1
ראוּבֵן שאמר לשִמעוֹן:
'הריני עליך חֵרם' אוֹ 'הרי אתה אסוּר בהנאתי' נאסר על שִמעוֹן שיֵהנה בִראוּבֵן.
ואִם עבר ונהנה אינוֹ לוֹקה,
שהרי לֹא אמר שִמעוֹן כלוּם.
וּמוּתר לִראוּבֵן לֵהנוֹת בשִמעוֹן,
שהרי לֹא אסר עצמוֹ בהניתוֹ.
2
אמר לשִמעוֹן:
הרי את עלי חֵרם אוֹ הריני אסוּר בהניתך הרי נאסר ראוּבֵן מִלֵהנוֹת בשִמעוֹן.
ואִם נהנה לוֹקה,
שהרי חִלֵל דברוֹ.
ושִמעוֹן מוּתר בהנאת ראוּבֵן.
אמר לוֹ:
הריני עליך חֵרם ואתה עלי אוֹ הריני אסוּר בהניתך ואתה אסוּר בהניתי שניהן אסוּרין זה בזה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
ראוּבֵן שאמר לשִמעוֹן:
הרי פֵרוֹת פלוֹני אסוּרין עליך אוֹ הרי את אסוּר בהנית פלוֹני אין זה כלוּם,
שאין אדם אוֹסֵר חבֵרוֹ בדבר שאינוֹ שלוֹ,
אלא אִם כֵן ענה שִמעוֹן אמֵן,
כמוֹ שבֵארנוּ.
4
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
כִכרי זוֹ אסוּרה עליך,
אף על פי שנתנה לוֹ במתנה הרי זוֹ אסוּרה עליו.
מֵת ונפלה לוֹ בירוּשה,
אוֹ שנתנה לוֹ אחֵר במתנה הרי זוֹ מוּתרת,
שלֹא אמר לוֹ אלא כִכרי,
והרי אינה עתה שלוֹ.
5
אמר לוֹ:
פֵרוֹת אֵלוּ אסוּרין עליך ולֹא אמר פֵרוֹתי,
אף על פי שמכרן אוֹ שמֵת ונפלוּ לאחֵר הרי אֵלוּ אסוּרין עליו,
שהאוֹסֵר דבר שהוּא שלוֹ על חבֵרוֹ,
אף על פי שיצא מֵרשוּתוֹ הרי הוּא באִסוּרוֹ עוֹמֵד,
אלא אִם כֵן אמר:
נכסי אוֹ פֵרוֹתי אוֹ ביתי וכיוֹצֵא בִלשוֹנוֹת אֵלוּ,
שהרי לֹא אסרן אלא כל זמן שהֵן בִרשוּתוֹ.
6
האוֹמֵר לִבנוֹ:
'הרי את אסוּר בהניתי',
אוֹ שנִשבע שלֹא יֵהנה בוֹ:
אִם מֵת ירשנוּ,
שזה כאוֹמֵר:
'נכסי עליך אסוּרין'.
אסר הניתוֹ עליו וּפֵרֵש:
'בין בחיי בין במוֹתי':
אִם מֵת לֹא ירשנוּ,
שזה כמי שאוֹמֵר:
'נכסים אֵלוּ עליך אסוּרין'.
7
אסר בנוֹ בהניתוֹ ואמר:
אִם היה בן בני זה תלמיד חכמים,
יקנה בני זה נכסי כדי להקנוֹתן לִבנוֹ הרי זה מוּתר,
ויהיה הבֵן אסוּר בנִכסי האב,
וּבן הבֵן מוּתר בהן אִם יהיה תלמיד חכמים,
כמוֹ שהִתנה.
8
זה הבֵן שאסוּר בירוּשת אביו,
אִם נתן ירוּשת אביו לאחיו אוֹ לבניו הרי זה מוּתר,
וכֵן אִם פרעה בחוֹבוֹ אוֹ בִכתוּבת אִשתוֹ,
וצריך להוֹדיען ש'אֵלוּ נִכסי אבי שאסרן עלי'; שהנִשבע שלֹא יֵהנה בוֹ חבֵרוֹ מוּתר לִפרֹע את חוֹבוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר.
