1
חמִשים כסף של קנס הֵם דמי הנאת שכיבה בִלבד.
וחיב המפתה לִתֵן בֹשת וּפגם,
יתֵר על הקנס הקצוּב בתוֹרה.
יתֵר עליו האוֹנֵס,
שהוּא נוֹתֵן את הצער,
שהנִבעלת בִרצוֹנה אין לה צער,
ואנוּסה יֵש לה צער.
וכֵן הוּא אוֹמֵר באנוּסה:
"תחת אשר עִנה" .
2
נִמצא המפתה משלֵם שלֹשה דברים:
קנס, וּבֹשת,
וּפגם. והאוֹנֵס ארבעה:
קנס, וּבֹשת,
וּפגם, וצער.
3
קנס שוה בכֹל:
אחד הבא על בת כֹהֵן גדוֹל ואחד הבא על בת גֵר אוֹ ממזרת קנסה חמִשים כסף.
אבל הבֹשת והפגם והצער אינן שוין בכֹל,
וּצריכין שוּמא.
4
כיצד שמין הבֹשת? הכֹל לפי המביֵש והמִתביש; שאינוֹ דוֹמה המביֵש נערה חשוּבה וּמִמִשפחה מיוּחסה למביֵש קטנה עניה בזוּיה,
ואינוֹ דוֹמה המִתביֵש מֵאדם חשוּב וגדוֹל למי שבישוֹ אחד מִן הנבלים וקל מִן הקלים.
5
וּלפי זה רוֹאין הדינין מעלתה וּמעלתוֹ,
ושמין כמה ממוֹן ראוּי לאביה וּלמִשפחתה לִתֵן ולֹא יארע להן דבר זה מֵאדם זה,
וכמוֹהוּ חיב לשלֵם.
6
פגם לפי יפיה:
רוֹאין אוֹתה כאִלוּ היא שִפחה נִמכרת בשוּק,
כמה היא שוה בעוּלה,
וכמה היתה שוה בתוּלה,
כשאדם רוֹצה לִקנוֹת שִפחה בתוּלה לִתנה לעבדוֹ שהוּא רוֹצה בהנאתוֹ וטוֹבתוֹ.
ורוֹאין כמה פחתה,
וישלֵם.:צער לפי קטנוּתה וּבִנין גוּפה וּלפי שניו וגוּפוֹ:
אוֹמדין כמה האב רוֹצה לִתֵן ולֹא תִצטעֵר זה מִזה,
ויתֵן.
7
המפתה נוֹתֵן בֹשת וּפגם מיד,
ואינוֹ נוֹתֵן את הקנס אלא אִם כֵן לֹא נשאה,
שנאמר: "ואִם מאֵן ימאֵן אביה לתִתה לוֹ כסף ישקֹל כמֹהר הבתוּלֹת" .
:אבל האוֹנֵס נוֹתֵן ארבעה דברים מיד וכוֹנֵס.
לפיכך כשתִרצה להִתגרֵש אוֹ אִם מֵת אין לה כלוּם.
8
באוּ עליה שנים,
אחד כדרכה ואחד שלֹא כדרכה זה שבא עליה שלֹא כדרכה:
אִם הוּא רִאשוֹן,
חיב בבֹשת וּפגם; ואִם הוּא אחרוֹן חיב בבֹשת בִלבד,
שכבר נִפגמה; וזה שבא עליה כדרכה בין רִאשוֹן בין אחרוֹן,
חיב בִקנס וּבִשאר הדברים.
אבל אין בֹשת וּפגם של בת שלֹא נִבעלה כלל כבֹשת וּפגם זוֹ שנִבעלה שלֹא כדרכה.
9
כבר הוֹדענוּ הבנוֹת שאין להן קנס,
ועשר הֵן:
הבוֹגרת, והממאנת,
והמִתגרשת, והאילוֹנית,
והשוֹטה, והחֵרשת,
והגיֹרת, והשבוּיה,
והמשוּחררת, והיוֹצֵא עליה שֵם רע.
וּשאר הבנוֹת יֵש להן קנס.
10
כל בת שיֵש לה קנס יֵש לה בֹשת וּפגם; ואִם היתה אנוּסה יֵש לה צער.
וכל בת שאין לה קנס כך אין לה לֹא בֹשת ולֹא פגם אִם נִתפתתה,
וכֵן אִם נאנסה,
חוּץ מִבוֹגרת וּממאנת ושוֹטה וחֵרשת.
11
כיצד? האוֹנֵס את הבוֹגרת ואת הממאנת,
אף על פי שאין להן קנס יֵש להן בֹשת וּפגם וצער.
