הִלכוֹת נדרים:
יֵש בִכללן שלֹש מִצווֹת,
שתי מִצווֹת עשֵה ואחת מִצות לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) שיִשמֹר מוֹצא שפתיו ויעשה כמוֹ שנדר.
ב) שלֹא יחֵל דברוֹ.
ג) שיוּפר הנדר אוֹ השבוּעה,
וזה הוּא דין הפֵר נדרים כאשר מפֹרש בתוֹרה שבִכתב.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
:
1
הנדר נחלק לִשתי מחלקוֹת:
החֵלק הרִאשוֹן הוּא שיאסֹר אדם על עצמוֹ דברים המוּתרין לוֹ,
כגוֹן שיֹאמר:
'פֵרוֹת מדינה פלוֹנית אסוּרין עלי שלֹשים יוֹם' אוֹ 'לעוֹלם',
אוֹ 'מין פלוֹני מִפֵרוֹת העוֹלם' אוֹ 'פֵרוֹת אֵלוּ' 'אסוּרין עלי',
בכל לשוֹן שיאסֹר הרי זה נאסר בהן,
ואף על פי שאין שם שבוּעה כלל ולֹא הזכרת שֵם ולֹא כִנוּי,
ועל זה נאמר בתוֹרה:
"לאסֹר אִסר על נפשוֹ" שיאסֹר על עצמוֹ דברים המוּתרין.
וכֵן אִם אמר:
'הרי הֵן עלי אִסר' הרי אֵלוּ אסוּרין.
וחֵלק זה,
הוּא שאני קוֹרֵא אוֹתוֹ נִדרי אִסר.
2
והחֵלק השֵני הוּא שיחיֵב עצמוֹ בקרבן שאינוֹ חיב בוֹ,
כגוֹן שיֹאמר:
'הרי עלי להביא עוֹלה' אוֹ 'הרי עלי להביא שלמים' אוֹ 'מִנחה',
אוֹ 'הרי בהֵמה זוֹ עוֹלה' אוֹ 'שלמים'.
והאוֹמֵר 'עלי' הוּא הנִקרא נדר,
והאוֹמֵר 'הרי זוֹ' הוּא הנִקרא נדבה.
והנדבה והנדר מִמין אחד הֵן,
אלא שהנדרים חיב באחריוּתן,
וּנדבוֹת אינוֹ חיב באחריוּתן.
ועל זה נאמר בתוֹרה:
"וּנדריך אשר תִדֹר ונִדבֹתיך" וכו' .
וחֵלק זה,
הוּא שאני קוֹרֵא אוֹתוֹ נִדרי הקדֵש.
3
ודיני החֵלק הרִאשוֹן ועִניניו,
הֵן שאנוּ מבארין בהלכוֹת אֵלוּ.
אבל דיני נִדרי הקדֵש וּמִשפטיהן כוּלן יתבארוּ בִמקוֹמן בהִלכוֹת מעשֵה הקרבנוֹת.
4
מִצות עשֵה של תוֹרה שיקיֵם אדם שבוּעתוֹ אוֹ נִדרוֹ,
בין שהיה מִנִדרי אִסר בין שהיה מִנִדרי הקדֵש,
שנאמר: "מוֹצא שפתיך תִשמֹר" ,
ונאמר: "ככל היֹצֵא מִפיו יעשה" .
5
האוֹסֵר על עצמוֹ מין מִמיני מאכל,
כגוֹן שאמר:
'תאֵנים אסוּרין עליו' אוֹ 'תאֵנים של מדינה פלוֹנית אסוּרין עלי' אוֹ 'תאֵנים אֵלוּ אסוּרין עליו' וכיוֹצֵא באֵלוּ,
ואכל מֵהן כל שהוּא לוֹקה מִן התוֹרה,
שנאמר: "לֹא יחֵל דברוֹ" ,
שאין לנדרים שִעוּר,
שכל הנוֹדֵר מִדבר הרי זה כִמפרֵש 'כל שהוּא'.
:אמר: אכילה מִפֵרוֹת מדינה פלוֹנית אסוּרין עליו אוֹ אכילה מִפֵרוֹת אֵלוּ אינוֹ לוֹקה עד שיֹאכל כזית.
