נצבים ב

א.

רש”י בפירושו עה”פ 1

„טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימך”,

מעתיק התיבות „מחוטב עציך” ומפרש: „מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע,

וזהו האמור בגבעונים 2

ויעשו גם המה בערמה,

ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים”.

וכתבו המפרשים 3

שכוונת רש”י היא כמ”ש בתנחומא „מלמד שבאו הגבעונים אצל משה ולא קבלן 4

שנאמר ויעשו גם המה בערמה וגו' מהו גם המה ללמדך שבאו אצל משה ולא קבלן”,

היינו 5

שבפועל לא כרת משה עמהם ברית,

אלא ש„נתנם משה - מיד - חוטבי עצים ושואבי מים”; והיינו,

שנשארו עבדים לבנ”י 6 .

אמנם מזה שרש”י מוסיף

(על התנחומא)

„

(שבאו כנענים)

להתגייר”,

ומשמיט

(הכתוב בתנחומא)

שלא קבלן משה,

מוכח 7

שלשיטת רש”י

(בפשוטו של מקרא)

קבלן משה ונתגיירו בפועל.

אבל עפ“ז צלה“ב:

א)

מנ“ל לרש“י,

בפשוטו של מקרא,

שנתגיירו?

דלכאורה,

אדרבה: כשם שמובן הכרחו של רש“י שה„חוטבי עצים וכו'“ אינם מבני ישראל מדחלקם הכתוב בסוג בפ“ע ולא נכללו ב„כל איש ישראל“ 8 ,

כן מוכח,

לכאורה,

שאינם גרים,

מאחר שגרים כבר חשיב לפני זה „גרך אשר בקרב מחניך“ 9 ,

וכמפורש בפרש“י עצמו בגמרא 6

: „מדקרינהו לחוטבי עצים באנפייהו ש“מ לאו בכלל ישראל נינהו ולאו בכלל גרים כו'“.

ב)

מהי כוונת רש“י בכתבו „מלמד

(שבאו כנענים כו')

“ ולא קאמר: „כנענים באו להתגייר וכו'“?

ג)

למה מעתיק

(בהראי‘ ממש“כ ביהושע „ויעשו גם המה“)

גם תיבת „בערמה“ - הרי גם בלעדה מובנת וברורה ראייתו?

ב.

הביאור בכל זה:

בפשוטו של מקרא מוכח ש„חוטב

עציך עד שואב מימיך” הם חלק מעם ישראל,

כי הרי תומ”י מפרש הכוונה של כל „אתם” ה„נצבים”

(שבהם כלולים כל הסוגים הנמנים בקרא)

שהיא „לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה”א כורת עמך היום וגו'”,

היינו ברית לקיום המצוות - ומזה מוכח שה„חוטבי עצים וגו'” או שהם בכלל בנ”י או שהם בכלל גרים,

דאל”כ

(אלא שהם עבדים וכיו”ב)

אין להם שייכות - ע”פ דרך הפשט 10

-לעבור בברית של כל המצות.

וכיון שכן,

מסתבר שהנם בכלל גרים: א)

מהצד השוה שבהם בל' הכתוב: סוגים אלו „וגרך אשר בקרב מחניך,

מחוטב עציך עד שואב מימיך” נאמרו כולם בל' יחיד,

משא”כ הסוגים

שנמנו לפנ”ז שבאו בל' רבים.

ב)

מסגנון הל' „מ

(חוטב עציך)

עד

(שואב מימיך)

” מוכח שממשיך בזה

לפרש פרטים במ”ש לפנ”ז „וגרך

אשר בקרב מחניך”

(דאם לא כן,

אלא שהם סוגים בפני עצמם לגמרי,

הול”ל בלישנא כבהנהו דלעיל: „חוטב עציך ושואב מימיך” 11 ),

וע”ד

מ”ש 12

: „כל בכור בארץ מצרים מבכור

פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה“,

שהם פרטיו של „כל בכור בארץ מצרים“ הנאמר לפנ“ז 13 ,

„הגנבה משור עד חמור עד שה“ 14 .

ועוד.

אלא שלפי“ז קשה: למה מפרטת התורה דוקא גרים אלו ומוציאתם מכלל „גרך אשר בקרב מחניך“ -דפשיטא דאין קס“ד להוציאם מן הכלל מפני שהתעסקו בעבודות

(קשות)

אלו?

! ובהכרח לומר שבענין היותם גרים הם בסוג נפרד מ„גרך“

(סתם).

ומובן ג“כ שסוג נפרד זה בגרים -נתחדש

(בסיבת איזה מאורע שאירע)

בזמן הסמוך לאמירת משה „אתם נצבים וגו‘“ - דאל“כ,

הו“ל לפרט בתורה דין סוג זה של גרים בכ“מ לפנ“ז שנזכרו גרים בתורה?

לכן מפרש רש“י,

דמכיון שמצינו „חבר במקרא“ לגרים מסוג מיוחד ביהושע,

מסתבר שסוג המיוחד שהי‘ בימי משה היו כמותם - היינו שסיבת הגירות שלהם היתה כעין הסיבה שהביאה להגירות המיוחדת בימי

יהושע - זה שעמדו בנ“י לכבוש ארץ כנען - עד“ז בימי משה בזמן שעמדו בנ“י ליכנס לארץ כנען ע“מ לכבשה,

באו אז הכנעניים להתגייר ולהיות בכלל ישראל.

