1
כמה שִעוּר הבגד להִתטמֵא? שלֹשה טפחים על שלֹשה טפחים למִדרס,
שלֹש אצבעוֹת על שלֹש אצבעוֹת מכוּוּנוֹת עִם המלל לטוּמאת המֵת אוֹ לִשאר טוּמאוֹת.
:במה דברים אמוּרים? בבִגדי צמר וּפִשתים.
אבל בגדים של שאר מינין אין מקבלין טוּמאה מִכל הטוּמאוֹת אלא אִם היה בהן שלֹשה טפחים על שלֹשה טפחים אוֹ יתֵר,
שנאמר: "אוֹ בגד" ,
מִפי השמוּעה למדוּ שבא הכתוּב לרבוֹת שלֹשה טפחים על שלֹשה טפחים בִשאר בגדים לטוּמאה.
:במה דברים אמוּרים? בִקרעים הבאים מִן הבגדים.
אבל האוֹרֵג בגד בִפני עצמוֹ כל שהוּא הרי זה מקבֵל שאר טוּמאוֹת חוּץ מִטוּמאת מִדרס,
שאין מקבֵל אוֹתה אלא הראוּי למִדרס.
2
הבגדים העבים ביוֹתֵר,
כגוֹן הלבדים והנמטים הקשים,
אוֹ הבגדים הרכים ביוֹתֵר,
כגוֹן בִגדי פִשתן של מִצרים שהבשר נִראה מִתחתן אינן מקבלין טוּמאה עד שיִהיה בקרע שלֹשה טפחים על שלֹשה טפחים,
בין למִדרס בין לִשאר טוּמאוֹת.
3
כל הקליעוֹת מקבלוֹת טוּמאה בבגדים,
אחד הקוֹלֵע חוּטין ועשה אוֹתן פיף אוֹ האוֹרֵג אוֹתן ועשה אוֹתן אבנֵט וכיוֹצֵא בוֹ,
חוּץ מִקליעה שעוֹשין אוֹתה הצמרין לִקשֹר בה הצמר,
שהיא טהוֹרה.
הקלע שבית קִבוּל אבן שבה אריג אוֹ עוֹר מקבלת טוּמאה.
נִפסק בית אצבע שלה טהוֹרה.
נִפסק בית הפקיע שלה בִלבד עדין היא בטוּמאתה.
:המִכמרוֹת והרשתוֹת מקבלין טוּמאה.
והחֵרם מקבֵל טוּמאה מִפני הזוּטוֹ,
מִפני שעיני אוֹתה הסבכה דקין ביוֹתֵר,
והרי היא כבגד.
:העוֹשה בגד מִן החֵרם טהוֹר; מִן הזוּטוֹ מִתטמֵא.
4
עשה חלוּק מִן המשמרת,
אִם יֵש בוֹ שלֹשה על שלֹשה מקבֵל טוּמאה.
5
משמרת של יין שבלת:
אִם משמשת מֵעין מלאכתה רִאשוֹנה טמֵאה; ואִם לאו טהוֹרה.
6
מִטפחוֹת הספרים המצוּירוֹת אינן מקבלוֹת טוּמאה,
מִפני שאינן משמשי אדם,
שהרי ציוּרן מֵעיד עליהן שלסֵפר נעשוּ; ושאינן מצוּירוֹת מִתטמאוֹת בִשאר טוּמאוֹת חוּץ מִטוּמאת מִדרס,
מִפני שאוֹמרין לוֹ:
'עמֹד ונעשה מלאכתֵנוּ',
כמוֹ שבֵארנוּ בעִנין טוּמאת מִשכב וּמוֹשב.
7
וכסת הסבלים שמניחין על כִתפיהן מִפני המוֹט מִתטמֵא במִדרס.
וּמשמרת של יין אין מִתטמאה במִדרס.
8
בגד שחשב עליו לצוּרוֹת אינוֹ מקבֵל טוּמאה; בִטֵל מחשבתוֹ הרי זה מקבֵל טוּמאה.
בעל הבית שעשה מִטפחוֹת לחפוֹת בהן כתלים ועמוּדים אינן מקבלוֹת טוּמאה.
9
חלוּק שהוּא עשוּי כִשבכה כדי לשחֵק בוֹ לשוֹתי שֵכר אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
10
כוּפח שנתנוֹ על הסֵפר טהר מִלקבֵל טוּמאת מִדרס,
אבל מִתטמֵא במֵת וּבִשאר טוּמאוֹת.
11
העוֹשה אִספלנית,
בין על הבגד בין על העוֹר,
אף על פי שיֵש בהן כשִעוּר טהוֹרים.
עשה עליהן מלוּגמא:
על הבגד אינוֹ מקבֵל טוּמאה,
שהרי נִתלכלֵך ואינוֹ ראוּי; ועל העוֹר מקבֵל טוּמאה,
מִפני שהוּא מִתקנֵח וראוּי למִשכב.
12
מֵאימתי יקבֵל הבגד טוּמאה? מִשיארֹג בוֹ שלֹש אצבעוֹת על שלֹש אצבעוֹת.
וכל הכֵלים הנארגים במחט,
כגוֹן הכיס ואנפליא אין מקבלין טוּמאה עד שתִגמֵר מלאכתן.
13
וכל הכֵלים הנעשין על גבי מחט,
כגוֹן מצוּדה,
כיון שעשה בהן בית קִבוּל מלאכתן מקבלין טוּמאה.
14
סבכה שמניחין הבנוֹת בראשיהן:
אִם הִתחיל לעשוֹת אוֹתה מִפיה אינה מקבלת טוּמאה עד שיִגמֹר קרקרתה; ואִם הִתחיל בה מִקרקרתה אינה מקבלת טוּמאה עד שיִגמֹר את פיה.
