1
מֵפֵר אדם אוֹ מקיֵם נִדרי אִשתוֹ אוֹ בִתוֹ בכל לשוֹן,
ואף על פי שאינה מכרת,
שאין האִשה צריכה לִשמֹע ההפרה אוֹ הקיוּם.
2
וכיצד מֵפֵר? אוֹמֵר:
מוּפר אוֹ בטֵל אוֹ אין נדר זה כלוּם,
וכיוֹצֵא בִדברים שעִנינם עקירת הנדר מֵעִקרוֹ,
בין בפניה בין שלֹא בפניה.
:אבל אִם אמר לה:
אי אפשי שתִדוֹרי אוֹ אין כאן נדר הרי זה לֹא הֵפֵר.
וכֵן האוֹמֵר לאִשתוֹ אוֹ לבִתוֹ:
מחוּל ליך אוֹ מוּתר ליך אוֹ שרוּי ליך,
וכל כיוֹצֵא בעִנין זה לֹא אמר כלוּם,
שאין האב והבעל מתיר כמוֹ החכם,
אלא עוֹקֵר הנדר מִתחִלתוֹ וּמפֵרוֹ.
3
וכיצד מקיֵם? כגוֹן שיֹאמר להן:
קים ליכי אוֹ יפה נדרת אוֹ אין כמוֹתיך אוֹ אִלוּ לֹא נדרת הייתי מדירֵך,
וכל כיוֹצֵא בִדברים שמשמען שרצה בנדר זה.
4
המבטֵל נִדרי אִשתוֹ אוֹ בִתוֹ אינוֹ צריך לוֹמר כלוּם,
ונִתבטלוּ כל הנדרים.
5
וּמה הוּא הבִטוּל? שיכֹף אוֹתה לעשוֹת דבר שאסרה אוֹתוֹ.
אבל ההפרה אינוֹ כוֹפה אוֹתה,
אלא מֵפֵר לה וּמניחה:
אִם רצת עוֹשה,
ואִם רצת אינה עוֹשה.
6
כיצד? נדרה אוֹ נִשבעה שלֹא תֹאכל אוֹ שלֹא תִשתה,
ואמר לה:
מוּפר ליך הרי זה הֵפֵר,
וּמוּתרת לאכֹל ולִשתוֹת.
נטל ונתן לה ואמר לה:
טלי אִכלי,
טלי שתי הרי זוֹ אוֹכלת ושוֹתה,
והנדר בטֵל מֵאֵליו.
7
המֵפֵר נִדרי בִתוֹ אוֹ אִשתוֹ צריך להוֹציא בִשפתיו,
ואִם הֵפֵר בלִבוֹ אינוֹ מוּפר.
אבל המבטֵל אינוֹ צריך להוֹציא בִשפתיו,
אלא מבטֵל בלִבוֹ בִלבד,
וכוֹפה אוֹתה לעשוֹת.
בין עשת בין לֹא עשת בטֵל הנדר.
8
מפֵרין נדרים בשבת,
בין לצֹרך השבת בין שלֹא לצֹרך השבת.
ולֹא יֹאמר לה בשבת:
'מוּפר ליך' כדרך שיֹאמר בחֹל,
אלא מבטֵל בלִבוֹ,
ואוֹמֵר לה:
'טלי אִכלי',
'טלי וּשתי',
וכיוֹצֵא בזה.
9
האוֹמֵר לאִשתוֹ אוֹ לבִתוֹ:
'כל נדרים שתִדוֹרי מִכאן ועד שאבֹא מִמקוֹם פלוֹני הרי הֵן קימין' אוֹ 'הרי הֵן מוּפרין' לֹא אמר כלוּם.
עשה שליח להפֵר אוֹ להקֵם לה אינוֹ כלוּם,
שנאמר: "אישה יקימנוּ ואישה יפֵרנוּ" .
וכֵן האב בעצמוֹ,
לֹא בִשלוּחוֹ.
10
אסרה עצמה בִתאֵנים וענבים,
בין בנדר בין בִשבוּעה,
בין שאסרה עצמה בכל המין בין שאמרה:
תאֵנים וענבים אֵלוּ,
וקיֵם לתאֵנים והֵפֵר לענבים,
אוֹ שקיֵם לענבים והֵפֵר לתאֵנים מה שקיֵם קים,
וּמה שהֵפֵר מוּפר,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
ואין אוֹמרין בהפרה:
נדר שהוּפר מִקצתוֹ הוּפר כוּלוֹ,
כדרך שאוֹמרין בהתרה.
