגע די קרבנות וואס זיי האבן מקריב געווען.
משא״כ בנוגע צו ״ומשם נברא ״ - איז דאך דאס א פעולה פון דעם אוי־ בערשטן 42
; איז אויב אפילו מ׳וועט זאגן
אז "ומשם נברא" איז מצד ידיעתו ית׳ אז בעתיד וועט ער בוחר זיין אין דעם מקום,
איז דאך אבער שוין געווען א פעולה
(נברא)
פון בחירה ובמילא קען שוין ניט זיין באופן אחר,
[ובמכל־שכן פון דעם ביאור הידוע 43
אין "צדיק ורשע לא קאמר " 44 ,
אז אויב די ידיעה שלמעלה וואלט ארויסגעקומען אין א דיבור ,
וואלט עס מכריח געווען דעם מענטשן צו פירן זיך לויט ידיעתו ית׳; ועל אחת כו״כ בנדו״ד וואס די ידיעה וואלט געווען א פעולה מלמעלה ].
דערפאר איז דער רמב״ם מוסיף "אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא״ - אז דאס וואס "ומשם נברא",
איז עס
(ניט ווי די פריערדיקע זאכן,
די קרבנות שהקריבו כו׳ במקום זה,
וואס איז געווען ווייל בעתיד וועט דאס זיין דער "מקום אשר יבחר ה׳",
נאר)
ווייל דאס איז " מקום כפרתו ״ - דער ארט וואס אדם הראשון האט בוחר געווען בריינגען זיין 45
קרבן 46 .
ו.
עס בלייבט אבער ניט פארשטאנ־ דיק: וויבאלד אז אויך לדעת הרמב״ם איז דער טעם וואס "מקומו מכוון
ביותר״
( ניט מצד די קרבנות שהקריבו כו׳ אין דעם מקום,
נאר)
מצד בחירת הקב״ה - היינט וואס איז נוגע צו ברענגען אין הל׳ בית הבחירה דעם גאנצן ענין
(אין דער צווייטער הלכה),
אז "הוא המקום שבנה בו אברהם כו׳ נח כו׳ ממקום כפרתו נברא"?
וי״ל אז דערמיט באווארנט דער רמב״ם פארוואס "ואין משנין אותו ממקומו לעולם״ -
הן אמת אז דאס איז דער "מקום אשר יבחר ה׳",
איז דאס אבער נאך ניט קיין ראי׳ 47
(גמורה)
אז דורך דעם איז נשלל געווארן די אפשריות צו משנה זיין למקום אחר 48 .
און ווי מען געפינט בנוגע צו דוד המלך,
אז דער אויבערשטער האט בוחר געווען 49
אין דוד ובניו אחריו - "המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם ״ 50
- ואעפ״כ איז דער דין
(כפסק הרמב״ם 51 ),
אז "הנביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל כו׳ ה״ז מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו"
(ס׳איז נאר וואס "תפסק המלכות מביתו" 52 ).
ועפ״ז ווערט דאך די שאלה בנוגע מקום ביהמ״ק - מנ״ל שלילת כל מקום,
ובפרט השאלה בנוגע לשילה וואס איז אויך געווען א מקום אשר " יבחר ה׳" 53 ,
וואו דער משכן איז געשטאנען שס״ט שנה 54 ,
איז דאס מכריח,
לכאורה צו זאגן אז " זה הוא בית ה׳ גו׳ וזה מזבח גו׳" איז לאו דוקא?
ועד״ז - ביים הר סיני 55 ,
וואו משה רבינו האט אויפגעשטעלט דעם משכן בפעם הראשונה?
- באווארענט עס דער רמב״ם במקומו בפ״א 56
ועד״ז דא: דעריבער ברענגט דער
רמב״ם א ראי',
אז אין דעם פאל איז די בחירה אין אן אופן וואם האט שולל געווען אנדערע מקומות 57 ,
וואם דערפאר האבן אדה״ר וכו' געבויט זייערע מזבחות דוקא אין דעם מקום: אויב בחירת הקב״ה האט ניט שולל געווען אנדערע מקומות,
פארוואם האבן זיי אלע מדייק געווען צו ברענגען זייערע קרבנות נאר אין דעם מקום מכוון אין הר המורי' עצמו?
איז דערפון משמע,
אז מצד בחירת הקב״ה זיינען אנדערע מקומות נשלל גע־ ווארן,
ובמילא,
אויב מקריב זיין א קרבן אין א געוויםן מקום
(ע״ש העתיד),
איז דאם נאר אין דעם "מקומו מכוון ביותר" אין הר המורי' גופא * 57 .
ז.
