Ikar

נח ג

א.

מדובר כ״פ שדרכו של רש״י בפי׳ עה״ת היא לבאר כל דבר הקשה - ע״ד הפשט - בפירוש הכתובים,

ובאם יש קושיא בכתוב ואין רש״י מתרצה,

ה״ז גופא הוכחה שהתירוץ מובן ופשוט עד כ״כ שאין רש״י צריך לפרשו

(או שהתירוץ מובן ע״פ מש״כ רש״י לפנ״ז ).

והנה בפרשתנו 1

מסופר שנח ידע לאחר המבול "כי קלו המים מעל הארץ" ע״י ששלח את היונה מן התיבה,

"ותבוא אליו גו׳ והנה עלה זית טרף בפי׳".

ולכאורה ע״פ פשוטו של מקרא אי״ז מובן:

מסופר בהכתובים הקודמים 2

על דבר המבול,

ש״נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו,

ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה וגו׳ ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום,

(ועל ידי זה)

ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחי׳ גו׳ וימח את כל היקום אשר על פני האדמה גו׳ וימחו מן הארץ גו׳",

שלאחרי מבול כזה בודאי לא נשאר שום אילן או עשב בציורו - וא״כ מאין לקחה היונה את עלה הזית 3 ?

ולא נמצא בפרש״י ביאור בזה.

ב.

והנה במדרש 4

מביא בזה ב׳ דיעות: א)

שהביאה העלה מ

(שבשושין או מהר המשחה שב)

ארץ ישראל,

כי בא״י לא ירד המבול,

כמ״ש 5

"ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם".

ב)

שנפתחו לה שערי גן עדן והביאה את העלה משם.

אבל אין לומר ששיטת רש״י

(פשוטו של מקרא)

היא כא׳ מב׳ דיעות אלו,

כי: א)

הו״ל לרש״י לפרשם ,

ב)

פירושים אלו אינם ע״ד הפשט:

הפי׳ שהביאתו מג״ע - הנה אף שגם ע״ד הפשט מובן שלא ירד המבול בג״ע,

שהרי סיבת המבול היתה "כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" 6 ,

"ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס״ 7

- ובג״ע הרי לא שייך כל זאת,

מ״מ:

איך אפ״ל שנכנסה 8

היונה לג״ע

(והביאה משם עלה זית),

והרי מפורש בכתוב 9

"וישכן מקרם לג״ע את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור גו׳״ הכניסה לג״ע,

ואא״פ ליכנם לשם.

ועור ועיקר: כוונת נח היתה "לראות הקלו המים מעל פני האדמה " 10 ,

ומה ראה עי״ז שהביאה עלה זית מג״ע ,

הרי שם לא הי׳ המבול מעיקרא " ?

מטעם זה אאפ״ל גם כפי׳ הב׳: מה ראי׳ שקלו המים מעל הארץ ,

עי״ז שהביאה עלה זית מא״י ,

שלא ירד בה המבול.

ואף שגם לדעה זו - הנה ע״פ טבע - אף 12

שבא״י לא ירד המבול,

הרי המים שירדו בהארצות סביבה - בודאי זרמו ונכנסו גם לא״י,

מ״מ מובן שבמקום שלא היתה

ירידת המבול,

וגם לא בקיעת מעינות תהום רבה,

לא היו מים רבים כ״כ וגם לא תגבורת המים ובמילא לא חדרו המים כ״כ בתוך

(עומק)

האדמה וכו׳ 13 ,

בודאי ששם קלו המים קודם לשאר המקומות וכו׳,

ועפ״ז מעלה הזית שבפי היונה ידע נח כי קלו המים בארץ ישראל,

אבל מנין ידע שקלו המים מעל כל הארץ.

ג.

נוסף על זה: ע״פ פשש״מ צריך לומר אשר ירד 14

המבול בארץ ישראל 15

- ובהקדים:

במדרש 16

מביא ב׳ דעות בפי׳ הכתוב 17

"חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים": "ר׳ יהודה אומר חמש עשרה אמה בהר וחמש עשרה אמה בבקעה.

ר׳ נחמי׳ אומר ט״ו אמה בהר,

אבל בבקעה כל שהן

("לפי עומק הבקעה הן רב הן מעט"* 1 )

רש״י בפירושו עה״פ מפרש: "חמש עשרה אמה מלמעלה - למעלה של כל גובה כל ההרים לאחר שהשוו המים לראשי ההרים",

כדעת ר׳ נחמי׳ 19 .

