4a

וּבוֹעֵל בעילת מִצוה וּפוֹרֵש,

ונוֹהֵג שִבעת ימי המִשתה,

ואחר כך נוֹהֵג שִבעת ימי אבילוּת.

וכל אוֹתן הימים הוּא ישֵן בין האנשים והיא ישֵנה בין הנשים.

ואין מוֹנעין תכשיטין מִן הכלה כל שלֹשים יוֹם.

ודוקא אביו של חתן אוֹ אִמה של כלה,

דליכא איניש דטרח להוּ,

אבל איפכא לא.

אמר רפרם בר פפא אמר רב חִסדא:

לֹא שנוּ אלא שנתן מים על גבי בשר.

אבל לֹא נתן מים על גבי בשר מִזדבן.

אמר רבא:

וּבִכרך,

אף על פי שנתן מים על גבי בשר מִזדבן.

אמר רב פפא:

וּבִכפר,

אף על פי שלֹא נתן מים על גבי בשר לא מִזדבן.

ואלא,

דרב חִסדא היכי משכחת לה?

אמר רב אשי:

כגוֹן מתא מחסיא,

דמפקא מִכרך וּמפקא מִכפר,

תניא כוותיה דרב חִסדא:

הרי שהיה פִתוֹ אפוּיה וטִבחוֹ טבוּח ויינוֹ מזוּג,

ונתן מים על גבי בשר,

וּמֵת אביו של חתן אוֹ אִמה של כלה מכניסין את המֵת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחוּפה,

וּבוֹעֵל בעילת מִצוה וּפוֹרֵש,

ונוֹהֵג שִבעת ימי המִשתה,

ואחר כך נוֹהֵג שִבעת ימי אבילוּת.

וכל אוֹתן הימים הוּא ישֵן בין האנשים ואִשתוֹ ישֵנה בין הנשים.

וכֵן מי שפירסה אִשתוֹ נִדה הוּא ישֵן בין האנשים והיא ישֵנה בין הנשים.

ואין מוֹנעין תכשיטין מִן הכלה כל שלֹשים יוֹם.

בין כך וּבין כך לֹא יבעוֹל לֹא בערב שבת ולֹא במוֹצאי שבת.

אמר מר:

הוּא ישֵן בין האנשים והיא ישֵנה בין הנשים.

מסייע ליה לרבי יוֹחנן.

דאמר רבי יוֹחנן:

אף על פי שאמרוּ אין אבילוּת במוֹעֵד אבל דברים של צינעא נוֹהֵג.

דרש רב יוֹסֵף בריה דרבא מִשמיה דרבא:

לֹא שנוּ אלא שלֹא בעל,

אבל בעל אִשתוֹ ישֵנה עִמוֹ.

והא הכא,

דִבבעל עסקינן,

וקתני:

הוּא ישֵן בין האנשים והיא ישֵנה בין הנשים כי קאמר אפירסה אִשתוֹ נִדה.

הא וכֵן קתני