במדבר א

א.

עה“פ 1

„איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו“,

מעתיק רש“י תיבת „מנגד“ ומפרש: „מרחוק מיל,

כמו שנאמר ביהושע 2

אך רחוק יהי‘ ביניכם וביניו כאלפים אמה,

שיוכלו לבא בשבת.

משה 3

ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו“.

וצריך להבין:

א)

מזה שרש“י מוסיף בהתחלת פירושו תיבת „מרחוק“

(ואינו כותב „מנגד - מיל כמש“נ וכו‘“)

משמע 4

שכוונתו לא רק לפרש שיעור הריחוק,

אלא לומר ש„מנגד“ פירושו „מרחוק“ - ואי“מ: עה“פ 5

„והיו חייך תלויים לך מנגד“ - לא פרש“י כלום.

ועכצ“ל שהוא מפני שהפי‘ מובן מעצמו* 5

או שסומך עצמו ע“ז שכבר פי‘ כאן -וא“כ גם בפרשתנו א“צ פי‘ או שיסמוך ע“ז שכבר פי‘ עה“פ 6

„ותלך ותשב לה מנגד - מנגד מרחוק“,

ולמה פרשו

כאן עוה“פ 7 ?

(ועד“ז קשה בפרש“י עה“פ 8

„כי מנגד תראה את הארץ וגו‘“ שגם שם פי‘ „מנגד - מרחוק“).

ב)

מה חסר בפי‘ פשטות הכתובים - שלכן מבאר רש“י שיעור הריחוק

(מיל)

שבין האוה“מ למחנה ישראל

(ובמילא מוכרח גם להביא הטעם לזה)?

ובפרט שב„ותלך ותשב לה מנגד וגו‘“ אינו מפרש השעור

(אף שבמדרש 9

מבואר שגם שם הי‘ - מיל 10 )

-הרי,

שלא בכ“מ שכתוב בתורה „מנגד“ נוגע לפשש“מ לידע שיעורו 11 .

ג)

מה נוגע 12

להבנת פי‘ הכתוב כאן ש„משה ואהרן ובניו והלויים חונים בסמוך לו 13 ?

[לכאורה הי‘ מקום לומר שרש“י בא לתרץ מעין סתירה שבהכתובים: לפנ“ז כתוב 14

„והלוים יחנו סביב למשכן העדות”,

שבפשטות כוונת הכתוב לומר שהיו קרובים

(„סביב“)

להמשכן,

וכאן כתוב „מנגד סביב לאוה“מ יחנו“,

שפירושו ד„סביב“ זה יהי‘ מרחוק - וע“ז מתרץ רש“י,

שמרחוק מיל היו שאר בנ“י,

משא“כ „משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו“.

אבל אא“פ לומר כן,

כי:

(א)

בהכתוב שלפנ“ז מפורש „והלוים יחנו סביב למשכן גו'” 15 ,

ובכתוב זה מפורש „יחנו בנ“י גו'” -

וא“צ בזה לתירוץ.

(ב)

לפי“ז הסתירה היא בתיבת „סביב” שלפנ“ז פירושה „סביב“ ממש,

וכאן פירושה „מנגד

(מרחוק)

סביב“ - וא“כ הי‘ רש“י צריך להעתיק מן הכתוב גם תיבת „סביב“?

(ג)

הסתירה בפי‘ „סביב“ אין רש“י מתרצה.

(ד)

ע“פ הנ“ל אין ענין זה בא בהמשך למ“ש רש“י לפנ“ז - וכמדובר כ“פ 16

במקום שרש“י מסביר ב‘ ענינים נפרדים בפירושה של תיבה א‘

(או תיבות אחדות)

מהכתוב,

מעתיק הוא תיבה זו עוה“פ,

לפני כל ענין בפ“ע; ובנדו“ד אין רש“י מעתיק „מנגד

(סביב)

“ עוה“פ?]

ד)

הטעם לריחוק מיל „שיוכלו לבא בשבת“ - ה“ה טעם למה לא הי‘ רחוק יותר ממיל.

שמזה מובן שבעצם הי‘ מחנה ישראל צריך להיות רחוק יותר 17

(אלא בכדי שיוכלו לבא בשבת היו רחוק רק מיל)

- וצלה“ב: מ“ט תיסק אדעתין מעיקרא שמחנה

ישראל צ“ל רחוק יותר 18 ?

ה)

למה פרט רש“י „משה ואהרן ובניו”,

והול“ל בקיצור „והלויים“ -שמשמעותו כל בני שבט לוי?

