1
על חמֵש עבֵרוֹת מביאין קרבן אשם,
והוּא הנִקרא אשם ודאי,
שהרי אינוֹ בא מִשוּם ספֵק,
ואֵלוּ הֵן:
על שִפחה חרוּפה,
ועל הגזֵל,
ועל המעילה,
ועל טוּמאת נזיר,
ועל הצרעת כשיִטהר מִמנה.
:על שִפחה חרוּפה כיצד? הבא על שִפחה חרוּפה,
בין בזדוֹן בין בִשגגה מֵביא אשם.
והוּא שתִהיה השִפחה גדוֹלה,
מזידה, וּבִרצוֹנה,
ותִהיה בעוּלה,
כדי שתִלקה,
שנאמר: "בִקֹרת תִהיה וכו' והֵביא את אשמוֹ" היא לוֹקה,
והוּא מֵביא קרבן,
2
וּמִפי השמוּעה למדוּ שבִזמן שהיא חיבת מלקוּת הוּא חיב בקרבן,
וּבִזמן שהיא פטוּרה מִן המלקוּת הוּא פטוּר מִן הקרבן.
3
בן תֵשע שנים ויוֹם אחד שבא על שִפחה חרוּפה היא לוֹקה,
והוּא מֵביא קרבן.
ויֵראה לי שאינוֹ מֵביא עד שיגדיל ויהיה בן דעת.
4
כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת ביאוֹת אסוּרוֹת מה היא השִפחה האמוּרה בתוֹרה,
ושאינן חיבין עד שיִבעֹל כדרכה ויגמֹר.
לפיכך, אִם אמרוּ לוֹ שנים:
'בעלת שִפחה חרוּפה',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא בעלתי' נאמן,
ואינוֹ מֵביא קרבן על פיהם,
שהרי הוּא ידע אִם גמר ביאתוֹ אוֹ לֹא גמר,
וזה שאמר:
'לֹא בעלתי',
כלוֹמר: לֹא גמרתי.
5
הבא על השִפחה ביאוֹת הרבֵה אינוֹ חיב אלא אשם אחד.
כיצד? הבא על השִפחה ביאוֹת הרבֵה בזדוֹן,
אוֹ שבא עליה בִשגגה ונוֹדע לוֹ,
וחזר וּבא עליה בִשגגה ונוֹדע לוֹ,
אפִלוּ מֵאה פעמים במֵאה העלֵמוֹת מקריב אשם אחד וּמִתכפֵר לוֹ על הכֹל,
על הזדוֹנוֹת שבה ועל השגגוֹת.
במה דברים אמוּרים? בשִפחה אחת.
אבל הבא על שפחוֹת הרבֵה,
אפִלוּ בהעלֵם אחד חיב אשם על כל שִפחה ושִפחה.
6
בעל שִפחה והִפריש אשמוֹ,
וחזר וּבעל בה אחר שהִפריש אשמוֹ חיב על כל אחת ואחת,
שההפרשה מחלקת,
ונִמצא כמי שהִקריב ואחר כך בעל.
:וכֵן אִם בעל חמֵש בעילוֹת בהעלֵם אחד בשִפחה אחת,
ונוֹדע לוֹ על אחת מֵהן,
והִפריש אשמוֹ,
ואחר כך נוֹדע לוֹ על השניה מפריש אשם אחֵר.
אף על פי שבהעלֵם אחד היוּ כוּלן,
הוֹאיל ולֹא נוֹדע לוֹ אלא אחר שהִפריש,
נִמצא כבוֹעֵל אחר שהִפריש; שדין השוֹגֵג והמֵזיד בשִפחה אחד הוּא.
7
על הגזֵל כיצד? כל מי שיֵש בידוֹ מִשוה פרוּטה ומעלה מִממוֹן ישראֵלי,
בין שגזלוֹ בין שגנבוֹ בין שהִפקיד אצלוֹ אוֹ הִלוהוּ אוֹ מִשוּם שוּתפוּת אוֹ מִשאר דרכים,
וכפר בוֹ ונִשבע על שקר,
בין בזדוֹן בין בִשגגה הרי זה מֵביא אשם על חטאתוֹ,
וזה הוּא הנִקרא אשם גזֵלוֹת.