6
אסר על עצמוֹ אכילה מִן התאֵנים ואכילה מִן הענבים,
בין בנדר אחד בין בִשני נדרים הרי אֵלוּ מִצטרפין לכזית.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
האוֹמֵר: פֵרוֹת אֵלוּ עלי קרבן,
אוֹ שאמר:
הרי הֵן כקרבן,
אוֹ שאמר לחבֵרוֹ:
כל מה שאֹכל עִמך עלי קרבן אוֹ כקרבן אוֹ הרי הֵן עלי קרבן הרי אֵלוּ אסוּרין עליו,
מִפני שאפשר שיִדוֹר אדם קרבן,
ויעשה בהֵמה שהיתה חֹל קרבן,
ותֵאסֵר.
8
אבל האוֹמֵר:
'פֵרוֹת אֵלוּ עלי' אוֹ 'מין פלוֹני עלי' אוֹ 'מה שאֹכל עִם פלוֹני עלי' 'כִבשר חזיר' אוֹ 'כעבוֹדה זרה' אוֹ 'כִנבֵלוֹת וּטרֵפוֹת' וכיוֹצֵא באֵלוּ הרי אֵלוּ מוּתרין,
ואין כאן נדר,
שאי אפשר שיעשה דבר שאינוֹ בשר חזיר כִבשר חזיר.
9
זה הכלל:
כל המֵשים דברים המוּתרין כִדברים האסוּרין:
אִם אוֹתוֹ דבר האסוּר יכוֹל לעשוֹתוֹ בנדר הרי אֵלוּ אסוּרין; ואִם אינוֹ יכוֹל לעשוֹתוֹ בנדר הרי אֵלוּ מוּתרין.
10
החטאת והאשם,
אף על פי שאינן באין בנדר וּנדבה,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ אפשר לנוֹדֵר להביא אוֹתם מֵחמת נִדרוֹ,
שהנוֹדֵר בנזיר מֵביא חטאת,
ואִם נִטמא מֵביא אשם,
כמוֹ שיִתבאֵר.
לפיכך האוֹמֵר:
פֵרוֹת אֵלוּ עלי כחטאת אוֹ כאשם,
אוֹ שאמר:
הרי הֵן חטאת אוֹ הרי הֵן אשם הרי אֵלוּ אסוּרין.
:ואין צריך לוֹמר באוֹמֵר:
'הרי הֵן עלי כעוֹלה' אוֹ 'כִשלמים',
אוֹ: 'הרי הֵן עוֹלה' אוֹ 'שלמים' אוֹ 'מִנחה' אוֹ 'תוֹדה',
שהֵן אסוּרין,
שכל אֵלוּ באין בנדר וּנדבה.
11
אבל האוֹמֵר:
'פֵרוֹת אֵלוּ עלי כחלת אהרֹן' אוֹ 'כִתרוּמתוֹ' הרי אֵלוּ מוּתרין,
שאין שם דרך להביא אֵלוּ בנדר וּנדבה.
12
האוֹמֵר: הרי הפֵרוֹת האֵלוּ עלי כנוֹתר,
כפִגוּל, כבשר טמֵא של קדשים הרי אֵלוּ אסוּרין,
שהרי עשין כִבשר קרבן מִכל מקוֹם.
13
האוֹמֵר: 'הרי הֵן עלי כמעשר בהֵמה' הרי אֵלוּ אסוּרין,
הוֹאיל וּקדוּשתוֹ בידי אדם.
'הרי הֵן עלי כבכוֹר' הרי אֵלוּ מוּתרין,
שאין קדוּשתוֹ בידי אדם.
ואינוֹ יכוֹל להתפיסוֹ בנדר,
שנאמר בוֹ:
"לֹא יקדיש איש אֹתוֹ" .
14
אמר: הרי הֵן עלי כחרמי שמים הרי אֵלוּ אסוּרין,
שחרמי שמים לבדק הבית.
