1
כלי עוֹר מֵאימתי מקבלין טוּמאה? התוּרמֵל וכיוֹצֵא בוֹ מִשיחסֹם שִפתוֹתיו ויכרֹת הקוֹפים הקטנים היוֹצאין על גב העוֹר ויעשה את קיחוֹתיו.
סקוּרטיה מִשיחסֹם ויכרֹת ויעשה ציציתה.
קטבוּליה מִשיחסֹם ויכרֹת.
הכר והכסת של עוֹר מִשיחסֹם שִפתוֹתיהן ויכרֹת הקוֹפים היוֹצאין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:התפִלין, מִשיִגמֹר הקציצה,
אף על פי שהוּא עתיד לִתֵן בה את הרצוּעה הרי זוֹ מקבלת טוּמאה.
עוֹר העריסה שהוּא עתיד לעשוֹת לוֹ טִבוּר עד שיעשה לוֹ טִבוּר.
:הסנדל מִשיקמיע.
המִנעל מִשיִגֹב על האִמוּם.
ואִם עתיד לכרכֵם וּלשרטֵט עד שיכרכֵם ועד שישרטֵט.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
2
עוֹר שאין עליו צוּרת כלי אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
לפיכך, כף של עוֹר שקוֹשרין לוֹקטי קוֹצים על כפוֹתיהן כדי שלֹא יכֵם הקוֹץ אינוֹ מקבֵל טוּמאה,
מִפני שהוּא עוֹר פשוּט ואין עליו צוּרת כלי.
:וכֵן העוֹר שמלקטין בוֹ גללי הבקר,
ועוֹר שחוֹסמין בוֹ פי הבהֵמה,
ועוֹר שמשיבין בוֹ הדבוֹרים בעֵת שלוֹקחין הדבש,
ועוֹר שמניפין בוֹ את הרוּח מִפני החֹם הרי הֵן טהוֹרין ואין מקבלין טוּמאה.
3
כל בית האצבעוֹת של עוֹר טהוֹרוֹת,
חוּץ מִשל קיצים; מִפני שהיא מקבלת את האוֹג טמֵאה.
נִקרעה, אִם אינה מקבלת את רֹב האוֹג טהוֹרה.
4
האבנֵט של עוֹר,
ועוֹרוֹת שתוֹפרין הקִטעין על ארכוּבוֹתיהן כדי שיִתגלגלוּ בהן על הקרקע מקבלין טוּמאה,
שהרי צוּרת כלי עליהן.
וכֵן עוֹרוֹת העשוּיוֹת כמוֹ טבעוֹת שמכניסין אוֹתן האוּמנין בִזרוֹעוֹתיהן כדי להגביה בִגדיהן מֵעל ידם בִשעת מלאכה מִתטמאין כִשאר כלי העוֹר הפשוּטין.
5
עוֹר שתוֹפרין מִמנוּ כִסוּי ליד ולזרוֹע של זוֹרי גרנוֹת ושל הוֹלכי דרכים ושל עוֹשי פִשתן מקבֵל טוּמאה.
ואִם היה של צבעים ושל נפחים אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
זה הכלל:
כל העשוּי לקבלה,
כדי שלֹא יכֵהוּ קוֹץ וּכדי שיאחֹז יפה יפה מקבֵל טוּמאה; והעשוּי מִפני הזֵעה,
כדי שלֹא יפסֵד הדבר שמִתעסֵק בוֹ בזֵעת ידוֹ הרי זה אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
6
כמה שִעוּר הנקב שיִנקֵב כלי העוֹר ויטהר? החֵמת מִשתִנקֵב במוֹציא פקעיוֹת של שתי.
אִם אינה יכוֹלה לקבֵל של שתי,
הוֹאיל וּמקבלת של עֵרב מקבלת טוּמאה עד שתִנקֵב רוּבה.
7
התוּרמֵל שנִפחת הכיס שבתוֹכוֹ עדין התוּרמֵל מקבֵל טוּמאה,
ואינוֹ חִבוּר לוֹ.
8
החֵמת שהביצים שלה מקבלוֹת עִמה,
ונִפחתוּ טהוֹרוֹת,
שאינן מקבלוֹת כדרכן.
