1
כמה שִעוּר השבר שיִשבֵר כלי חרש ויטהר מִטוּמאתוֹ אִם היה טמֵא,
אוֹ לֹא יקבֵל טוּמאה אִם היה טהוֹר? העשוּי לאכלים מִשיִנקֵב במוֹציא זיתים; והעשוּי למשקין מִשיִנקֵב במכניס משקין:
כשמניחין אוֹתוֹ על המשקה יכנֵס המשקה לכלי מִן הנקב.
:העשוּי לכך וּלכך מטילין אוֹתוֹ לחוּמרוֹ,
והרי הוּא מקבֵל טוּמאה עד שיִנקֵב במוֹציא זית.
ולֹא אמרוּ במוֹציא משקה אלא בגִסטרה בִלבד,
לפי שהיא עשוּיה לקבֵל המשקין הנוֹזלים מִן הכֵלים,
ואִם הוֹציאה משקין הרי בטֵל תשמישה.
2
חמֵש מִדוֹת בִכלי חרש:
נִקב במוֹציא משקה טהר מִלהִתטמֵא מִשוּם גִסטרה,
ועדין הוּא חשוּב כלי לקדֵש מי חטאת.
נִקב במכניס משקה אינוֹ ראוּי לקדֵש בוֹ מי חטאת,
ועדין כלי הוּא חשוּב להכשיר הזרעים במשקין התלוּשין בוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:נִקב בשֹרש קטן אין המים שבתוֹכוֹ מכשירין את הזרעים,
והרי הֵן כמה שאינן בכלי,
ועדין כלי הוּא לקבֵל בוֹ זיתים,
וּמקבֵל טוּמאה.
נִקב במוֹציא זיתים טהר,
והרי הוּא כִכלי גללים וּכלי אבנים שאין מקבלין טוּמאה,
ועדין כלי הוּא חשוּב להציל בצמיד פתיל עד שיִפחֵת רוּבוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ בטוּמאת מֵת.
3
החבית שִעוּרה באגוֹזין.
הלפס והקדֵרה שִעוּרן בזיתים.
וכֵן ערֵבה של חרש שִעוּרה בזיתים.
אפִלוּ היתה גדוֹלה וּמחזקת ארבעים סאה בלח,
ונִפחתה במוֹציא זיתים,
אף על פי שהוּא מטה על צִדה ולש בה טהוֹרה,
שמִתחִלתה לֹא לכך נעשית.
4
הפך והטני שִעוּרן בשמן; והצרצוּר שִעוּרוֹ במים.
5
נֵר שנִטל פיו טהוֹר; ושל אדמה שהוּסק פיו בִפתילה אינוֹ מקבֵל טוּמאה,
ואינוֹ בִכלל כלי חרש עד שיוּסק כוּלוֹ בכִבשן כִכלי חרש.
6
חבית שנִפחתה,
וּכשמטין אוֹתה על דפנה מקבלת,
אוֹ שנחלקה כמין שתי ערֵבוֹת עדין היא מקבלת טוּמאה.
נִתרוֹעעה ואינה יכוֹלה להִטלטֵל בחצי קב גרוֹגרוֹת טהוֹרה.
7
חבית שנִטלוּ אזניה הרי היא כגִסטרה,
אפִלוּ אֹזן אחת.
נִסדקה למטה מֵאזניה,
אף על פי שאזניה קימוֹת הרי זוֹ גִסטרה.
ואִם מִתחִלה עשיה שלֹא באזנים נִדוֹנת כחבית.
8
חבית שנִסדקה בכִבשן,
ונִמצֵאת שהיא שתי גִסטריוֹת:
אִם מִשנִגמרה מלאכתה נִסדקה מקבלת כל גִסטרה מֵהן טוּמאה; ואִם קֹדם שתִגמֵר מלאכתה נִסדקה ואחר כך נִשרפה בכִבשן הרי היא טהוֹרה.
:והיאך יוּדע דבר זה? אִם היוּ שבריה שוין ותוֹכה מאדים עד שלֹא נִגמרה מלאכתה נִסדקה; אין שבריה שוין ואין תוֹכה מאדים בידוּע שאחר שנִגמרה מלאכתה נִשברה,
וּמקבלת טוּמאה כִשאר שִברי כלי חרש הראוּיין לתשמיש.
9
גִסטרה שנִתרוֹעעה ואינה מקבלת משקין,
אף על פי שמקבלת אכלין הרי זוֹ טהוֹרה,
שאינה עשוּיה אלא לקבֵל משקין הדוֹלפין,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ואִם היתה דוֹלפת אין עוֹשין גִסטרה לגִסטרה.
