הִלכוֹת כֵלים:
עִנין אֵלוּ ההלכוֹת לידע כֵלים שמקבלין טוּמאה מִכל אֵלוּ הטוּמאוֹת וכֵלים שאינן מִתטמאין,
וכיצד מִתטמאין הכֵלים וּמטמאין.
:וּבֵאוּר עִנין זה בִפרקים אֵלוּ.
1
שִבעה מיני כֵלים הֵן שמקבלין טוּמאה מִן התוֹרה,
ואֵלוּ הֵן:
הבגדים, והשקים,
וּכלי עוֹר,
וּכלי עצם,
וּכלי מתכוֹת,
וּכלי עֵץ,
וּכלי חרש.
הרי הוּא אוֹמֵר:
"מִכל כלי עֵץ אוֹ בגד אוֹ עוֹר אוֹ שק" ,
וּבִכלי מתכוֹת נאמר:
"אך את הזהב ואת הכסף" וכו' ,
וּבִכלי חרש נאמר:
"וכל כלי חרש אשר יפֹל מֵהם אל תוֹכוֹ" וכו' .
2
מִפי השמוּעה למדוּ שזה שנאמר בתוֹרה:
"וכל מעשֵה עִזים" לרבוֹת כֵלים העשוּיין מִן הקרנים וּמִן הטלפים וּמִן העצמוֹת של עִזים,
והוּא הדין לִשאר מיני בהֵמה וחיה.
אבל כֵלים העשוּיין מֵעצמוֹת העוֹף אינן מקבלין טוּמאה,
חוּץ מִכֵלים העשוּיין מִכנף העזניה בִלבד וּביצת הנעמית המצוּפה,
הוֹאיל והֵן דוֹמין לעצם מקבלין טוּמאה כִכלי עצם.
וקרוֹב בעיני שטוּמאתן מִדִברי סוֹפרים.
3
כֵלים העשוּיין מֵעצמוֹת חיה שבים וּמֵעוֹרה טהוֹרים; כל שבים טהוֹר,
ואינוֹ מקבֵל טוּמאה מִן הטוּמאוֹת ולֹא טוּמאת מִדרס.
אף האוֹרֵג בגד מִצמר הגדֵל בים אינוֹ מקבֵל טוּמאה,
שנאמר: "אוֹ בגד אוֹ עוֹר" ,
מִפי השמוּעה למדוּ:
מה בגד מִן הגדֵל בארץ,
אף עוֹר מִן הגדֵל בארץ.
חִבֵר מִן הגדֵל בים עִם הגדֵל בארץ,
אפִלוּ חוּט אוֹ משיחה,
אִם חִברוֹ חִבוּר שמֵשים את שניהן כאִלוּ הֵן אחד לטוּמאה,
שאִם נִטמא זה יטמֵא זה הרי הכֹל מקבֵל טוּמאה.
4
יֵראה לי שהכֵלים העשוּיין מֵעוֹר העוֹף אינן מקבלין טוּמאה,
כמוֹ עצמוֹתיו.
ואִם תֹאמר:
והלֹא הוּא כשֵר לִכתֹב עליו תפִלין כעוֹר בהֵמה וחיה? הִנֵה עוֹר הדג אינוֹ מקבֵל טוּמאה,
ולוּלי זוּהמתוֹ שאינה פוֹסקת היה כשֵר לִתפִלין,
הִנֵה למדת שאף דבר שאינוֹ מקבֵל טוּמאה כשֵר לִתפִלין אִם אין לוֹ זוּהמה.
5
כלי זכוּכית אינן מקבלין טוּמאה מִדִברי תוֹרה,
וחכמים גזרוּ עליהן שיִהיוּ מקבלין טוּמאה; הוֹאיל וּתחִלת בריתן מִן החוֹל כִכלי חרש,
הרי הֵן כִכלי חרש.
וּמִפני שתוֹכן נִראה כברן,
לֹא גזרוּ עליהן שיִטמאוּ מֵאוירן,
אלא עד שתִגע הטוּמאה בהן,
בין מִתוֹכן בין מִגבן,
כִכלי מתכוֹת.
ולֹא גזרוּ טוּמאה על פשוּטיהן,
אלא על מקבליהן.
ואין להן טהרה במִקוה.
ואין שוֹרפין עליהן תרוּמה וקדשים,
שלֹא גזרוּ עליהן אלא לִתלוֹת.
6
כלי גללים,
כלי אבנים וּכלי אדמה טהוֹרין לעוֹלם,
ואין מקבלין טוּמאה מִן הטוּמאוֹת ולֹא טוּמאת מִדרס לֹא מִדִברי תוֹרה ולֹא מִדִברי סוֹפרים,
בין פשוּטיהן בין מקבליהן.