הרי הֵן עלי כִתרוּמת הלִשכה,
כתמידין, כדיריים,
כעֵצים, כאִשים,
כמִזבֵח, אוֹ כאחד מִמשמשי המִזבֵח,
כגוֹן שאמר:
הרי הֵן עלי כיעים אוֹ כמִזרקוֹת אוֹ כמִזלגוֹת וכיוֹצֵא בהן,
וכֵן האוֹמֵר:
הרי הֵן עלי כהיכל,
כירוּשלים הרי אֵלוּ אסוּרין,
ואף על פי שלֹא הִזכיר שֵם קרבן,
שכל דברים אֵלוּ עִנינם כאוֹמֵר:
הרי הֵן עלי קרבן.
15
היה לפניו בשר קֹדש,
אפִלוּ היה בשר שלמים אחר זריקת דמים,
שהוּא מוּתר לזרים,
ואמר: הרי הֵן עלי כבשר זה הרי אֵלוּ אסוּרין,
שלֹא הִתפיס אלא בעִקרוֹ,
שהיה אסוּר.
אבל אִם היה בשר בכוֹר:
אִם לִפני זריקת דמים הרי זה אסוּר; ואִם לאחר זריקת דמים הרי זה מוּתר.
16
יֵש מקוֹמוֹת שאנשיהן עִלגין וּמפסידין את הלשוֹן וּמכנין על דבר בדבר אחֵר הוֹלכין שם אחר הכִנוּי.
כיצד? כל כִנוּיי קרבן כקרבן:
:האוֹמֵר: 'הרי הֵן עלי קוֹנם',
'קוֹנז', 'קוֹנח' הרי אֵלוּ כִנוּיין לקרבן.
'חֵרף', 'חֵרק',
'חֵרך' הרי אֵלוּ כִנוּיין לחֵרם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,
הוֹלכין אחר לשוֹן כלל העם באוֹתוֹ מקוֹם וּבאוֹתוֹ זמן.
17
וּכשֵם שאוֹסֵר עצמוֹ בכִנוּיין,
כך אִם הִקדיש בכִנוּיין הרי זה הקדֵש.
וכִנוּי הכִנוּיים מוּתרין,
בין בנִדרי אִסר בין בנִדרי הקדֵש.
18
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'כל מה שאֹכל עִמך לֹא יהֵא חוּלין' אוֹ 'לֹא יהֵא כשֵר' אוֹ 'לֹא יהֵא דכי' אוֹ 'לֹא יהֵא טהוֹר' הרי זה כמי שאמר לוֹ:
'כל מה שאֹכל עִמך יהיה קרבן',
שהוּא אסוּר.
וכֵן אִם אמר לוֹ:
'כל מה שאֹכל עִמך טמֵא' אוֹ 'נוֹתר' אוֹ 'פִגוּל' הרי זה אסוּר.
19
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
לֹא חוּלין לֹא אֹכל לך הרי זה כמי שאמר לוֹ:
מה שאֹכל לך לֹא יהיה חוּלין אלא קרבן.
וכֵן אִם אמר:
הקרבן שאֹכל לך,
קרבן שאֹכל לך,
כקרבן שאֹכל לך הרי זה אסוּר.
:אבל האוֹמֵר:
הקרבן לֹא אֹכל לך אוֹ כקרבן לֹא אֹכל לך אוֹ לקרבן לֹא אֹכל לך אוֹ קרבן לֹא אֹכל לך אוֹ לֹא קרבן לֹא אֹכל לך כל אֵלוּ מוּתרין,
שאין משמע דברים אֵלוּ אלא שנִשבע בקרבן שלֹא יֹאכל לזה והנִשבע בקרבן אינוֹ כלוּם,
אוֹ שנדר שלֹא יֹאכל לוֹ קרבן.
20
חוּלין שאֹכל לך,
החוּלין שאֹכל לך,
כחוּלין שאֹכל לך,
חוּלין שלֹא אֹכל לך,
החוּלין שלֹא אֹכל לך,
כחוּלין שלֹא אֹכל לך הרי זה מוּתר.
21
אבל האוֹמֵר:
לֹא טמֵא שאֹכל לך,
לֹא נוֹתר שאֹכל לך,
לֹא פִגוּל שאֹכל לך אסוּר,
שמשמעוֹ שדבר שאֹכל הוּא שיִהיה פִגוּל אוֹ טמֵא,
לפיכך לֹא אֹכל לך.