9
כלי עוֹר שיֵש לוֹ לוּלאוֹת וּשנצוֹת,
כגוֹן סנדל עִמקי וכיס של שנצוֹת,
אף על פי שכשהֵן מוּתרין אין עליהן צוּרת כלי הרי אֵלוּ מקבלין טוּמאה כשהֵן מוּתרין,
הוֹאיל וההדיוֹט יכוֹל בִמהֵרה להכניס השנצוֹת בלוּלאוֹת ויחזֹר כלי קִבוּל כשהיה.
וכֵן אִם נִטמאוּ והֵסיר השנצוֹת מֵהן ונִפסדה צוּרתן הרי הֵן טהוֹרים,
אף על פי שאפשר להחזירן שלֹא באוּמן.
10
כיס של שנצוֹת שנִטלוּ שנציו עדין הוּא מקבֵל טוּמאה,
שהרי הוּא מקבֵל.
נִפשט וחזר עוֹר פשוּט טהוֹר.
טלה עליו את המטלית מִלמטן מקבֵל טוּמאה אף על פי שהוּא פשוּט,
שהרי יֵש עליו צוּרת כלי.
11
עוֹר שכרך בוֹ את הקמֵע מקבֵל טוּמאה.
פשטוֹ טהוֹר.
חזר וכרך בוֹ מקבֵל טוּמאה.
מִתטמֵא וּמִטהֵר אפִלוּ עשרה פעמים ביוֹם.
ועוֹר שכתב עליו הקמֵע טהוֹר.
ואִם כרת מִמנוּ ועשה חוּליה לתכשיט מקבלת טוּמאה.
12
התפִלין של רֹאש ארבעה כֵלים היא.
הרי שנִטמֵאת במֵת והִתיר קציצה הרִאשוֹנה ותִקנה הרי היא אב טוּמאה כשהיתה.
וכֵן אִם הִתיר השניה ותִקנה,
ואִם הִתיר אף השלישית ותִקנה.
הִתיר אף הרביעית ותִקנה נעשת כוּלה רִאשוֹן לטוּמאה,
שהרי הִתיר כל אחת ואחת וחזר ותִקנה כוּלה,
וּכאִלוּ זוֹ תפִלין אחרוֹנוֹת שנגעוּ ברִאשוֹנוֹת.
:חזר והִתיר את הרִאשוֹנה פעם שניה ותִקנה הרי היא רִאשוֹן כמוֹת שהיתה.
וכֵן אִם הִתיר את השניה ואת השלישית.
חזר והִתיר אף הרביעית ותִקנה הרי כוּלה טהוֹרה,
שאין הרִאשוֹן מטמֵא כֵלים,
מִפני שהוּא ולד,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:וכֵן סנדל שהוּא טמֵא מִדרס,
ונִפסקה אחת מֵאזניו ותִקנה הרי הוּא מִדרס כשהיה.
נִפסקה שניה ותִקנה טהר מִן המִדרס,
שהרי נעשוּ לוֹ אזנים חדשוֹת,
אבל טמֵא מגע מִדרס.
לֹא הִספיק לתקֵן את הרִאשוֹנה עד שנִפסקה השניה,
אוֹ שנִפסק עקֵבוֹ,
אוֹ נִטל חטמוֹ,
אוֹ נחלק לִשנים טהוֹר.
13
מִנעל שנִפחת,
אִם אינוֹ מקבֵל רֹב הרגל טהוֹר.
14
תפִלין שנִטמֵאת,
מֵאימתי טהרתה? של יד מִשיתיר אוֹתה מִשלֹש רוּחוֹת; ושל רֹאש מִשיתיר מִשלֹש רוּחוֹת וּבין קציצה לחברתה.
15
הכדוּר והאִמוּם והקמֵע והתפִלין שנִקרעוּ אחר שנִטמאוּ:
הנוֹגֵע בהן טמֵא; וּבמה שבתוֹכן טהוֹר.
האִכוּף שנִקרע הנוֹגֵע במה שבתוֹכוֹ טמֵא,
מִפני שהתפר מחברוֹ,
ונעשה כוּלוֹ כגוּף אחד.