1
כבר בֵארנוּ בכמה מקוֹמוֹת שאין כלי חרש מִתטמֵא אלא מֵאוירוֹ אוֹ בהסֵט הזב.
וּשאר כל הכֵלים שנגעה בהן הטוּמאה נִטמאוּ,
ואִם נִכנסה טוּמאה לאוירן ולֹא נגעה בהן הרי הֵן טהוֹרים.
נִמצא הטמֵא בִכלי חרש טהוֹר בכל הכֵלים,
והטמֵא בכל הכֵלים טהוֹר בִכלי חרש.
:וּמִנין שאין כלי חרש מִתטמֵא אלא מֵאוירוֹ? שנאמר:
"וּכלי חרש אשר יפֹל מֵהם אל תוֹכוֹ" מִתוֹכוֹ הוּא מִתטמֵא,
ואינוֹ מִתטמֵא מֵאחוֹריו.
2
וּכשֵם שמִתטמֵא מֵאוירוֹ,
כך מטמֵא אכלין וּמשקין מֵאוירוֹ.
:כיצד? כלי חרש שנִטמא,
ונִכנסוּ אכלין וּמשקין לאוירוֹ,
אף על פי שלֹא נגעוּ בוֹ הרי אֵלוּ טמֵאים,
שנאמר: "כֹל אשר בתוֹכוֹ יטמא" .
אבל שאר הכֵלים הטמֵאים אין מטמאין אכלין וּמשקין עד שיִגעוּ בהן.
3
אין כלי חרש מטמֵא כֵלים מֵאוירוֹ,
בין כלי חרש בין שאר כֵלים.
כיצד? כלי חרש גדוֹל שהיוּ כֵלים בתוֹכוֹ,
ונִכנסה טוּמאה באוירוֹ הוּא טמֵא,
וכל הכֵלים שבתוֹכוֹ טהוֹרים.
היוּ משקין בכֵלים שבתוֹכוֹ נִטמאוּ המשקין מֵאוירוֹ,
וחוֹזרין וּמטמאין את הכֵלים,
והרי זה אוֹמֵר:
מטמאיך לֹא טִמאוּני,
ואתה טִמֵאתני.
4
כלי חרש שנגעוּ משקין טמֵאין באחוֹריו בִלבד נִטמאוּ אחוֹריו כִשאר כל הכֵלים.
במה דברים אמוּרים? בשהיה לוֹ תוֹך.
אבל אִם אין לוֹ תוֹך ונגעוּ בוֹ משקין טמֵאין הרי זה טהוֹר,
שכל שאין לוֹ תוֹך בִכלי חרש,
אין אחוֹריו מִתטמאין במשקין.
:נגעוּ אכלים אוֹ משקין באחוֹרי כלי חרש הטמֵא הרי אֵלוּ טמֵאים.
ואחד כלי חרש וּשאר כל הכֵלים בדבר זה,
שכל הכֵלים הטמֵאין שנגעוּ אכלים אוֹ משקין בהן,
בין מִתוֹכן בין מֵאחוֹריהן נִטמאוּ.
5
אחד כלי חרש שנִכנסה טוּמאה לאוירוֹ אוֹ שכפהוּ על הטוּמאה המוּנחת על הארץ ונעשה אֹהל עליה,
שהרי הטוּמאה בתוֹכוֹ.
מִפי השמוּעה למדוּ שזה שנאמר:
"אל תוֹכוֹ" לרבוֹת את האֹהלין.
6
גוּמא שהיה השרץ מוּנח בתוֹכה,
וכפה כלי חרש על הגוּמא לֹא נִטמא,
שנאמר: "אשר יפֹל מֵהם אל תוֹכוֹ" עד שתִכנֵס עצמה של טוּמאה לתוֹכוֹ.
לפיכך, השרץ שנִמצא למטה מִנחוּשתוֹ של תנוּר,
שהוּא קרקעיתוֹ התנוּר טהוֹר,
שאני אוֹמֵר:
חי נפל,
ועכשיו מֵת בתוֹך גוּמא זוֹ.
:וכֵן אִם נִמצֵאת מחט אוֹ טבעת למטה מִנחוּשתוֹ,
אף על פי שכל הכֵלים הנִמצאים טמֵאים,
כמוֹ שבֵארנוּ הרי התנוּר טהוֹר,
שאני אוֹמֵר:
שם היוּ עד שלֹא בא התנוּר,
והתנוּר נִבנה עליהן,
ולֹא נפלוּ לתוֹכוֹ.
נִמצאוּ בדשן הרי התנוּר טמֵא,
שאין לוֹ במה יתלה.
:נִמצאוּ בִנחוּשתוֹ של תנוּר,
נִראין אבל אינן יוֹצאין לאוירוֹ:
אִם אוֹפה את הבצֵק והוּא נוֹגֵע בהן נִטמא התנוּר כאִלוּ היוּ בתוֹך אוירוֹ; ואִם לאו התנוּר טהוֹר כאִלוּ היוּ למטה מִנחוּשתוֹ.
באי זה בצֵק אמרוּ? בבצֵק הבינוֹני,
שאינוֹ רך ביוֹתֵר ולֹא קשה.
7
השרץ שנִמצא בעין של תנוּר,
בעין של כירה,
בעין של כוּפח,
אִם נִמצא מִן השפה הפנימית ולחוּץ טהוֹר,
וכֵן אִם נִמצא באויר העין טהוֹר,
שהרי לֹא נִכנס באויר התנוּר אוֹ הכירה אוֹ הכוּפח,
אלא תחת עֹבי דפנוֹתיהן הוּא תלוּי.
