א.
בפרשתנו 1
מסופר אשר עשו לקח ״את נשיו...
וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו".
ובפסוק שלאח״ז מבואר הטעם "כי הי׳ רכושם רב משבת יחדיו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם".
והנה רש״י בפירושו מעתיק את התיבות "ולא יכלה ארץ מגוריהם" ומפרש: "להספיק מרעה לבהמות שלהם.
ומ״א מפני יעקב אחיו וכו׳"
(כדלקמן ס״ב).
כוונת רש״י בפירושו היא - לדעת מפרשים 2
: בהפסוק נאמר "ולא יכלה..
לשאת אותם מפני מקניהם",
והרי א״א לפרש הכתוב כפשוטו "לשאת אותם" - "מפני כובדם",
ולכן מפרש "להספיק מרעה כו׳״ - היינו ש״ולא יכלה ..
לשאת אותם" פירושו שלא יכלה להספיק צרכיהם.
וצלה״ב:
א)
אם כוונתו של רש״י לפרש תיבות "לשאת אותם מפני מקניהם"
(- "להספיק מרעה לבהמות שלהם"),
הו״ל להעתיק תיבות אלו מהכתוב,
ולא התיבות "ולא יכלה ארץ מגוריהם"?
ב)
מאי קמ״ל רש״י בפירושו - הרי מובן מעצמו שכאן
(בנוגע ל״ארץ")
א״א לפרש "לשאת" כפשוטו,
ובמילא פירושו "להספיק מרעה כו׳"?
ובפרט שבפרשת לך כבר פרש״י עה״פ 3
״ולא נשא אותם הארץ - לא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם",
וכאן חוזר רש״י ומפרשו 4
!
ג)
מדוע משנה רש״י מלשון הכתוב "
(מפני)
מקניהם ",
וכותב " לבהמות שלהם"?
ואין לומר שרש״י בא לפרש תיבת ״מקניהם״
(- " בהמות שלהם"),
שהרי "מקנה" נאמר בתורה כמ״פ לפנ״ז ,
ולא פרש״י כלום 5 .
ויתירה מזו: בפ׳ לך הנ״ל כותב רש״י בפירושו "להספיק מרעה למקניהם "
(היינו שזוהי תיבה שפי׳ פשוט - שהרי בכתוב שם לא נזכר "מקנה").
ד)
מה קשה בפירוש "להספיק מרעה כו׳" שמשו״ז הוצרך רש״י להביא עוד פירוש 6
- ובפרט פירוש שכהדגשת רש״י בעצמו הוא
(לא עפ״י פשוטו ,
כ״א)
"מדרש אגדה"?
יתירה מזו: בפירושו בפ׳ לך הנ״ל מסתפק רש״י בהפי׳ "לא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם" ואינו מביא פירושים אחרים?
ב.
ממשיך רש״י בפי׳: "ומ״א מפני יעקב אחיו מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהי׳ זרעך 7
המוטל על זרעו של יצחק אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר ומפני הבושה שמכר בכורתו".
וגם בזה צלה״ב:
א)
ידוע כללו של רש״י בפירושו עה״ת שהודיעו הוא עצמו בפ׳ בראשית 8
: ״ואני לא באתי אלא לפשוטו..
ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו ״ - ובנדו״ז הרי פי׳ המ״א הוא היפך המפורש בקרא,
דהטעם ש״וילך אל ארץ גו׳" הוא " כי הי׳ רכושם גו׳ ולא יכלה גו׳" 9 ?
ב)
לשונו של רש״י " ו מפני הבושה כו׳״
(ולא כתב ״וי״א״ וכיו״ב - כדרכו בכ״מ שמביא פירוש חדש),
מוכיח שאין זה פירוש שני ממ״א,
אלא הוספה על הקודמו.
וצ״ל: ה״ז ענין וטעם חדש לגמרי כדמוכח גם במדרש 18
שהובא כפירוש נוסף
("ריב״ל אמר מפני הבושה"),
ורש״י שינה מהמדרש וכולל שני הטעמים יחד 11 ?
