1
המעריך את הפחוּת מִבן עשרים ולֹא עמד בדין עד שיִהיה יתֵר על עשרים אינוֹ נוֹתֵן אלא עֵרך פחוּת מִבן עשרים,
שאין העֵרך אלא בִזמן העֵרך,
לֹא בִזמן ההעמדה בדין.
2
כל הערכין הקצוּבין בתוֹרה,
הֵן שנוֹתֵן המעריך אִם היה עשיר.
אבל אִם היה עני ואין ידוֹ משגת נוֹתֵן כל הנִמצא בידוֹ,
אפִלוּ סלע אחד,
וּפטוּר, שנאמר:
"ואִם מך הוּא מֵערכך וכו' על פי אשר תשיג יד הנֹדֵר" וכו' .
3
וּמִנין שהוּא נוֹתֵן אפִלוּ סלע אחד אִם אין לוֹ אלא סלע? שנאמר:
"וכל ערכך יהיה בשקל הקֹדש" .
הא למדת שאין בערכים פחוֹת מִסלע,
ולֹא יתֵר על חמִשים.
4
הרי שלֹא נִמצא בידוֹ אפִלוּ סלע אין לוֹקחין מִמנוּ פחוֹת מִסלע,
אלא ישאֵר הכֹל עליו חוֹב,
ואִם מצאה ידוֹ והעשיר יתֵן עֵרך שלֵם הקצוּב בתוֹרה.
5
עשיר שהעריך והעני,
אוֹ שהעריך כשהוּא עני והעשיר הרי זה חיב בעֵרך עשיר.
אבל אִם העריך כשהוּא עני,
והעשיר וחזר והעני נוֹתֵן עֵרך עני.
6
עשיר שאמר:
'ערכי עלי' אוֹ 'עֵרך פלוֹני',
ושמע העני ואמר:
'מה שאמר זה עלי' הרי העני חיב בעֵרך עשיר,
שהוּא עֵרך שלֵם.
אבל העני שהעריך את העשיר ואמר:
'עֵרך זה עלי' אינוֹ חיב אלא בעֵרך עני,
שהוּא כפי אשר תשיג ידוֹ.
7
מה בין החיב בעֵרך עני לחיב בעֵרך עשיר,
שהוּא העֵרך הקצוּב כוּלוֹ? שהחיב בעֵרך עני שלקחוּ מִמנוּ כל מה שידוֹ משגת,
אפִלוּ סלע אחד,
ואחר כך העשיר אינוֹ חיב לשלֵם.
ואִם חיב בעֵרך עשיר ישאֵר שאר העֵרך חוֹב עד שיעשיר וישלים העֵרך שעליו.
8
המפרֵש את העֵרך ואמר:
'ערכי עלי חמִשים סלעים' אוֹ 'עֵרך פלוֹנית עלי שלֹשים סלעים' אינוֹ נִדוֹן בהשֵג יד,
אלא לוֹקחין כל הנִמצא בידוֹ,
והשאר חוֹב עליו עד שיעשיר ויתֵן.
9
וכֵן האוֹמֵר:
'דמי עלי' אוֹ 'דמי פלוֹני עלי' אינוֹ נִדוֹן בהשֵג יד,
שחיבי דמים הרי פֵרשוּ נִדרן,
והרי הֵן כמי שאמר:
'מנה עלי הקדֵש',
שהוּא חיב לִתֵן מנה גמוּר.
10
האוֹמֵר: 'הרי עלי עֵרך' סתם,
ולֹא פֵרֵש אינוֹ כִמפרֵש שלֹשת שקלים,
אלא נִדוֹן בהשֵג יד כִשאר המעריכין.
11
האוֹמֵר: 'ערכי עלי',
וחזר ואמר:
'ערכי עלי',
והיוּ בידוֹ עשר סלעים,
ונתן תֵשע לשניה וסלע לרִאשוֹנה יצא ידי חוֹבתוֹ,
שהערכים לאו כחוֹבוֹת הֵן; אף על פי שכל מה שבידוֹ משוּעבד לרִאשוֹנה הקדֵש מאוּחר שגבה,
גבה.:אבל אִם נתן תֵשע לרִאשוֹנה ואחת לשניה ידי שניה יצא,
שהרי כשנתן הסלע לֹא נִשאר בידוֹ כלוּם,
והרי אין ידוֹ משגת,
וידי רִאשוֹנה לֹא יצא,
שהרי כל מה שהיה בידוֹ משוּעבד לרִאשוֹנה,
וּכשנתן התֵשע נִשאר לוֹ סלע ולֹא נתנוֹ,
והרי לֹא נתן כל מה שידוֹ משגת.
לפיכך ישאֵר עליו שאר עֵרך הרִאשוֹן עד שיעשיר וישלים.
