1
כל הכֵלים אין מקבלין טוּמאה עד שתִגמֵר מלאכתן.
וּכלי עֵץ,
מֵאימתי הֵן מקבלין טוּמאה? המִטה והעריסה מִשישוּפֵם בעוֹר הדג.
גמר שלֹא לשוּף הרי אֵלוּ מקבלין טוּמאה.
:הסלים של עֵץ מִשיחסֹם שִפתוֹתיהן ויכרֹת עוּקצי השריגים והעֵצים הקטנים היוֹצאין על גב הסל.
היוּ הסלים של תמרה,
אף על פי שלֹא כרת ההוּצים מִבִפנים מקבלין טוּמאה,
שכֵן מקימין אוֹתן.
:הכלכלה מִשיחסֹם פיה ויכרֹת היוֹצאים ויגמֹר את התלוּיוֹת.
בית הכוֹסוֹת וּבית הלגינים,
אף על פי שלֹא כרת מִבִפנים מקבלין טוּמאה,
שכֵן מקימין אוֹתן.
:הקנוֹנים הקטנים והקלתוֹת מִשיחסֹם שִפתוֹתיהן ויכרֹת ההוּצים היוֹצאים.
הקנוֹנים הגדוֹלים והסוּגים הגדוֹלים מִשיעשה שני דוּרים לרֹחב שלהן.
ים נפה,
וּכברה, וכף של מֹאזנים מִשיעשה דוּר אחד לרֹחב שלהן.
הקוּפה מִשיעשה שתי צפירוֹת לרֹחב שלה; והערק מִשיעשה בוֹ צפירה אחת.
אף על פי שלֹא גמר גבהן מקבלין טוּמאה,
שהרי נִראוּ למה שנעשוּ,
והרי צוּרת הכלי עליהן.
למה זה דוֹמה? לבגד שנארג מִקצתוֹ.
:המחצלת מִשיִכרֹת ההוּצין,
וזה הוּא גמר מלאכתה.
וכל כלי הנסרים אינן מקבלין טוּמאה עד שיִתחסמוּ שִפתוֹתיהן.
:גלמי כלי עֵץ מקבלין טוּמאה מִשנעשה הכלי בצוּרתוֹ.
אף על פי שהוּא עתיד לתארוֹ בשרד אוֹ להשווֹתוֹ במחוּגה אוֹ ליפוֹתוֹ במעצד וכיוֹצֵא במעשים אֵלוּ,
ועדין הוּא גֹלם,
הוֹאיל ואינוֹ מחוּסר חקיקה והרי הִשלים חפירתוֹ הרי זה מקבֵל טוּמאה.
וכל גלמי כלי עֵץ מקבלין טוּמאה,
חוּץ מִשל אשכרוֹע,
שאין הכלי מִמנוּ חשוּב כלי עד שיִתיפה.
וקרוֹב בעיני שכלי עצם כִכלי של אשכרוֹע,
ואין גלמיהן מקבלין טוּמאה.
:כלי עֵץ שאין עליו צוּרת כלי,
אף על פי שמִשתמשין בוֹ אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
ארוּכוֹת של נחתוֹמין שסוֹדרין עליהן החלוֹת כשהֵן בצֵק מִתטמאוֹת,
שהרי צוּרת הכלי עליהן; ושל בעלי בתים אינן מקבלין טוּמאה.
ואִם צבע אוֹתן בסִקרא אוֹ בכרכֹם וכיוֹצֵא בהן מִתטמאוֹת,
שהרי נעשית להן צוּרת כלי.
:סרוּד של נחתוֹמין שנוֹתנין בוֹ המים שמקטפין בוֹ טמֵא; ושל בעלי בתים טהוֹר.
ואִם גִפפוֹ מֵארבע רוּחוֹתיו מִתטמֵא.
נִפרץ מֵרוּח אחת טהוֹר.
והלוּח שעוֹרכין עליו מִתטמֵא.