ג)
כיון שרש״י אינו מסתפק בזה בטעם אחד ומוסיף עוד טעם,
מוכח שאין באחד מהם לבדו כדי להכריח את עשו לעזוב את הארץ,
ומ״מ עיקר הגורם להליכתו הי׳ "מפני שטר חוב כו׳",
ולכן מקדים רש״י טעם זה להטעם ד״מפני הבושה כו׳״ - וצ״ל מהי העדיפות בהטעם ד״מפני שטר חוב כו׳״ ובכ״ז - אינו מספיק,
ומוכרח לטעם נוסף "מפני הבושה כו׳"?
ד)
להטעם שיציאתו של עשו מן הארץ הי׳ ״מפני שטר חוב כו׳״ - מדוע איחר עשו יציאתו עד לאחר ביאת יעקב מחרן,
הרי ידוע ומפורסם הי׳ מכבר ע״ד ה״שטר חוב של גזירת כי גר יהי׳ זרעך",
כי משנולד יצחק הותחל כבר פרעונו 12 ?
ה)
בהקדמה לפירוש המ״א "מפני שטר חוב כו׳" מעתיק רש״י התיבות "מפני יעקב אחיו" שהם בפסוק הקודם ?
ו)
יתרה מזו: ה״ז ראיה לסתור לפ-
רש״י - שאינו מפני שטר חוב דאברהם ,
כ״א מפני יעקב!
ג.
והביאור בכ״ז:
בפסוק שלפנ״ז נאמר: "ויקח עשו גו׳
( ומפרט )
ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ".
ובהמשך לזה נאמר: " כי הי׳ רכושם
(סתם)
רב משבת יחדיו",
שבפשטות קאי על כל הנאמר לפנ״ז: "מקנהו גו׳ בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען".
ועפ״ז צריך לומר,
לכאורה,
דזה שהכתוב מסיים "ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם ״ -שבפשטות
(אי״ז ענין חדש ,
כ״א)
בא בהמשך ומבאר זה ש״הי׳ רכושם רב משבת יחדיו ״ 13
- לא קאי על
(תיבת)
"מקנהו"
(שבפסוק הקודם 14 )
ופירושו
(כבפ׳ לך)
" להספיק מרעה לבהמות שלהם",
כ״א פירושו הוא מלשון מקנת כסך 15
(כל רכושם) 16 .
ופי׳ הכתוב "לא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם" הוא,
שלא הי׳ מקום בארץ מגוריהם להכיל כל מה שקנו
(אם בכסף או באופן
אחר 17 )
יעקב ועשו - היפך ד״ ארץ גו׳ רחבת ידים "* 1
שלפנ״ז .
אלא שלפי׳ זה יש תמי׳ גדולה בהכתוב:
"ולא יכלה ארץ מגוריהם גו׳" מבאר זה שיעקב ועשו אינם יכולים לגור יחד בארץ כנען,
אבל עדיין אינו מובן למה הלך עשו מפני יעקב.
ולכאו׳ אדרבא: ארץ כנען הי׳ מקום מגורו של עשו 19
והתנחל בה עם נפשות ביתו וכל קנינו,
ולמה העתיק עשו מושבו מפני יעקב שאך זה עתה בא מחרן?
יתירה מזו: לא מצינו שיעקב השתדל שעשו יעזוב את הארץ,
אלא כיון ש״לא יכלה גו׳ לשאת אותם" הרי " ויקח עשו
(מעצמו)
את נשיו גו׳".
ולתרץ תמי׳ זו מעתיק רש״י את התיבות "ולא יכלה ארץ מגוריהם" 20
ומפרש: "להספיק מרעה לבהמות שלהם".
היינו,
שפי׳ ד״ לשאת אותם מפני מקניהם ״ הוא כבפ׳ לך הנ״ל,
שהארץ לא היתה יכולה " להספיק מרעה לבהמות שלהם",
[וזוהי הדגשת רש״י "לבהמות שלהם״
(ולא ל״מקניהם״,
כבכתוב)
-לשלול פי׳ הנ״ל ד״מקניהם" הוא מלשון "מקנת כסך"]
- שעפ״ז מובן שהי׳ ליעקב עדיפות על עשו,
שמשו״ז הלך עשו מפני יעקב.