וכֵן גִסטרא שנִפחתה אוֹ שנחלקה לִשנים טהוֹרה,
שלֹא אמרוּ שירים של שירים מִתטמאין,
אלא שירי כלי חרש בִלבד הֵן שמִתטמאין.
10
גִסטרה שהיוּ חִדוּדין יוֹצאין מִמנה,
בין שהיתה יוֹשבת בין שהיתה מוּטה על צִדה:
כל המקבֵל מִן החִדוּדים זיתים,
כשתִמלֵא הגִסטרה זיתים מִתטמֵא במגע וּכנגדוֹ מִתטמֵא באויר; וכל שאינוֹ מקבֵל עִמה בזיתים מִתטמֵא במגע ואין כנגדוֹ מִתטמֵא באויר.
11
כיצד מִתטמֵא במגע ואין כנגדוֹ מִתטמֵא באויר? שאִם נגעה הטוּמאה בגִסטרה מִתוֹכה מִתטמֵא החִדוּד; נִכנסה הטוּמאה באויר הגִסטרה,
אפִלוּ היתה כנגד החִדוּד לֹא נִטמא החִדוּד.
12
וכיצד כנגדוֹ מִתטמֵא באויר? שאִם היתה הטוּמאה באויר הגִסטרה כנגד החִדוּד נִטמא החִדוּד עִם הגִסטרה.
ועל דרך זה הוּא בכל מקוֹם שנֹאמר בִכלי חרש וּבתנוּר וכירים:
'מִתטמֵא במגע וּכנגדוֹ באויר',
אוֹ: 'אין מִתטמֵא כנגדוֹ באויר'.
:וכֵן כל טוּמאת מגע האמוּרה בעִנין טוּמאת כלי חרש אוֹ תנוּר וכירים הוּא שתִגע הטוּמאה בהן מִתוֹכן; וכל טוּמאת אויר הוּא שלֹא תִגע הטוּמאה כלל,
אלא תִכנֵס לאויר בִלבד.
13
חבית שנִתרוֹעעה וּטפלה בִגללים,
אף על פי שהוּא נוֹטֵל את הגללים וחרסים נוֹפלים הרי זוֹ מקבלת טוּמאה,
מִפני שלֹא בטל שֵם כלי מֵעליה.
נִשברה ודִבֵק חרסיה אחר שפֵרשוּ,
אוֹ שהֵביא חרסים מִמקוֹם אחֵר וּטפלן בִגללים,
אף על פי שהוּא נוֹטֵל את הגללים וחרסים עוֹמדין הרי זוֹ טהוֹרה,
מִפני שבטל שֵם כלי מֵעליה.
היה בהן חרס מחזיק רביעית כנגד אוֹתוֹ החרס בִלבד מִתטמֵא באויר,
מִפני שהוּא כלי בִפני עצמוֹ,
וּשאר החבית אינוֹ מִתטמֵא עד שתִגע בה הטוּמאה מִתוֹכה,
מִפני שאינוֹ כלי שלֵם.
14
חבית שנִקבה,
וסתם הנקב בזפת,
ואחר כך נִשברה,
אִם יֵש בחרש הסתוּם בזפת כדי להחזיק רביעית הרי זה מקבֵל טוּמאה,
מִפני שהוּא מִשִברי החבית,
ולֹא בטל שֵם כלי מֵעל החבית.
:אבל חרש שנִקב אחר שפֵרֵש מִן הכלי,
וסתם הנקב בזפת,
אף על פי שהוּא מחזיק רביעית טהוֹר,
שהחרס שנִקב בטל שֵם כלי מֵעליו וטהר,
וכל שטהר בִכלי חרש שעה אחת אין לוֹ טוּמאה לעוֹלם.
15
קוּמקוּם שנִקב ועשהוּ בזפת טהוֹר,
שאינוֹ יכוֹל לקבֵל את החמין כצוֹנֵן.
וכֵן כלי הזפת והשעוה וכיוֹצֵא בהן טהוֹרים,
ואינן בִכלל הכֵלים.
16
משפֵך של חרס שפקקוֹ בזפת אינוֹ מקבֵל טוּמאה,
שאין הזפת מֵשים אוֹתוֹ כלי קִבוּל.
אבל משפֵך של עֵץ שסתמוֹ הרי זה כִכלי קִבוּל,
וּמִתטמֵא.