1
המקדיש שדֵה אחוּזתוֹ מִצוה עליו לִפדוֹתה הוּא,
שאדוֹן קוֹדֵם.
ואִם לֹא רצה אין כוֹפין אוֹתוֹ.
במה דברים אמוּרים? בִזמן שמִצות יוֹבֵל נוֹהגת,
שאִם יגיע יוֹבֵל ולֹא יגאלנה תֵצֵא לכֹהנים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:אבל בִזמן שבטלוּ היוֹבלוֹת,
שהרי אינה יוֹצאה לכֹהנים,
אלא סוֹפה להִפדוֹת לעוֹלם כוֹפין את האדוֹן לִפתֹח בה תחִלה,
והיא נִפדית בשויה כִשאר ההקדֵשוֹת,
ואִם נִמצא מי שמוֹסיף עליו וגוֹאֵל אוֹתה יגאל.
ואִם לאו אוֹמרין לוֹ:
'הִגעתך', ויתֵן מה שאמר.
ואינוֹ פוֹתֵח בפחוֹת מֵארבע פרוּטוֹת,
כדי שיִהיה החֹמש שמוֹסיף פרוּטה.
2
רצה האדוֹן לִמכֹר שדוֹת אחֵרוֹת מִשדוֹתיו אוֹ לִלווֹת כדי לִפדוֹת שדה זוֹ שהִקדיש הרשוּת בידוֹ,
בין בִזמן שהיוֹבֵל נוֹהֵג בין בִזמן שאין היוֹבֵל נוֹהֵג,
הוּא קוֹדֵם לכל אדם,
וכֵן אִם רצה לִגאֹל חציה יגאל,
מה שאין כאן במוֹכֵר להדיוֹט.
זה חֹמר בהדיוֹט מִבהקדֵש.
3
המקדיש את ביתוֹ אוֹ את בהֵמה טמֵאה שלוֹ אוֹ שאר מִטלטלין הרי אֵלוּ נערכין בשוייהן,
בין טוֹב וּבין רע.
ואִם פדה אוֹתן המקדיש אוֹ אִשתוֹ אוֹ יוֹרשוֹ מוֹסיף חֹמש.
וכוֹפין את הבעלים לִפתֹח רִאשוֹן,
והדמים לבדק הבית.
בין שהיה הבית בבתי ערי חוֹמה בין שהיה מִבתי החצֵרים הרי זה נִגאל לעוֹלם.
4
גאלוֹ אחד מיד ההקדֵש:
אִם היה בית עיר חוֹמה וקם ביד הגוֹאֵל שנים עשר חֹדש נחלט; ואִם היה בית החצֵרים,
והִגיע היוֹבֵל והוּא ביד הגוֹאֵל חוֹזֵר לִבעליו ביוֹבֵל.
5
המקדיש בהֵמה טהוֹרה תמימה לבדק הבית,
אף על פי שעבר על עשֵה מה שעשה עשוּי,
וחלה קדוּשה עליה,
ונִפדית כשהיא תמימה,
וּמעריך אוֹתה הכֹהֵן בדמיה,
והדמים יפלוּ לבדק הבית.
ואין הפוֹדה אוֹתה פוֹדה אלא על מנת להקריבה למִזבֵח למה שהיא ראוּיה,
שכל דבר הראוּי למִזבֵח אינוֹ יוֹצֵא מידי מִזבֵח לעוֹלם.
6
וּמִנין שאסוּר להקדיש תמימין לבדק הבית? שנאמר:
"ושוֹר ושה שרוּע וקלוּט נדבה תעשה אֹתוֹ" .
מִפי השמוּעה למדוּ:
"נדבה" לבדק הבית.
וכֵן הדברים מראין שאינה אלא קדוּשת דמים,
שאין מקריבין בעל מוּם למִזבֵח.
ונאמר: "אֹתוֹ" אוֹתוֹ אתה עוֹשה נדבה לבדק הבית,
ואין אתה עוֹשה תמימה נדבה לבדק הבית,
ולאו הבא מִכלל עשֵה הרי הוּא כעשֵה.
7
המקדיש את בהמתוֹ סתם אוֹ שהִקדיש נכסיו סתם רוֹאין כל בהֵמה תמימה הראוּיה להקריב על גבי המִזבֵח:
הזכרים ימכרוּ לִצריכי עוֹלוֹת ויקריבוּ אוֹתן עוֹלוֹת,
והנקֵבוֹת ימכרוּ לִצריכי שלמים ויקריבוּ אוֹתן שלמים,
והדמים יפלוּ לבדק הבית,
שסתם הקדֵשוֹת לבדק הבית.
ועל זה נאמר:
"ואִם בהֵמה אשר יקריבוּ מִמנה קרבן ליי כֹל אשר יתֵן מִמנוּ ליי יהיה קֹדש" ,
כלוֹמר, כל הראוּי לִקרב על גבי המִזבֵח יקרב.
8
הִקדיש נכסיו סתם,
והיוּ בהם יינוֹת שמנים וּסלתוֹת ועוֹפוֹת הראוּיין לִקרב על גבי המִזבֵח ימכרוּ לִצריכי אוֹתוֹ המין ויקריבוּ אוֹתן,
והדמים ילקח בהן זכרים ויקרבוּ עוֹלוֹת.