והביאור: בפ׳ ויצא מסופר בארוכה דיעקב רכש מספר עצום של צאן ומקנה בבית לבן
("ויפרץ האיש מאד מאד ..
צאן רבות" 21 ,
וכפרש״י: "פרות ורבות יותר משאר צאן״).
משא״כ עשו שענינו הי׳ "ציד איש שדה" 22
( כל עניני שדה )
: ולכן כשבא יעקב לארץ כנען הוא הי׳ העיקר בנוגע למרעה הארץ.
ולכן כשנתברר ש״לא יכלה גו׳״ -"להספיק מרעה כו׳",
הרי בזה הי׳ ליעקב קדימה ועדיפות על עשו.
ולכן
מדגיש רש״י דמה ש״לא יכלה גו׳" הוא "להספיק מרעה כו׳",
שעפ״ז מובן מה שהלך עשו מפני יעקב.
ד.
אמנם מובן,
שא״א לרש״י להסתפק בפי׳ זה לבד כטעם על זה שהלך עשו מפני יעקב,
כי דוחק גדול לתרץ הנהגת עשו לנוד ממקומו עם כל אשר לו - מפני יושר וצדק! ובפרט שיעקב נכנס בגבולו!
גם: לפי׳ זה אינו מובן - מאי קמ״ל תיבת "אחיו",
והול״ל "וילך אל ארץ מפני יעקב"?
ולכן מוסיף רש״י: "ומ״א מפני יעקב אחיו מפני שטר חוב כו׳ ומפני הבושה כו׳״ - שבזה מובנת הסיבה להעתקת עשו מפני יעקב: לעשו היו טעמים שיעזוב את ארץ כנען,
לכן כשנתגלגלו הדברים "ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם" ומוכרח א׳ מהם להעתיק מושבו,
עזב עשו את הארץ.
ועפ״ז מובן דהמבואר במדרש אינו סותר פשטות הכתובים שהטעם לעזיבת עשו הוא " כי הי׳ רכושם רב וגו׳״ - כי זהו טעם רק על כללות הענין שהוכרח א׳ מהם לעזוב הארץ
(וכדיוק הכתוב "כי הי׳ רכושם רב משבת יחדיו ולא יכלה גו׳")
: ובמדרש מבאר פרט נוסף: למה הלך עשו מפני יעקב.
ובזה מובן דיוקו של רש״י בהעתקת התיבות "
(מ״א)
מפני יעקב אחיו כו׳":
בזה מדגיש רש״י שהטעמים המובאים במ״א מבארים רק פרט זה 23
- מדוע הלך עשו " מפני יעקב אחיו ".
ורש״י מעתיק גם תיבת אחיו ,
לרמז שע״י פי׳ זה
(דשטר חוב)
יובן ג״ב שמוכרח הכתוב להדגיש כאן האחווה
(משא״כ ל״ולא יכלה ארץ גו׳״ - שצ״ל שרק דרך אגב 24
מוסיף "אחיו").
ה.
עפ״ז יתבאר ג״כ למה לא עזב עשו את ארץ כנען "מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהי׳ זרעך וגו׳" קודם שחזר יעקב מחרן:
בכתוב מפורש הטעם לכללות המאורע "כי הי׳ רכושם רב וגו׳",
וזה הכריח אז 25
העתקת אחד מהם -ובמילא בא השינוי:
עד אז אינו ברור ומוחלט עדיין מי ישלם השטר
(או שישלמו שניהם)
אף שגר בארץ,
כי זהו המשך ממגורי אביהם,
אבל כשמוכרחת העתקת אחד מהם - הרי השני הנשאר מברר עי״ז דעתו והחלטתו לשלם גם השטר חוב.