ולפי“ז מובן שבאו להתגייר ערב היכנסם לארץ כנען,

ורק אז נתחדש סוג זה של גרים,

ולכן נמנו ונתפרטו

(רק)

כאן כסוג בפ“ע.

אבל עדיין אי“מ: מאי נפק“מ מאיזה סיבה נתגיירו הרי סו“ס גרים הם ככל הגרים ולמה נמנו בסוג בפ“ע?

ואין לומר שבא לשלול קס“ד לומר שאינם נכללים ב„גרך וגו'“ - דאיזה טעם ישנו לקס“ד זו?

דכי מפני „שבאו להתגייר בימי משה וכו'“ יעלה על הדעת שאינם נכללים ב„וגרך אשר בקרב מחניך“ 15 ?

מטעם זה מדייק רש“י בתחלת דיבורו „מלמד שבאו כנעניים להתגייר בימי משה“ וממשיך לבאר „כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע“ - כלומר,

שזה שהתורה מפרטת אותם בסוג שונה,

כוונתה ללמדנו

(לספר לנו)

אשר באו כנענים להתגייר בימי משה כו'

(וכו“כ ענינים לא אמרה התורה במפורש,

כ“א ברמז),

וככל המאורעות המסופרים בתורה.

ומכיון שאין פשוט כ“כ,

שבתיבות ספורות אלו כוונת הכתוב לרמז על כללות מאורע ולפרטיו,

לכן מוסיף רש“י: „וזהו האמור בגבעונים ויעשו גם המה“.

שמזה הוכחה שכבר הי' כגון דא,

והיינו בימי משה,

שבאו כנעניים להתגייר; וע“ד האמור כאן „חוטב עציך ושואב מימיך“ מפורש גם שם 16

שנתנם יהושע לחוטבי עצים ושואבי מים - הרי מבין שני הפסוקים יחדיו מתברר אופנה המיוחד של גירות זו,

ומבוארת הכוונה במ“ש „מחוטב עציך וגו'“.

אמנם יש עוד להקשות בזה: כשיראה התלמיד המסופר בגבעונים -שמציינו רש“י - ימצא הוכחה להיפך,

שבימי משה לא הי‘ מאורע כזה - דאם נאמר שכבר באו כנעניים להתגייר בימי משה וכו‘,

למה הביא

זה „וילונו כל העדה על הנשיאים“ 17

בימי יהושע?

הרי עשו כהוגן,

כמו שעשה משה; ועוד: הו“ל ליהושע לענות להם כן עשה משה?

וליישב זה מעתיק רש“י גם תיבת „

(ויעשו גם המה)

בערמה“ - משא“כ בימי משה „באו כנעניים להתגייר“ סתם 18 ,

בכוונה גלוי' 19 ,

ואין ללמוד מהמאורע שבימי משה שגם יהושע הי' צריך לנהוג כן,

ולכן וילונו כל העדה במאורע דגבעונים ולא יכול יהושע להשיב על טענתם שכן עשה משה.

ג.

מה„יינה של תורה“ שבפרש“י דילן:

ידוע 20

פתגם אדמו“ר הזקן עה“פ „מחוטב עציך עד שואב מימיך“,

„עציך“ מלשון עצה,

והכוונה שצריכים „לחטוב“ ולהסיר את „העצות“ שהן ה„רבות מחשבות בלב איש” 21

; ו„שואב מימיך“,

הכוונה שצריכים לשאוב את ה„מים המצמיחים כל מיני תענוג“ 22 .

אך אפשר ומישהו יטעון:

התינח „ישכר“,

יושבי אוהל וכאו“א בלימוד שלו בתורה,

בקיום המצות ובעבודת התפלה,

אז בודאי יש איסור של תערובות ה„רבות מחשבות“ שלו ותענוגי עוה“ז שלו.

אבל „זבולון“,

בעלי עסק בשעה שהוא עוסק בעניני „מסחר“,

כולל באכילתו ושתיתו וכו' 23 ,

הרי בזה,

מכיון שהוא מטפל בדברים גשמיים,

צריך הוא להעזר ולהסתמך במחשבתו,

ונוגע שיהי' בזה התענוג שלו,

שזה ממשיך הצלחה „בכל אשר תעשה“,

וע“ז באה ההוראה בפרש“י „מלמד שבאו כנעניים להתגייר וכו' ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים“,

שגם „כנעני“

(לפי הפי' „סוחר” 24 ),

צ“ל עבודתו באופן של חוטבי עצים ושואבי מים,

כנ“ל.

ואם יחזור ויטעון,

שזוהי עבודה קשה ביותר - להגיע למדריגה אשר גם בעניניו הגשמיים צריך לסמוך ולבטוח לגמרי בהקב“ה ולא לערב בהם ממח' ותענוג שלו - עונה ומרמז רש“י „ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים“,

שהכח ע“ז בא מצד בחי‘ משה שבכאו“א 25 ,

ולגבי „משה“

(שבנשמת כאו“א מישראל)

גם עבודה הנ“ל „מילתא זוטרתא היא“.

(משיחת ש“פ נצו“י תשכ“ט)