1
כלי חרש אינוֹ מקבֵל טוּמאה עד שיִהיה מקבֵל ועשוּי לקבלה.
אבל אִם לֹא היה בוֹ בית קִבוּל,
אוֹ שהיה מקבֵל ולֹא נעשה לקבלה אינוֹ מקבֵל טוּמאה כלל,
לֹא מִדִברי תוֹרה ולֹא מִדִברי סוֹפרים.
לפיכך הכִסֵא והמִטה והספסל והשוּלחן והמנוֹרה של חרש,
וכל כיוֹצֵא בהן מִכֵלים שאין להן תוֹך אינן מקבלין טוּמאה.
וכֵן הסילוֹנוֹת שהמים מהלכין בהן,
ואף על פי שהֵן כפוּפין ואף על פי שהֵן מקבלין הרי הֵן טהוֹרים,
מִפני שלֹא נעשוּ לקבלה,
אלא כדי שיֵצאוּ מֵהן המים.
:וכֵן חבית של שיטים וחבית הדפוּנה בשוּלי המחץ,
הוֹאיל ונעשת כמוֹ בית יד שנוֹשאין בה המחץ ולֹא נעשת לקבלה אינה מקבלת טוּמאה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
2
פנס שיֵש בוֹ בית קִבוּל שמן מקבֵל טוּמאה; ושאין בוֹ טהוֹר.
וכֵן מגוּפת היוֹצרים שיֵש לה תוֹך טמֵאה.
3
משפֵך של בעלי בתים טהוֹר; ושל רוֹכלין מִתטמֵא,
מִפני שמטֵהוּ על צִדוֹ וּמֵריח בוֹ ללוֹקֵח.
4
כִסוּיי כדי יין וכדי שמן וכִסוּיי החביוֹת טהוֹרוֹת,
שלֹא נעשוּ לקבלה; ואִם הִתקינן לתשמיש מִתטמאין.
5
כִסוּי הלפס:
בִזמן שהוּא נקוּב ויֵש לוֹ חִדוּד טהוֹר; ואִם אינוֹ נקוּב ואין לוֹ חִדוּד מִתטמֵא,
מִפני שהאִשה מסננת לתוֹכוֹ את הירק.
זה הכלל:
כל המשמֵש בִכלי חרש כשהוּא כפוּי טהוֹר.
6
טיטרוֹס, אף על פי שהוּא נקוּב וּמוֹציא פרוּטוֹת מִתטמֵא,
שהרי המים מִתכנסין בִצדדיו והֵן עשוּיין לקבלה.
7
הלפיד של חרש שמניחין מטליוֹת הבגדים והשמן בתוֹכוֹ והוּא דוֹלֵק מִתטמֵא.
וכֵן כלי שמניחין תחת הנֵרוֹת לקבֵל השמן מִתטמֵא.
8
גִסטרא שמניחין תחת הכֵלים לקבֵל משקין הנוֹזלים מִן הכלי מקבלת טוּמאה.
9
ספינה של חרש,
אף על פי שהיא מקבלת אינה מקבלת טוּמאה,
שאין הספינה בִכלל הכֵלים האמוּרים בתוֹרה,
בין שהיתה של חרש בין של עֵץ,
בין גדוֹלה בין קטנה.
10
כל הכֵלים שנִשברוּ ונִפסדה צוּרתן אין שִבריהן מקבלין טוּמאה אף על פי שאוֹתן השברים ראוּיין לתשמיש,
חוּץ מִשִברי כלי חרש,
שאִם היה בהן חרש הראוּי לקבֵל הרי הוּא מקבֵל טוּמאה,
שנאמר: "וכל כלי חרש" ,
מִפי השמוּעה למדוּ שזה לֹא בא אלא לרבוֹת שִברי כלי חרש.
במה דברים אמוּרים? בשהיה לחרש זה תוֹך לקבֵל בוֹ המשקין כשיִהיה החרש יוֹשֵב,
לֹא סמוּך.
אבל אִם אינוֹ יכוֹל לקבֵל אלא אִם כֵן סוֹמכין אוֹתוֹ אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
11
החרש שאינוֹ יכוֹל לישֵב כדי שיקבֵל מִפני אזנוֹ,
אוֹ שהיה בוֹ חִדוּד והחִדוּד מכריעוֹ לצד אחֵר הרי זה טהוֹר; אף על פי שנִטלה האֹזן אוֹ נִשבר החִדוּד הרי זה טהוֹר,
שכל כלי חרש שטהר שעה אחת אין לוֹ טוּמאה לעוֹלם.
12
כלי חרש ששוּליהן חדין כמִזרקוֹת,
שנִשברוּ, והרי שוּליהן מקבלין,
אף על פי שאינן מקבלין אלא אִם כֵן נִסמכוּ,
כגוֹן שוּלי הקריפיוֹת ושוּלי הכוֹסוֹת הרי אֵלוּ מקבלין טוּמאה,
שלכך נעשוּ מִתחִלתן,
שיִהיוּ מקבלין בִסמיכה אוֹ באחיזה.
13
כמה יקבֵל החרש ויהיה מקבֵל טוּמאה? אִם היה הכלי כשהיה שלֵם מֵכיל כדי סיכת אדם קטן עד חביוֹת שהֵן מקבלוֹת כִסאה אוֹ קרוֹב לה,
ונִשברוּ, ונִשאר בחרסים בין מִקרקעיהן בין מִדפניהן חרש שהוּא מקבֵל כשהוּא יוֹשֵב רביעית הרי זה מקבֵל טוּמאה.
14
היה הכלי מֵחבית המכילה כִסאה עד חבית המכילה סאתים אוֹ יתֵר,
ונִשברה, אִם היה בחרש הנִשאר כדי לקבֵל חצי לֹג הרי זה מקבֵל טוּמאה.
:היה הכלי מֵחבית המכילה סאתים עד חצבים גדוֹלים,
ונִשברוּ: אִם נִשאר מֵהן חרש המקבֵל לֹג הרי זה מקבֵל טוּמאה.
היוּ החרסים מקבלין פחוֹת מִשִעוּרין אֵלוּ אינן מקבלין טוּמאה.
15
כלי חרש קטן,
כגוֹן הפך וכיוֹצֵא בוֹ,
שנִשבר, ונִשאר מִקרקעיתוֹ חרס המקבֵל כל שהוּא כשהוּא יוֹשֵב,
והיה חד ביוֹתֵר,
שנִמצא כִכלי קטן הרי זה מקבֵל טוּמאה.
ואִם נִשאר מִדפנוֹתיהן חרש המקבֵל אינוֹ מקבֵל טוּמאה,
לפי שדפנוֹת כֵלים אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן כשוין הֵן,
ואין להן תוֹך הנִכר,
ונִמצאוּ כִפשוּטי כלי חרש.
16
חזקת חרשים הנִמצאין בכל מקוֹם טהוֹרים,
חוּץ מִן הנִמצאין בבית היוֹצֵר,
מִפני שרוּבן גִסטריוֹת הֵן לכֵלים,
והגִסטרה מקבלת טוּמאה אף על פי שהיא מִשִברי כֵלים.