1
כיצד אִם חסר אחד מִכל הדרכים שבֵארנוּ יפטרוּ בית דין ויתחיבוּ העוֹשים? הרי שהוֹרוּ בית דין של אחד מִן השבטים להם שחֵלב הקֵבה מוּתר,
ואכלוּ אנשי מקוֹמן אוֹתוֹ על פיהם אוֹתוֹ בית דין פטוּרין,
וכל מי שאכל מֵביא חטאת קבוּעה על שִגגתוֹ.
:וכֵן אִם הוֹרוּ בית דין הגדוֹל שדם הלֵב מוּתר,
ולֹא היה רֹאש ישיבה עִמהן,
אוֹ שהיה אחד מֵהן אינוֹ ראוּי לִהיוֹת ממוּנה בסנהדרין,
כגוֹן שהיה גֵר אוֹ ממזֵר אוֹ זקֵן שלֹא ראה בנים וכיוֹצֵא בהן,
ועשוּ העם על פיהם ואכלוּ דם הלֵב הרי בית דין פטוּרין,
וכל מי שאכל מֵביא חטאת קבוּעה על שִגגתוֹ.
:וּמִנין שאין הכתוּב מדבֵר אלא בבית דין הגדוֹל? שנאמר:
"ואִם כל עדת ישראֵל ישגוּ" .
וּמִנין שעד שיִהיוּ כוּלן ראוּיין להוֹריה? שנאמר:
"אִם מֵעיני העֵדה" עד שיִהיוּ להם כעינים,
וּלהלן הוּא אוֹמֵר:
"ושפטוּ העֵדה" מה עֵדה האמוּרה בדיני נפשוֹת כוּלן ראוּיין להוֹריה,
אף עֵדה האמוּרה בִשגגה זוֹ עד שיִהיוּ כוּלן ראוּיין להוֹריה.
:וכֵן אִם הוֹרוּ וידע אחד מֵהן שטעוּ,
ואמר להם:
'טוֹעים אתם',
ורבוּ עליו המתירין והִתירוּ הרי בית דין פטוּרין,
וכל מי שעשה על פיהם חיב להביא חטאת קבוּעה על שִגגתוֹ,
שנאמר: "ואִם כל עדת ישראֵל ישגוּ" עד שיִשגוּ כל הסנהדרין.
:ידע אחד מִן הסנהדרין אוֹ מִעוּטן שטעוּ המתירין,
ושתקוּ, הוֹאיל והוֹרוּ ולֹא היה שם חוֹלֵק וּפשטה ההוֹראה ברֹב הקהל הרי בית דין חיבין בקרבן,
וכל שעשה על פיהם פטוּר.
ואֵלוּ ששתקוּ,
אִם עשוּ על פי אֵלוּ שהוֹרוּ הרי אֵלוּ חיבין,
מִפני שלֹא תלוּ בבית דין.
:וכֵן אִם נשאוּ ונתנוּ בדבר,
ואמרוּ: 'דבר זה מוּתר הוּא',
ולֹא הוֹרוּ לעם,
ולֹא אמרוּ להם:
'מוּתרין אתם לעשוֹת',
ושמע השוֹמֵע מֵהן בעֵת שגמרוּ שהדבר מוּתר,
והלך ועשה כפי מה ששמע הרי כל העוֹשה חיב חטאת קבוּעה,
וּבית דין פטוּרין,
שהרי לֹא הוֹרוּ להם בפֵרוּש לעשוֹת.
:וכֵן אִם הוֹרוּ ועשוּ מִעוּט הקהל על פיהם,
ונוֹדעה השגגה הרי בית דין פטוּרים,
ואֵלוּ המִעוּט שעשוּ חיבין,
וכל אחד ואחד מֵביא חטאתוֹ.
2
והסנהדרין עצמן שעשוּ בהוֹראתן אינן מִצטרפין לרֹב הקהל,
עד שיִהיוּ הרֹב שעשוּ חוּץ מִן הסנהדרין.
:עשוּ רֹב אנשי ארץ ישראֵל על פיהם אף על פי שאֵלוּ העוֹשים שֵבט אחד,
וכֵן אִם עשוּ רֹב השבטים אף על פי שהֵן מִעוּט הקהל בית דין חיבין,
והעוֹשים פטוּרין.
:כיצד? היוּ יוֹשבי ארץ ישראֵל שֵש מֵאוֹת אלף ואחד,
והיוּ העוֹשים בהוֹראת בית דין שלֹש מֵאוֹת אלף ואחד,
והרי כוּלן בני יהוּדה בִלבד,
אוֹ שהיוּ העוֹשין בני שִבעה שבטים כוּלן,
אף על פי שיֵש בהן מֵאה אלף הרי בית דין חיבין,
וכל העוֹשים על פיהם פטוּרין.
