1
כלי עֵץ וּכלי עוֹר וּכלי עצם שנִשברוּ טהרוּ מִטוּמאתן.
חזר ועשה כלי מִשִבריהן,
אוֹ שקִבֵץ את שִבריהן ועשה מֵהן כֵלים אחֵרים הרי אֵלוּ כִשאר הכֵלים הטהוֹרים שלֹא נִטמאוּ מִקֹדם,
שהֵן מקבלין טוּמאה מִכאן וּלהבא.
:וכֵן כלי מתכוֹת שנִשברוּ אחר שנִטמאוּ טהרוּ.
הִתיכן וחזר ועשה מֵהן כֵלים אחֵרים חזרוּ לטוּמאתן הישנה.
ואין לִכלי מתכוֹת טהרה גמוּרה עד שיִטבלֵם במִקוה כשהֵן שלֵמים,
אוֹ ישארוּ שבוּרים.
2
וחזרת כלי מתכוֹת לטוּמאתן הישנה מִדִברי סוֹפרים.
:וּמִפני מה גזרוּ על כלי מתכוֹת שיחזרוּ לטוּמאה הישנה? גזֵרה שמא יטמא לוֹ כלי,
ויתיכוֹ ויעשה מִמנוּ כלי אחֵר בוֹ ביוֹם; אִם תֹאמר שהוּא טהוֹר כדין תוֹרה יבֹאוּ לוֹמר:
השבירה מטהרת והטבילה מטהרת:
כשֵם שאִם נִשבר והִתיכוֹ ועשה מִמנוּ כלי כשהיה הרי הוּא טהוֹר בוֹ ביוֹם,
כך אִם הִטבילוֹ,
אף על פי שהוּא כשהיה הרי הוּא טהוֹר בוֹ ביוֹם,
ויבֹאוּ לוֹמר שאין הכֵלים צריכין הערֵב שמש.
מִפני חשש זה גזרוּ טוּמאה עליהן.
3
אחד כלי שנִטמא במֵת אוֹ בִשאר הטוּמאוֹת,
אִם הִתיכוֹ חזר לטוּמאתוֹ הישנה עד שיטביל.
נִטמא במֵת,
והִזה עליו בשלישי,
ואחר כך הִתיכוֹ ועשהוּ כלי אחֵר והִזה עליו בשביעי והִטבילוֹ הרי זה טמֵא,
ואין הזיה שקֹדם התֵך מִצטרפת להזיה שאחר התֵך,
ואין לוֹ טהרה עד שיזה עליו שלישי וּשביעי ויטביל כשהוּא כלי קֹדם שבירה,
אוֹ יזה עליו שלישי וּשביעי ויטביל אחר שיתיכוֹ.
4
ברזל טמֵא שבללוֹ עִם ברזל טהוֹר:
אִם רֹב מִן הטמֵא טמֵא; ואִם רֹב מִן הטהוֹר טהוֹר; מחצה למחצה טמֵא.
וכֵן טיט שבללוֹ בִגללים,
ושרף הכֹל בכִבשן ועשהוּ כלי:
אִם רֹב מִן הטיט הרי זה מקבֵל טוּמאה,
מִפני שהוּא כלי חרש; ואִם רֹב מִן הגללים אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
5
כלי מתכוֹת הטהוֹרים שאנכן באנך טמֵא טמֵאים.
אבל העוֹשה כֵלים מִן האנך הטמֵא הרי הֵן טהוֹרים.
6
קרדֹם שעשהוּ מִן הברזל הטהוֹר,
ועשה עוּשפוֹ מִן הטמֵא הרי זה טמֵא.
עשה עוּשפוֹ מִן הטהוֹר והקרדֹם מִן הטמֵא הרי זה טהוֹר,
שהכֹל הוֹלֵך אחר העוֹשה מלאכה.
7
קרדֹם טהוֹר שחסמוֹ בברזל טמֵא טהוֹר.
8
קיתוֹן שעשהוּ מִן הטמֵא ושוּליו מִן הטהוֹר טהוֹר; עשהוּ מִן הטהוֹר ושוּליו מִן הטמֵא טמֵא.