12
האוֹמֵר: 'שני ערכי עלי',
ולֹא היה בידוֹ אלא פחוֹת מִכדי שני ערכים הרי הדבר ספֵק אִם נִתפס לִשניהן ונוֹתֵן חצי מה שיֵש לוֹ לעֵרך אחד וחציוֹ לעֵרך השֵני ויפטֵר,
אוֹ יתֵן עֵרך אחד מֵהן שלֵם אוֹ כל הנִמצא בידוֹ לאחד מֵהן,
וישאֵר העֵרך האחֵר עליו חוֹב עד שיִתֵן אוֹתוֹ בעניוּת אוֹ בעשירוּת כפי השֵג ידוֹ.
13
המפריש ערכוֹ אוֹ דמיו ואבדוּ אוֹ נִגנבוּ,
אף על פי שלֹא אמר:
'עלי' חיב באחריוּתוֹ עד שיגיעוּ ליד הגִזבר,
שנאמר: "ונתן את הערכך ביוֹם ההוּא קֹדש ליי" הרי הֵן חוּלין אף על פי שהִפרישן,
עד שיגיעוּ ליד גִזבר.
14
חיבי ערכים והדמים ממשכנין אוֹתן,
ולוֹקחין מֵהן בעל כרחן מה שנדרוּ,
ואין חיבין להחזיר להן המשכוֹן ביוֹם אוֹ בלילה,
וּמוֹכרין כל הנִמצא להם מִן הקרקע וּמִן המִטלטלין מִכסוּת וּכלי תשמיש הבית ועבדים וּבהֵמה,
מִן הכֹל נִפרעין.
:ואין מוֹכרין לֹא כסוּת אִשתוֹ ולֹא כסוּת בניו ולֹא בגדים שצבען לִשמן אוֹ סנדלים חדשים שלקחן לִשמן.
וכֵן המקדיש כל נכסיו לֹא הִקדיש את כל אֵלוּ.
15
ונוֹתנין לוֹ מִכל נכסיו,
לזה שיֵש עליו ערכים אוֹ דמים אוֹ שהִקדיש מנה לבדק הבית ואין לוֹ,
נוֹתנין לוֹ תפִלין של רֹאש ושל יד,
וסנדלין וּמִטה לישֵב עליה,
וּמִטה וּמצע הראוּיין לוֹ לישן עליהן.
ואִם היה עני נוֹתנין לוֹ מִטה וּמפץ לישן עליו.
:ונוֹתנין לוֹ מזוֹן שלֹשים יוֹם וּכסוּת שנים עשר חֹדש לוֹ לבדוֹ,
אבל לֹא לאִשתוֹ וּבניו,
אף על פי שהוּא חיב בִמזוֹנוֹתיהן וּבִכסוּתן.
ואין נוֹתנין לוֹ אלא כסוּת הראוּיה לוֹ.
16
היוּ עליו כלי משי וּבגדים מזֹהבים מעבירין אוֹתן מֵעליו,
ונוֹתנין לוֹ כסוּת הראוּיה לאיש כמוֹתוֹ לחֹל,
אבל לֹא לשבתוֹת וימים טוֹבים.
17
ואִם היה אוּמן נוֹתנין לוֹ שני כלי אוּמנוּת מִכל מין ומין.
כיצד? אִם היה חרש נוֹתנין לוֹ שני מעצדים וּשתי מגֵרוֹת.
היוּ לוֹ כֵלים מרוּבין מִמין אחד וּמוּעטין מִמין שֵני אין מוֹכרין מִן המרוּבה ולוֹקחין לוֹ מִן המוּעט,
אלא נוֹתנין לוֹ שני כֵלים מִן המרוּבין וכל שיֵש לוֹ מִן המוּעט.
18
היה חמר אוֹ אִכר אין נוֹתנין לוֹ בהמתוֹ,
ואף על פי שאין לוֹ מזוֹנוֹת אלא מִמנה.
היה ספן אין מעלין לוֹ ספינתוֹ,
אלא ימכֹר הכֹל.
19
היה בנכסים בהֵמה ועבדים וּמרגליוֹת,
ואמרוּ התגרים:
'אִם ילקח לעבד זה כסוּת בִשלֹשים משביח הוּא מֵאה',
וּ'פרה זוֹ,
אִם תמתינוּ בה לאִטליס משבחת עשרה',
וּ'מרגלית זוֹ,
אִם מעלין אוֹתה למקוֹם פלוֹני תִשוה ממוֹן רב,
וכאן אינה שוה אלא מעט' אין שוֹמעין להן.
:אלא כיצד עוֹשין? מוֹכרין הכֹל בִמקוֹמוֹ וּבִשעתוֹ וּבמה שהוּא,
שנאמר: "ונתן את הערכך ביוֹם ההוּא קֹדש ליי" לרבוֹת כל דבר של הקדֵש,
שאין מפרכסין אוֹתוֹ ואין ממתינין לוֹ לשוּק ואין מוֹליכין אוֹתוֹ מִמקוֹם למקוֹם.
אין להקדֵש אלא מקוֹמוֹ וּשעתוֹ.
20
במה דברים אמוּרים? במִטלטלין ועבדים.
אבל הקרקעוֹת מכריזין עליהן שִשים יוֹם רצוּפין בבֹקר וּבערב,
ואחר כך מוֹכרין אוֹתן.