:כלי של עֵץ שהסלתין מרקדין עליו את הסֹלת מִתטמֵא; ושל בעלי בתים טהוֹר.
רחת הגרוֹסוֹת מִתטמֵא; ושל אוֹצרוֹת טהוֹרה.
של גִתוֹת מִתטמאה; ושל גרנוֹת טהוֹרה.
זה הכלל:
העשוּי לקבלה מקבֵל טוּמאה; והעשוּי לכנֵס בוֹ טהוֹר.
2
כל התלוּיין טהוֹרין,
חוּץ מִתלוּי נפה של סלתים וּתלוּי כברה של גרנוֹת וּתלוּי מגל יד וּתלוּי מקֵל הבלשים,
מִפני שהֵן מסיעין בִשעת מלאכה.
זה הכלל:
העשוּי לסיֵע בִשעת מלאכה מִתטמֵא; והעשוּי לִתלוֹת בוֹ הכלי בִלבד טהוֹר.
3
נִבלי המשוֹררים מִתטמאין.
נִבלי בני לֵוי שמזמרין בהן במִקדש טהוֹרים.
הבטנוֹן והנִקטמוֹן והאֵרוּס מִתטמאין.
4
מצוּדת החוּלדה מִתטמאה; ושל עכברים טהוֹרה,
לפי שאין בהן בית קִבוּל ואין עליה צוּרת כלי.
5
הוּצין שאוֹרגין מֵהן כמוֹ קפיפה שמניחין בה התאֵנים וכיוֹצֵא בהן מִתטמאה; ושאוֹרגין מֵהן כתבנית מגוּרה גדוֹלה שאוֹצרין בה החִטים טהוֹרה,
שאין תוֹרת כלי עליה.
6
עלים שמסרגין אוֹתן כמין סיג סביב לפֵרוֹת טהוֹר; ואִם עשוּ סיג של נסרים מִתטמֵא.
7
חוֹתל של הוּצין שמניחין בוֹ הרֹטב וכיוֹצֵא בוֹ:
אִם הוּא נוֹתֵן לתוֹכוֹ ונוֹטֵל מִתוֹכוֹ מִתטמֵא; ואִם אינוֹ יכוֹל לִטֹל מה שבתוֹכוֹ עד שיִקרענוּ אוֹ יתירנוּ,
אוֹ שחשב לאכֹל מה שבתוֹכוֹ וּלזרקוֹ טהוֹר.
:וכֵן הקרן שהוּא מִשתמֵש בה וּמשליכה אינה מקבלת טוּמאה.
ואִם חשב עליה מקבלת טוּמאה.
8
השוֹפר אינוֹ מקבֵל טוּמאה.
חתכוֹ לִהיוֹת קרן תשמיש מקבֵל טוּמאה.
9
קערה שקבעה בשִדה תֵבה וּמִגדל:
אִם היא כדרך קבלתה הרי זוֹ מקבלת טוּמאה; ואִם קבעה בדֹפן,
שהרי אינה מקבלת עד שמטים השִדה על צִדה הרי זוֹ מִכלל השִדה,
וּטהוֹרה.
10
האקוּן והרטוֹב והכלוּב של עֵץ טהוֹרים.
11
המדף והפלצוּר וּמצוּדת סכרין מִתטמאין,
שהרי צוּרת כלי עליהן.
12
הספסלים שבפוּנדקיוֹת ושל מלמדי תינוֹקוֹת,
אף על פי שהֵן נקוּבין וּמכניסין בהן את הרגלים הרי אֵלוּ טהוֹרים.
קבע בהן רגלים במסמֵר מקבלין טוּמאה.
זה הכלל:
כל שנִטל ואין רגליו נִטלוֹת עִמוֹ טהוֹר; וכל שנִטל ורגליו נִטלוֹת עִמוֹ:
אִם היוּ כוּלם של עֵץ אוֹ עצם מקבֵל טוּמאה; היתה אחת מֵרגליו של אבן אינוֹ מקבֵל טוּמאה.