1
כמה שִעוּר השבר שיִשבֵר כלי מתכת ולֹא יקבֵל טוּמאה אוֹ יטהר מִטוּמאתוֹ? הכֹל לפי מה שהוּא;
2
כל זמן שהכלי יכוֹל לעשוֹת מֵעין מלאכתוֹ עדין הוּא כלי,
וחשוּב כִכלי שלֵם.
:כיצד? דלי של מתכת שנִשבר,
והרי הוּא יכוֹל למלֹאות בוֹ הרי הוּא כלי כשהיה.
הקוּמקוּם כדי לחֹם בוֹ חמין.
המֵחם כדי לקבֵל סלעים.
הלפס כדי לקבֵל קיתוֹנוֹת של מתכת.
הקיתוֹן כדי לקבֵל פרוּטוֹת.
מִדוֹת היין כדי למֹד בהן היין; וּמִדוֹת השמן כדי למֹד בהן השמן.
:מסננת של חרדל שנִפרצוּ בה שלֹשה נקבים מִלמטה זה לתוֹך זה טהוֹרה,
לפי שאינה משמשת מֵעין מלאכתה.
מגרֵפה שנִטל כפה,
אף על פי שהיא כקוּרנס טהוֹרה,
שאינה עוֹשה מֵעין מלאכתה אלא מֵעין הקוּרנס,
והיא לֹא נעשית לִתקֹע בה כקוּרנס.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
מסרֵק של צמר שנִטלוּ שִניו,
אִם נִשתיֵר בוֹ שלֹש במקוֹם אחד טמֵא.
היתה החיצוֹנה אחת מִן השלֹש טהוֹר,
לפי שאינוֹ יכוֹל לִסרֹק בוֹ פִשתן,
שהחיצוֹנה אינה מוֹעלת לִסריקה,
וכל שאינוֹ עוֹשה מֵעין מלאכתוֹ בִכלי מתכוֹת,
טהוֹר. נִטלוּ מִן המסרֵק שתים ועשין למלקטת טמֵאוֹת; אחת והִתקינה לנֵר,
אוֹ לִלפֹף עליה החוּט לרִקוּם מקבלת טוּמאה.
ואִם היתה השֵן עבה וּגדוֹלה,
אף על פי שלֹא הִתקינה הרי זוֹ מִתטמאה בִפני עצמה.
4
מסרֵק של פִשתן שנִטלוּ שִניו ונִשתיֵר בוֹ שתים טמֵא; נִשתיֵר בוֹ אחת טהוֹר.
5
הכדוּמים שנִשברוּ ואוּנקלי שלהן קימת טמֵאים,
שהרי אפשר להוֹציא בהן הדלי מִן הבאֵר כשהיוּ מִקֹדם.
6
מגֵרה שנִטלה שִנה אחת מִבִנתים טהוֹרה.
נִשתיֵר בה מלֹא הסיט במקוֹם אחד טמֵאה,
שהרי אפשר לגֹר בנִשאר.
7
המעצד והאוּזמֵל והמפסלת והמקדֵח שנִפגמוּ עדין מקבלין טוּמאה.
נִטל חִסוּמן טהוֹרין.
וכוּלן שנחלקוּ לִשנים טמֵאים,
חוּץ מִן המקדֵח,
שהרי אינוֹ יכוֹל לִנקֹב בוֹ.
והרוּנקי בִפני עצמה אינה מקבלת טוּמאה,
מִפני שהיא מִקצת כלי.
8
הסיף, והסכין,
והסכין העקֹם כמוֹ מגל,
והרֹמח, וּמגל יד,
וּמגל קציר,
וזוּג מִספרים קטנים של בעלי בתים,
וזוּג של מִספרים גדוֹלים של ספרים,
שנחלקוּ: כל חֵלק מֵהן מקבֵל טוּמאה,
מִפני שהוּא עוֹשה מֵעין מלאכתוֹ.
9
מספרת שנחלקה לִשנים:
טהוֹרה, לפי שאינה מעברת את השֵער אלא בדֹחק.
10
שִריוֹן שנחלק לארכוֹ:
טהוֹר; לרחבוֹ:
אִם משמֵש מֵעין מלאכתוֹ רִאשוֹנה,
טמֵא. מֵאימתי טהרתוֹ? מִשיִבלה ואינוֹ משמֵש מֵעין מלאכתוֹ.
בלה ונִשתיֵר בוֹ רוּבוֹ:
אִם מִלמעלה:
טמֵא; ואִם מִלמטה:
טהוֹר. קצץ מִמנוּ ועשה חוּליה לתכשיט:
הרי זוֹ מקבלת טוּמאה.
11
שפוֹפרת של זהבים ושל זגגין ושל נפחין ושל עוֹשי זכוּכית שנחלקה לארכה:
טהוֹרה; לרחבה:
אִם משמשת מֵעין מלאכתה רִאשוֹנה:
טמֵאה; ואִם לאו:
טהוֹרה.
12
כלבא של ספרים ושל רוֹפאים ושל עוֹשי זכוּכית שנחלקה לִשנים:
טהוֹרה; ושל נפחים:
טמֵאה, מִפני שהוּא בתחִלה חוֹתה בה את הגחלים ועכשיו חוֹתה בה את הגחלים.
13
מראה של מתכת שנִשברה אוֹ שנִטשטשה:
אִם אינה מראה רֹב הפנים:
טהוֹרה; היתה מראה רֹב הפנים:
עדין היא כלי כשהיתה.
