1
האוֹמֵר: 'עֵרך ידי' אוֹ 'רגלי' אוֹ 'עיני' 'עלי',
אוֹ שאמר:
'עֵרך ידי זה' אוֹ 'עיניו' 'עלי' לֹא אמר כלוּם.
'עֵרך לִבי' אוֹ 'כבֵדי' 'עלי' אוֹ 'עֵרך לִבוֹ' אוֹ 'כבֵדוֹ של פלוֹני' 'עלי' נוֹתֵן עֵרך כוּלוֹ.
וכֵן כל אֵבר ואֵבר שאִם ינטֵל מִן החי ימוּת,
אִם אמר:
'ערכוֹ עלי' נוֹתֵן עֵרך כוּלוֹ.
2
אמר: 'חצי ערכי עלי' נוֹתֵן חצי ערכוֹ.
'עֵרך חציי עלי' נוֹתֵן עֵרך כוּלוֹ,
שאי אפשר שיִנטֵל חציוֹ ויחיה.
3
האוֹמֵר: 'דמי ידי עלי' אוֹ 'דמי יד פלוֹני עלי' שמין אוֹתוֹ כמה הוּא שוה ביד וכמה הוּא שוה בלֹא יד,
ונוֹתֵן להקדֵש.
כיצד? אִם נִמכר הוּא כוּלוֹ ישוה חמִשים,
ואִם ימכֵר חוּץ מידוֹ,
שתִשאֵר ידוֹ זוֹ לבעלים ולֹא יהיה ללוֹקֵח בה כלוּם,
ישוה ארבעים נִמצא זה יתחיֵב לשלֵם להקדֵש עשרה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
האוֹמֵר: 'דמי רֹאשי' אוֹ 'לִבי' 'עלי',
אוֹ 'דמי רֹאשוֹ' אוֹ 'לִבוֹ של פלוֹני' 'עלי' נוֹתֵן דמי כוּלוֹ.
וכֵן האוֹמֵר:
'דמי חציי עלי' נוֹתֵן דמי כוּלוֹ.
אבל האוֹמֵר:
'חצי דמי עלי' נוֹתֵן חצי דמיו.
5
האוֹמֵר: 'מִשקלי עלי' אוֹ 'מִשקל פלוֹני עלי' נוֹתֵן מִשקלוֹ:
אִם כסף כסף,
ואִם זהב זהב,
כמוֹ שפֵרֵש.
אמר: 'מִשקל ידוֹ' אוֹ 'רגלוֹ' 'עלי' רוֹאין כמה היא ראוּיה לִשקֹל,
ונוֹתֵן מִמין שפֵרֵש.
ועד היכן היא היד לעִנין זה? עד האציל.
והרגל? עד הארכוּבה.
לפי שבִנדרים הוֹלכין אחר לשוֹן בני האדם.
6
האוֹמֵר: 'קוֹמתי עלי כסף' אוֹ 'זהב' נוֹתֵן שרביט שאינוֹ נִכפף מלֹא קוֹמתוֹ מִמין שפֵרֵש.
אמר: 'מלֹא קוֹמתי עלי' נוֹתֵן אפִלוּ שרביט הנִכפף מִמין שפֵרֵש.
7
האוֹמֵר: 'מִשקלי עלי',
ולֹא פֵרֵש מֵאי זה מין:
אִם היה עשיר ביוֹתֵר ונִתכוֵּן למתנה מרוּבה נוֹתֵן מִשקלוֹ זהב,
והוּא הדין באוֹמֵר:
'מִשקל ידי' אוֹ 'רגלי' אוֹ 'קוֹמתי' ולֹא פֵרֵש מֵאי זה מין נוֹתֵן זהב; ואִם אינוֹ מוּפלג בעשירוּת נוֹתֵן מִשקלוֹ אוֹ מִשקל ידוֹ מִדברים שדרכן להִשקֵל באוֹתוֹ מקוֹם,
אפִלוּ פֵרוֹת.
וכֵן נוֹתֵן שרביט מלֹא קוֹמתוֹ אפִלוּ של עֵץ,
הכֹל לפי ממוֹנוֹ ודעתוֹ.
8
האוֹמֵר: 'עמדי עלי',
'ישיבתי עלי' אוֹ 'מקוֹם ישיבתי עלי',
'רחבי עלי',
'עביי עלי',
'הקֵפי עלי' כל אֵלוּ ספֵק,
וּמֵביא לפי ממוֹנוֹ,
עד שיֹאמר:
'לֹא לכך נִתכוּנתי'.
ואִם מֵת יתנוּ היוֹרשים פחוּת שבלשוֹנוֹת.
9
האוֹמֵר: 'הרי עלי מטבֵע כסף' לֹא יפחֹת מִדינר כסף.
'מטבֵע נחֹשת' לֹא יפחֹת מִמעה כסף.
'הרי עלי ברזל' לֹא יפחֹת מֵאמה על אמה לכוֹלה עוֹרֵב שהיה למעלה בגג ההיכל,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
10
האוֹמֵר: 'הרי עלי כסף' אוֹ 'זהב',
ולֹא הִזכיר מטבֵע יביא לשוֹן של כסף אוֹ של זהב,
יהיה מִשקלה כדי שיֹאמר:
'לֹא לכך נִתכוּנתי'.
וכֵן אִם פֵרֵש המִשקל ושכח כמה פֵרֵש יביא עד שיֹאמר:
'לֹא עד כך נִתכוּנתי'.
11
אחד האוֹמֵר:
'דמי עלי' אוֹ 'דמי פלוֹני עלי',
אוֹ האוֹמֵר:
'הרי עלי מנה' אוֹ 'חמִשים' אוֹ 'כסף' אוֹ 'זהב' הכֹל הֵן הנִקראין חיבי הדמים.
והדמים והערכין לבדק הבית,
כמוֹ שבֵארנוּ.
12
שתי לשכוֹת היוּ במִקדש:
אחת לִשכת חשיים ואחת לִשכת הכֵלים.
לִשכת חשיים יראי חֵטא היוּ נוֹתנין לתוֹכה בחשאי,
ועניים בני טוֹבים מִתפרנסין מִמנה בחשאי.
לִשכת הכֵלים כל מי שהִתנדֵב כלי זוֹרקוֹ לתוֹכה,
ואחת לִשלֹשים יוֹם הגִזברין פוֹתחין אוֹתה:
כל כלי שנִמצא בוֹ צֹרך לבדק הבית מניחין אוֹתוֹ; והשאר נִמכרין וּדמיהן נוֹפלין ללִשכת בדק הבית.
13
הוּצרכוּ לקדשי מִזבֵח ולֹא הִספיקה להן תרוּמת הלִשכה מוֹציאין את הראוּי להן מִקדשי בדק הבית.
אבל אִם הוּצרכוּ לבדק הבית ולֹא מצאוּ בלִשכת בדק הבית דבר המספיק להן אין מוֹציאין את הראוּי להן מִקדשי מִזבֵח.