ובפרט שפשט המקרא משמע שמ“ש לפנ“ז „והלויים יחנו סביב למשכן העדות“ קאי גם על משה ואהרן ובניו,

שהרי גם הם בכלל מש“נ „סביב למשכן העדות וגו‘ ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות“

(וכמפורש אח“כ 19

„והחונים לפני המשכן וגו‘ משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש וגו'”),

אלא שלא נפרט עדיין מקומם במיוחד,

ואח“כ פרט הכתוב שמשה ואהרן ובניו יהי‘ מקומם

(שבכלל הוא „סביב למשכן העדות“)

„לפני המשכן קדמה לפני אוה“מ מזרחה“; וא“כ גם רש“י הול“ל „והלויים“

(ותהי‘ כוונתו למ“ש לפנ“ז „והלוים יחנו וגו‘“)

והיו נכללים בזה גם „משה ואהרן ובניו“ - ולמה מפרטם?

ב.

הביאור בכ“ז:

מובן מכו“כ פסוקים בתורה 20

שפי‘ תיבת „נגד“ הוא: „נוכח“

(„בפני”,

„לפני“ וכיו“ב).

מזה מובן גם כשכתוב „כנגד“,

„מנגד“ וכיו“ב,

הפי‘ הוא עד“ז,

שה“ז* 20

אותה התיבה בתוספת אחת מאותיות השימוש כ,

מ כו'.

ואף שלפעמים מצינו משמעות

אחרת להתיבה,

כדלקמן - אין הכוונה שפי‘ התיבה משתנה,

כ“א רק שנתוספה עוד משמעות בזה

(נוסף על הפי‘ „נוכח" 21 ),

מתאים להתוכן המדובר בקרא זה - היינו שה„נוכח“ שבפסוק זה הוא באופן מיוחד.

בסגנון אחר: „נוכח“ - הוא מושג כללי,

אפ“ל: רחוק,

סביב או מצד א‘ ועוד,

ובכ“מ - משמעות הכתוב קובעת שבנדו“ז הוא רק באופן אחד מהנ“ל.

וכמו בכתוב 22

„עזר כנגדו”,

ופרש“י: „זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם”,

היינו שגם כאן פי‘ „נגד“ הוא „נוכח" 23 ,

אלא שבנדו“ד מובן מהכתוב 24

(ובפרט ע“י הוספת אות כ“ף)

ש„נוכח“ זה הוא באופן של „להלחם“.

כן מ“ש 25

„נגד ההר“ ופרש“י: „למזרחו,

וכל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח”,

כוונתו שבאם המדובר הוא בצד מסוים,

אז ה„נגד“

(ה„נוכח“)

הלזה הוא מזרח 26

דוקא 27 .

עפ“ז מובן בנוגע ל„מנגד“ -שפירושו „מלפני“ 28 .

אמנם לפעמים משמעות הכתוב ש„מלפני“ הלזה הוא בריחוק,

ואז יהי‘ פירושו

(נוסף על

הענין דנוכח בכלל,

גם 29 )

„מרחוק“.

וכמו בהגר - שממ“ש „ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת“,

מוכח שבפסוק זה פירושו „מרחוק“

(שאז מובן ההמשך - ביאור: וכמה רחוק?

הרחק כמטחוי קשת).

וא“כ פי‘ הכתוב לאח“ז „ותשב מנגד“ ש„הוסיפה להתרחק” 30 .

עד“ז מובן בנדו“ד: פירוש תיבת „מנגד“ הוא „לפני“,

כבכל המקומות.

אמנם באם נפרשו באופן כללי הרי תיבה זו מיותרת כי תומ“י אומר „סביב לאוה“מ יחנו“,

היינו - לפני אוה“מ 31 .

לכן מוכרח לומר שה„מלפני“ דכאן הוא

(מודיע שזהו)

„מרחוק“.

עפ“ז מובן שצריך רש“י לפרש „מרחוק“ בפסוק דילן,

אף שפי‘ כן לפנ“ז בהגר,

כי אין „מרחוק“ פי‘ התיבה,

אלא כ“א שבמקום שהוא

מוכרח מהכתוב צ“ל שיש ב„מנגד“ זה - פרט נוסף זה 32 .

ובכל מקום בפ“ע שיש פרט נוסף - רש“י מפרשו.

