1
נִדרי אנסין ונִדרי שגגוֹת ונִדרי הבאי הרי אֵלוּ מוּתרין,
כדרך שבֵארנוּ בִשבוּעוֹת.
הרי שהִדירוּהוּ האנסין אוֹ המוֹכסין ואמרוּ לוֹ:
נדֹר לנוּ שהבשר אסוּר עליך אִם יֵש עִמך דבר שחיב במכס,
ונדר ואמר:
הרי הבשר והפת והיין אסוּרין עלי הרי זה מוּתר בכֹל,
ואף על פי שהוֹסיף על מה שבִקשוּ מִמנוּ.
:וכֵן אִם בִקשוּ מִמנוּ שיִדֹר שלֹא תֵהנה אִשתוֹ לוֹ,
ונדר שלֹא תֵהנה אִשתוֹ ואחיו וּבניו כוּלן מוּתרין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
2
וּבכל הנדרים האֵלוּ צריך שיִתכוֵּן בלִבוֹ לדבר המוּתר,
כגוֹן שישים בלִבוֹ שיִהיוּ אסוּרין עליו אוֹתוֹ היוֹם בִלבד אוֹ אוֹתה שעה וכיוֹצֵא בזה.
וסוֹמֵך על דברים שבלִבוֹ,
הוֹאיל והוּא אנוּס ואינוֹ יכוֹל להוֹציא בִשפתיו,
ונִמצא בשעה שיִדֹר להן אין פיו ולִבוֹ שוין,
כמוֹ שבֵארנוּ בִשבוּעוֹת.
3
וכֵן נִדרי זֵרוּזין מוּתרין.
כיצד? כגוֹן שהִדיר חבֵרוֹ שיֹאכל אצלוֹ,
ונדר זה שלֹא יֹאכל מִפני שאינוֹ רוֹצה להטריח עליו בין אכל בין לֹא אכל,
שניהן פטוּרין.
וכֵן המוֹכֵר שנדר שלֹא ימכֹר חֵפץ זה אלא בסלע,
והלוֹקֵח נדר שלֹא יקחנוּ אלא בשקל,
ורצוּ בִשלֹשה דינרין שניהן פטוּרין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,
לפי שכל אחד מֵהן לֹא גמר בלִבוֹ ולֹא נדר אלא כדי לזרֵז את חבֵרוֹ,
ולֹא גמר בלִבוֹ.
4
וּמִנין שאפִלוּ ארבעת מיני נדרים אֵלוּ שהֵן מוּתרין שאסוּר לוֹ לאדם לִהיוֹת נוֹדֵר בהן על מנת לבטלן? תלמוּד לוֹמר:
"לֹא יחֵל דברוֹ" לֹא יעשה דברוֹ חוּלין.
5
מי שנדר ונִחם על נִדרוֹ הרי זה נִשאל לחכם,
וּמתירוֹ. ודין התֵר נדרים כדין התֵר שבוּעוֹת,
שאין מתיר אלא חכם מוּבהק אוֹ שלֹשה הדיוֹטוֹת במקוֹם שאין חכם,
וּבלשוֹן שמתירין השבוּעה מתירין הנדר,
וכֵן שאר העִנינוֹת שפֵרשנוּ בִשבוּעוֹת כוּלן בנדרים כדרך שהֵן בשבוּעוֹת.
6
ואין מתירין הנדר עד שיחוּל,
כשבוּעה.
7
וּכשֵם שנִשאלין על נִדרי האִסר וּמתירין אוֹתן,
כך נִשאלין על נִדרי הקדֵש וּמתירין אוֹתן,
בין נִדרי קדשי בדק הבית בין קדשי מִזבֵח.
ואין נִשאלין על התמוּרה.
8
וּכשֵם שהאב אוֹ הבעל מֵפֵר נִדרי אִסר,
כך מֵפֵר נִדרי הקדֵש הדוֹמין לנִדרי האִסר.
9
מי שנדר,
ושמע חבֵרוֹ ואמר:
'ואני', ושמע שלישי ואמר:
'ואני', ונִשאל הרִאשוֹן על נִדרוֹ והוּתר הוּתרוּ הכֹל.
נִשאל האחרוֹן והוּתר האחרוֹן מוּתר,
וכוּלן אסוּרין.
נִשאל השֵני והוּתר השֵני ושלאחריו מוּתרין,
והרִאשוֹן אסוּר.
10
וכֵן המתפיס דברים הרבֵה בנדר,
כגוֹן שנדר על הפת והִתפיס הבשר,
ונִשאל על הפת והוּתר בה הוּתר בבשר.
נִשאל על הבשר והוּתר בוֹ לֹא הוּתר בפת.
11
הנִשבע אוֹ הנוֹדֵר:
'שאיני נהנה לכוּלכם',
ונִשאל על נִדרוֹ אוֹ על שבוּעתוֹ על אחד מֵהן והִתירוֹ הוּתרוּ כוּלן,
שהנדר שהוּתר מִכללוֹ,
הוּתר כוּלוֹ.
אמר: 'שאיני נהנה לזה ולזה ולזה':
הוּתר הרִאשוֹן הוּתרוּ כוּלן,
הוּתר האחרוֹן האחרוֹן מוּתר וכוּלן אסוּרין.
'שאיני נהנה לזה,
לזה, לזה' צריכין פתח לכל אחד ואחד.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
12
נדר בנזיר וּבקרבן וּבִשבוּעה,
אוֹ שנדר ואין ידוּע באיזה מֵהן נדר פתח אחד לכוּלן.
13
הנוֹדֵר מֵאנשי העיר ונִשאל לחכם שבעיר,
אוֹ שנדר מיִשראֵל והרי הוּא נִשאל לחכם שבישראֵל הרי נִדרוֹ מוּתר.
14
האוֹמֵר: פֵרוֹת אֵלוּ אסוּרין עלי היוֹם אִם אֵלֵך למקוֹם פלוֹני למחר הרי זה אסוּר לאכֹל אוֹתן היוֹם,
גזֵרה שמא יֵלֵך למחר לאוֹתוֹ מקוֹם.
ואִם עבר ואכלן היוֹם והלך למחר לוֹקה,
ואִם לֹא הלך אינוֹ לוֹקה.
15
אמר: 'הרי הֵן אסוּרין עלי למחר אִם אֵלֵך היוֹם למקוֹם פלוֹני' הרי זה מוּתר לילֵך היוֹם לאוֹתוֹ מקוֹם,
ויֵאסרוּ עליו אוֹתן הפֵרוֹת למחר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,
מִפני שאדם זהיר בִדבר האִסוּר שלֹא לעשוֹתוֹ,
ואינוֹ זהיר בתנאי שגוֹרֵם לאִסוּר דבר המוּתר.
16
הנוֹדֵר לצוּם עשרה ימים באיזה יוֹם שיִרצה,
והיה מִתענה ביוֹם אחד מֵהן,
והוּצרך לִדבר מִצוה אוֹ מִפני כבוֹד אדם גדוֹל הרי זה אוֹכֵל,
וּפוֹרֵע יוֹם אחֵר,
שהרי לֹא קבע הימים בִתחִלת הנדר.
:נדר שיצוּם היוֹם,
ושכח ואכל משלים לצוּם.
נדר שיצוּם יוֹם אחד אוֹ שנים,
וּכשהִתחיל לצוּם שכח ואכל אִבֵד תעניתוֹ,
וחיב לצוּם יוֹם אחֵר.