7
פיל שבלע הוּצין והקיאן דרך בית הרעי,
העוֹשה מֵהן כֵלים הרי הֵן ספֵק אִם הֵן כִכלי גללים אוֹ כלי עֵץ כשהיוּ.
אבל קפיפה שנִטמֵאת,
וּבלע אוֹתה פיל והקיאה דרך בית הרעי הרי היא בטוּמאתה.
8
פשוּטי כלי חרש,
כגוֹן מנוֹרה וכִסֵא ושוּלחן של חרש וכיוֹצֵא בהן אין מקבלין טוּמאה מִן הטוּמאוֹת ולֹא טוּמאת מִדרס,
לֹא מִדִברי תוֹרה ולֹא מִדִברי סוֹפרים,
שנאמר: "אשר יפֹל מֵהם אל תוֹכוֹ" :
כל שיֵש לוֹ תוֹך בִכלי חרש מקבֵל טוּמאה; ושאין לוֹ תוֹך טהוֹר.
9
כלי מתכוֹת,
אחד פשוּטיהן כגוֹן הסכינים והמִספרים אוֹ מקבליהן כגוֹן היוֹרוֹת והקוּמקמוּסין הכֹל מקבלין טוּמאה,
שנאמר: "כל דבר אשר יבֹא באֵש" בין מקבֵל בין פשוּט.
אפִלוּ תֵבה אוֹ מִגדל וכיוֹצֵא בהן של מתכת שהֵן מקבלין ארבעים סאה בלח אוֹ יתֵר מקבלין טוּמאה,
שנאמר: "כל דבר".
10
כלי עֵץ,
כלי עוֹר וּכלי עצם:
מקבליהן, כגוֹן הערֵבה והחֵמת וכיוֹצֵא בהן מקבלין טוּמאה מִדִברי תוֹרה; אבל פשוּטיהן,
כגוֹן הלוּחוֹת והכִסֵא והעוֹר שאוֹכלין עליו וכיוֹצֵא בהן אין מקבלין טוּמאה אלא מִדִברי סוֹפרים,
שנאמר: "מִכל כלי עֵץ אוֹ בגד" וכו' .
מִפי השמוּעה למדוּ:
מה שק שיֵש לוֹ בית קִבוּל,
אף כל שיֵש לוֹ בית קִבוּל.
וּכלי עצם כִכלי עֵץ לכל דבר.
:במה דברים אמוּרים שטוּמאת פשוּטיהן מִדִברי סוֹפרים? בִשאר טוּמאוֹת חוּץ מִטוּמאת מִדרס.
אבל במִדרס הזב וחבֵריו מִתטמאין מִן התוֹרה,
שנאמר: "כל המִשכב אשר ישכב" כל העשוּי למִשכב אוֹ למרכב,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכֵן כלי זכוּכית העשוּי למִשכב מִתטמֵא במִדרס מִדִבריהם.
11
כל שהוּא אריג,
בין מִצמר וּפִשתים בין מִן הקִנבֵס אוֹ המשי אוֹ מִשאר דברים הגדֵלים ביבשה הוּא הנִקרא בגד לעִנין טוּמאה.
והלבדים כִבגדים לכל דבר.
12
השק הוּא חוּטי שֵער הגדוּלים כשלשלת אוֹ הארוּגים כִבגדים,
אחד העשוּי מִן העִזים אוֹ מִצמר גמלים אוֹ מִזנב הסוּס והפרה וכיוֹצֵא בהן; ואחד האריג מֵהן,
כמוֹ המרצוּפין,
אוֹ הגדוּל,
כמוֹ חבק של חמוֹר וכיוֹצֵא בוֹ.
אבל החבלים והמשיחוֹת השזוּרין,
בין מִן השֵער בין מִצמר וּפִשתים אינן מקבלין טוּמאה בִפני עצמן.
13
כל הכֵלים העשוּיין מִן הגֹמא וּמִן הערבה וּמִן הקנים וּמִן כפוֹת התמרים וּמִן העלים והשריגים וּמִקלִפי האילנוֹת וּמִן החֵלף,
כגוֹן הקפיפוֹת והטרסקלין והמחצלוֹת והמפצוֹת הכֹל בִכלל כלי העֵץ,
שהכֹל גדֵל מִן הארץ כעֵץ.
:אחד כלי חרש ואחד כלי נתר לכל דבר.
כל כלי העשוּי מֵעפר מִן העפרוֹת ואחר כך שוֹרפין אוֹתן בכִבשן הרי זה כלי חרש.
והתנוּר והכירים והכוּפח וכיוֹצֵא בהן מִשאר הבִנינוֹת שאוֹפין בהן אוֹ שמבשלין עליהן הכֹל מקבלין טוּמאה דין תוֹרה,
וטוּמאתן וטוּמאת כלי חרש שוה.