[ועד“ז מוכרח רש“י לפרשו במ“ש „כי מנגד תראה את הארץ וגו‘“,

כי ממשמעות הכתוב דשם מוכח שאין כוונת „מנגד“ „מלפני“ סתם,

כי אין זה מתאים לסיום הכתוב „ושמה לא תבוא וגו‘“ - לכן מוכרח לומר

(ובמילא מוכרח רש“י לפרשו)

שכוונתו „מרחוק“,

ואז מובנת כוונת הכתוב: מרחוק תראה את הארץ אבל „ושמה

(מקרוב)

לא תבוא“] 33 .

ג.

אמנם עדיין אין תיבת „מנגד“ בפסוק דילן מובנת כל צרכה: גם אם נאמר שפירושה „מרחוק“,

מיותרת היא,

דהרי גם זה פשוט שמחנה ישראל היתה רחוק מן המשכן,

כיון שמפורש לפנ“ז „והלוים יחנו סביב למשכן העדות“,

וא“כ הרי אא“פ שבנ“י יהיו קרובים להמשכן שהרי הלוים מפסיקים?

לכן מוכרח לומר שכוונת הכתוב היא שירחיקו הרבה,

יותר ממה שהיו רחוקים בלא“ה

(ע“י חניית הלוים).

והטעם ע“ז מובן בפשטות 34

: מכיון שכתוב לפנ“ז „ולא יהי‘ קצף על עדת בני ישראל וגו'” ופרש“י: „ואם לאו שיכנסו זרים בעבודתם זו יהי‘ קצף וכו‘“,

לכן צוה הקב“ה שירחיקו מחנה ישראל מהמשכן הרבה,

להרחיק יותר האפשריות שיכשלו זרים בכניסה וכו‘.

- לכן פרש“י שהריחוק הי‘ מיל,

שבזה מדגיש ב‘ ענינים:

א)

שכוונת הכתוב בכתיבת „מנגד“ היא שיהיו רחוקים יותר מהמרחק מצד חניית הלוים - כי שבט לוי היו חונים רק מג‘ צדדי המשכן,

וגם הי‘ מועט באוכלסין ולא תפסו שטח גדול.

ומחנה ישראל רחוק מיל מן המשכן הרי זה יותר מהמרחק שמצד מחנה לוי‘.

ב)

לא יהיו רחוקים יותר ממיל.

ומפרש רש“י שמקורו שהריחוק הי‘

(רק)

מיל הוא מזה שביהושע כתוב „אך רחוק יהי‘ ביניכם וביניו כאלפים אמה“.

אבל לכאורה מאי ראי‘ שבמדבר היו רחוקים מיל ממה שביהושע הי‘ כן?

לכן ממשיך רש“י,

שביהושע היו רחוקים מיל כדי „שיוכלו לבוא בשבת“,

וטעם זה הרי בתקפו גם במדבר,

ולכן מובן שגם במדבר היו רחוקים מיל.

ד.

אמנם צלה“ב:

למה לא היו בנ“י יכולים לבא להמשכן גם אם היו רחוקים יותר מאלפיים אמה,

שהרי מחנה ישראל הי‘ מכל ד‘ הצדדים,

כמבואר בפרשתנו,

וא“כ נחשבת כולה כעיר אחת 35

וגם בפשטות הענין - ובעיר עצמה הרי אין האיסור דתחומין 36 ?

והביאור בזה:

כבר הודגש כמ“פ,

דרש“י בפי' עה“ת מפרש הכתובים רק ע“ד הפשט,

ואינו מביא ההלכות הנלמדות ע“י רמז ודרוש כו'.

ומזה מובן,

דגם כשמביא הלכה מסויימת,

ה“ז מפני שמוכרח הוא בפשש“מ.

ועוד זאת: פרטי ההלכה כפי שהם ע“ד הפשט אין הכרח שיתאימו לכפי שהם בחלק ההלכה שבתורה.

ועד“ז באיסור תחומין,

שאיסורו מבואר בפשש“מ,

כפרש“י עה“פ 37

„אל יצא איש ממקומו - אלו אלפיים אמה של תחום שבת כו'” 38

:

עם היות דמובנו של „

(אל יצא איש מ)

מקומו“ הוא

(לא רק מקומו הפרטי של האיש,

אלא)

עירו 39 ,

בכ“ז צ“ל

כפשט הכתוב „מקומו“ של „איש“,

היינו מקום מושב בנ“א.

אבל אם יש שטח גדול שלא כרגיל באמצע עיר שאינו מושב בנ“א,

שוב חל על אותו שטח האיסור ד„אל יצא איש ממקומו“,

ואסור לילך בו יותר מאלפיים אמה.

