1
אֵלוּ עוֹרוֹת מִתטמאין במִדרס? עוֹר שחשב עליו לשטיח,
ועוֹר שמניחין על המִטוֹת מִלמעלה לישן עליו,
ועוֹר שמניחין על החמוֹר תחת המשוֹי,
ועוֹר שמניחין בערש תחת הקטן,
ועוֹר הכר,
ועוֹר הכסת.
:וכֵן עוֹר שמניחין תחת השוּלחן בעֵת האכילה כדי שיִפלוּ עליו הפֵרוּרין,
מִפני שהוּא נִשען עליו ברגלוֹ,
ועוֹר שחוֹגֵר החמר עליו,
ועוֹר שחוֹגֵר נוֹפֵץ הפִשתן עליו בעֵת שנוֹפֵץ,
ועוֹר שמניח הסבל על כתֵפוֹ בעֵת שסוֹבֵל,
ועוֹר שמניח הרוֹפֵא על בִרכיו בעֵת שמֵפיס השחינים,
מִפני שכל העוֹרוֹת האֵלוּ יוֹשֵב עליהן.
:וכֵן עוֹר הלֵב של קטן שרירוֹ יוֹרֵד עליו כדי שלֹא יפסיד את בגדיו,
ועוֹר שעשהוּ לִהיוֹת נוֹתנוֹ על לִבוֹ בעֵת הקציר מִפני השרב,
ועוֹר שלוֹפפין בוֹ הכסוּת,
ועוֹר התפוּר כמוֹ תֵבה שמניחין בוֹ הבגדים,
שכל אֵלוּ מִתהפכין עליהן ונִשענין עליהן.
2
וכל העוֹרוֹת המִתטמאוֹת במִדרס אינן מִתטמאין עד שיִהיה בהן כשִעוּר חמִשה טפחים על חמִשה טפחים.
:ואֵלוּ עוֹרוֹת שאין מִתטמאין במִדרס? עוֹר שחוֹגֵר סוֹרֵק הצמר בעֵת שסוֹרֵק,
ועוֹר שלוֹפֵף בוֹ הצמר הסרוּק,
ועוֹר שלוֹפֵף בוֹ הארגמן,
ועוֹר התפוּר שמניחין בוֹ הארגמן.
וכוּלן מִתטמאין בִשאר טוּמאוֹת.
3
עוֹר שעשהוּ חִפוּי לכֵלים טהוֹר מִכלוּם.
עשהוּ חִפוּי למִשקֹלת מקבֵל שאר טוּמאוֹת,
שהרי נעשה לקבלה,
ואינוֹ מִתטמֵא במִדרס.
4
עוֹר שעשהוּ לעקֵבוֹ וּלפרסתוֹ:
אִם חוֹפה את רֹב הרגל מִתטמֵא; ואִם לאו טהוֹר.
5
מִנעל שעל האִמוּם,
אף על פי שעדין לֹא לבשוֹ אדם הרי זה מִתטמֵא במִדרס,
שכבר נִגמרה מלאכתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
6
כל עוֹר הראוּי להִתטמֵא במִדרס,
ואינוֹ חסֵר מלאכה המחשבה מטמאתוּ,
ואִם חשב עליו לִהיוֹת עוֹר שוּלחן וכיוֹצֵא בוֹ,
הרי זה מִתטמֵא במִדרס.
ואִם היה חסֵר מלאכה אין המחשבה מוֹעלת בוֹ עד שתִגמֵר מלאכתוֹ,
חוּץ מִן העוֹר שמחפין בוֹ המרכב מִפני האבק,
שהמחשבה מוֹעלת בוֹ אף על פי שלֹא נִגמרה מלאכתוֹ.
:במה דברים אמוּרים? בעוֹרוֹת בעל הבית.
אבל עוֹרוֹת העבדן שסתמן לִמכירה אין המחשבה מטמאתן עד שיעשה בהן מעשה ויכין אוֹתן למִדרס.
7
אין אדם מטמֵא במִדרס מִשכב אוֹ מרכב שאינוֹ שלוֹ,
שנאמר: "והנוֹגֵע במִשכבוֹ" .