בפנימיות הענינים יש לבאר,
ובהק־ דים וואם ם׳האט זיך אמאל גערעדט 58
וועגן די צוויי ענינים פון "בחירה" און "קדושה" נוואם בנוגע דעם מקדש נוצט דער רמב״ם כנ״ל ביידע תוארים: "הלכות בית הבחירה ",
און "הלכות כלי המקדש ",
״הלכות ביאת המקדש ״.
ועוד]
- אז אין יעדערן איז דא א מעלה לגבי דעם צווייטן:
ווען מען זאגט אויף א געוויםער זאך אז זי איז "קדוש",
ווייזט עם,
אז די קדושה האט דורכגענומען די זאך - די
זאך איז הייליק,
אבער לאידך,
וויבאלד אז די קדושה איז פארבונדן מיט דער זאך,
וואם איז מוגבל,
איז אויך די קדושה א באגרענעצטע
(לויט די הגבלות הדבר).
און אזוי איז עם אויך בנוגע מקום.
משא״כ "בחירה" איז
(ניט מצד הנבחר,
נאר)
מצד דעם בוחר ,
וואם ער האט אזוי אויםגעקליבן.
ובעניננו - "המקום אשר יבחר ה'": בשעת דער אויבערשטער איז בוחר א מקום,
באקומט ער א מעלה
(וקדושה)
בלתי מוגבלת
(ווייל דער אוי־ בערשטער איז בלי גבול)
; אבער לאידך,
וויבאלד אז די מעלה וקדושה איז מצד דעם בוחר ,
איז עם ניט "קב שלו",
עם דארף דערנאך קומען עבודת עצמו בכדי עם זאל דורכנעמען אינגאנצן.
און דאם איז דער רמב״ם מבאר אין די צוויי הלכות הנ״ל בנוגע מקום המזבח:
אין דער ערשטער הלכה,
וואו ער זאגט "המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם ״ - וואם ווייזט אויף דער נצחיות
(- בלי הגבלה)
פון דעם מקום - איז דאך דאם אן ענין וואם קען זיך ניט אויפטאן מצד בני אדם
(אדער מצד דעם מקום),
נאר בלויז מצד בחירת הקב״ה שלמעלה ממדידה והגבלה 59
; און אויף דעם ברענגט ער דעם פםוק שלאחרי הבחירה "זה מזבח לעולה לישראל".
און אין דער הלכה שלאח״ז איז ער מוםיף,
אז
(אויך פאר בחירת הקב״ה)
איז אין דעם מקום דא קדושה
(מוגבלת)
- מצד דעם וואם אין דעם ארט האבן
אדה״ר ובו׳ געבראכט קרבנות ומשם נברא אדם.
ועפ״ז זיינען דא אין דעם מקום ביידע מעלות 60 .
ועפ״ז איז אויך ניט קיין סתירה צווישן הלכות בית הבחירה און מורה נבוכים: דאס וואס פון הל׳ בית הבחירה קומט אויס אז דער מקום המקדש
(והמזבח)
איז א "מקום סגוליי להשראת השכינה" - איז נאר לגבי די קדושה מוגבלת
(וואס קען אויפגעטאן ווערן דורך מעשה בנ״א)
; משא״ב לגבי בחירת הקב״ה
(וואס זי איז - בלתי מוגבלת)
- זאגט דער רמב״ם
(אין מו״נ),
אז דאס איז ניט קיין "כלי",
עס קען זיין נאר "דרך מעביר",
אבער ניט שורה ומתלבש
[משא״כ דער רמב״ן האלט,
אז מצד כחו ית׳ הכל יכול 61 ,
ובפרט לאחרי הבחירה ווערט אויך די קדושה בלי גבול און זי ווערט נתלבש אין מקום].
ח.
ויש להוסיף בזה
(אויך לדעת הרמב״ם),
אז די קדושה מוגבלת וואס איז פארבונדן מיטן מקום עצמו - האט א שייכות אויך צו בחירת הקב״ה.
ווארום וויבאלד אז אברהם וכו׳ האבן דארט געבויט מזבחות און מקריב געווען קרבנות מצד דעם וואס
(זיי האבן גע-וואוסט בנבואה אז)
דאס איז דער "מקום אשר יבחר ה׳״
(כנ״ל ס״ה)
- קומט אויס,
אז זייער פעולה
(וואס האט געבראכט צו קדושת המקום המוגבלת כנ״ל),
איז פארבונדן מיט בחירת הקב״ה 62 .
ועפ״ז יומתק וואס אברהם האט מתפלל געווען - און אויסגעפירט - "אשר יאמר היום 63
יעדער יום,
נצחי 64
- בהר ה׳ יראה".
(משיחות ש״פ מטו״מ,
דברים,
עקב תש״מ)