1
תנוּר גדוֹל שיריו ארבעה טפחים; והקטן שיריו רוּבוֹ.
כיצד? שאִם נִשאר בגדוֹל ארבעה טפחים וּבקטן רוּבוֹ מקבֵל טוּמאה; פחוֹת מִכאן אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
וכֵן אִם נִטמא ונִתצוֹ עד ששיֵר בוֹ פחוֹת מֵארבעה טפחים בגדוֹל אוֹ פחוֹת מֵרֹב הקטן טהוֹר.
נִשאר בוֹ ארבעה אוֹ רֹב הקטן עדין הוּא בטוּמאתוֹ.
והכירה שיריה שלֹש אצבעוֹת.
הכוּפח: עשהוּ לאפיה שִעוּרוֹ כתנוּר; לבִשוּל שִעוּרוֹ ככירה.
2
תנוּר שנִטמא ולֹא רצה לכתתוֹ כיצד מטהרין אוֹתוֹ? חוֹלקוֹ לִשלֹשה חלקים,
וגוֹרֵר את הטפֵלה שעל החרסים עד שנִמצא כל חרש מֵהן עוֹמֵד על הארץ בלֹא טיט על גביו.
חלקוֹ לִשנים,
אחד גדוֹל ואחד קטן הגדוֹל טמֵא והקטן טהוֹר.
:חלקוֹ לִשנים בשוה כל אחד מֵהן טמֵא,
לפי שאי אפשר לכוֵּן.
אבל טבלה של חרש שיֵש לה דֹפן שנחלקה לִשנים טהוֹרה,
ואִם היה אחד גדוֹל ואחד קטן הגדוֹל טמֵא.
3
תנוּר שחלקוֹ לִשלֹשה,
ואחד גדוֹל כִשנים הגדוֹל טמֵא והשנים הקטנים טהוֹרים.
:חתכוֹ חוּליוֹת לרחבוֹ,
אִם היה גֹבה כל חוּליה וחוּליה פחוֹת מֵארבעה טפחים טהוֹר.
חזר וסִדֵר את החוּליוֹת זוֹ על גבי זוֹ וּמֵרח עליהן בטיט,
והחזירוֹ תנוּר כשהיה הרי זה כמי שעשה תנוּר אחֵר,
ואינוֹ מקבֵל טוּמאה אלא מִכאן וּלהבא.
והוּא שיסיקנוּ כדי לאפוֹת בוֹ סוּפגנין אחר שמֵרחוֹ.
:הִרחיק מִמנוּ את הטפֵלה,
ונתן חוֹל אוֹ צרוֹרוֹת בין החוּליוֹת וּבין הטפֵלה אינוֹ מקבֵל טוּמאה לעוֹלם; וזה הוּא שאמרוּ:
הנִדה והטהוֹרה אוֹפוֹת בוֹ והוּא טהוֹר.
היתה בוֹ חוּליה אחת שיֵש בה ארבעה טפחים היא מִתטמאה במגע ואין מִתטמֵאת באויר,
וּשאר החוּליוֹת טהוֹרוֹת.
4
תנוּר שבא מחוּתך מִבית האוּמן,
ועשה לוֹ סמוֹכים שמקבצין אוֹתוֹ לִהיוֹת כאחד,
וּנתנן עליו והוּא טהוֹר,
ונִטמא, כשיסיר את הסוֹמכים אוֹתוֹ יטהר; ואפִלוּ החזירן הרי הוּא טהוֹר.
מֵרחוֹ בטיט מקבֵל טוּמאה להבא,
ואינוֹ צריך להסיקוֹ,
שכבר הוּסק.
5
תנוּר שחתכוֹ חוּליוֹת ונתן חוֹל בין חוּליה לחוּליה,
וטח בטיט על הכֹל מִבחוּץ הרי זה מקבֵל טוּמאה.
6
יוֹרת הערביים,
שהוּא חוֹפֵר בארץ וטח בטיט:
אִם יכוֹל הטיט לעמֹד בִפני עצמוֹ מקבֵל טוּמאה; ואִם לאו טהוֹר.
7
המֵביא שִברי כלי חרש ודִבקן זה בזה ועשין תנוּר,
ועשה לוֹ טפֵלה מִבִפנים וּמִבחוּץ והִסיקוֹ הרי זה מקבֵל טוּמאה,
אף על פי שאין בכל חרש מֵהן כשִעוּר.
8
פִטס שקִרזלוֹ ועשהוּ תנוּר,
ועשה לוֹ טפֵלה מִחוּץ,
אף על פי שמקבֵל על דפנוֹתיו כשִעוּר הרי זה טהוֹר,
שכלי חרש שטהר אין לוֹ טוּמאה לעוֹלם,
אלא אִם כֵן עשהוּ תנוּר ועשה לוֹ טפֵלה מִבִפנים וּמִבחוּץ.
9
תנוּר של סדקין שעשה טפֵלה לכל אחד ואחד,
וּמקוֹם הסדקין מגוּלה אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
נתן טיט אוֹ סיד אוֹ גבסין על גבי הסדקין הרי זה מִתטמֵא.
נתן עליהם חרסית אוֹ זפת וגפרית,
שעוה וּשמרים,
בצֵק אוֹ גללים טהוֹר.
זה הכלל:
דבר שאין עוֹשין מִמנוּ תנוּרים אינוֹ מחבֵר את הסדקין.
10
סדק תנוּר שנתנוֹ כלפי זוית,
וּמֵרח בטיט מִן הצדדין טהוֹר.
11
דף של תנוּר שנתנוֹ בזויוֹת לִהיוֹת אוֹפה בוֹ טהוֹר.
ואִם יֵש בוֹ רֹב תנוּר מקבֵל טוּמאה.
12
תנוּר שנתן בוֹ עפר עד חציוֹ:
אִם נִטמא מֵאוירוֹ בִלבד אינוֹ מִתטמֵא אלא מֵעפר וּלמעלן; ואִם נִטמא במגע ונגעה טוּמאה בוֹ מִתוֹכוֹ נִטמא כוּלוֹ,
אף מֵעפר וּלמטה.
13
הכירה מקוֹם שפיתת שתי קדֵרוֹת; והכוּפח מקוֹם שפיתת קדֵרה אחת.
לפיכך, כירה שנחלקה לארכה טהוֹרה; וּלרחבה עדין מקבלת טוּמאה.
כוּפח שנחלק,
בין לארכוֹ בין לרחבוֹ טהוֹר.
14
הקלתוֹת של בעלי בתים שנִפחתה קרקעיתה:
אִם היה עֹמק הפחת פחוֹת מִשלֹשה טפחים הרי זוֹ מקבלת טוּמאה,
שאִם יסיק בפחת מִלמטה תִתבשֵל הקדֵרה מִלמעלה; היה הפחת עמֹק שלֹשה אוֹ יתֵר אינה מקבלת טוּמאה,
שהרי האֵש רחוֹקה מִן הקדֵרה ואינה בשֵלה.
נתן אבן אוֹ צרוֹר על פי הפחת עדין היא בטהרתה.
מֵרחוֹ בטיט נעשית האבן קרקע הכירה,
וּמקבלת טוּמאה מִכאן וּלהבא.