19a

אברהם אבינוּ,

שלֹא הלך בעצת אנשי דוֹר הפלגה,

שרשעים היוּ,

שנאמר:

הבה נִבנה לנוּ עיר; וּבדרך חטאים לֹא עמד שלֹא עמד בעמידת סדוֹם,

שחטאים היוּ,

שנאמר:

ואנשי סדֹם רעים וחטאים לה מאֹד;

וּבמוֹשב לֵצים לֹא ישב שלֹא ישב במוֹשב אנשי פלִשתים,

מִפני שלֵצנים היוּ,

שנאמר:

ויהי כטוֹב לִבם ויֹאמרוּ קִראוּ לשִמשוֹן וישחק לנוּ.

אשרי איש ירֵא את ה אשרי איש ולֹא אשרי אִשה?

אמר רב עמרם אמר רב:

אשרי מי שעוֹשה תשוּבה כשהוּא איש.

רבי יהוֹשוּע בן לֵוי אמר:

אשרי מי שמִתגבֵר על יצרוֹ כאיש.

במִצוֹתיו חפֵץ מאֹד,

אמר רבי אלעזר:

במִצוֹתיו ולֹא בִשכר מִצוֹתיו.

והיינוּ דִתנן,

הוּא היה אוֹמֵר:

אל תִהיוּ כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבֵל פרס,

אלא היוּ כעבדים המשמשין את הרב שלֹא על מנת לקבֵל פרס.

כי אִם בתוֹרת ה חפצוֹ,

אמר רבי:

אין אדם לוֹמֵד תוֹרה אלא מִמקוֹם שלִבוֹ חפֵץ,

שנאמר:

כי אִם בתוֹרת ה חפצוֹ.

לֵוי ורבי שִמעוֹן ברבי יתבי קמיה דרבי וקא פסקי סידרא,

סליק סִפרא,

לֵוי אמר:

לייתוּ לן מִשלי,

רבי שִמעוֹן ברבי אמר:

לייתוּ לן תילים,

כפייה ללֵוי ואייתוּ תילים.

כי מטוּ הכא:

כי אִם בתוֹרת ה חפצוֹ,

פריש רבי ואמר:

אין אדם לוֹמֵד תוֹרה אלא מִמקוֹם שלִבוֹ חפֵץ.

אמר לֵוי:

רבי,

נתת לנוּ רשוּת לעמוֹד.

אמר רבי אבדימי בר חמא:

כל העוֹסֵק בתוֹרה הקדוֹש ברוּך הוּא עוֹשה לוֹ חפציו,

שנאמר:

כי אִם בתוֹרת ה חפצוֹ.

אמר רבא:

לעוֹלם ילמוֹד אדם תוֹרה במקוֹם שלִבוֹ חפֵץ,

שנאמר:

כי אִם בתוֹרת ה חפצוֹ.

ואמר רבא:

בתחילה נִקרֵאת על שמוֹ של הקדוֹש ברוּך הוּא וּלבסוֹף נִקרֵאת על שמוֹ,

שנאמר:

בתוֹרת ה חפצוֹ וּבתוֹרתוֹ יהגה יוֹמם ולילה.

ואמר רבא:

לעוֹלם ילמד אדם תוֹרה ואחר כך יהגה,

שנאמר:

בתוֹרת ה,

והדר:

וּבתוֹרתוֹ יהגה.

ואמר רבא:

לעוֹלם ליגריס איניש,

ואף על גב דִמשכח,

ואף על גב דלא ידע מאי קאמר,

שנאמר:

גרסה נפשי לתאבה גרסה כתיב,

ולא כתיב טחנה.

רבא רמי,

כתיב:

על גפי,

וּכתיב:

על כִסֵא בתחִלה על גפי,

וּלבסוֹף על כִסֵא.

כתיב:

ברֹאש מרֹמים,

וּכתיב:

עלי דרך בתחִלה ברֹאש מרוֹמים,

וּלבסוֹף עלי דרך.

עוּלא רמי,

כתיב:

שתֵה מים מִבוֹרך,

וּכתיב:

ונוֹזלים מִתוֹך באֵרך בתחִלה שתֵה מִבוֹרך,

וּלבסוֹף ונוֹזלים מִתוֹך באֵרך.

אמר רבא אמר רב סחוֹרה אמר רב הוּנא,

מאי דִכתיב:

הוֹן מֵהבל ימעט וקֹבֵץ על יד ירבה?

אִם עוֹשה אדם תוֹרתוֹ חבילוֹת חבילוֹת מִתמעֵט,

ואִם קוֹבֵץ על יד ירבה.

אמר רבא:

ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה.

אמר רב נחמן בר יצחק:

אנא עבידתה וקיים בידי.

אמר רב שיזבי מִשמיה דרבי אלעזר בן עזריה,

מאי דִכתיב:

לֹא יחרֹך רמיה צידוֹ?

לֹא יחיה ולֹא יאריך ימים צייד הרמאי;

ורב שֵשת אמר:

צייד הרמאי יחרוֹך.

כי אתא רב דימי אמר:

משל לאדם שצד צִפרין,

אִם משבֵר כנפיה של רִאשוֹנה כוּלם מִתקיימוֹת בידוֹ,

ואִם לאו אין מִתקיימוֹת בידוֹ.

והיה כעֵץ שתוּל על פלגי מים,

אמרי דבי רבי ינאי:

כעֵץ שתוּל ולֹא כעֵץ נטוּע,

כל הלוֹמֵד תוֹרה מֵרב אחד אינוֹ רוֹאה סימן ברכה לעוֹלם.

אמר להוּ רב חִסדא לרבנן:

בעינא דאימא לכוּ מִלתא,

וּמִסתפינא דשבקיתוּ לי ואזליתוּ:

כל הלוֹמֵד תוֹרה מֵרב אחד אינוֹ רוֹאה סימן ברכה לעוֹלם,

שבקוּהוּ ואזוּל קמיה דרבא.

אמר להוּ:

הני מילי סברא,

אבל גמרא מֵרב אחד עדיף,

כי היכי