11
מי שנדרה אִשתוֹ,
ושמע והִתפיס עצמוֹ בנִדרה אינוֹ יכוֹל להפֵר,
שהרי קיֵם לה.
נדר הוּא והִתפיסה עצמה בנִדרוֹ מֵפֵר את שלה,
ושלוֹ קים.
12
כיצד? שמע אִשתוֹ אוֹ בִתוֹ אוֹמרת:
הריני נזירה,
ואמר: ואני אינוֹ יכוֹל להפֵר,
וּשניהן נזירים.
אמר הוּא:
הריני נזיר,
ושמעה היא ואמרה:
ואני מֵפֵר לה,
ושלוֹ קים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
13
נדר לעצמוֹ והִדירה כמוֹתוֹ,
וגמר בלִבוֹ להדירה,
ואמרה אמֵן הרי זה אינוֹ יכוֹל להפֵר.
ואִם נדר,
והִדירה דרך שאֵלה לידע מה בלִבה,
כמי שאמר לה:
'התִרצי בנדר זה לִהיוֹת כמוֹתי אוֹ לֹא?',
ואמרה אמֵן הרי זה מֵפֵר לה.
14
כיצד? אמר לה:
'הריני נזיר,
ואת', כלוֹמר 'נזירה כמוֹתי',
ואמרה אמֵן אינוֹ יכוֹל להפֵר.
אמר לה:
'הריני נזיר,
וּמה תֹאמרי,
האת נזירה כמוֹתי?',
ואמרה אמֵן הרי זה יפֵר.
ואִם הֵפֵר לה שלוֹ בטֵל,
שזה כמי שתלה נִדרוֹ בנִדרה.
אמרה לוֹ:
'הריני נזירה,
ואתה', ואמר אמֵן אינוֹ יכוֹל להפֵר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
15
האִשה שנדרה,
ושמע אחֵר והִתפיס עצמוֹ בנִדרה ואמר:
ואני, ושמע אביה אוֹ בעלה והֵפֵר לה שלה מוּפר,
וזה שהִתפיס עצמוֹ חיב.
16
האִשה שאין לה בעל ואינה בִרשוּת אב,
ואמרה: 'הרי הבשר אסוּר עלי לאחר שלֹשים יוֹם',
ונִשֵאת בתוֹך שלֹשים יוֹם אף על פי שבשעה שחל הנדר הרי היא בִרשוּת הבעל,
אינוֹ יכוֹל להפֵר,
שבִשעת הנדר לֹא היתה בִרשוּתוֹ.
ועל זה נאמר:
"ונֵדר אלמנה וּגרוּשה כֹל אשר אסרה על נפשה" ,
ואפִלוּ היתה מאֹרסת לוֹ בִשעת הנדר,
שאין הבעל מֵפֵר בקוֹדמין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
17
נדרה תחת בעלה שיִהיה הבשר אסוּר עליה לאחר שלֹשים יוֹם אוֹ שתִהיה נזירה לאחר שלֹשים יוֹם,
והֵפֵר לה בעלה,
וּמֵת אוֹ גֵרשה בתוֹך שלֹשים יוֹם,
אף על פי שבשעה שהיה לנדר לחוּל הרי היא גרוּשה אוֹ אלמנה הרי זוֹ מוּתרת,
שכבר הֵפֵר לה נדר זה.
18
אלמנה וּגרוּשה שאמרה:
הריני אסוּרה ביין כשאנשֵא,
ונִשֵאת אין הבעל יכוֹל להפֵר.
אמרה והיא תחת בעלה:
הריני אסוּרה כשאתגרֵש הרי הבעל מֵפֵר,
וּכשתִתגרֵש תִהיה מוּתרת.
