1
העוֹשה כלי קִבוּל מִכל מקוֹם הרי זה מקבֵל טוּמאה בכל שהוּא מִן התוֹרה.
ואין לִכלי קִבוּל שִעוּר.
והוּא שיעשה דבר של קימה שאפשר שיעמֹד.
:כיצד? העוֹשה כלי מִן העוֹר המצה שלֹא נִתעבֵד כלל,
אוֹ מִן הניר,
אף על פי שאין הניר מקבֵל טוּמאה,
אוֹ מִקלִפת הרִמוֹן והאגוֹז והאלוֹן,
אפִלוּ חקקוּם התינוֹקוֹת למֹד בהן את העפר אוֹ שהִתקינוּם לכף מֹאזנים הרי אֵלוּ מקבלין טוּמאה,
שתינוֹק חֵרֵש שוֹטה וקטן יֵש להן מעשה אף על פי שאין להן מחשבה.
:אבל העוֹשה כֵלים מִן הלפת והאתרוֹג והדלעת היבֵשים שחקקוּם למֹד בהן,
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן הרי הֵן טהוֹרים,
לפי שאי אפשר שיעמדוּ אלא זמן מוּעט.
2
קנֵה מֹאזנים והמוֹחֵק שיֵש בהן בית קִבוּל מתכת,
והאֵסל שיֵש בוֹ בית קִבוּל מעוֹת,
וקנה של עני שיֵש בוֹ בית קִבוּל מים,
וּמקֵל שיֵש בוֹ בית קִבוּל מזוּזה אוֹ מקוֹם מרגלית,
וּמשחזת של עֵץ שיֵש בה בית קִבוּל שמן,
ולוּח פִנקס שיֵש בוֹ בית קִבוּל שעוה,
כל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן,
אף על פי שפשוּטי כלי עֵץ הֵן,
הוֹאיל ויֵש בהן בית קִבוּל כל שהוּא מקבלין טוּמאה דין תוֹרה.
:ואין טמֵא מִן התוֹרה אלא בית הקִבוּל לבדוֹ שיֵש בהן,
והמשמֵש את בית הקִבוּל מִשאר הכלי שבית הקִבוּל צריך לוֹ.
אבל היתֵר על הצֹרך מִשאר הכלי הפשוּט טהוֹר מִן התוֹרה וטמֵא מִדִבריהם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
3
בית קִבוּל העשוּי למלֹאותוֹ אינוֹ בית קִבוּל.
כיצד? בקעת של עֵץ שחוֹקקין בה בית קִבוּל ותוֹקעין בוֹ הסדן של ברזל,
אִם של נפחים היא אינה מקבלת טוּמאה,
שאף על פי שיֵש בה בית קִבוּל,
לֹא נעשה אלא למלֹאותוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:ואִם היתה של צוֹרפים הרי זוֹ מקבלת טוּמאה,
מִפני שהֵן מגביהין את הברזל בכל עֵת,
וּמקבצין את שפוּת הזהב והכסף המִתקבצת שם תחת הסדן,
והרי נעשה לקבלה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בוֹ.
4
הכף החקוּק שתחת רגלי המִטוֹת והמִגדלוֹת וכיוֹצֵא בהן,
אף על פי שהוּא מקבֵל טהוֹר,
ואין בוֹ מִשוּם כלי קִבוּל,
לפי שאינוֹ עשוּי לקבלה,
אלא לִסמֹך בוֹ בִלבד.
:שפוֹפרת הקש מקבלת טוּמאה ככל כלי העֵץ שמקבלין,
אפִלוּ אינה יכוֹלה לקבֵל אלא טִפה אחת.
וּשפוֹפרת הקנה שחתכה לקבלה אינה מקבלת טוּמאה עד שיוֹציא את כל הככי הלבן שבתוֹכה.
ואִם לֹא נחתכה לקבלה הרי היא מִפשוּטי כלי עֵץ.
אבל שפוֹפרת של פקוּעוֹת וכיוֹצֵא בהן אינן כֵלים,
אלא כאכלין הֵן חשוּבין.
5
שפוֹפרת שחתכה ונתן בה את המזוּזה,
ואחר כך נתנה בכֹתל,
אפִלוּ נתנה שלֹא כדרך קבלתה מקבלת טוּמאה.
קבעה בכֹתל:
אִם קבעה כדרך קבלתה טמֵאה; שלֹא כדרך קבלתה טהוֹרה.
:נתן את השפוֹפרת בכֹתל,
ואחר כך נתן בה את המזוּזה:
אִם היתה כדרך קבלתה הרי זוֹ מקבלת טוּמאה; ושלֹא כדרך קבלתה טהוֹרה.
קבעה בכֹתל,
אפִלוּ כדרך קבלתה טהוֹרה.
6
כלי שאוֹרגין אוֹתוֹ מִן הנסרים אוֹ מִן השעם כדי שיניחוּ עליו הבגדים והמוּגמר מִלמטה כדי שיִתבסמוּ:
אִם היה עשוּי ככוּרת שאין לה קרקע טהוֹר; ואִם היה בוֹ בית קבלת כסוּת הרי זה מקבֵל טוּמאה.
7
סנדל של בהֵמה:
של מתכת טמֵא; ושל שעם טהוֹר; שאין זה חשוּב מִכלי הקבלה.
8
הצוֹרֵר מרגלית בעוֹר והוֹציאה,
ונִשאר מקוֹמה עמֹק הרי זה מקבֵל טוּמאה עד שיִפשֹט,
שכל כלי קִבוּל מקבלין בכל שהֵן,
והרי מקוֹמה כמוֹ כיס קטן.
אבל צרוֹר המעוֹת אינוֹ מקבֵל טוּמאה,
שאין עליו צוּרת כלי.