1
אין כלי חרש מקבלין טוּמאה עד שתִגמֵר מלאכתן.
וּמֵאימתי הוּא גמר מלאכתן? מִשיִצרפוּ בכִבשן.
התנוּר מִשיסיקנוּ כדי לאפוֹת בוֹ סוּפגנין.
הכירה מִשיסיקנה כדי לבשֵל עליה ביצת תרנגֹלין,
טרוּפה וּנתוּנה באִלפס.
הכוּפח: אִם עשהוּ לאפיה שִעוּרוֹ כתנוּר; עשהוּ לבִשוּל שִעוּרוֹ ככירה.
2
תנוּר שהִתחיל לִבנוֹתוֹ:
אִם היה גדוֹל מִשיתחיל בוֹ ארבעה טפחים ויסיקנוּ,
מקבֵל טוּמאה; ואִם היה קטן מִשיתחיל בוֹ טפח ויסיקנוּ.
הכירה מִשיתחיל בה שלֹש אצבעוֹת ויסיקנה.
הכוּפח: אִם עשהוּ לאפיה הרי הוּא כתנוּר; ואִם עשהוּ לבשֵל עליו הרי הוּא ככירה.
3
תנוּר שהוּסק מֵאחוֹריו,
אוֹ שהוּסק מִבית האוּמן,
אוֹ שהוּסק שלֹא לדעת,
הוֹאיל והוּסק מִכל מקוֹם הרי זה מקבֵל טוּמאה.
מעשה שנפלה דלֵקה בתנוּר כפר מִן הכפרים,
וּבא מעשה לִפני בית דין,
ואמרוּ: מקבֵל טוּמאה.
4
תנוּר שהִסיקוֹ לִהיוֹת צוֹלה בוֹ הרי זה מקבֵל טוּמאה; ללבֵן בוֹ אוּנין של פִשתן טהוֹר,
שאין זה עוֹשה מלאכה בגוּפוֹ של תנוּר.
5
תנוּר שחצצוֹ לִשנים,
והוּסק אחד מֵחלקיו,
ונִטמא במשקין הוּא טמֵא,
וחבֵרוֹ טהוֹר.
נִטמא בשרץ וכיוֹצֵא בוֹ מִטוּמאוֹת של תוֹרה הכֹל טמֵא,
ועֹבי שביניהן טמֵא.
:הוּסקוּ שניהן,
ונִטמא אחד מֵהן במשקין באויר חוֹלקין את עביוֹ:
המשמֵש לטמֵא טמֵא; לטהוֹר טהוֹר.
במה דברים אמוּרים? בִזמן שחצצוֹ ואחר כך הִסיקוֹ.
אבל הִסיקוֹ ואחר כך חצצוֹ,
ונִטמא אחד מֵהן אפִלוּ במשקין נִטמא הכֹל.
6
תנוּר אוֹ כירה של אבן טהוֹרין לעוֹלם.
ושל מתכת:
טהוֹרין מִשוּם תנוּר וכירים,
שנאמר: "יוּתץ" את שיֵש לוֹ נתיצה; וּטמֵאים מִשוּם כלי מתכוֹת.
:כיצד? אינן מִתטמאין מֵאוירן ולֹא בִמחוּבר לקרקע כתנוּר וכירים,
ואִם נגעה בהן טוּמאה אפִלוּ מֵאחוֹריהן מִתטמאין כִשאר כלי מתכוֹת,
ואִם נִטמאוּ במֵת נעשין אב טוּמאה כִשאר כלי מתכוֹת,
ויֵש להן טהרה במִקוה.
7
תנוּר של מתכת שנִקב אוֹ נִפגם אוֹ נִסדק,
וּסתמוֹ בטיט,
אוֹ שעשה לוֹ טפֵלה של טיט אוֹ מוּסף של טיט הרי זה מִתטמֵא מִשוּם תנוּר.
וכמה יהיה בנקב? כדי שיֵצֵא בוֹ האוּר.
וכֵן בכירה.
ואִם עשה לכירה פִטפוּטין של טיט מִתטמאה מִשוּם כירה.
מֵרחה בטיט,
בין מִבִפנים בין מִבחוּץ עדין אינה מקבלת טוּמאה.
8
תנוּר שאינוֹ מחוּבר בארץ,
אפִלוּ תלוּי בצוּאר הגמל הרי זה טמֵא מִשוּם תנוּר,
שנאמר: "טמֵאים הֵם" מִכל מקוֹם.
9
כוּר של צוֹרפי מתכוֹת שיֵש בוֹ בית שפיתה מִתטמֵא ככירה.
וכֵן של עוֹשי זכוּכית,
אִם יֵש בוֹ בית שפיתה מקבֵל טוּמאה.
10
כִבשן של סידין ושל זגגין ושל יוֹצרים טהוֹרים.
הפוּרנה, אִם יֵש לה דֹפן מִתטמאה.
11
אבנים שחִברן זוֹ לזוֹ ועשין תנוּר:
אִם עשה לוֹ טפֵלה מִבִפנים וּמִבחוּץ הרי זה כתנוּר לכל דבר,
וּמִתטמֵא מֵאוירוֹ; ואִם טפלוֹ מִבחוּץ בִלבד מִתטמֵא במגע ואין מִתטמֵא באויר.