19
המקיֵם בלִבוֹ הרי זה קים,
והמֵפֵר בלִבוֹ אינוֹ מוּפר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
לפיכך, אִם הֵפֵר בלִבוֹ הרי זה יכוֹל לחזֹר וּלקיֵם,
ואִם קיֵם בלִבוֹ אינוֹ יכוֹל לחזֹר וּלהפֵר,
אלא אִם חזר בתוֹך כדי דִבוּר,
שלֹא יהי כֹח דברים שבלֵב גדוֹל מִכֹח המוֹציא בִשפתיו.
20
המקיֵם נִדרי אִשתוֹ אוֹ בִתוֹ ונִחם הרי זה נִשאל לחכם,
וּמתיר לוֹ הקמתוֹ,
וחוֹזֵר וּמֵפֵר לה בוֹ ביוֹם.
אבל אִם הֵפֵר לה ונִחם אינוֹ יכוֹל להִשאֵל לחכם כדי שיחזֹר ויקיֵם.
21
נערה מאֹרסה שנדרה,
וקיֵם לה אביה לבדוֹ אוֹ בעלה לבדוֹ והֵפֵר לה האחֵר,
אף על פי שנִשאל לחכם והִתיר לוֹ הקמתוֹ אינוֹ חוֹזֵר וּמֵפֵר לה עִם האחֵר שכבר הֵפֵר לה,
שאין להן להפֵר אלא שניהן כאחד.
22
אמר לבִתוֹ אוֹ לאִשתוֹ:
'קים ליך,
קים ליך',
ונִשאל על הקמה רִאשוֹנה הרי השניה חלה עליו.
אמר לה:
'קים ליך וּמוּפר ליך,
ולֹא תחוּל ההקמה אלא אִם כֵן חלה ההפרה' הרי זה מוּפר,
שאין ההקמה מוֹעלת אחר ההפרה.
אמר לה 'קים וּמוּפר ליך' בבת אחת הרי זה קים.
:אמר לה:
קים ליך היוֹם הרי זה קים לעוֹלם.
אמר לה:
מוּפר ליכי למחר אינוֹ מוּפר,
שהרי קימוֹ היוֹם,
וּלמחר אינוֹ יכוֹל להפֵר.
:אמר לה:
קים ליך שעה אחת,
ועבר היוֹם ולֹא הֵפֵר הרי זה קים,
ואין אוֹמרין שזה כמי שאמר לה:
הרי מוּפר ליך לאחר שעה,
שהרי לֹא הוֹציא הפרה מִפיו.
:אמר לה:
'קים ליכי שעה אחת',
וּכשעברה השעה אמר לה:
'מוּפר ליך' הרי זה ספֵק,
וּלפיכך אסוּרה בנִדרה.
ואִם עברה על נִדרה אינה לוֹקה.
23
מי שנדר נדרים כדי לכוֹנֵן דֵעוֹתיו וּלתקֵן מעשיו הרי זה נאה וּמשוּבח.
כיצד? מי שהיה זוֹלֵל ואסר הבשר עליו שנה אוֹ שתים,
אוֹ מי שהיה שוֹגה ביין ואסר היין על עצמוֹ זמן מרוּבה אוֹ שאסר השִכרוּת לעוֹלם,
וכֵן מי שהיה רוֹדֵף שלמוֹנים ונִבהל להוֹן ואסר על עצמוֹ המתנוֹת אוֹ הנית אנשי מדינה זוֹ,
וכֵן מי שהיה מִתגאה ביפיוֹ ונדר בנזיר וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ כוּלן דרך עבוֹדה לשֵם הֵן,
וּבִנדרים אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן אמרוּ חכמים:
סיג לפרישוּת נדרים.
24
ואף על פי שהֵן עבוֹדה לֹא ירבה אדם בנִדרי אִסר ולֹא ירגיל עצמוֹ בהן,
אלא יפרֹש מִדברים שראוּי לִפרֹש מֵהן,
בלֹא נדר.
25
אמרוּ חכמים:
כל הנוֹדֵר כאִלוּ בנה במה.
ואִם עבר ונדר מִצוה להִשאֵל על נִדרוֹ,
כדי שלֹא יהיה מִכשוֹל לפניו.
במה דברים אמוּרים? בנִדרי אִסר.
אבל נִדרי הקדֵש מִצוה לקימן,
ולֹא ישאֵל עליהן אלא מִדֹחק,
שנאמר: "נדרי ליי אשלֵם" .
:בריך רחמנא דסיען