והטעם ע״ז:

א)

כשאין הכרח לומר שעשה הקב״ה נס - ה״ז היפך פשטות הכתובים לומר שהי׳ נס והעלימו הכתוב! ובנדו״ד,

לדעת ר״י הי׳ כאן נס גדול

(שלא ירדו המים מגבוה לנמוך

(מהר לבקעה),

ובמשך זמן רב - היפך הטבע לגמרי" 2 ).

ונוסף ע״ז -ה״ז נס שלא לצורך לכאורה.

ב)

פשטות לשון הכתוב "חמש עשרה אמה מלמעלה " משמע "למעלה דגובה כל ההרים".

ג)

מצד תוכן הענין: לדעת ר״נ מובן למה נחה התיבה על הרי אררט דוקא

(אף שעי״ז נתוספה טירחא יתירה לנח -ירידה מן ההר וכו׳)

; מכיון שהיו מההרים הכי גבוהים,

הרי כשהתחילו המים לחסור,

נחסרו לראשונה במקום הכי גבוה,

ושם הי׳ המקום הראשון שהי׳

אפשר להתיבה לנוח,

ולכן ותנח התיבה על הרי אררט.

אבל אם בכל מקום הי׳ גובה המים בשווה - ט״ו אמה מלמעלה - ונחסרו המים ששים יום 21 ,

היינו בכ״מ בשוה - למה נחה התיבה דוקא בהרי אררט?

לכן פירש״י כדעת ר׳ נחמי׳.

לפ״ז,

אם נאמר שבא״י לא ירד המבול - גם אם זרמו ובאו לשם המים מהארצות סביבה - בפשטות קלו שם המים לפני שאר הארצות,

כנ״ל,

וא״כ למה נחה התיבה בהרי אררט דוקא,

ולא לפני זה - בא״י .

ועכצ״ל שע״ד הפשט גם בא״י ירד 22

המבול 23 .

ד.

ויובן בהקדים עוד דברים בלתי מובנים בפי׳ הפשוט של כתוב זה:

א)

מבואר בכתוב שע״י שהביאה את העלה זית ידע נח שקלו המים מעל הארץ,

שהכוונה בזה שידע לא רק שהמים - היו הלוך וחסור,

כי זה התחיל זמן הרבה לפנ״ז

(ובודאי ידע נח עד״ז - שהרי נחה התיבה וכו׳),

וכמפורש בכתוב שיבשו המים מעל הארץ - קודם שילוח היונה,

כ״א גם - קלות המים עד כ״כ שכבר יש מקום שכעבור זמן קצר יהי׳ מנוח,

לנוח על הארץ 24 ,

ולכאורה

מהי ההוכחה על זה ע״י עלה של זית,

והרי אפשר שעלה זה לוקח מאילן שעל הר גבוה

(ובפרט שהתיבה הייתה בהר גבוה)

ומראש האילן,

ובגובה זה כבר לא היו מים זמן רב - לפני הזמן רוירע נח גו׳.

ב)

למה הביאה עלה של זית רוקא,

ולא של אילן אחר?

ובפרט שמדייק הכתוב לומר

(לא "עלה" םתם,

אלא)

״עלה זית״ 25

- מה נפק״מ איזה 26

עלה הביאה 27 ?

והביאור בזה:

בכ״מ ברברי חז״ל 28

מבואר שהזית הוא אילן חזק ביותר.

וגם ע״ר הפשט כן הוא,

כי ברבר שבמציאות אין לחלק

בין הלכה להפשט 29 .

וכשהתלמיר

(בן חמש למקרא)

יראה זית - תיכף יבחין שחזק הוא.

ולכן מקום לומר ע״ר הפשט,

ראף שהי׳ מבול חזק וכו׳,

מ״מ מכל אילני זית 30

שבעולם,

נשארו עכ״פ אחרים מהם 31 .

אמנם,

לאירך גיסא,

אין מסתבר כלל - שה עלים של האילן אף שגם הם חזקים 32 ,

נשארו במציאות וציור רעלה זית לאחר כל משך זמן המבול ושהי׳ באופן רויגברו המים,

והעלים היו מכוסים

(ושרויים)

במים כו״כ חרשים רצופים!

ומוכרח לומר שהעלה זית שהביאה היונה הי׳ עלה 33

חרש * 33

שצמח -לאחר המבול וכעבור זמן מספיק -

מהזמן שהאילן זית לא הי׳ מכוסה עוד במים והתחיל להצמיח עד שצמח העלה שהביאה היונה.

היינו שהכתוב מדגיש שחטפה העלה

(מן האילן 37 ),

דלכאורה הול״ל "והנה עלה זית בפי׳"?

ומובן שידע נח עי״ז שקלו המים מעל הארץ .

ומובן ג״כ דיוק הכתוב "עלה זית" - כי זה 34

מתרץ מנין לקחה היונה את העלה: מאחר שאילן הזית חזק הוא ביותר,

לכן נשאר קיים,

בהקדם התחיל להצמיח וכו׳.