ושביס שלה מקבֵל טוּמאה בִפני עצמוֹ,
והחוּטין שלה חִבוּר לה להִתטמֵא וּלטמֵא.
15
וּשבכה שנִקרעה,
אִם אינה מקבלת רֹב השֵער של רֹאש טהוֹרה.
16
חלוּק של בגד אוֹ של לבד אוֹ של ניר מֵאימתי הוּא גמר מלאכתה? מִשיִפתח את פיו,
הגדוֹל לפי גדלוֹ והקטן לפי קטנוֹ.
ואִם נִטמא החלוּק מֵאימתי היא טהרתוֹ? מִשיִבלה ואינוֹ משמֵש מֵעין מלאכתוֹ רִאשוֹנה.
נִשתיֵר בוֹ רוּבוֹ מִלמעלה עדין הוּא בטוּמאתוֹ; רוּבוֹ מִלמטה טהוֹר.
ואִם נִקרע מִבית פיו טהוֹר.
17
העוֹשה חגוֹר מִצִדוֹ של בגד וּמִצִדוֹ של סדין אינוֹ מקבֵל טוּמאה עד שיִמלֹל שִפתוֹתיו.
עשהוּ מֵאמצע הבגד וּמֵאמצע הסדין אינוֹ מקבֵל טוּמאה עד שיִמלֹל מִצִדוֹ השֵני.
18
חגוֹר שבלוּ צדדיו ואמצעיתוֹ קימת טמֵא.
19
שפה שפֵרשה מִן הבגד,
והִתקינה לחגוֹר בה את מתניו מקבלת טוּמאה,
מִפני שהיא כאבנֵט.
20
טלית של עני שבלת:
אִם היוּ רֹב שִפתוֹתיה קימוֹת,
אף על פי שאין בה שלֹש על שלֹש בארי הרי זוֹ מקבלת טוּמאה; אין שִפתוֹתיה קימוֹת:
אִם יֵש בה שלֹש אצבעוֹת על שלֹש אצבעוֹת חזק וּבארי מקבלת טוּמאה; ואִם לאו אינה מקבלת טוּמאה.
וכֵן שאר בִגדי עניים.
21
מטליוֹת שאין בהן שלֹשה טפחים על שלֹשה טפחים אינן מקבלוֹת טוּמאה.
ואִם חשב עליהן והכינן מקבלין טוּמאה,
עד שיִהיוּ פחוֹת מִשלֹש על שלֹש,
שכל פחוֹת מִשלֹש אצבעוֹת על שלֹש אצבעוֹת אינוֹ מקבֵל טוּמאה כלל,
ואף על פי שהכינוֹ.
22
פחוֹת מִשלֹשה על שלֹשה טפחים שהִתקינוֹ לִפקֹק בוֹ את המרחץ וּלנעֵר בוֹ את הקדֵרה וּלקנֵח בוֹ את הרֵחים וכיוֹצֵא באֵלוּ:
אִם הִשליכוֹ באשפה אינוֹ מקבֵל טוּמאה; תלאוֹ בבִגדוֹ אוֹ הִניחוֹ אחוֹרי הדלת הרי זה כמי שהִניחוֹ בתוֹך בגדיו,
ועדין חשוּב הוּא אצלוֹ,
וּמקבֵל שאר טוּמאוֹת חוּץ מִטוּמאת מִדרס,
שהרי הוּא פחוֹת מִשלֹשה טפחים.
23
שלֹשה טפחים על שלֹשה טפחים שהיה מוּשלך באשפה:
אִם היה בארי כדי לִצרֹר בוֹ רֹבע הקב מלח גס ולֹא יקרע הרי זה מִתטמֵא במִדרס; ואִם לאו אינוֹ מִתטמֵא.
אבל אִם היה בבית,
אִם היה בארי אף על פי שאינוֹ יכוֹל לִצרֹר בוֹ מלח,
אוֹ שהיה צוֹרֵר מלח ולֹא היה בארי הרי זה טמֵא מִדרס.
24
שלֹשה על שלֹשה שנִקרע,
ולֹא הוּבדלוּ הקרעים:
אִם נוֹתנוֹ על הכִסֵא וּכשיֵשֵב עליו יגע בשרוֹ בכִסֵא הרי זה טהוֹר; ואִם לֹא יגע הרי זה מִתטמֵא במִדרס.
25
שלֹש אצבעוֹת על שלֹש אצבעוֹת שנִמהה מִמנה אפִלוּ חוּט אחד,
אוֹ שנִמצא בה קשר אוֹ שני חוּטין מתאימין הרי זוֹ טהוֹרה.
26
שלֹש אצבעוֹת על שלֹש אצבעוֹת שהִשליכה על האשפה טהוֹרה.
החזירה מקבלת טוּמאה.
לעוֹלם השלכתה מטהרתה והחזרתה מטמאתה,
חוּץ מִשל ארגמן ושל זהוֹרית טוֹבה,
שאפִלוּ היתה על האשפה מקבלת טוּמאה,
מִפני שהיא חשוּבה.
27
שלֹש אצבעוֹת על שלֹש אצבעוֹת שנתנה בכדוּר,
אוֹ שעשיה כדוּר בִפני עצמה טהוֹרה.
אבל שלֹשה טפחים על שלֹשה טפחים שנתנוֹ בכדוּר הרי הוּא כמוֹת שהיה,
וּמִתטמֵא במִדרס.
עשהוּ כדוּר בִפני עצמוֹ אינוֹ מִתטמֵא במִדרס,
שהרי התפר ממעטוֹ מִשלֹשה על שלֹשה.