וּמפֹרש בתוֹרה שאין מִתכפֵר לוֹ באשם זה עד שישיב הממוֹן שבידוֹ לִבעליו,
אבל החֹמש אינוֹ מעכֵב הכפרה.
:כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת שבוּעוֹת אימתי יהיה זה חיב בִשבוּעה זוֹ שמקריב עליה אשם זה ואימתי יהיה פטוּר מִמנה,
על אי זוֹ דרך יתחיֵב אשמוֹת רבוֹת כמִנין חיוּב שבוּעוֹת ועל אי זוֹ דרך לֹא יהיה חיב אלא אשם אחד.
8
על המעילה כיצד? כל הנהנה בשוה פרוּטה מִן ההקדֵש בִשגגה מחזיר מה שנהנה ויוֹסיף חֹמש,
ויקריב אשם ויתכפֵר לוֹ.
וּכבר בֵארנוּ בהִלכוֹת מעילה שהקרבן והקרן מעכבין הכפרה,
ואין החֹמש מעכֵב.
9
האוֹכֵל מִדבר שמוֹעלין בוֹ בחמִשה תמחוּיין בהעלֵם אחד,
אף על פי שהוּא מִזבח אחד,
אִם יֵש בכל אכילה ואכילה שוה פרוּטה חיב אשם על כל אחד ואחד,
שהתמחוּיין מחלקין בִמעילה,
והרי הֵן כמִנין הרבֵה.
אף על פי שאין מחלקין בחיוּב הכרֵתוֹת,
חוּמרא יתֵרה יֵש בִמעילה,
שהרי עשה בה המהנה כנהנה,
וּמִצטרפת לִזמן מרוּבה,
ושליח שעשה שליחוּתוֹ חיב המשלֵח,
מה שאין דברים אֵלוּ בִשאר האִסוּרין.
10
כל המחוּיב אשם ודאי צריך שיִוּדע לוֹ חטאוֹ תחִלה ואחר כך יקריב אשמוֹ.
אבל אִם הִקריבוֹ קֹדם שיִוּדע לוֹ,
ונוֹדע לוֹ אחר שהִקריב אינוֹ עוֹלה לוֹ.
וכל חֵטא שחיבין עליו אשם ודאי,
אחד המלך אוֹ כֹהֵן משוּח אוֹ שאר עם הארץ שוין בוֹ.
11
כל חֵטא שחיבין עליו אשם ודאי,
אִם נִסתפֵק לוֹ אִם עשהוּ אוֹ לֹא עשהוּ פטוּר מִכלוּם.
לפיכך, הבא על ידוֹ ספֵק מעילה אינוֹ חיב כלוּם,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמעילה.
12
היתה לפניו חתיכה של חוּלין וחתיכה של הקדֵש,
אכל אחת מֵהן ואין ידוּע אי זוֹ היא פטוּר.
חזר ואכל את השניה מֵביא אשם על מעילתוֹ.
אכל אחֵר את השניה שניהן פטוּרין.
13
חתיכה של חֵלב וחתיכה של הקדֵש,
אכל אחת מֵהן מֵביא אשם תלוּי מִשוּם חֵלב.
אכל את השניה מֵביא חטאת על החֵלב ואשם ודאי של מעילה על ההקדֵש.
בא אחֵר ואכל את השניה אף השֵני מֵביא אשם תלוּי.
:חתיכה של חֵלב וחתיכה של חֵלב הקדֵש,
אכל אחת מֵהן מֵביא חטאת.
אכל את השניה אחר שנוֹדע לוֹ על הרִאשוֹנה מֵביא שתי חטאוֹת ואשם ודאי על מעילתוֹ.
בא אחֵר ואכל את השניה זה מֵביא חטאת וזה מֵביא חטאת בִלבד.
:כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת מאכלוֹת אסוּרוֹת מֵאי זה טעם נוֹסף אִסוּר הקדֵש על אִסוּר חֵלב,
וכל כיוֹצֵא באֵלוּ האִסוּרין.