22
כהיכל שאֹכל לך,
היכל שאֹכל לך,
לֹא היכל שאֹכל לך אסוּר.
היכל שלֹא אֹכל לך,
כהיכל שלֹא אֹכל לך,
לֹא היכל שלֹא אֹכל לך מוּתר,
שזה כמי שנִשבע בהיכל שלֹא יֹאכל.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
23
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'מוּדר אני מִמך' משמע דבר זה שלֹא ידבֵר עִמוֹ.
'מוּפרש אני מִמך' משמעוֹ שלֹא ישא ויתֵן עִמוֹ.
'מוּרחק אני מִמך' משמעוֹ שלֹא יֵשֵב עִמוֹ בארבע אמוֹת,
וכֵן אִם אמר לוֹ:
'מנוּדה אני לך' אוֹ 'משמתנא מִמך'.
:אבל אמר לוֹ:
מוּדר אני מִמך שלֹא אֹכל לך אוֹ מוּפרש אני מִמך שלֹא אֹכל לך אוֹ מוּרחק אני מִמך שלֹא אֹכל לך הרי זה אסוּר לאכֹל לוֹ,
ואִם אכל כזית מִכל נכסיו לוֹקה מִשוּם "לֹא יחֵל דברוֹ" .
24
אמר לוֹ:
מנוּדה אני לך שלֹא אֹכל לך אינוֹ אוֹכֵל לוֹ,
ואִם אכל אינוֹ לוֹקה.
אמר לוֹ:
נדינא מִמך הרי זה אסוּר לֵהנוֹת לוֹ.
25
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
הרי עלי כנִדרי רשעים אִם אֹכל לך,
שמִנִדריהם נזיר וקרבן וּשבוּעה,
ואכל חיב בכוּלן.
וכֵן האוֹמֵר:
הרי עלי כנִדבוֹת כשֵרים,
שמִנִדבוֹתם נזיר וקרבן הרי זה חיב.
26
אמר: 'הרי עלי כנִדרי רשעים' אוֹ 'כנִדבוֹת כשֵרים' 'שאֹכל לך' אוֹ 'אִם אֹכל לך':
הרי זה אסוּר,
אף על פי שלֹא פֵרֵש.
אמר: 'כנִדרי כשֵרים':
לֹא נִתחיֵב כלוּם,
שאין הכשֵרים נוֹדרים בדרך אִסוּר וכעס.
:אמר: כנִדרי רשעים הריני,
והיה נזיר עוֹבֵר לפניו חיב בִנזירוּת.
כנִדרי רשעים עלי חיב קרבן.
כנִדרי רשעים שלֹא אֹכל מִמנוּ חיב בִשבוּעה כנוֹדֵר.
27
הנוֹדֵר בתוֹרה,
כגוֹן שאמר:
פֵרוֹת אֵלוּ עלי כזוֹ לֹא אמר כלוּם,
ואינוֹ צריך שאֵלה לחכם,
אלא אִם כֵן היה עם הארץ,
כדי שלֹא ינהגוּ קלוּת רֹאש בִנדרים.
28
נדר במה שכתוּב בה הרי זה אסוּר,
שהרי כתוּב בה אִסר ונדר.
נטלה בידוֹ ונדר בה הרי זה כמי שנדר במה שכתוּב בה.
29
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
נשכים ונִשנה פרק עליו להשכים ולִשנוֹת,
שזה כמוֹ נדר הוּא,
ואף על פי שלֹא הוֹציאוֹ בִלשוֹן נדר.
30
האוֹמֵר לאִשתוֹ:
הרי את עלי כאִמי אוֹ כאחוֹתי אוֹ כערלה אוֹ ככִלאי הכרם הרי זה כאוֹמֵר על הפֵרוֹת הרי אֵלוּ כִבשר חזיר:
כשֵם שהוּא מוּתר לאכלן,
כמוֹ שבֵארנוּ,
כך מוּתר באִשתוֹ.
אבל אִם אמר לה:
הריני מוּדר מִמֵך הנאה אוֹ הנאת תשמישֵך אסוּרה עלי הרי זוֹ אסוּרה עליו,
כמוֹ שיִתבאֵר.