א.
מן הפסוק בפרשתנו 1
״דבר אל בנ״י לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהי׳ לכם שבתון זכרון תרועה גו׳" מעתיק רש״י התיבות "זכרון תרועה" ומפרש: "זכרון 2
פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות 3
לזכור 4
לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל".
וצלה״ב: תיבות "זכרון תרועה" ה״ה רגילות בלה״ק ואינן זקוקות לפירוש 5 ?
יש מפרשים 6
דקשה לי׳ לרש״י בתיבות אלו
(שלכן מפרשם)
: להלן בפ׳ פינחס 7
נאמר " יום תרועה" וכאן שינה הכתוב וכתב " זכרון תרועה" 8 ?
ולכן מפרש רש״י,
שכוונת הכתוב כאן היא לפסוקי זכרונות ופסוקי שופרות 9 .
אבל קשה לפרש כן,
שהרי
[נוסף לזה שלפ״ז הו״ל לרש״י לפרט הקושיא בפירושו: זכרון תרועה ובפ׳ פינחס נאמר יום תרועה כו׳,
מכיון שעדיין לא למדנו הפסוק דפ׳ פינחס,
הנה]
כמדובר כמה פעמים - דרכו של רש״י לפרש קושי׳ המתעוררת בלימוד פשטות הכתוב על אתר ,
או ליישב סתירה המתעוררת אצל הלומד מפסוק שלמדו כבר לפנ״ז - ובנדו״ד,
אם כוונתו של רש״י לתרץ קושיא מהנאמר בפ׳ פינחס הו״ל לפרשו שם ,
שהרי אז דוקא תתעורר הסתירה ממה שנאמר לעיל
(בפרשתנו) 10 .
לאידך צלה״ב: בפשוטו של מקרא מנ״ל לרש״י שהזכרון תרועה הוא ע״י שיאמרו 11
פסוקי זכרונות ושופרות וכו׳?
ב.
בעצם פירושו של רש״י צלה״ב:
פי׳ הפשוט ברש״י הוא ש״זכרון" פירושו ״פסוקי זכרונות״ ו״תרועה״ פירושו "פסוקי שופרות" 12 ,
ואי״מ: א)
פשטות הלשון "זכרון
(הכ״ף בנקוד שבא - סמיכות ל)
תרועה" משמע ״זכרון״ של תרועה,
והיינו ש״זכרון" סמוך ושייך ל״תרועה",
ואין כאן אלא ציווי להזכיר ״תרועה״ - פסוקי שופרות,
ורש״י מפרש ש״זכרון" הוא ציווי אחד בפ״ע - "פסוקי זכרונות",
ו״תרועה״ ציווי בפ״ע - "פסוקי שופרות".
ב)
לאחרי שמעתיק מהכתוב התיבות זכרון תרועה למה מעתיק רש״י עוה״פ
(בפנים פירושו)
תיבת "זכרון",
לפרש שזהו "פסוקי זכרונות" ואם מעתיקה להודיע שנלמד זה מתיבת ״זכרון״ הו״ל להעתיק לאח״ז תיבת "תרועה" להודיע שממנה נלמד "פסוקי שופרות"?
ג)
רש״י ממשיך ומבאר טעם 13
אמירת פסוקים אלו "לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל״ -ולכאורה אין דרכו של רש״י בפשש״מ לבאר טעמי דיני וציווי התורה
(- כי בדרך הפשט אין הכרח שיהי׳ טעם לציווי התורה 14 )?
ג.
והביאור בכ״ז:
עיקר כוונת רש״י אינו לפרש התיבות "זכרון תרועה",
אלא לבאר ולהבהיר תוכן ועוין ד ״יהי׳ לכם גו׳ זכרון תרועה" הדורש ביאור:
לשון הכתוב "יהי׳ לכם
(שבתון)
זכרון תרועה
(מקרא קודש)
" משמע שזהו ציווי לבנ״י שיהי׳ אצלם ״
(שבתון)
זכרון תרועה וגו׳״ - שהם יזכרו תרועה 15 .
ובפשטות - ציווי זה סתום הוא,
דהרי אינו מבאר מהו תוכנה וענינה של זכירה זאת 16 ?
ולכן מבאר רש״י: זכרון
(פסוקי זכרונות)
ופסוקי שופרות כו׳.
וכוונתו: ציווי זה אינו ציווי זכרון בעלמא,
כ״א ציווי על ענין מסוים אמירת פסוקי
(זכרונות ו)
שופרות.
ומרומז זה בפי׳ תיבות "זכרון תרועה": ד״זכרון" ענינו שימת לב מיוחדת ,
וכפרש״י עה״פ 17
"זכור את יום השבת" " תנו לב לזכור תמיד 18
את יום השבת שאם נזדמן לך כו׳״ - היינו שאי״ז ציווי זכרון בעלמא,
שיהי׳ זכרון יום השבת בלבו,
כ״א ציווי לנתינת לב לזכירת יום השבת המתבטאת בענין מיוחד,
בפעולה מסויימת - "אם נזדמן לך כו׳",
ועד״ז הוא בנדו״ד "יהי׳ לכם גו׳ זכרון תרועה גו׳" פירושו שתהי׳ נתינת לב בזכירת ה״תרועה״ -שתביא לפעולה - אמירת פסוקי שופרות.
ד.
אבל עדיין צריך ביאור למה כתבה תורה הציווי דאמירת פסוקי שופרות בל׳ זכירה,
זכרון תרועה:
ציווי על "זכרון" יתכן במקום ששייך הפכו - שכחה,
ולכן צריכים אזהרה שיתנו לב לזכור הענין.