ואפִלוּ היה שם כזית מִן המֵת טהוֹרים,
אלא אִם כֵן היה בעֹבי העין פוֹתֵח טפח,
שהרי מֵביא את הטוּמאה לאויר התנוּר,
כמוֹ שנִתבאֵר בעִנין טוּמאת מֵת.
8
נִמצא השרץ בִמקוֹם הנחת העֵצים,
מִן השפה הפנימית ולחוּץ טהוֹר.
נִמצא בִמקוֹם ישיבת הבלן,
בִמקוֹם ישיבת הצבע,
בִמקוֹם ישיבת שוֹלקי הזיתים הכֹל טהוֹר;
9
אין התנוּר ולֹא הכירה ולֹא שאר מקוֹמוֹת היקוֹד מִתטמאין אלא אִם נִמצֵאת הטוּמאה מִן הסתוּמה ולִפנים.
10
כלי חרש ששוֹתין בוֹ בעלי בתים המים,
שבאמצעוֹ כמוֹ רשת של חרש,
וּשפתוֹ שלמעלה מִן הרשת כמוֹ מסרֵק,
וזה הוּא הנִקרא צרצוּר,
אִם נִכנסה הטוּמאה לאויר המסרֵק למעלה מִן הרשת נִטמא כוּלוֹ,
שזה הוּא תוֹכוֹ של כלי זה.
11
כלי חרש שהיה לוֹ שלֹש שפיוֹת זוֹ לִפנים מִזוֹ:
היתה הפנימית עוֹדפת ונִכנסה טוּמאה לאויר הפנימית כל האכלים והמשקין שבאויר שבין השפה הפנימית וּבין האמצעית,
והאכלים והמשקין שבין האמצעית וּבין החיצוֹנה,
טהוֹרים.:היתה האמצעית עוֹדפת ונִטמא אוירה מִמנה ולִפנים טמֵא,
וּמִמנה ולחוּץ טהוֹר; היתה החיצוֹנה עוֹדפת ונִטמא אוירה הכֹל טמֵא.
היוּ שווֹת:
כל שנִטמא אוירה טמֵאה,
והשאר טהוֹר.
12
לפסים זוֹ בתוֹך זוֹ ושִפתוֹתיהן שווֹת,
והשרץ בעליוֹנה אוֹ בתחתוֹנה:
זוֹ שיֵש בה השרץ טמֵאה; וּשאר הלפסין טהוֹרים,
הֵן וכל האכלים שבהן.
היה כל לפס מֵהן נקוּבה בכוֹנֵס משקה,
והשרץ בעליוֹנה כל האכלין והמשקין שבכל הלפסין טמֵאים,
שהרי הטוּמאה באויר כוּלם,
כמוֹ שיִתבאֵר.
:היה השרץ בתחתוֹנה היא טמֵאה וכוּלן טהוֹרוֹת,
שהרי לֹא נִכנס שרץ לאויר העליוֹנוֹת,
ואין שפת התחתוֹנה עוֹדפת כדי לטמֵא כל האכלין והמשקין שבתוֹכה.
:היה השרץ בעליוֹנה,
והיתה שפת התחתוֹנה עוֹדפת העליוֹנה טמֵאה,
שהשרץ בתוֹכה,
וכֵן התחתוֹנה,
מִפני ששפתה עוֹדפת הרי השרץ באוירה; וּשאר הלפסין שבתוֹך התחתוֹנה טהוֹרים,
שאין כלי חרש מטמֵא כֵלים שבתוֹכוֹ.
ואִם היה ביניהן משקה טוֹפֵח כל שיֵש בה משקה טוֹפֵח טמֵאה,
שהמשקה מִתטמֵא מֵאויר התחתוֹנה העוֹדפת וחוֹזֵר וּמטמֵא את הלפס.
13
טבלה של חרש שהיוּ קערוֹת דבוּקין בה בִתחִלת מעשיה והרי הכֹל כלי אחד,
ונִטמֵאת אחת מִן הקערוֹת לֹא נִטמאוּ כוּלם.
ואִם היה לטבלה דֹפן עוֹדֵף,
שנִמצאוּ כל הקערוֹת בתוֹכוֹ,
ונִטמֵאת אחת מֵהן נִטמאוּ כוּלם.
וכֵן הדין בבית התבלים של חרש וקלמרין המתאימוֹת.
כיוֹצֵא בוֹ,
14
בית התבלין של עֵץ שנִטמא אחד מִבתיו במשקין לֹא נִטמאוּ שאר הבתים.
ואִם יֵש לוֹ דֹפן עוֹדֵף,
שנִמצאוּ כל הבתים בתוֹכוֹ,
ונִטמא אחד מִבתיו במשקין נִטמאוּ כוּלן,
שהכֹל כִכלי אחד,
וּכלי שנִטמא תוֹכוֹ במשקין נִטמא כוּלוֹ.
:היוּ בתיו קבוּעין במסמֵר הרי אֵלוּ חִבוּר זה לזה לטוּמאה ולהזיה.
היוּ תקוּעין בִלבד הרי אֵלוּ חִבוּר לטוּמאה ואינם חִבוּר להזיה.
ואִם היוּ בתיו נִטלים ונִתנים אינן חִבוּר לֹא לטוּמאה ולֹא להזיה.