14
מחט שנִטל קצתה הנקוּב אוֹ עוּקצה:
טהוֹרה. ואִם הִתקינה לִלפֹף עליה את החוּט לִרקֹם בה:
טמֵאה. אבל מחט של שקים שנִטל קצתה הנקוּב:
טמֵאה, מִפני שהוּא רוֹשֵם בקצה השֵני.
15
המחט שלוֹפפין עליה השני אוֹ הזהב וכיוֹצֵא בהן כדרך שהרוֹקמין עוֹשין,
בין שנִטל הנקוּב שלה בין שנִטל עוּקצה:
טמֵאה, שאין מלאכתה התפירה.
16
מחט שהעלת חלוּדה:
אִם מעכבת את התפירה:
טהוֹרה; ואִם לאו:
טמֵאה.
17
הסיף והסכין שהעלוּ חלוּדה:
טהוֹרין; שפן והִשחיזן:
חזרוּ לטוּמאתן הישנה.
וכֵן צִנוֹרה שפשטה:
טהוֹרה; כפפה:
חזרה לטוּמאתה הישנה.
18
מפתֵח עקֹם כמוֹ ארכוּבה שנִשבר מִתוֹך ארכוּבתוֹ:
טהוֹר, וכֵן מפתֵח העשוּי כמין ג"ם שנִשבר מִתוֹך גמוֹ:
טהוֹר, שהרי אינוֹ יכוֹל לִפתֹח בהן,
והרי אינן משמשין מֵעין מלאכתן.
היוּ בוֹ שִנים וּנקבים:
טמֵא, שעדין מפתֵח הוּא.
:נִטלוּ השִנים:
טמֵא מִפני הנקבים; נִסתמוּ הנקבים:
טמֵא מִפני השִנים.
נִטלוּ השִנים ונִסתמוּ הנקבים,
אוֹ שנִפרצוּ הנקבים זה לתוֹך זה:
טהוֹר.
19
כלי שיֵש ברֹאשוֹ האחד כף להרים בוֹ הדשן וּברֹאשוֹ השֵני מזלֵג לִצלוֹת בוֹ הבשר,
שנִטלה כפוֹ:
טמֵא מִפני שִניו; נִטלוּ שִניו:
טמֵא מִפני כפוֹ.
וכֵן מִכחוֹל שנִטלה כפוֹ שגוֹרפין בה הכֹחל:
טמֵא מִפני הזכר שכוֹחלין בוֹ העין; נִטל הזכר:
טמֵא מִפני הכף.
20
כלי שרֹאשוֹ אחד כף כִסבכה לִצלוֹת עליו,
וּבקצה השֵני שִנים להוֹציא בהן הבשר מִן הקדֵרה אוֹ מֵעל האֵש:
נִטלה כפוֹ:
טמֵא מִפני שִניו; נִטלוּ שִניו:
טמֵא מִפני כפוֹ.
:וכֵן עֵט של מתכת שכוֹתבין ברֹאשוֹ האחד וּמוֹחקין ברֹאש השֵני:
נִטל הכוֹתֵב:
טמֵא מִפני המוֹחֵק; נִטל המוֹחֵק:
טמֵא מִפני הכוֹתֵב.
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ,
והוּא שיִהיה הנִשאר יכוֹל לעשוֹת מֵעין מלאכתוֹ.
:כיצד? עֵט שנִטל המוֹחֵק שלוֹ ונִשאר הכוֹתֵב,
אִם נִשאר מֵארכוֹ כדי שיגיע לקִשרי אצבעוֹתיו:
טמֵא, שהרי אפשר שיֹאחז בוֹ ויכתֹב.
נִטל הכוֹתֵב ונִשאר המוֹחֵק:
אִם נִשאר מֵארכוֹ מלֹא פס ידוֹ:
טמֵא, שהרי אפשר לוֹ לִמחֹק בוֹ; נִשאר פחוֹת מִזה:
טהוֹר. וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
21
קרדֹם שנִטל עוּשפוֹ,
והוּא הצד שהחרש מנגֵר בוֹ:
טמֵא מִפני בית בִקוּעוֹ; נִטל בית בִקוּעוֹ:
טמֵא מִפני עוּשפוֹ.
נִשבר מקוֹפוֹ:
טהוֹר.
22
חרחוּר שנִפגם:
עדין הוּא כלי עד שיִנטֵל רוּבוֹ.
נִשבר מקוֹפוֹ:
טהוֹר.
23
המרדֵע, והוּא המלמד,
הוּא עֵץ ארֹך עבה,
וּכמוֹ מסמֵר חד תקוּע בִקצתוֹ מִלמעלה,
וזה הברזל נִקרא דרבן,
וּבקצה השֵני מִלמטה ברזל כמוֹ רֹמח,
והעֵץ נִכנס בוֹ,
וזה הברזל נִקרא חרחוּר.
24
מניקית של מתכת,
שהיא כמוֹ שפוֹפרת,
שנִטמאה, מִשיִקבע אוֹתה במקֵל אוֹ בדלת ויחברנה עִם העֵץ:
תִטהר. לֹא נִטמֵאת,
וּקבעה במקֵל אוֹ בדלת:
הרי זוֹ מקבלת טוּמאה בִמקוֹמה,
שכל כלי מתכוֹת שקבען בקוֹרה אוֹ בכֹתל,
מקבלין טוּמאה כשהיוּ,
עד שישנה מעשיהן.
:לפיכך, דף של נחתוֹמין של מתכת שקבעוֹ בכֹתל טמֵא.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה מִשאר כלי מתכוֹת שנִקבעוּ,
בין פשוּטיהן בין מקבליהן מקבלין טוּמאה כשהיוּ.