גזל מִשכב ודרס עליו בלֹא נגיעה טהוֹר; ואִם נִתיאשוּ הבעלים טמֵא.
גנב מִשכב וישב עליו הרי זה טמֵא,
שחזקתוֹ שנִתיאשוּ הבעלים,
שאינן יוֹדעין מי גנבוֹ.
ואִם נוֹדע שעדין לֹא נִתיאשוּ הבעלים הרי זה טהוֹר.
:לפיכך גנב שגנב עוֹר וחשב עליו לִשכיבה המחשבה מוֹעלת בוֹ וּמִתטמֵא במִדרס.
אבל הגזלן אין מחשבתוֹ מוֹעלת אלא אִם נִתיאשוּ הבעלים.
8
עוֹר שנִתטמֵא במִדרס והִתחיל לקרעוֹ רצוּעוֹת הרי הוּא בטוּמאתוֹ עד שימעטנוּ פחוֹת פחוֹת מֵחמִשה טפחים.
9
כל כלי עוֹר שנִתטמֵא במִדרס הזב,
ושִנהוּ לִכלי אחֵר:
אִם שִנהוּ מִן הפשוּט לפשוּט הרי הוּא בטוּמאתוֹ; שִנהוּ מִן הפשוּט לִמקבֵל וּמִן המקבֵל לפשוּט טהוֹר.
וּבבגד הכֹל טמֵא.
:כיצד? חֵמת שעשיה שטיח,
ושטיח שעשהוּ חֵמת טהוֹר.
אבל חֵמת שנִטמֵאת במִדרס ועשיה תוּרמֵל,
אוֹ תוּרמֵל שעשהוּ חֵמת הרי הֵן מִדרס כשהיוּ.
10
כר של בגד שנִטמא במִדרס ועשהוּ סדין אוֹ סדין שעשהוּ כר אוֹ כסת,
בגד שעשהוּ מִטפחת אוֹ מִטפחת שעשיה כסת הרי הֵן מִדרס כשהיוּ.
11
כֵלים שעִקר עשיתן לקבלה וּלמִשכב כאחד,
כגוֹן הכרים והכסתוֹת והשקין והמרצוּפין,
אִם נִפחתוּ,
אף על פי שטהרוּ מִלהִתטמֵא במֵת וּבִשאר טוּמאוֹת מִפני שאינן יכוֹלין לקבֵל הרי הֵן מִתטמאין במִדרס,
שעדין הֵן ראוּיין למִדרס.
:אבל כֵלים שעִקר עשיתן לקבלה בִלבד,
כגוֹן החֵמת והתוּרמֵל,
אִם היוּ גדוֹלים כדי שיִהיוּ ראוּיין לישֵב עליהן,
הוֹאיל ויוֹשבין עליהן מִפני גדלן הרי הֵן מִתטמאין במִדרס כל זמן שהֵן שלֵמים.
נִפחתוּ, אף על פי שאפשר עדין לישֵב עליהן הרי אֵלוּ אין מִתטמאין במִדרס,
שעִקר עשיתן לקבלה בִלבד,
והוֹאיל וּבטלוּ מִלקבֵל,
טהרוּ מִלהִתטמֵא,
לֹא בִשאר טוּמאוֹת ולֹא במִדרס.
:וכמה הוּא שִעוּרן ויהיוּ ראוּיין למִדרס? החֵמת שִבעת קבין.
והילקוּט חמֵשת קבין.
והקלסטֵר שתוֹלין בוֹ השעוֹרים ברֹאש הבהֵמה ארבעת קבין.
והכריתית שמערין בה המים סאה.
וּפחוֹת מִן השִעוּרין האֵלוּ אינן ראוּיין למִדרס,
ואין דרך העם לישֵב עליהן.
:נִפחתוּ וצרר מקוֹם הפחת הרי הֵן טהוֹרים,
וּכאִלוּ לֹא קשר מקוֹם הפחת.
וכל החמתוֹת שנִפחתוּ וּצררן טהוֹרוֹת,
חוּץ מִשל ערביים,
מִפני שכך הוּא דרכם תמיד לצררן.
וחֵמת חלילין אינוֹ מִתטמֵא במִדרס,
שהרי אינה ראוּיה למִדרס.