:חִבֵר אבנים לתנוּר ולֹא חִברם זוֹ לזוֹ מִתטמאוֹת עִם התנוּר.
חִברם זוֹ לזוֹ ולֹא חִברם לתנוּר הרי הֵן כטירה.
חפר בארץ ועשה טירה טהוֹרה.
וטירת הכירה טהוֹרה.
12
שתי חביוֹת וּשני לפסים שעשין כירה ביניהן מִתטמֵא באויר וּבמגע,
ותוֹכן של חביוֹת טהוֹר.
ועֹבי החביוֹת חוֹלקין אוֹתוֹ:
המשמֵש את הכירה טמֵא; והמשמֵש את תוֹך החבית טהוֹר.
13
העוֹשה שלֹשה פִטפוּטין בארץ וחִברן בטיט לִהיוֹת שוֹפֵת עליהן את הקדֵרה הרי זוֹ טמֵאה מִשוּם כירה.
קבע שלֹשה מסמרים בארץ לִהיוֹת שוֹפֵת עליהן את הקדֵרה,
אף על פי שעשה ברֹאשן מקוֹם בטיט שתִהיה הקדֵרה יוֹשבת הרי זוֹ טהוֹרה ככירה של מתכת.
וכֵן אבנים שלֹא מֵרחן בטיט שהוּא שוֹפֵת עליהן אינן מקבלוֹת טוּמאה,
כאִלוּ היא כירה של אבן.
14
העוֹשה שתי אבנים כירה וחִברן בטיט מִתטמאה.
חִבֵר את האחת בטיט והשניה לֹא חִברה אינה מקבלת טוּמאה.
15
האבן שהוּא שוֹפֵת עליה ועל התנוּר,
עליה ועל הכירה,
עליה ועל הכוּפח טמֵאה; עליה ועל הכֹתל,
עליה ועל הסלע אינה מקבלת טוּמאה.
16
כירת הטבחים שהוּא נוֹתֵן אבן בצד אבן בצד אבן וכוּלן מחוּברוֹת בטיט,
נִטמֵאת אחת מֵהן לֹא נִטמאוּ כוּלם.
17
שלֹש אבנים שחִברן בטיט ועשין שתי כירוֹת,
בין שחִברן זוֹ לזוֹ ולֹא חִברן בקרקע בין שחִברן בקרקע ולֹא חִברן זוֹ לזוֹ,
אִם נִטמֵאת אחת מִשתי הכירוֹת,
האבן האמצעית:
המשמֵש מִמנה לכירה הטמֵאה טמֵא; והמשמֵש מִמנה לכירה הטהוֹרה טהוֹר.
נִטלה האבן החיצוֹנה של כירה הטהוֹרה הוּחלטה האמצעית כוּלה לטוּמאה.
נִטלה החיצוֹנה של כירה הטמֵאה טהוֹרה האבן האמצעית כוּלה.
:נִטמאוּ שתי הכירוֹת:
אִם היתה האבן האמצעית גדוֹלה נוֹתֵן מִמנה לכירה זוֹ כדי שפיתה מִצִדה,
ולכירה השניה כדי שפיתה מִכאן,
והשאר טהוֹר; ואִם היתה קטנה הכֹל טמֵא.
:נִטלה האמצעית:
אִם יכוֹל לִשפֹת על שתים חיצוֹנוֹת יוֹרה גדוֹלה הרי היא טמֵאה; ואִם היוּ מרוּחקין יתֵר מִזה טהוֹרה.
החזיר את האמצעית הרי הכֹל טהוֹר כשהיה.
מֵרחה בטיט מקבלין טוּמאה מִכאן וּלהבא,
והוּא שיסיקנה לכל אחת מֵהן כדי לבשֵל עליה את הביצה.
18
שתי אבנים שעשין כירה ונִטמֵאת,
וסמך לאבן זוֹ מִמנה אבן אחת מִכאן וּלזוֹ אבן אחת מִכאן הרי חצי כל אבן מִשתי אבני הכירה הרִאשוֹנה טמֵא,
וחצי האבן טהוֹר.
נִטלוּ השתים הטהוֹרוֹת שסמך חזרוּ השתים של כירה לטוּמאתן.
19
דוּכן של חרש שיֵש בוֹ בית קִבוּל קדֵרוֹת והרמץ נתוּן בתוֹכוֹ טהוֹר מִשוּם כירה וטמֵא מִשוּם כלי קִבוּל.
לפיכך, אִם היה מחוּבר בארץ טהוֹר כִשאר הכֵלים,
ואִם נִקב אינוֹ מקבֵל טוּמאה,
כִכלי קִבוּל,
מה שאין כֵן בכירה.
הצדדין שלוֹ הנוֹגֵע בהן אינוֹ טמֵא מִשוּם כירה.
הרחב שלוֹ,
שיוֹשבין עליו בִשעת תבשיל מִתטמֵא אִם נִטמא הדוּכן.
וכֵן הכוֹפה את הסל וּבנה כירה על גביו הרי זוֹ טמֵאה מִשוּם כלי עֵץ,
לֹא מִשוּם כירה,
לפיכך אינה מקבלת טוּמאה מֵאוירה ככירה.