ולכן צ״ל הציווי " זכור את יום השבת": מכיון שתוכן ציווי זה הוא "לזכור תמיד
(גם בימי החול )
את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת",
הרי אפשר שבימי החול ישכח האדם ע״ז,
ולכן הזהירה התורה " זכור את יום השבת"
(ואל תשכחהו)
גם בימי החול,
"שאם נזדמן לך כו׳".
[ועד״ז בבקשתו של יוסף לשר המשקים
(שכבר למדה התלמיד) 19
: ״כי אם זכרתני אתך גו׳״ - מכיון שהבקשה היא על לאחר זמן
(לאחרי שיצא מבית האסורים וכשתהי׳ לו הזדמנות מתאימה לדבר עם המלך 20 )
לאחרי מאורע ושינוי גדול בחייו 21 ,
שכ״ז מטריד את האדם וגורם לו שישכח: - לכן צריך שיזרזוהו לזכירה,
לנתינת לב מיוחדת "כי אם זכרתני "].
אבל בנדו״ד הרי אין צורך כלל לזכרון ונתינת לב מיוחדת דהרי אין הציווי אלא למשך יום אחד
("בחדש השביעי באחד לחדש״)
- ועפ״ז הו״ל לכתוב בפירוש " אמירת תרועה"?
ה.
ולתרץ זה פרש״י דדיוק הכתוב " זכרון תרועה" הוא להדגיש ולרבות
(נוסף על ענין השופרות )
גם ענין של ״זכרון״ - "זכרונות"; היינו,
"זכרון"
(אינה רק סמיכות - וביאור ל״תרועה״ שלאחרי׳,
כ״א - השינוי מ״אמירת" ל״זכרון")
יש בו לימוד בפ״ע,
שצריך להיות גם ״זכרון״ -"פסוקי זכרונות" 22 .
ועדיין חסר ביאור: "זכרון" צריך להיות קשור לענין מסוים - שע״י הפעולה דהזכרון יזכור הענין
(כנ״ל בנוגע לשבת),
ומהו ענינו של הזכרון באמירת "פסוקי זכרונות"?
ולזה מוסיף ומבאר רש״י: "כדי לזכור לכם עקידת יצחק".
היינו,
ענין הזכרון
(שיבוא ע״י אמירת פסוקי זכרונות של בנ״י - אינו לעורר זכרון ונתינת לבן של בנ״י,
אלא)
הוא לעורר זכרון של הקב״ה - "לזכור לכם
(זכות ד)
עקידת יצחק".
ו.
וכתב רש״י "לזכור לכם עקידת יצחק" אחר "פסוקי שופרות" אף דשייך לכאורה לפסוקי זכרונות,
כי גם אמירת פסוקי שופרות הוא לעורר זכרון הקב״ה לזכיות בנ״י,
וזהו שמסיים "לזכור לכם כו׳ שקרב תחתיו איל ״ - מדגיש הקישור שבין שופר לעקידתו של יצחק "שקרב תחתיו איל "
(שמקרנו עושים שופר) 23 .
והביאור בזה: נת״ל דניקוד תיבת "זכרון" מורה שהיא בסמיכות לתיבת "תרועה" שלאחרי׳
(זכרון של תרועה).
ומזה מובן,
דעם היות שיש בתיבת "זכרון"
(גם)
ענין ולימוד מיוחד בפ״ע - הוראה דאמירת פסוקי זכרונות,
מ״מ פשוט שהיא ״סמוכה״ - שייכת
(גם)
להנאמר אחרי׳.
והיינו,
שגם ב״תרועה״ -
(פסוקי שופרות)
יש ענין של "זכרון",
וזהו הכרחו של רש״י לפרש ש
(גם)
אמירת פסוקי שופרות היא "לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל״ -ו״זכרון"
(פסוקי זכרונות)
בא לעורר זכרונו של הקב״ה ל״תרועה"
(פסוקי שופרות)
- זכרון "עקידת יצחק שקרב תחתיו איל".
ז.
עפ״י כהנ״ל יובן טעמו של רש״י בהעתקתו עוה״פ
(בפנים פירושו)
תיבת ״זכרון״ ומפרש ״פסוקי זכרונות כו׳״ -דמלמדנו בזה,
דההכרח לפירושו ד״זכרון" הוא ענין בפ״ע ואינו רק מוסב ל״תרועה" שלאחריו,
הוא מדיוק לשון הכתוב ״זכרון״ ולא "אמירת"
(כנ״ל ס״ד)
ולכן צריך לפרש "פסוקי זכרונות".
[משא״כ פסוקי שופרות - נלמדו מפי׳ הפשוט של תיבת "
(זכרון)
תרועה ",
וא״צ להעתיקה עוה״פ בפירושו].
וממשיך רש״י: "
(פסוקי זכרונות)
ו פסוקי שופרות לזכור לכם כו׳": דמזה שנאמר "זכרון תרועה" מוכח דגם בתרועה יש ענין של ״זכרון״
(כנ״ל ס״ו),
ומזה מובן דשניהם -פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות -נאמרים לתכלית אחת - "לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל" .
ועפ״ז י״ל ביאור נוסף ע״ז שהקדים רש״י לפירושו תיבת "זכרון" וממשיך "פסוקי זכרונות ו פסוקי שופרות" ולא הפסיק להעתיק תיבת "תרועה" ביניהם,
דבזה מדגיש דגם אמירת פסוקי שופרות הם לתכלית ד״זכרון״ - "שיזכור לכם עקידת יצחק שהקריב תחתיו איל" 24 .
(משיחת ש״פ בהעלותך,
תשכ״ז)