9
מי שנאסר עליו מין מִמיני מאכל,
בין בנדר בין בִשבוּעה,
ונִתבשֵל עִם מינין אחֵרים אוֹ נִתערֵב עִמהן הרי זה מוּתר במינין המוּתרין אף על פי שיֵש בהן טעם המין האסוּר.
ואִם נאסר בפֵרוֹת אֵלוּ ונִתערבוּ באחֵרים:
אִם יֵש בהן טעם האסוּר אסוּרין,
ואִם לאו מוּתרין.
10
כיצד? נאסר בבשר אוֹ ביין הרי זה מוּתר לאכֹל מרק וירקוֹת שנִתבשלוּ עִם הבשר ועִם היין.
אף על פי שיֵש בהן טעם הבשר אוֹ טעם היין,
אינוֹ אסוּר אלא באכילת בשר בִפני עצמוֹ אוֹ לִשתוֹת יין בִפני עצמוֹ.
11
נאסר בבשר זה אוֹ ביין זה,
ונִתבשֵל עִם הירקוֹת:
אִם יֵש בירקוֹת טעם בשר אוֹ יין אסוּרין,
ואִם לאו מוּתרין,
שזה הבשר וזה היין נעשה כמוֹ נבֵלוֹת וּשקצים וכיוֹצֵא בהן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
לפיכך, האוֹמֵר:
'בשר זה אסוּר עלי' הרי זה אסוּר בוֹ וּבמרק שלוֹ וּבתבלין שבוֹ.
12
נִתערֵב יין זה שאסרוֹ על עצמוֹ ביין אחֵר,
אפִלוּ טִפה בחבית נאסר על עצמוֹ הכֹל; מִפני שיֵש לוֹ להִשאֵל על נִדרוֹ נעשה כדבר שיֵש לוֹ מתירין,
שאינוֹ בטֵל במינוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת מאכלוֹת אסוּרוֹת.
13
האוֹמֵר: 'פֵרוֹת האֵלוּ קרבן עלי' אוֹ 'קרבן הֵן לפי' אוֹ 'קרבן הֵן על פי' הרי זה אסוּר בחִלוּפיהן וּבגִדוּליהן,
ואין צריך לוֹמר במשקין היוֹצאין מֵהן.
14
נדר אוֹ נִשבע שאינוֹ אוֹכֵל אוֹתן אוֹ שאינוֹ טוֹעֵם אוֹתן:
אִם היה דבר שזרעוֹ כלה כשיִזרע,
כגוֹן חִטה וּשעוֹרה הרי זה מוּתר בחִלוּפיהן וּבגִדוּליהן; ואִם היה הדבר שאין זרעוֹ כלה בארץ כשיִזרעוּ,
כגוֹן בצלים ושוּמים אפִלוּ גִדוּלי גִדוּליהן אסוּרין.
וּבין כך וּבין כך משקין היוֹצאין מֵהן ספֵק.
לפיכך אִם שתה מֵהן אינוֹ לוֹקה.
15
וכֵן האוֹמֵר לאִשתוֹ:
מעשֵה ידיך עלי קרבן אוֹ קרבן הֵן לפי אוֹ קרבן הֵן על פי אסוּר בחִלוּפיהן וּבגִדוּליהן.
שאיני טוֹעֵם,
שאיני אוֹכֵל:
אִם היוּ פֵרוֹת מעשֵה ידיה דבר שזרעוֹ כלה מוּתר בחִלוּפיהן וּבגִדוּליהן; ואִם דבר שאין זרעוֹ כלה אפִלוּ גִדוּלי גִדוּליהן אסוּרין.
ולמה לֹא יבטֵל העִקר האסוּר בגִדוּליהן שרבוּ עליו? שהרי הֵן דבר שיֵש לוֹ מתירין,
שאינוֹ בטֵל ברֹב,
כמוֹ שבֵארנוּ.
16
האוֹסֵר פֵרוֹתיו על חבֵרוֹ,
בין בנדר בין בִשבוּעה הרי גִדוּליהן וחִלוּפיהן ספֵק.
לפיכך חבֵרוֹ אסוּר בגִדוּלי פֵרוֹת אֵלוּ וּבחִלוּפיהן,
ואִם עבר ונהנה,
נהנה.