1
בית דין ששגגוּ והוֹרוּ לעקֹר גוּף מִגוּפי תוֹרה,
ועשוּ כל העם על פיהם בית דין פטוּרין,
וכל אחד ואחד מִן העוֹשים חיב בחטאת קבוּעה,
שנאמר: "ונעלם דבר" ולֹא כל הגוּף;
2
לעוֹלם אין בית דין חיבין עד שיוֹרוּ לבטֵל מִקצת וּלקיֵם מִקצת בִדברים שאינן מפֹרשין מבֹארין בתוֹרה,
ואחר כך יהיוּ בית דין חיבין בקרבן,
והעוֹשים על פיהם פטוּרין.
:כיצד? שגגוּ והוֹרוּ שמוּתר להִשתחווֹת לעבוֹדה זרה,
אוֹ שמוּתר להוֹציא מֵרשוּת לִרשוּת בשבת,
אוֹ שמוּתר לבֹא על שוֹמרת יוֹם כנגד יוֹם הרי אֵלוּ כמי שאמרוּ:
אין שבת בתוֹרה,
אוֹ אין עבוֹדה זרה בתוֹרה,
אוֹ אין נִדה בתוֹרה,
שעקרוּ כל הגוּף,
ואין זוֹ וכיוֹצֵא בה שִגגת הוֹראה,
אלא שִכחה,
לפיכך פטוּרין מִן הקרבן,
וכל העוֹשה על פיהם חיב חטאת בִפני עצמוֹ.
:אבל אִם טעוּ והוֹרוּ ואמרוּ:
המוֹציא מֵרשוּת לִרשוּת הוּא שחיב,
שנאמר: "אל יֵצֵא איש מִמקֹמוֹ" ,
אבל הזוֹרֵק אוֹ המוֹשיט מוּתר,
אוֹ שעקרוּ אב מֵאבוֹת מלאכוֹת והוֹרוּ שאינוֹ מלאכה הרי אֵלוּ חיבין.
:וכֵן אִם טעוּ ואמרוּ:
המִשתחוה לעבוֹדה זרה בפִשוּט ידים ורגלים הוּא החיב,
שנאמר: "כי לֹא תִשתחוה לאֵל אחֵר" ,
אבל הכוֹרֵע על הארץ ולֹא פשט ידיו ורגליו הרי הוּא מוּתר הרי אֵלוּ חיבין.
:וכֵן אִם טעוּ ואמרוּ:
הבא על שוֹמרת יוֹם כנגד יוֹם שראת דם ביוֹם הוּא החיב,
שנאמר: "כל ימי זוֹבה" ,
אבל אִם ראת בלילה מוּתר לבֹא עליה; וכֵן אִם הוֹרוּ שמי שפֵרסה אִשתוֹ נִדה בִשעת תשמיש מוּתר לוֹ לִפרֹש מִמנה לִשעתוֹ כשהוּא מִתקשה הרי אֵלוּ חיבין.
:וכֵן אִם טעוּ ואמרוּ שהאוֹכֵל דם שיצא בִשעת שחיטה הוּא החיב,
אבל האוֹכֵל דם הלֵב מוּתר הרי אֵלוּ חיבין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בטעוּיוֹת אֵלוּ,
אִם הוֹרוּ בהן ועשוּ רֹב הקהל על פיהן בית דין מביאין קרבן שִגגתם,
וכל העוֹשים על פיהם פטוּרים.
3
הוֹרוּ בית דין שיצא השבת,
לפי שנִתכסת החמה ודִמוּ ששקעה,
וּלבסוֹף זרחה החמה אין זוֹ הוֹראה אלא טעוּת,
וכל שעשה מלאכה חיב,
אבל בית דין פטוּרין.
וכֵן אִם הִתירוּ אֵשת איש להִנשֵא לפי שהֵעידוּ בִפניהם שמֵת בעלה,
ואחר כך בא בעלה אין זוֹ הוֹריה אלא טעוּת,
והאִשה וּבעלה האחרוֹן חיבין חטאת על שִגגתן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
בית דין שהוֹרוּ בִשגגה,
ושכחוּ עצמוֹ של חֵטא שהוֹרוּ בוֹ,
אף על פי שהֵן יוֹדעין בודאי שחטאוּ בִשגגה,
ואף על פי שהעם מוֹדיעין אוֹתן ואוֹמרין להם:
'בכך וכך הוֹריתם לנוּ' הֵם פטוּרים,
והעוֹשים על פיהן חיבין בִפני עצמן,
שנאמר: "ונוֹדעה החטאת אשר חטאוּ עליה" ,
לֹא שיֵדעוּ החוֹטאים.
:כיצד? שגגוּ והִתירוּ חֵלב הקֵבה,
ואכלוּ אוֹתוֹ רֹב העם,
ואחר שידעוּ ששגגוּ בהוֹראה ושהִתירוּ דבר שחיבים על זדוֹנוֹ כרֵת ועל שִגגתוֹ חטאת קבוּעה,
נִסתפֵק להן אִם מִקצת החלבים הִתירוּ אוֹ מִקצת הדמים הִתירוּ הרי אֵלוּ פטוּרין,
וכל מי שאכל מֵביא חטאת קבוּעה.
5
בית דין שהוֹרוּ בִשגגה ונוֹדעה להן שִגגתן,
בין שהֵביאוּ כפרתם בין שלֹא הֵביאוּ כל העוֹשה כפי הוֹריתם שפשטה ברֹב הצִבוּר מֵאחר שידעוּ,
הרי זה מֵביא אשם תלוּי; הוֹאיל והיה לוֹ לִשאֹל בכל עֵת על דברים שנִתחדשוּ בבית דין ולֹא שאל,
הרי זה כמי שנִסתפֵק לוֹ אִם חטא אוֹ לֹא חטא.
:במה דברים אמוּרים? במי שהוּא עִם בית דין במדינה.
אבל מי שראה ההוֹראה והלך לִמדינה אחרת,
אף על פי שעשה אחר שידעוּ פטוּר,
מִפני שתלה בהן,
והרי אי אפשר לוֹ לִשאֹל.
ולֹא עוֹד,
אלא הנִבהל לצֵאת,
אף על פי שעדין לֹא יצא לדרך,
ועשה על פיהם מֵאחר שידעוּ הרי זה פטוּר.