וזהו שמאריך רש״י בפי׳ ד״ו לא יכלה גו- "
(והוכרח כל אחד מהם להחליט ולומר בנוגע להעתקתו ובמילא גם להשטר,
אזי עשו)
" אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה כו׳ ולא בפרעון השטר".
ו.
אלא שטעם זה אינו מספיק עדיין,
דהגם שלא רצה עשו לפרוע השטר חוב,
מ״מ מכיון שההכרח לעזיבתו הארץ הוא ביאתו של יעקב,
הרי יש בזה הכנעה כלפי יעקב ובושה בפני כל עם הארץ שהולך "לגור באשר ימצא״ 26
- ובלבד לצאת מהארץ מפני יעקב.
ולכן מוסיף רש״י
[לא בלשון ״י״א״ - פירוש אחר,
כבמדרש
(כנ״ל ס״ב)
- כי במדרש מובאים טעמים אלו בתור פירוש הפסוק "מפני יעקב אחיו",
והם שני פירושים בהכתוב: "מפני שטר חוב" או "מפני הבושה";
אבל כוונת רש״י בהביאו דברי המדרש היא
(לא לפרש הכתוב "מפני יעקב אחיו״ - שהרי בלימוד ע״ד הפשט אי״ז פירושו כלל,
כ״א)
להודיע טעמים המבארים הנהגתו של עשו לילך לארץ אחרת מפני יעקב - שטעם הראשון לבד אינו מספיק]
״ומפני הבושה שמכר בכורתו״ -היינו,
שבכלל היתה שהייתו של עשו בארץ כנען בלולה בהרגש של "בושה",
ובפרט בנוכחותו של יעקב אשר לו מכר בכורתו.
ומכיון שכן מובן מה שעזב עשו את הארץ מפני יעקב הגם שנראה בזה הכנעה כלפי יעקב,
ובושה שנדחה מפניו.
אלא שמטעם "בושה" לבד לא הי׳ עשו עוזב מקום מגורו עם כל ב״ב וכו׳: ולכן מובא טעם זה רק כהוספה ולאחרי הטעם ד״מפני שטר חוב כו׳״ -עיקר הסיבה דעשו לעזוב הארץ.
ז.
אמנם לכאו׳ עדיין צריך ביאור:
הגזירה ד״גר יהי׳ זרעך" 7
המוטלת על זרעו של יצחק היא
(כסיום בכתוב)
שיהיו גרים "בארץ לא להם ",
ולא בארץ מצרים דוקא,
וכמו שפרש״י
(שם)
: ״ולא נאמר בארמ״צ אלא לא להם וכו׳": וא״כ,
העתקת עשו להר שעיר
( שמחוץ לארץ כנען)
הרי זה עצמו הוא פריעת ה״שטר חוב"?
והביאור בזה: הגזירה המוטלת על זרעו של יצחק היא להיות " גר גו׳ בארץ לא להם".
היינו,
שנמצא בארץ מגורו כ״ גר " ולא כתושב.
ועשו לא רצה
(לפרוע ה״שטר חוב")
בחיים ד״גר",
כ״א דוקא " וישב עשו בהר שעיר".
ומזה הוראה בעבודת כאו״א בכל מקום שהוא - במשך זמן הגלות:
כל זמן
(פרעון השטר חוב)
היותנו בגלות,
עד ביאת משיח צדקנו שילחום מלחמת השם וינצח ויבנה ביהמ״ק במקומו ו
(אח״כ)
יקבץ נדחי ישראל 27
(קץ הגלות),
על האדם לדעת ולהרגיש שהוא ״גר״ בארץ לא לו,
שלא יתיישב ח״ו בזמן וסדר הגלות,
אלא יהי׳ ״גר״ וזר לכל עניני הגלות,
(אבל תושב 28
וחזק בכל עניני תומ״צ -עניני הנשמה,
שמלכתחילה לא הלכה בגלות 29 ),
ויחכה בכל עת ורגע להגאולה האמיתית,
ע״י משיח צדקנו,
שיוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.
(משיחת ש״פ וישלח,
תשכ״ט)
(משיחת ש״פ וישלח,
תשכ״ט)