ומתורץ עפ״ז ג״כ הא דיש להקשות: איך ידע נח ע״י עלה זית שקלו המים,

והרי אפשר שמצאתו ע״פ המים 35

- וע״פ הנ״ל שהי׳ עלה שצמח אחר המבול,

הרי פשוט שהיכר גדול יש בין עלה ששרוי וכבוש במים קרוב לשנה,

לעלה שצמח מחדש.

ה.

ולהמתיק הנ״ל

(שגם בן חמש כשיראה עלה זית - יבחין שחזק הוא)

הרי דרך רש״י בפירושו עה״ת לבאר כל דבר בפירוש וכו׳ וגם בנדו״ד הו״ל לפרש שאילן זית חזק הוא וכו׳ ככל הנ״ל?

וי״ל שלפרש״י מפורש הוא בכתוב:

(והנה עלה זית)

מרף בפי׳"

(פי׳ רש״י)

״טרף - חטף",

אין רש״י מפרש תיבת "טרף" באופן אחר - לפי שפי׳ זה מתאים יותר ע״ד הפשט 36

והביאור: א)

העלה נלקח ממקום גידולו

(לא שהי׳ צף ע״פ המים וכיו״ב),

ב)

לקיחת עלה זית מהאילן שלו נקראת "חטף",

כי היא ע״י חטיפה דוקא - בחוזק - כי אילן חזק הוא.

וי״ל טעמו דרש״י בזה: א)

אין הכרח בפשש״מ להוסיף נס שהיו מים רותחים.

ב)

על פי פשוטו של מקרא: איך נתקיימה התיבה 44

במים רותחין 45 .

ז.

מ״יינה של תורה" שבענין הנ״ל:

וא״ו.

ע״פ הנ״ל יומתק עוד ענין בפרש״י:

עה״פ 38

"וישכו המים" פרש״י "כמו כשוך חמת המלך 39

ל׳ הנחת חימה",

ופירשו המפרשים 40

שמקורו של רש״י הוא מהמבואר בזבחים 41

"ברותחין קלקלו וברותחין נדונו דכתיב הכא וישוכו המים וכתיב התם וחמת המלך שככה".

אבל אם כוונת רש״י כהנ״ל,

אי״מ השינוים: א)

בגמ׳ מפרש שהמים היו רותחין,

משא״כ רש״י משמיט דבר שעפ״ז הוא העיקר ,

שנדונו ברותחין.

והרי אדרבא - אם הש״ס צריך לפרש כוונתו בפי׳ תיבת "וישוכו",

כ״ש שרש״י הו״ל לפרש.

ב)

רש״י מוסיף "ל׳ הנחת חימה".

ומזה מובן שכוונת רש״י אינה שהמים היו רותחין,

כ״א ש״וישוכו וגו׳" הפי׳ "לשון הנחת

(ושקיטת)

חימה "

( ולא רתיחה),

היינו הנחת ה״ויגברו

(המים)

" 42 ,

ולשיטת רש״י בפשש״מ לא היו המים רותחין 43 .

נתבאר נתו״א* 4

בטעם למה נקרא המבול בנביא 47

״מי נח״

[אף שענינו של נח הי׳ הצלה מן המבול והפכו]

-לפי "שהוא בחי׳ מים בכרי לטהר את הטמאים שהוא כדוגמת המקוה מ׳ סאה שהיא מטהרת את הטמא,

כמו״כ הי׳ המבול בא בכדי לטהר את הארץ כו׳ ולזאת נקראים מי נח שנעשה מזה נייחא דרוחא כו׳".

וגם ענינו של נח הי׳ להקים את העולם מחדש באופן טוב וטהור וכו׳,

שזהו בדוגמת המבול - טהרת העולם.

וע״פ הכלל שכל ירידה היא צורך עלי׳ יתרה,

מובן שלא רק שנטהר העולם מטומאתו הקודמת ע״י המבול,

וחזר לדרגתו הקודמת,

כ״א שנתוספה

טהרה יתירה ע״י המבול 48 .

וגם זה -מצינו דוגמתו בטהרה במקוה,

שלפעמים אין זה רק טהרה מהטומאה,

כ״א יש בזה גם ענין של תוס׳ קדושה וטהרה 49 .

עפ״ז מובן יתרון המעלה בזה שאומרים ש

(ע״פ פשש״מ)

ירד המבול גם בארץ ישראל,

כי ע״י שירד שם המבול נמשכה תוס׳ קדושה וטהרה גם לא״י" 5

(בערך דרגתה הקודמת).

(משיחת ש״פ נח תשל״ד)