9
וּמִפני מה יקרבוּ דמי אֵלוּ עצמן,
וּדמי בהֵמה התמימה יפלוּ לבדק הבית? לפי שהבהֵמה הקדוֹשה למִזבֵח,
אִם נפל בה מוּם יֵש לה פִדיוֹן,
כמוֹ שיִתבאֵר; והסֹלת והיין והשמן והעוֹפוֹת שנִפסלוּ אין להן פִדיוֹן,
שנאמר: "והעמיד את הבהֵמה לִפני הכֹהֵן,
והעריך הכֹהֵן אֹתה" כל שישנוֹ בִכלל הערכה והעמדה,
יֵש לוֹ פִדיוֹן,
ושאינוֹ בִכלל הערכה והעמדה,
אין לוֹ פִדיוֹן.
10
הִקדיש נכסיו סתם,
והיתה בהן הקטֹרת שנוֹתנין לאוּמנין בִשכרן עד שיחזרוּ ויקחוּ אוֹתה,
כמוֹ שבֵארנוּ בִשקלים הרי זוֹ תִנתֵן לאוּמנין בִשכרן,
כמוֹ שעוֹשין במוֹתר הקטֹרת.
וכֵן עוֹשין אִם יֵש בִנכסיו אחד מִסממני הקטֹרת.
11
המקדיש בהֵמה תמימה למִזבֵח ונפל בה מוּם ונִפסלה הרי זוֹ נערכת ונִפדית,
ועל זה נאמר:
"ואִם כל בהֵמה טמֵאה אשר לֹא יקריבוּ מִמנה קרבן ליי והעמיד את הבהֵמה לִפני הכֹהֵן" ,
ויביא בדמיה קרבן אחֵר כמוֹתה.
12
כל המקדיש בהֵמה בחיים,
בין טמֵאה בין טהוֹרה,
בין קדשי בדק הבית בין קדשי מִזבֵח שנפל בהן מוּם אוֹ תמימה הראוּיה לִקרב כמוֹ שנִתבאֵר הרי זוֹ צריכה העמדה בדין,
שנאמר: "והעמיד את הבהֵמה" .
לפיכך, אִם מֵתה הבהֵמה קֹדם שתֵערֵך ותִפדה אין פוֹדין אוֹתה אחר שמֵתה,
אלא תִקבֵר.
אבל אִם הִקדיש שחוּטה אוֹ נבֵלה לבדק הבית הרי זוֹ תִפדה כִשאר המִטלטלין.
13
שחט בה שנים אוֹ רֹב שנים ועדין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה,
ונערכת, והרי היא בִכלל "והעמיד.
.. והעריך" , עד שתמוּת.
14
המקדיש בהֵמה תמימה לדמיה הרי זוֹ נִתקדֵש גוּפה.
כיצד? האוֹמֵר:
'דמי בהֵמה זוֹ הקדֵש למִזבֵח' היא עצמה תִקרב.
הִקדיש אחד מֵאֵבריה לדמיו ואמר:
'דמי רגלה של פרה זוֹ למִזבֵח' הרי זוֹ ספֵק אִם פשטה קדוּשה בכוּלה אוֹ לֹא פשטה,
וּלפיכך תִקרב ולֹא תִפדה.
15
וכיצד עוֹשין? מוֹכרין אוֹתה כוּלה למי שיקריב אוֹתה,
ודמיה חוּלין,
חוּץ מִדמי אוֹתוֹ אֵבר.
ואִם היה אֵבר שהנשמה תלוּיה בוֹ פשטה קדוּשה בכוּלה.
16
היתה בהֵמה בעלת מוּם שאינה ראוּיה לִקרב והִקדיש אֵבר מֵאֵבריה לדמיו,
בין שאין הנשמה תלוּיה בוֹ בין שהנשמה תלוּיה בוֹ לֹא נִתקדֵש אלא דמי אוֹתוֹ אֵבר בִלבד.
כיצד? כגוֹן שאמר:
'דמי רגל פרה זוֹ' אוֹ 'דמי לִבה' 'הקדֵש למִזבֵח' הוּא והקדֵש שוּתפין בה.
17
וכֵן האוֹמֵר:
'רֹאש עבד זה' אוֹ 'לֵב חמוֹר זה' 'הקדֵש למִזבֵח',
אוֹ שאמר:
'רֹאשי הקדֵש למִזבֵח' אינוֹ חיב אלא בִדמי רֹאשוֹ.
ורוֹאין כמה ישוה אוֹתוֹ אֵבר אִלוּ היה נִמכר,
ויביא בדמיו קרבן.
18
במה דברים אמוּרים? בקדשי מִזבֵח.
אבל בקדשי בדק הבית,
האוֹמֵר: 'דמי רֹאש חמוֹר זה' אוֹ 'כבֵדוֹ' 'הקדֵש',
'דמי רֹאש עבד זה' אוֹ 'כבֵדוֹ' 'הקדֵש',
הוֹאיל והוּא דבר שהנשמה תלוּיה בוֹ הרי זה חיב בִדמי כוּלוֹ,
שכל הקדֵש בדק הבית קדוּשת דמים הוּא.
19
האוֹמֵר: 'ערכי עלי למִזבֵח' מֵביא בערכוֹ קרבן.
ואִם אין ידוֹ משגת לעֵרך שלֵם הרי הדבר ספֵק אִם נִדוֹן בהשֵג יד הוֹאיל והוֹציאוֹ בִלשוֹן עֵרך,
אוֹ אינוֹ נִדוֹן בהשֵג יד הוֹאיל ולמִזבֵח נדר.
וכֵן המקדיש שדֵה אחוּזתוֹ למִזבֵח הרי זוֹ נִפדית,
והדמים יביאוּ בהן עוֹלוֹת למִזבֵח,
ויֵש בדבר ספֵק אִם פוֹדין אוֹתה בעֵרך הקצוּב בה אוֹ פוֹדין אוֹתה בשויה,
הוֹאיל ולמִזבֵח הִקדיש.
ודנין בכל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן להחמיר.