ואין משגיחין על יוֹשבי חוּצה לארץ,
שאין קרוּי 'קהל' אלא בני ארץ ישראֵל.
ושֵבט מנשה ואפרים אינן חשוּבין בִשני שבטים לעִנין הזה,
אלא שניהן שֵבט אחד.
3
היוּ העוֹשין מרוּבין בִשעת החֵטא וּמוּעטין בִשעת ידיעה,
אוֹ מוּעטין בִשעת החֵטא וּמרוּבין בִשעת ידיעה הכֹל הוֹלֵך אחר שעת המעשה.
4
הוֹרוּ בית דין בחֵלב מִן החלבים שהוּא מוּתר,
ואכל מִעוּט הקהל על פיהם,
ונוֹדע להם שחטאוּ וחזרוּ בהן,
ואחר כך הוֹרוּ שעבוֹדה זרה פלוֹנית מוּתרת,
ועבד אוֹתה עבוֹדה זרה מִעוּט אחֵר על פיהם,
וּכשיִצטרפוּ האוֹכלים לעוֹבדים יהיוּ רֹב הרי אֵלוּ מִצטרפין,
אף על פי שהיתה להם ידיעה בִנתים.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה המוֹרה בית דין אחד.
אבל אִם מֵת בית דין שהוֹרה תחִלה,
ועמד אחֵר והוֹרה אין אֵלוּ מִצטרפין לאֵלוּ,
5
אפִלוּ הוֹרוּ שני בתי הדינין בדבר אחד,
כגוֹן חֵלב וחֵלב אוֹ דם ודם.
:וכֵן אִם לֹא היוּ העוֹשים שוֹגגים על פי ההוֹראה הרי בית דין פטוּרין וכל העוֹשים חיבין.
כיצד? הוֹרוּ בית דין לאכֹל חֵלב הקֵבה כוּלוֹ,
וידע אחד מִן הקהל שטעוּ ושחֵלב הקֵבה אסוּר,
ואכלוֹ מִפני הוֹריתן מִפני שעלה על דעתוֹ שמִצוה לִשמֹע מִבית דין אף על פי שהֵן טוֹעין הרי זה האוֹכֵל חיב חטאת קבוּעה על אכילתוֹ,
ואינוֹ מִצטרֵף למִנין השוֹגגים על פיהם.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה זה שידע שטעוּ חכם אוֹ תלמיד שהִגיע להוֹראה.
אבל אִם היה עם הארץ הרי זה פטוּר,
שאין ידיעתוֹ באִסוּר ידיעה ודאית,
וּמִצטרֵף לִכלל השוֹגגים על פיהם.
:וכֵן אִם לֹא ידע שטעוּ,
ונִתכוֵּן לאכֹל שוּמן ואכל חֵלב הקֵבה שהִתירוּהוּ,
והוּא לֹא ידע שהוּא חֵלב הקֵבה הרי זה חיב,
מִפני שאכילתוֹ מִפני שִגגתוֹ,
לֹא מִפני ההוֹראה,
ואינוֹ מִצטרֵף למִנין השוֹגגים על פיהם,
שנאמר: "כי לכל העם בִשגגה" עד שתִהיה שגגה אחת לכֹל.
:וכֵן אִם תלה בעצמוֹ ואכל חֵלב הקֵבה שהוֹרוּ להתירוֹ,
לֹא מִפני הוֹריתן אלא מִפני שהוּא מוּתר בדעתוֹ הרי זה חיב חטאת קבוּעה בִפני עצמוֹ.
זה הכלל:
כל התוֹלה בבית דין פטוּר,
והוּא שיִהיוּ שם כל הדרכים שמנינוּ; וכל החיב בִפני עצמוֹ אינוֹ מִצטרֵף לרֹב השוֹגגים.
6
הוֹרוּ בית דין להתיר הדבר האסוּר בזדוֹן,
ועשוּ הקהל על פיהם בִשגגה בית דין פטוּרין מִן הקרבן,
מִפני שהֵן מזידין,
וכל אחד מִן העוֹשין על פיהן חיב קרבן בִפני עצמוֹ,
מִפני שהוּא שוֹגֵג.
הוֹרוּ בית דין בִשגגה,
וידעוּ הקהל שטעוּ ושאין ראוּי לקבֵל מֵהן,
ואף על פי כֵן עשוּ הקהל על פיהם אֵלוּ ואֵלוּ פטוּרין מִן הקרבן:
בית דין פטוּרין,
שהרי לֹא עשוּ הקהל מִפני הוֹריתן שהִטעת אוֹתן; וכל העוֹשים פטוּרים מִן הקרבן,
מִפני שהֵן מזידים,
שהרי ידעוּ שטעוּ ושאין ראוּי לעשוֹת.