והאוֹנֵס שוֹטה אוֹ חֵרשת משלֵם צער בִלבד.
אבל המפתה את כוּלן פטוּר מִכלוּם.
12
אין אדם משלֵם קנס בכל מקוֹם בהוֹדאת פיו,
אלא על פי עֵדים.
לפיכך האוֹמֵר:
'אנסתי' אוֹ 'פִתיתי' 'בִתוֹ של פלוֹני' אינוֹ משלֵם קנס,
אבל משלֵם בֹשת וּפגם בהוֹדאת פיו.
וכֵן בת שתבעה איש בדין,
ואמרה לוֹ:
'אנסתה' אוֹ 'פִתיתה אוֹתי',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' הרי זה נִשבע שבוּעת הסֵת,
שאִלוּ הוֹדה היה משלֵם לה בֹשת וּפגם וצער על פי עצמוֹ.
13
אמרה לוֹ:
'אנסתה אוֹתי',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא כי,
אלא פִתיתי' הרי זה נִשבע שבוּעת התוֹרה על דמי הצער,
וּמשלֵם בֹשת וּפגם,
שהרי הוֹדה במִקצת הטענה,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
14
שלֹשה דברים של מפתה וארבעה של אוֹנֵס הרי הֵן של אב,
שכל שבח נעוּרים לאב.
ואִם אין לה אב הרי הֵן של עצמה.
15
מפוּתה אוֹ אנוּסה שלֹא תבעה עד שבגרה אוֹ עד שנִשֵאת אוֹ עד שמֵת האב הרי הארבעה דברים אוֹ השלֹשה שלה.
עמדה בדין ותבעה אוֹתוֹ,
ואחר כך בגרה אוֹ נִשֵאת הרי הֵן של אב.
ואִם מֵת האב אחר עמידתה בדין הרי הֵן של אחין,
שהֵן יוֹרשי האב; מֵעֵת שעמדה בדין זכה בהן האב.
16
הבת שנִתארסה ונִתגרשה קנסה לבדוֹ לעצמה.
נאנסה אוֹ נִתפתתה ואחר כך נִתקדשה לאחֵר קנסה וּשאר הדברים לאביה,
שאין האֵרוּסין מוֹציאין מֵרשוּת אב.
17
אני אוֹמֵר שזה שנאמר בתוֹרה:
"אל תחלֵל את בִתך להזנוֹתה" שלֹא יֹאמר האב:
הוֹאיל ולֹא חיבה תוֹרה מפתה ואוֹנֵס אלא שיִתֵן ממוֹן לאב,
הריני שוֹכֵר בִתי הבתוּלה לזה לבֹא עליה בכל ממוֹן שארצה אני,
אוֹ אניח זה לבֹא עליה בחִנם,
שיֵש לאדם לִמחֹל ולִתֵן ממוֹנוֹ לכל מי שיִרצה; לכך נאמר:
"אל תחלֵל את בִתך להזנוֹתה".
:שזה שחיבה תוֹרה לאוֹנֵס ולמפתה ממוֹן,
לֹא מלקוּת,
בשאֵרע הדבר מִקרה שלֹא מִדעת אביה,
ולֹא הֵכינה עצמה לכך,
שדבר זה אינוֹ הֹוה תמיד ואינוֹ מצוּי.
אבל אִם הִניח זה בִתוֹ הבתוּלה מוּכנת לכל מי שיבֹא עליה,
גוֹרֵם שתִמלֵא הארץ זִמה,
ונִמצא האב נוֹשֵא בִתוֹ והאח נוֹשֵא אחוֹתוֹ,
שאִם תִתעבֵר ותֵלֵד לֹא יוּדע בן מי הוּא.
:והמֵכין בִתוֹ לכך הרי היא קדֵשה,
ולוֹקה הבוֹעֵל והנִבעלת מִשוּם "לֹא תִהיה קדֵשה" ,
ואין קוֹנסין אוֹתוֹ,
שלֹא חיבה תוֹרה קנס אלא לאוֹנֵס וּמפתה,
אבל זוֹ שהֵכינה עצמה לכך,
בין מִדעתה בין מִדעת אביה הרי זוֹ קדֵשה.
ואִסוּר קדֵשה אחד הוּא,
בין בִבתוּלה בין בִבעוּלה.
לפיכך אמרוּ חכמים שהיוֹצֵא עליה שֵם רע בילדוּתה אין לה קנס,
כמוֹ שבֵארנוּ,
שהרי זוֹ בחזקת שהִפקירה עצמה לדבר זה בִרצוֹנה.