ועד“ז בנדו“ד: עם היות דכל המחנה

(ישראל לוי‘ ומשכן)

נחשבת כעיר אחת

(מכיון שדגלי ישראל היו מכל הד‘ צדדים),

בכ“ז אם הי‘ יותר מאלפיים אמה בין הדגלים להמשכן הי‘ אסור 40

לבוא ממחנה ישראל אל המשכן 41 .

ה.

אלא שלפי“ז

(שע“פ פשש“מ 42

גדר „מקומו“ הוא מקום מושב בנ“א)

אינו מובן לאידך גיסא: למה הי‘ צ“ל לא יותר מאלפים אמה בין מחנה ישראל להמשכן כדי שיוכלו לבוא בשבת,

והרי מכיון שמחנה לוי‘ היתה סביב המשכן,

ופשוט שגם מחנה לוי‘ הוא בכלל „מקומו“ של

(איש)

בנ“י,

א“כ הרי יוכלו לבוא בשבת גם אם מחנה ישראל יהי‘ אלפים אמה ממחנה לוי‘,

היינו יותר מאלפים אמה מהמשכן.

וע“פ הנ“ל הרי הסברא נותנת שצריך להרחיק מחנה ישראל עד כמה שאפשר?

לזה מסיים רש“י „משה ואהרן ובניו והלויים חונים בסמוך לו“,

היינו שלא רק הלוים

(כללות השבט)

חנו סמוך להמשכן,

אלא גם „משה ואהרן ובניו“.

ובהם הרי מפורש תיכף לקמן שהם

(ורק הם)

חנו מצד המזרח של המשכן,

וכל שאר הלוים חנו בשאר ג‘ הצדדים,

וא“כ הרי בצד המזרח לא הי‘ אפ“ל מחנה ישראל רחוק מהמשכן יותר מאלפים אמה

(לבד מפורתא שתפסו אהלי משה ואהרן ובניו),

ומכיון שמצד המזרח הי‘ מוכרח להיות כן,

לא חלקו בשבטים וכולם היו במרחק שווה,

אלפים אמה,

מן המשכן בכל צד 43 .

ו.

ההוראה לכאו“א שבפרש“י דילן: תובעים מכאו“א מבנ“י שעליו לא רק לקיים את כל המצות דאורייתא ודרבנן והסייגים וכו‘,

אלא גם שיהיו „כל מעשיך לשם שמים” 44 ,

ועוד יותר 45

„בכל דרכיך דעהו” 46 ,

היינו

שגם כל עניני הרשות שעושה בכל זמן יהיו חדורים עבודת ה‘.

אמנם יש טוענים שקשה הדבר מאד: בשלמא בשבת ויו“ט,

וכן בזמני התורה והתפלה בימות החול

(שהם בדוגמת שבת ויו“ט),

שפנויים אז מענינים גשמיים,

אפ“ל תוכו רצוף אהבה ועוסק בעבודת ה‘,

אבל כשעסוקים בענינים גשמיים,

איך אפשר לקיים זאת 47 .

ע“ז בא הרמז בפרש“י: למה הי‘ המחנה רחוק מהמשכן רק אלפים אמה - כדי „שיוכלו לבוא בשבת“.

מטעם זה הי‘ כן תמיד,

אף ששייך זה רק לשבת

(ויו“ט)

- שמזה הרמז,

שהמצב כמו שהוא בשבת

(ויו“ט)

- נמשך

(משפיע)

גם בשאר ימות השנה; והכוונה בזה,

שמדרגת הקדושה שאדם עומד בה בשבת ויו“ט נמשכת ונותנת

כח בעניני ימות החול של כל השנה,

שגם אז יהי‘ חדור עבודת ה‘.

ובא הרמז בפרש“י בקשר לשעור הסמיכות והקירוב של מחנה ישראל להמשכן,

כי המשכן שהוא מקום מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות ובו שורה השכינה,

ה“ה רומז לעבודת ה‘,

והרי ע“י כל מצוה 48

ודבר טוב וקדושה מתקרב ומתאחד האדם עם ה‘ -ומרמז רש“י שאופן הקירוב וכו‘ שישנו להאדם

(מחנה ישראל)

להקב“ה

(המשכן)

ביום השבת,

אותו הקירוב נמשך גם בימות החול,

שתמיד יהי‘ קרב קרב אל הוי' 49 .

(משיחת ש“פ במדבר תש“ל)