הכֹל הוֹלֵך אחר המקבֵל העוֹשה מלאכה.
9
כלי מתכוֹת שנִטמא בטוּמאה שהיא מִדִברי סוֹפרים,
כגוֹן שנִטמא בעבוֹדה זרה וכיוֹצֵא בה,
ונִשבר והִתיכוֹ וחזר ועשה מִמנוּ כלי אחֵר הרי זה ספֵק אִם חזר לטוּמאתוֹ הישנה אוֹ לֹא חזר.
10
כלי זכוּכית שנִטמאוּ ונִשברוּ טהרוּ ככל הכֵלים,
ואפִלוּ חזר והִתיכן ועשה מֵהן כלי אחֵר,
אינן חוֹזרין לטוּמאה ישנה; לפי שעִקר טוּמאתן מִדִברי סוֹפרים,
כמוֹ שבֵארנוּ,
לֹא גזרוּ עליהן בטוּמאה ישנה.
:וכֵן כלי זכוּכית שנִשברוּ,
אף על פי ששִבריהן כֵלים וּראוּיין לתשמיש,
הוֹאיל והֵן שירי כֵלים אינן מקבלין טוּמאה,
לפי שאינן דוֹמין לִכלי חרש.
כיצד? קערה של זכוּכית שנִשברה,
והִתקין שוּליה לתשמיש אין השוּלים מקבלין טוּמאה אף על פי שהֵן כקערה.
ואִם קִרסֵם את מקוֹם השבר ושפוֹ בשוֹפין הרי זוֹ מקבלת טוּמאה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
צלוֹחית קטנה הנִטלת ביד אחד שנִטל פיה מקבלת טוּמאה,
מִפני שאין מכניסין היד לתוֹכה,
אלא יוֹצֵק מִמנה.
אבל גדוֹלה הנִטלת בִשתי ידים שנִטל פיה טהוֹרה,
מִפני שהיא חוֹבלת ביד בשעה שמכניס ידוֹ לתוֹכה.
:וכֵן צלוֹחית של פליטוֹן,
אף על פי שהיא קטנה,
אִם נִטל פיה טהוֹרה,
מִפני שחוֹבלת באצבעוֹ בשעה שמוֹציא הבֹשם מִתוֹכה.
12
לגינים גדוֹלים שנִטל פיהן עדין הֵן כֵלים,
מִפני שהוּא מתקינן לִכבשים.
13
כוֹס שנִפגם רוּבוֹ טהוֹר.
נִפגם בוֹ שליש הקֵפוֹ ברֹב גבהוֹ טהוֹר.
נִקב וּסתמוֹ,
בין בבעץ בין בזפת טהוֹר.
והכוֹס והצלוֹחית שנִקבוּ,
בין מִלמעלה בין מִלמטה טהוֹרין.
14
התמחוּי והקערה שנִקבוּ:
מִלמעלה טמֵאים; מִלמטה טהוֹרים.
נִסדקוּ: אִם יכוֹלין לקבֵל את החמין כצוֹנֵן טמֵאים; ואִם לאו טהוֹרים.
15
הכוֹסוֹת החתוּכין,
אף על פי ששִפתוֹתיהן סוֹרכין את הפה מקבלין טוּמאה.
16
האפרכֵס של זכוּכית טהוֹר,
שהרי הוּא כמוֹ מחץ שאינוֹ מקבֵל.
17
זכוּכית שעוֹשין אוֹתה למראה טהוֹרה אף על פי שהיא מקבלת,
לפי שלֹא נעשת לקבלה.
התרוד של זכוּכית שהוּא מקבֵל,
אף על פי שכשמניחוֹ על השוּלחן נהפך על צִדוֹ ואינוֹ מקבֵל הרי זה מקבֵל טוּמאה.
18
תמחוּי של זכוּכית שעשהוּ מראה מקבֵל טוּמאה.
ואִם מִתחִלה עשהוּ למראה כדי שיִהיוּ דברים שמניחין בוֹ נִראין מֵאחוֹריו הרי זה טהוֹר.
וכל כלי זכוּכית אין מקבלין טוּמאה עד שתִגמֵר מלאכתן,
ככל הכֵלים.